4 שאלות פילוסופיות שנותרו פתוחות מעל 2000 שנה

האם לכיסאות יש תודעה? איך נוכל לדעת שכולנו שותפים לאותה מציאות? וכיצד ייתכן שאלמנט שכולנו מבססים עליו את חיינו ככל הנראה כלל לא קיים? המענה על 4 מהשאלות הפילוסופיות הגדולות בכל הזמנים נותר בגדר משימה בלתי אפשרית.

ירדן להבי | 6 דצמבר, 2023

פילוסופיה נחשבת ל"אם כל המדעים" – תחום ידע עתיק שחותר להבין את מהות המציאות וההכרה האנושית. משאלות קיומיות ועד בעיות של מוסר, פילוסופים דנים, מתווכחים, מעלים ניסויים מחשבתיים וטיעונים רציונליים – כל זאת בשם הניסיון לחקר האמת.

עם זאת, לעיתים קרובות פילוסופיה עוסקת יותר בשאלות ובשיטות מאשר בתשובות, ובחלק מהמקרים בעיות נותרות ללא פתרון של ממש. יחד עם רעיונות גדולים שהביאו פילוסופים לעולם, מרחפות גם שאלות – אולי הגדולות מכולן – ונראה שמענה עליהן, בשלב זה לפחות, פשוט לא ייתכן.

1. מדוע מצב פיזי מלווה במצב תודעתי מנטלי?

אנו מכירים היטב את המצב הפיזיולוגי של הגוף, אבל מדוע שילווה בחוויה נפשית סובייקטיבית? בעוד שהיא נדונה בווריאציות שונות מזה מאות שנים בתורות ובתרבויות שונות בכל העולם, הנוסח העדכני שלה נכתב על ידי הפילוסוף האוסטרלי דייוויד צ'אלמרס ב-1995, שכינה אותה "הבעיה הקשה של התודעה" (בניגוד לבעיות אחרות בתחום התודעה שהחשיב כפשוטות יותר לפתרון).

לב השאלה הוא ה"למה". אם המדע והפילוסופיה שואלים לא פעם מהי תודעה או כיצד היא נוצרת, מסביר סקוטי הנדריקס במגזין Big Think, הבעיה הקשה מעלה את השאלה מדוע היא בכלל קיימת. כשחושבים על כך, אין זה מובן מאליו שמערכת פיזיולוגית תלווה בחוויה סובייקטיבית. רבים ניסו לפתור את השאלה, אך אף תיאוריה אינה מספקת לה מענה מקיף.

אחת מהן טוענת לפאן-פסיכיזם – עיקרון שלפיו כל דבר שקיים ביקום הוא בעל תודעה ברמה מסוימת. לפי אסכולה זו, תודעה היא פשוט מאפיין אינהרנטי של כל חומר, ולכן שאלת ה"למה" קצת פחות רלוונטית. "עם זאת, הרעיון שכל דבר הוא בעל פוטנציאל לתודעה הוא לא אינטואיטיבי", כותב הנדריקס, "ולא כל הפילוסופים מוכנים לקבל את ההנחה שכיסאות מסוגלים לחוות חוויות". ובכל מקרה, גם אם תודעה היא חלק בלתי נפרד מכל חומר, אנחנו עדיין נותרים עם השאלה מדוע זה כך.

הצעה אחרת גורסת שהבעיה בלתי ניתנת לפתרון כרגע, ואולי לעולם לא תיפתר, שכן המוח האנושי פשוט אינו מסוגל לייצר תשובה לשאלה.

ואם המצב לא מבלבל מספיק, נראה שאין בקרב פילוסופים אפילו הסכמה גורפת על עצם קיומה של הבעיה. לפי הנדריקס, בסקר שנערך ב-2020 נמצא ששני שליש מהפילוסופים שנשאלו סבורים כי הבעיה אכן קיימת, והיתר טוענים כי אינה קיימת באמת. הסיבות לדחיית הבעיה מגוונות – החל מטענות להפרדה שגויה בין הבעיה "הקשה" לבין הבעיות ה"קלות", ועד לדעות שסוברות שעצם העיסוק הפילוסופי בשאלת התודעה הוא עקר מיסודו.

