בין אם זה גן חדש, כיתה א', בית ספר מוכר או סתם חזרה לשגרה, תקופת השתלבות מחודשת במסגרות עשויה להיות מאתגרת לאחר חופש ממושך. יצירת טקסים ושגרות, תכנון מראש של מעברים, שיח תומך והקניית כלי התמודדות יכולים להקל על כולנו בתהליך.

חזרה לגן או לבית הספר עשויה להיות תקופה מתוחה עבור ילדים והורים כאחד. עבור הילדים היא מסמנת פעמים רבות את סיומה של תקופה מהנה של חופש, טיולים, בילויים וזמן איכות עם המשפחה, בד בבד עם חוסר ודאות וחשש מהלא-נודע שמגיעים עם שנת הלימודים החדשה. עבור ההורים המשמעות יכולה להיות חזרה ללוח זמנים צפוף, ללוגיסטיקה מתישה ולהתמודדות עם מאבקי כוח וקשיי הסתגלות.

למרבה המזל, ילדים הם סתגלנים ובעלי פוטנציאל גבוה להתמודד עם שינויים בקלות, ואנו, ההורים, יכולים לעזור להם בתהליך על ידי הענקת סביבה שמטפחת חוסן נפשי ומעודדת אותם לשתף את רגשותיהם.

פסיכולוגים ואנשי חינוך משתפים 4 תובנות שעשויות לסייע לנו לצלוח את התקופה המאתגרת הזו על הצד הטוב ביותר, ואף למצוא בה הזדמנויות לצמיחה כמשפחה ולהקניית כלים ומיומנויות שילוו את ילדינו גם בהמשך החיים.

1. יצירת שגרות או חזרה אליהן

"שגרות בוקר ושינה קבועות מרגיעות ילדים", כותבת שונדה מוראליס, עו"ס קלינית ופסיכותרפיסטית ב-Psychology Today. "הם מרגישים בטוחים כשהם יודעים למה לצפות". חזרה לשגרות ימי הלימודים או יצירת שגרות חדשות עשויה לסייע גם בתחושות יציבות בתקופה של שינויים, וגם להקל על התארגנויות ומעברים בהמשך.

ארגון הפסיכולוגים האמריקאי מציע להתחיל לחזור לשגרה כשבוע-שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים. יחד ניתן ליצור "טקסים" קבועים בסוף או בתחילת היום שכוללים פעולות כמו סידור תיק, בחירת בגדים, בחירת ארוחת עשר ועוד. בנוסף היא ממליצה להקדים בהדרגה כל יום את שעות ההירדמות וההשכמה בחזרה לאלה הנהוגות בשגרת הלימודים.

"צר לי לומר זאת, אבל אם אתם צריכים להעיר את הילדים בבוקר, הם לא ישנים מספיק", כותבת הפסיכולוגית ד"ר לארה מרקהאם שמתמחה ביחסי הורים-ילדים. "ילדים עייפים לא מצליחים להתמודד עם פרידות, ובטח שלא עם יום הלימודים. גם אתם צריכים ללכת לישון מוקדם כדי להתמודד בשקט עם הבוקר ולהתחיל את היום בשמחה".

ואכן, מסבירה המורה והכותבת נטליה אוליבר באתר Guidepost Montessori, מחקר בריטי מ-2018 הראה כי ילדים עם שגרת שינה קבועה מוכנים יותר לבית הספר. היא תורמת ליכולות הריכוז והזיכרון ומשפרת את היציבות הרגשית – מה שמקל עליהם להתמודד עם העליות והמורדות של יום הלימודים.

מעבר להקדמת שעת השינה, אוליבר ממליצה גם לדאוג לאיכות שינה טובה ככל הניתן על ידי שמירה על היגיינת שינה. הימנעות ממסכים אלקטרונים המפיצים אור כחול סמוך לזמן השינה, ותחת זאת עיסוק בפעילויות רגועות ומפיגות מתחים כמו שיתוף חוויות היום או כתיבה ביומן.

2. הקלה על המעברים

עבור ילדים, כל מעבר ולו הפעוט ביותר – ממקום למקום, מפעילות לפעילות או אפילו מערות לשינה – עשוי להיות מקור לחוסר ודאות. כל מעבר כזה טומן בחובו פרידה קטנה מהמוכר והבטוח אל הפחות מוכר והפחות בטוח, גם אם מדובר רק במעבר מהבית אל המכונית.

