כיצד להפוך את העולם למקום מאושר ב-3 פעולות פשוטות
אושר הוא מכנה משותף לכל בני האדם. זוהי קביעה פשוטה ואולי מובנת מאליה, אבל היא מהווה את נקודת המוצא לאחד הרעיונות המעניינים שהועלו על בימת TED בשנים האחרונות. האח דייוויד שטיינדל-ראסט הוא נזיר נוצרי הנמנה על המסדר הבנדיקטיני, והוא מאמין כי בבסיס המכנה המשותף הזה טמון המפתח למהפכה שתיצור עולם שבו שולטים הכבוד, השוויון והאושר.
אצל מרבית בני האדם קיימת נטייה לקשר בין אושר לבין הכרת תודה: אם משהו גורם לנו להיות מאושרים, אנו אסירי תודה על כך. האח שטיינדל-ראסט גם הוא מאמין בקשר בין שתי החווית, אלא שהוא הופך את המשוואה. לדעתו הכרת תודה היא, היא שמביאה לאושר ולא ההיפך. בהרצאה קולחת, קוהרנטית ומשעשעת הוא פורט שיטה פשוטה שיכולה להפוך את העולם למקום מאושר יותר בשלושה צעדים שכל אדם יכול לעשות ללא מאמץ כלל.
שני תנאים מקדימים להכרת תודה
איך יודעים שאנשים אסירי תודה הם מאושרים ולא ההיפך? שטיינדל-ראסט מצביע על מקרים רבים שבהם אנשים חסרי כל הם מאושרים, ולצד זאת יש אנשים רבים שמחזיקים בכל מה שהחברה מגדירה כהכרחי לאושר, אך הם חשים אומללים. ההבדל בין אושר לאומללות אם כן, לא נובע מרכוש, מעמד ויוקרה, אלא מהיכולת להיות אסיר תודה על מה שיש לך, לא משנה מה וכמה.
אז אם הכרת תודה יכולה להביא לאושר, מתבקשת השאלה מהי הכרת תודה וכיצד היא נוצרת. שטיינדל-ראסט מסביר כי התנאי הראשון שצריך להתקיים כדי שאדם יחוש הכרת תודה הוא להחזיק בדבר מה בעל ערך, כלומר כשיש ברשותנו משהו שחשוב לנו, בין אם זה חפץ חומרי או נכס רוחני. התנאי השני והמצטבר הוא שאת הדבר בעל הערך נקבל במתנה, שהוא לא תלוי בנו. במילים אחרות, כאשר מתנה שמוענקת היא בעלת ערך – נוצרת הכרת תודה. וכאשר אנו מכירים תודה אנו מאושרים.
החכמה היא לחיות מתוך התחושה הזו ביומיום, ליצור את הכרת תודה בעצמנו. לא להשאיר מקום לגורל לקבוע שיאים של אושר, אלא ליזום אותו באופן מודע ועקבי. זה יכול לקרות, מסביר שטיינדל-ראסט, כאשר אנו משנים את נקודת המבט על הרגע הנוכחי. הסוד הוא לעשות 'סוויץ" מחשבתי ולהתחיל לייחס את שתי התכונות של הכרת תודה לכל רגע נתון.
וכאן מסתתרת תובנה מבריקה של הנזיר החכם והצנוע: "כל רגע הוא רגע נתון, כמו שאנו אומרים. הוא מתנה. לא הרווחתם אותו. לא גרמתם לו להיווצר בשום דרך… ובכל זאת, זה הדבר הכי רב-ערך שיכול להינתן לנו". אם נחשוב על כל רגע כעל דבר שניתן לנו ונייחס לו ערך רב, הרי שעלינו להיות אסירי תודה לפחות רוב הזמן, ומכאן – גם מאושרים רוב הזמן.
אולי קל יותר יותר לחשוב על הזמן כדבר שניתן לנו, כיוון שאיש לא בוחר להיוולד ואיש לא יכול לשלוט בזמן. אבל מהו הערך של כל רגע ורגע? הלא ישנם 'רגעים מתים' רבים מספור בחיינו. ובכן, הערך של כל רגע טמון בפוטנציאל שלו, בהזדמנות שמוטמעת ב-DNA של כל חלקיק זמן.
