ענני ענק של חרקים נעים על זרמי אוויר בגבהים עצומים
חרקים הם המחלקה הגדולה ביותר בממלכת החי, בפער ניכר משאר המחלקות. מלבד הגיוון שלהם, הם גם מגיעים במספרים הגדולים ביותר ולכן טבעי שנפגוש בהם בכל סביבה או בית גידול על פני כדור הארץ. אבל מה לגבי הסביבה שמעל פני כדור הארץ – האטמוספירה?
מסתבר שבחודשי הקיץ נפתח נתיב אווירי בגובה רב ובו ענני ענק של חרקים נודדים ממקום למקום ומחפשים את מקומם בעולם. אוטוסטרדה בלתי נראית של חרקים נמצאת מעלינו במספרים שקשה לתפוס. כיצד הם מגיעים לרחף במרחק רב כל כך מאזורי המחיה הטבעיים שלהם, באילו מספרים באמת מדובר, ומדוע בחרו לעזוב את הקרקע ולחפש את דרכם בשמיים?
רשת נתיבי אוויר רב קומתית
לחרקים רשת תחבורה די מסודרת הבנויה שכבות שכבות, כשכל נתיב מאכלס סוג מסוים של חרקים (עם חפיפות בין קומה לקומה). ראשונים הם הפרפרים. הם מתחילים בגובה הקרקע ומשם תופסים זרם אוויר ומטפסים מעלה עד לגובה של קילומטר. הם משתמשים בכנפיהם כדי לקבוע את כיוון התעופה, אך מסתמכים גם על משבי רוח שנושאים אותם בשמיים.
מעלה מהפרפרים, עד גובה של קילומטר וחצי, זבובים תופסים טרמפ על זרמים אוויריים. טיפוס של עוד כמה מאות מטרים יפגיש אתכם עם חיפושיות, ביניהן המין המוכר כפרת משה. ממשיכים לטפס ומוצאים זן של עשים בגובה שלושה קילומטרים.
החרקים הללו הם בעלי כושר תעופה עצמי והם משתמשים בו כדי לתפוס 'בריזה' ולעוף רחוק יותר. אבל אחת ההפתעות שמחכה בגובה של מעל ארבעה קילומטרים היא חרקים שכלל אינם יכולים לעוף – עכבישים. הנתיב האווירי הוא כנראה כל כך חיוני לתפוצת החרקים, שעכבישים מסויימים פיתחו טכניקה פשוטה וגאונית לעוף. הם משתמשים ביכולת הטבעית שלהם לטוות קורים כדי ליצור מיתרי משי שנושאים אותם באוויר כמו בלונים.
החרק שתועד עף בגובה הרב ביותר היה טרמיט בודד שטייל להנאתו בגובה של כששה קילומטרים. מרבית החרקים כנראה לא מגיעים לגובה כזה, אבל מתחת לכך, בגבהים הסטנדרטיים יותר, מעופפים חרקים בכמויות בלתי נתפסות. בכל 1.5 קמ"ר של אוויר מעל ראשינו, עוברים שלושה מיליארד חרקים, על פי חישוב ממוצע שנערך בחודשי האביב והקיץ. זהו אירוע עצום של נדידה אשר מתרחש מעלינו, מבלי שנהיה מודעים אליו כלל.
מה הם עושים שם?
התנועה המאסיבית של החרקים מתרחשת מאותן סיבות שבני אדם ובעלי חיים אחרים תרים אחר כרי מרעה חדשים: הם מחפשים סביבות מחיה פחות צפופות, בני זוג להתרבות איתם ומקומות חדשים למצוא אוכל. מבחינת החרקים מדובר בהימור לא פשוט. הרבה מהם יסיימו את הטרמפ האווירי בנסיבות לא נעימות – כשינחתו במים או ישמשו מזון לבעלי חיים אחרים.
ועדיין, משהו קורא להם לצאת בנחילי ענק אל השחקים: "חרקים, כמו כולנו, צריכים לקחת סיכונים כדי לחיות ולשגשג". רבים מהם אכן יהיו ברי מזל ויסיימו את מסעם בשלום, כשהם מגלים בית חדש, שופע ועשיר. ייתכן שהטבע יצר את מערכת התחבורה הזו מתוך ראייה תבונית רחבה שבה לפרט אין חשיבות יתרה, כיוון שלחרקים כמאסה יש תפקיד קריטי בהנעה ותחזוקה של מערכות אקולוגיות. אבל אם לוקחים את הפרפר או החיפושית הבודדים ומסתכלים על המסע האישי שלהם, קשה שלא למצוא דמיון להיבטים רבים בחיינו אנו, בני האדם.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אתנחתא של טבע: מה מספרות המדוזות על הזהות שלנו?
אתנחתא של טבע: הכירו את היצור החי שלא יכול למות
זה מה שקורה מעל ראשינו בכל פעם שאנו מביטים בשמיים
עוד מרדיו מהות החיים:
