דלג לתוכן

כיצד עזרו גרייטפול-דד לגלות ראיות לקיומה של טלפתיה בין חלומות?


האם תיאוריית הקוונטים יכולה לקשר בין מחשבות של אנשים ישנים?


בועז מזרחי | 29 ינואר, 2018

בשנים האחרונות המונח פארא-פסיכולוגיה הוא כבר לא מילה גסה בקרב מדענים רבים, ומוסדות אקדמאים מכובדים משקיעים שעות מחקר לא מבוטלות בלמידת תופעות על-מדעיות. אחד התחומים המסקרנים את עולם הפסיכולוגיה עוד מימי זיגמונד פרויד הוא טלפתיה – העברת מידע מתודעה לתודעה באמצעי שאינו נכלל בחמשת החושים. טרם סופקו הוכחות מדעיות חותכות לקיומה של יכולת טלפתית או הסבר להתרחשותה – אבל זה לא מונע מפסיכולוגים בכל רחבי העולם לחקור היבט קצת יותר עמוק שלה, טלפתיה מתוך שינה.

המונחים הללו מצלצלים ניו-אייג', אך דוקטורים ופרופסורים לפסיכולוגיה מתייחסים ברצינות רבה לתופעה של העברת מידע בין שני אנשים בזמן שהם ישנים, או במילים אחרות, תקשורת חלומות. בניסויים שנערכו לאורך השנים הציגו חוקרים ראיות לקיומה של טלפתיה בזמן שינה, אך הסבר לוגי ומדעי חותך ומקובל עוד אין בנמצא. אחד המובילים במחקר טלפתיה של חלומות הוא פרופסור סטנלי קריפנר מאוניברסיטת סייברוק באוקלנד קליפורניה. במאמר שפרסם הוא מתאר מספר ניסויים שבחנו את היתכנותה של טלפתיה בזמן חלומות ואת התוצאות שלהם.

במהלך 10 שנים חקרו את הנושא פרופסור קריפנר ושותפתו מונטגיו אולמן, פסיכיאטרית שהחלה את הניסויים במרכז הרפואי ע"ש הרמב"ם בניו-יורק. השניים חילקו את הנבדקים ל"שולחים" – אנשים שתפקידם לחשוב על המידע ולהעביר אותו, ול"מקבלים" – אלה שאמורים לקלוט את המידע בזמן השינה. הם השתמשו בגלויות אמנותיות כמושא להעברה בין השולח למקבל, מתוך הנחה שהן "יתפסו את תשומת הלב של השולח הטלפתי ויעוררו בו תגובה רגשית ואסתטית".

היצירה אמורה ליצור תגובה רגשית עמוקה. באדיבות Wikimedia.

את השולח והמקבל הפגישו החוקרים במעבדת החלומות של המרכז הרפואי ע"ש הרמב"ם, לצורך אינטראקציה קצרה בטרם הניסוי. לאחר מכן שלחו כל אחד לחדר נפרד. כשהשולח היה לבד בחדרו, הוא קיבל מעטפה ובה גלויה עם הציור/תמונה שנבחרה באופן אקראי מתוך מאגר. לאחר שהתרשם מהגלויה, הלך לישון.

לקראת סוף שלב ה-REM בשינה (הזמן שבו מתרחשים חלומות בצורה האינטנסיבית ביותר), העירו החוקרים את המקבל וביקשו ממנו למלא דו"ח חלום. באחד הניסויים נבחרה באופן אקראי גלויה עם הציור "שיעור ריקוד" של האמן הצרפתי אדגר דגה. אלה כמה מהתיאורים שהופיעו בדו"חות שכתבו המקבלים: "הייתי בכיתה ששהו בה כחצי תריסר בני אדם. זה הרגיש לי כמו בית ספר"; "הייתה ילדה אחת קטנה שניסתה לרקוד עמי". חלק מהתיאורים הם ישירים וחלקם סימבוליים, אבל כולם מייצגים במידה רבה את הציור שבגלויה.

"גרייטפול דד" מתגייסים לחקר התופעה

באחד הניסויים שערכו קריפנר ואולמן התנדבו אורחים מפתיעים: חברי להקת "גרייטפול דד". במהלך הופעה שקיימו בניו-יורק הוקרנו לקהל שקופיות אמניות, בדומה לניסוי הראשון, ונוכחי ההופעה היו למעשה השולחים. ההשערה של החוקרים הייתה שההתרגשות שנובעת מההופעה תגרום לתגובה אמוציונאלית חזקה, שאולי קשורה להעברת המסרים.