אלמנט של בחירה
לאח שטיינדל-ראסט יש ראייה אופטימית ותודעת שפע לגבי הזמן. על פי השקפת עולמו החיים מלאים ברגעים ואם מחמיצים הזדמנות אחת, ברגע הבא כבר יש בידינו הזדמנות נוספת. הפתיחות להזדמנות היא המפתח לאושר: כדי להבין לעומק את כוחו של הרגע צריך להיות מודע לכך שכל שבריר שנייה טומן בחובו אפשרות לפעולה, מחשבה או הימנעות מהן. ואם מאמצים את הגישה הזו כלפי הזמן ככלל, אפשר להבין את האופטימיות, כיוון ש"מי שנכשל זוכה בהזדמנות נוספת, כולנו מקבלים הזדמנות נוספת. זהו העושר הנפלא של החיים."
ראייתו של של הנזיר היא אמנם אופטימית, אך לא עיוורת: הוא לא טוען שאפשר להיות אסירי תודה על דברים כמו אובדן למשל. אבל גם בנסיבות מצערות, הכרת התודה לרגע יכולה לסייע לנו להתעלות מעל העצב. גם בתוך קושי יש מקום להכרת תודה, הוא אומר, למשל על ההזדמנות לפתח סבלנות או לעמוד על שלנו. האתגר הוא לזהות את ההזדמנויות גם כאשר הן מגיעות תחת הסוואה.
פשוט כמו לחצות את הכביש
ואיך מיישמים את הכרת התודה בפועל? יש שיטה מאוד פשוטה ושטיינדל-ראסט מכנה אותה "עצור-הבט-לך", כרפרנס לשלבי חציית הכביש. כדי להכיר תודה, ראשית יש לעצור. לדבריו אנחנו מחמיצים הזדמנויות כי אנו לא עוצרים ולכן הוא ממליץ להקים תמרורי עצור בחיינו. הוא מספר על שהותו באפריקה, שם היה מלא בהכרת תודה בכל פעם שפתח ברז עם מי שתייה נקיים. ואולם כשחזר למערב התחושה הלכה ודעכה. הפיתרון שלו היה להשאיר פתקי תזכורת קטנים ליד ברזים או מתגים של חשמל, מעין תמרורי עצור של הכרת תודה.
השלב הבא אחרי שעוצרים הוא להביט. ולא רק באמצעות העיניים. מרגע שעצרנו עלינו לפתוח את כל החושים ולספוג באמצעותם את הסביבה והחוויה – וליהנות מהן. הפעולה הזו היא מה שמאפשר לפתוח את הלב להזדמנות. ואז מגיע השלב השלישי, שלב הביצוע. ההזדמנות, כשמה, מזמינה אותנו לבצע פעולה, לעשות את מה שהחיים מציעים לנו באותו הרגע. במילים אחרות, לנצל את ההזדמנות – ובדרך כלל, לדברי הנזיר, זו תהיה הזדמנות פשוט ליהנות. וכאן נסגר מעגל האושר.
שינוי תודעתי מוביל לשינוי גלובלי
הטכניקה הפשוטה של "עצור-הבט-לך" כדי להכיר תודה לרגע יכולה לחולל לא פחות ממהפכה באורח החיים של המין האנושי, לדעתו של הנזיר. השינוי מתחיל אצל אנשים בודדים ומתחיל לחלחל אל תודעתם של השאר, מכיוון שכשאתה אסיר תודה אתה חסר פחד ואז אתה לא אלים. הכרת תודה מובילה לתחושה של שפע ולא של מחסור, ואז ניתן לחלוק וליהנות מההבדלים בין אנשים.
התהליך הזה מייצר שוויון מסוג חדש – שוויון בכבוד. לא במעמד סוציו אקונומי, אלא בבסיס ההתנהגותי שלנו אחד כלפי השני – שוויון ביחס שאנו מעניקים איש לרעהו. העתיד שמצטייר בעיני רוח של שטיינדל-ראסט נראה כמו רשת ולא כמו פירמידה או פירמידה הפוכה. המהפכה שהוא צופה היא כזו שהופכת את המושג מהפכה – לא עוד מעגל סגור של השתלטויות בכוח, אלא חיים של שיתוף מתוך כבוד, שפע וכמובן, הכרת תודה.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כך יהפוך קוד הכבוד את העולם למקום שטוב יותר לחיות בו
6 פילוסופים פסימיים שיהפכו אתכם יותר מאושרים
ההרצאה השבועית של TED: כיצד אנו מייצרים את האושר של עצמנו
עוד מרדיו מהות החיים:
מדברים פילוסופיה: ליאת רגב וד"ר שמעון אזולאי בסדרת שיחות בנות 15 דקות על שאלות של מהות