כדי להפיג מעט מהמתח שמלווה מעברים בשגרת הלימודים, כמו יציאה מן הבית, כניסה לבית הספר וחזרה הביתה, אוליבר מציעה לעודד את הילדים לקחת חלק פעיל בהכנות לכל מעבר. "אנחנו כהורים נוטים לזכור לבד מה כל אחד צריך ליום שלו. אפשר ליצור הזדמנויות לילדכם להשתתף בהכנות ליציאה מהבית. לשאול אותם מה צריך לקחת? למה אנחנו עשויים להזדקק? לתכנן ולהכין מראש".

אותו היגיון חל גם על שגרת החזרה הביתה, כותבת אוליבר. "כשהלימודים יתחילו, יהיו תיקים, קופסאות אוכל ועוד דברים שצריך למצוא להם מקום בבית. מצאו יחד מקום נגיש לתלות או לאחסן את הדברים, ועודדו את ילדיכם לסדר אותם לבד. מציאת מקום קבוע לחפצים של ילדיכם היא דרך טובה לעודד אותם לטפל ברכוש שלהם". עוד מציעה אוליבר, לעשות את כל ההכנות האלו בהדרגה לקראת סוף החופש כדי שכל המטלות לא יפלו על בני המשפחה בבת אחת ביום הראשון של הלימודים.

מרקהאם מציעה ליצור טקס פרידה בהגעה לבית הספר או לגן. זה יכול להיות כל דבר – חיבוק, נשיקה, סימן מיוחד, ברכה מסוימת – ובלבד שיהיה קבוע וניתן לצפייה. הרוטינה הקבועה כאמור נוסכת ביטחון ותחושת יציבות. במידה והילד עדיין מתקשה בפרידה, אפשר לבקש את עזרת המורה או הגננת בכך שתיתן לו משימה מיוחדת בכל בוקר בכדי להקל על המעבר, כמו עזרה בסידור הכיתה או רישום נוכחות.

גם סוף יום הלימודים הוא מעבר, מזכירה מרקהאם. לכן, היא מסבירה, בהינתן חששות או קשיי הסתגלות כדאי להקדים בכמה דקות לפני שעת האיסוף. במידה והילד יוצא מבית הספר ולא רואה אתכם מייד, זה עלול להחמיר חרדה קיימת.

החלטה על מקום קבוע לכל חפץ עשויה להקל על המעברים. צילום: Pixel-Shot

3. שיח על רגשות

"זה יכול להיות מנחם לדבר על הקשיים שאנחנו עוברים", כותבת אוליבר. "בלי קשר לגיל הילד, כולם מרגישים את השינוי בחזרה לבית הספר. כהורים, אנחנו יכולים לעזור לילדים להתמודד עם הקשיים על ידי מתן פרספקטיבה חדשה".

מוראליס מציעה כמה דגשים לשיחה שמטרתה לדובב את הילדים, לסייע להם לזהות את רגשותיהם, להזדהות עימם ולהעניק להם לגיטימציה.

שאלות פתוחות כמו 'איך אתה מרגיש לגבי חזרה לבית הספר?' יעודדו את הילדים להשיב באופן מפורט יותר מאשר שאלות סגורות כמו 'אתה לחוץ?' כמו כן, שיתוף של רגשותינו שלנו עשוי לעורר תגובה דומה מהילדים.

כשמצליחים לזהות ולתת שם לרגש, קל יותר להתבונן בו מבחוץ ולהתמודד עימו, להבדיל מלהישאב אליו. אפשר לנסות ולשים לב לסימני לחץ כמו בעיות שינה, מחושים בבטן, כאבי ראש, עצבנות וכדומה, להתבונן בהם ולקשר אותם לרגשות. למשל 'כשאני לחוץ, אני מרגיש פרפרים בבטן וכבד לי בחזה'. גם כאן, שיתוף החוויה האישית שלנו עשוי לסייע לפתח את השיחה, לדוגמה 'כשהרבה דברים משתנים אני מרגישה עייפה ומתוחה'. כמובן שמומלץ להסביר מדוע זה קורה, וכי כולם נתונים לתופעות הללו, כדי לא להפחית עוד מהביטחון שלו.