2. למה יש משהו במקום כלום?

ה"בעיה הבסיסית של המטפיזיקה", כפי שהגדיר אותה הפילוסוף מרטין היידגר, מציגה את השאלה הבאה: למה שהיקום יהיה קיים מלכתחילה, במקום שפשוט לא יהיה קיים כלום? "אחרי הכול, רוב האנשים מניחים שכשמשהו קיים יש לכך סיבה", טוען הנדריקס. "אם זה נכון, מה הסיבה להיווצרות המציאות? לא פשוט להבין את עצם הבעיה, וזה עוד אפילו לפני שפונים לענות עליה. אין זה מפליא, אפוא, שעד כה כל ניסיון למצוא לה תשובה חד-משמעית נמצא כבלתי אפשרי".

הפילוסוף היווני פרמנידס, למשל, טען שאין דבר כזה "כלום" – תמיד ישנו משהו. ולכן תמיד יתקיים "משהו", כי "כלום" לא ייתכן. עם זאת, גם אם התיאוריה נכונה, טענתו לא באמת עונה על שאלת ה"למה" המצב הוא כזה.

הפילוסוף בן זמננו רוברט נוזיק הציע מספר תשובות, ביניהן אחת שמתבססת על תיאוריית היקומים המקבילים. על פי התיאוריה, קיימים מספר יקומים במקביל, שכל אחד מהם מציג ביטוי אחר של קיום. הפתרון שמציע נוזיק לבעיה הוא שבאחד מהיקומים האלה באמת אין דבר ("כלום"). ואולם, עצם ההצעה הזו מייצרת פרדוקס: עולם שאין בו דבר למעשה לא קיים. מכאן שייתכן קיומם רק של עולמות שיש בהם "משהו", מה שמבטל את טיעונו של נוזיק. פרדוקסים מעין אלה הם בין היתר מה שמקשה כל כך על פתרון הבעיה.

ואולי בכלל התשובה לשאלה ה"למה" היא "ככה". הפילוסוף דייוויד יום אמר בזמנו שהרעיון שלכל דבר צריכה להיות סיבה נובע לאו דווקא מתוך ראיות מדעיות אלא פשוט מתוך הניסיון והציפיות שלנו כבני אדם בעולם. אך אין זה אומר שהדבר נכון באופן גורף גם לגבי היקום לכשעצמו. למעשה, עד כה לא נמצאה ראיה הקושרת את היווצרות היקום לסיבה כלשהי, ולכן קיימת גם סברה שהיקום פשוט "קרה" באופן מקרי. עם זאת, תשובה כזו לא מספקת את האינטואיציה האנושית. או כמו שנהוג לומר – "ככה" זו לא תשובה.

כך או כך, טוען הפילוסוף הבריטי ברטרנד ראסל, נראה כי הימצאותו של היקום היא פשוט עובדה קיימת שלא ניתן להסביר ללא מידע נוסף, שאין בידינו. לכן, לדידו של ראסל ופילוסופים נוספים, עד שיתקבל מידע כזה הבעיה בלתי פתירה.

3. האם כולנו רואים את אותם הצבעים?

לכאורה התשובה פשוטה. בהנחה שאף אחד מהם אינו עיוור צבעים, אם תשאלו שני אנשים לגבי צבע השמיים ביום בהיר, שניהם יאמרו "כחול". עם זאת, מסביר ד"ר קית' אלן, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד, לא מובן מאליו שהם אכן רואים את אותו הצבע.

אם החוויה שלנו מהעולם היא סובייקטיבית, הוא מסביר, מדוע שהדבר לא יהיה נכון גם לגבי תפיסה של צבעים? נסו לחשוב על האפשרות שלפיה כל אדם תופס צבעים באופן שונה. במצב כזה, כשאדם א' רואה את השמיים, המוח שלו קולט את הצבע שחוזר מהם ככחול, ואז מתאר את השמיים ככחולים. לעומת זאת, צבע השמיים כפי שנקלט אצל אדם ב' הוא כתום. מכיוון שמאז לידתם שני האנשים למדו לשייך את אותו השם – "כחול" – לשני צבעים שונים, הם לעולם לא יוכלו לדעת שכאשר הם מסתכלים על השמיים ומתארים אותם כ"כחולים", כל אחד רואה למעשה צבע אחר.

יתרה מכך, מזכיר אלן, המדע גילה זה מכבר שצבע נתפס אינו תכונה של עצם כלשהו לבדו, אלא נקבע דרך כמות האור באורך הגל שמגיעה אל העין. המשמעות היא שהצבע נמצא בעיני המתבונן.

למעשה, הבעיה הזאת רלוונטית לכלל המציאות הפיזית באשר היא. מכיוון שאנו מסוגלים לתפוס את העולם החיצוני רק באמצעות החושים שלנו, והפרשנות של אלה היא סובייקטיבית, לא ניתן לדעת את טבעו ה"אמיתי" של העולם. כפי שכתב גלילאו ב-1623: "אני סבור שטעמים, ריחות, צבעים וכן הלאה שוכנים בתודעה. מכאן – אם היצורים החיים ייעלמו, כל האיכויות הללו ייעלמו", מצטט אלן.

עם זאת, כך נראה לנו לפחות, ליקום יש גם תכונות קבועות "אובייקטיביות". האם אי פעם נדע מהי המציאות האובייקטיבית, או אם זו אכן קיימת? בין תורת האידיאות של אפלטון ובין הפילוסופיה הבודהיסטית שמכירה במגבלות החושים, נראה שהדעות חלוקות, ועד אשר נוכל להיכנס את תוך ראשו ותחושותיו של אדם אחר, לא נוכל לענות על השאלה.

4. האם מספרים קיימים במציאות?

אנו משתמשים במספרים כדי לתאר כמויות, ובמתמטיקה כדי לנהל את העולם שסביבנו. אנו נעזרים בהם בכל יום: מחישוב העודף בקנייה במכולת, דרך הנדסת מבנים ועד למחשבים קוונטים ושיגורים לחלל. עם זאת, כשחושבים על כך, מספרים הם לא משהו מוחשי, אלא כלי מופשט שנועד לתאר מערכות ואת היחסים ביניהן.

חשבו למשל על פאניקת "באג 2000" בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20. מכיוון שמערכות מידע רבות מציינות את השנה רק בשתי ספרות, בסוף שנת 1999 התחלפו הספרות בשעונים ובלוחות רבים מ-99 ל-00. מפני שלא ידעו לצפות כיצד מערכות יגיבו למספור כזה, היה חשש אמיתי לתרחיש יום הדיון שבו ינוטרל העולם כפי שאנחנו מכירים אותו – בתי חולים, שדות תעופה, בנקים, מנגנוני שיגור טילים וכל מערכות המידע באשר הן. התרחיש אומנם לא התממש, אך דוגמה זו ממחישה היטב כיצד החיים בעידן המודרני תלויים במידה רבה במספרים.

האם ייתכן שאלמנט חיוני כל כך בחיינו כלל לא קיים?

לפי ג'ורג' דבורסקי במגזין Gizmodo, אפלטון טען שהם אכן אמיתיים למרות שלא ניתן לראותם, בזמן שפורמליסטים התעקשו שהם פשוט מערכות צורניות – מבנים מוגדרים של חשיבה מופשטת שמבוססת על מתמטיקה. לדברי דבורסקי, "בבסיסה זוהי בעיה אונטולוגית [תורת ה'יש'] שמותירה אותנו מבולבלים לגבי טבעו האמיתי של היקום, אילו היבטים שלו הם מבנים אנושיים ואילו הם באמת מוחשיים".