אישור הרגשות הוא מרכיב חשוב בשיח כזה, מסבירה מוראליס. הידיעה שהמשפחה כולה (ואנשים בכלל) עוברת שינוי וחווה רגשות דומים, עוזרת לילדים להבין שהרגשות שלהם לגיטימיים. היא ממליצה לתת מקום לרגשות האלו, "להקשיב יותר מלדבר, להימנע מפתרון בעיות, הכחשה או ניסיון 'לתקן' את הרגש". גם ארגון הפסיכולוגים האמריקאי ממליץ להפגין אמפתיה. "תנו לילד לדעת שאתם מבינים את מה שהוא עובר, שזה נורמלי, ושאתם שם בשבילו. חשוב לעודד את הילד להתמודד עם הפחדים שלו במקום להימנע מהם". מתוך אותה הכרה ברגשות, ניתן להתחיל להתמודד עימם.

4. מציאת כלים להתמודדות יחד

"הפחד הוא הדאגה שלא נוכל להתמודד עם משהו", כותבת מרקהאם. לכן, היא טוענת, פתרונות להתמודדות שהילד יעלה בעצמו יעצימו אותו הרבה יותר מאשר כל פתרון שההורים יספקו עבורו. למשל, אם בשיחה עלה חשש שלא יהיה לו עם מי לשבת, אפשר לשאול אותו על איזה רעיונות הוא יכול לחשוב כדי לפתור או להתמודד עם המצב.

ברגע שעלה פתרון כזה, ניתן לעודד את הילד לדמיין איך הוא מיישם אותו בהצלחה אם החשש יתממש. "המטרה בשיחה הזו היא לעזור לו להבין שיש לו את הכלים להתמודד עם כל מצב. ודאו שהוא מסיים את השיחה עם תמונה חיובית בראש של עצמו מתמודד בהצלחה עם כל מה שהוא דואג לגביו". 

כדי לתחזק את תחושת המסוגלות באופן שוטף, כדאי לחגוג כל הזדמנות שבה הילד התגבר על משהו שחשש ממנו, ולהזכיר לו את הניצחונות האלה בכל פעם שיחווה חוסר ביטחון.

נוסף על כך, אוליבר מציעה למצוא יחד דרכים שיכולות לאפשר לילדים להיאחז בנו ולשאוב מאיתנו כוח במהלך יום הלימודים. בגילאים צעירים מאוד זה יכול להיות חפץ מעבר או בובה, ובגילאים בוגרים יותר זו יכולה להיות תמונה, אבן מיוחדת שאספתם יחד בטיול משותף, מכתב או כל דבר אחר שהם יכולים להחזיק כדי לחוש ביטחון אם הם מרגישים לבד.

אוליבר מציינת שסימן כזה אינו חייב להיות משהו פיזי. הוא יכול להיות גם משפט מרגיע שאפשר לשלב בטקס הפרידה כמו 'תמיד אנחנו חוזרים להיות ביחד', ומאפשר לילד לחזור עליו כמו מנטרה במהלך היום לבד כדי להירגע.

מוראליס מזכירה שתמיד טוב לתרגל עם הילדים כלים מרגיעים כמו מדיטציות מודרכות לפני השינה שמסייעות להפיג מתחים, או הרפיה בעזרת נשימות שיכולה לשמש עבורם עזר להרגעה בכל פעם שהם חשים לחוצים.

מיומנות נוספת שהיא מציעה להקנות לילדים היא מסגור מחדש של המחשבות שלהם. "למדו אותם שמחשבות הן לא עוּבדות". עצם קיומה של מחשבה כגון 'יום הלימודים יהיה ארוך או קשה' אין בו כדי להגיד שזה נכון. זוהי רק מחשבה. באופן דומה, כדאי להזכיר להם שכל הרגשות, אפילו הגדולים והקשים ביותר, הם זמניים.

תמונת כותרת: Monkey Business Images on Shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מהם שני הגורמים שמשפיעים על הצלחה של ילדים? רמז, בית הספר הוא לא בדיוק אחד מהם

ההרצאה השבועית של TED: הפעולה הפשוטה שיכולה להקפיץ את התפתחות מוחם של ילדינו

פסיכולוגים: תנו לילדים להתחכך בחיים, רק ככה הם ילמדו איך לחיות

עוד מרדיו מהות החיים:

בית ספר: ספטמבר שוב כאן, לאן אנחנו שולחים את ילדינו בכל בוקר? ואיך הם חוזרים משם?