חברי הלהקה שיזמו את שיתוף הפעולה עודדו את הקהל "לשלוח" את המסרים למקבלים, שבעת ההופעה היו בשני מיקומים שונים – אחד בחדר חסין קול במרכז הרפואי ע"ש הרמב"ם והשנייה בדירתה בניו-יורק. הנבדקת השנייה שימשה לצורכי בקרה והשוואה. לקהל בהופעה נמסר רק על השתתפותו של המקבל הראשון בניסוי. הם קיבלו סדרת הוראות שלפיה הם עומדים להשתתף בניסוי של תפישה על-חושית, ובמהלכו יצפו בתמונה שעליהם לנסות "לשדר" למקבל. המקבל ינסה לחלום על התמונה, ועליהם לנסות לשלוח אותה אליו. לקהל נמסר שמו של המקבל, מלקולם בסנט, וכן מיקומו בבית החולים בברוקלין.

הניסוי נערך במשך 6 לילות של קונצרטים. באחת ההופעות הוצגה לקהל תמונה של 7 הצ'קרות. באותו לילה תיאר מלקולם בסנט את חלומו: "התעניינתי מאוד בשימוש באנרגיה טבעית… דיברתי עם בחור שאמר שהוא המציא דרך להשתמש באנרגיה סולארית… דיברתי עם בחור אחר על נושאי תקשורת אחרים… הוא ריחף באוויר או משהו כזה…". בחלום אחר תיאר: "אני זוכר שהיה לי חלום על קופסת אנרגיה ו… עמוד שדרה".

חברי "גרייטפול דד" הקדישו את הבמה לחקר החלומות. באדיבות Wikimedia.

את כל תיאורי החלומות, הן בניסוי הראשון והן בהופעות של גרייטפול דד, ניתחו מומחים ובחנו את מידת ההתאמה שלהם לגלויות. התוצאות אמנם הראו קורלציה מובהקת ביניהם, אך כיצד הדבר קורה – זו עדיין תעלומה גדולה.

לצורך בהירות, תרומת מחקרם של קריפנר ואלמן מרתקת והיא מעלה אפשרויות בלתי שגרתיות, אך מעט מאוד הוכחות הושגו מנקודת מבט מדעית. התוצאות הראו כי תהליך כלשהו של העברת מידע עשוי להתרחש בחלומות, אך טיבו של התהליך, כיצד הוא קורה, מה התנאים הדרושים לו להתרחש ומה המנגנון שמניע אותו – כל אלה נותרו אפופי מסתורין ונמצאים עדיין בממלכת הפארא-פסיכולוגיה.

האם תיאוריית הקוונטים מאפשרת טלפתיה של חלומות?

אחד ההסברים האפשריים להעברת אינפורמציה בחלומות מגיע ממכניקת הקוונטים. זוהי השערה בלבד שאינה מבוססת על מחקר, כלומר, טלפתיה של חלומות לא נבחנה מנקודת מבט של פיזיקת קוונטים, אבל עקרונות התורה מציגים הסבר כללי שיכול להסיר מעט מן הערפל. אחת התופעות המתקיימות במכניקת קוונטים היא שזירה קוונטית. הרעיון הבסיסי הוא כי שני עצמים שנוצרו ביחד תמיד יהיו מחוברים בסוג מסוים של קשר, אשר מתעלה על פערי מרחב. ניקח למשל שני אלקטרונים שנוצרו ביחד ונשלח אחד מהם לקצה האחר של היקום. פעולה שתתבצע על האלקטרון המרוחק תגרום לתגובה באלקטרון הקרוב, באופן מיידי.

על פי ההסבר הזה ישנן שתי אפשרויות: לפי הראשונה, מידע עובר במהירות אינסופית. האפשרות השנייה היא שכל החומר שביקום נוצר ממקור אחד ברגע המפץ הגדול, ולכן כל החומר שקיים היום שזור בקשר קוונטי. מרחב הוא רק מבנה היוצר את האשליה שקיימים עצמים נפרדים. התיאוריה הזו עומדת בחזית המחקר הפיזיקלי, וכמה מהשלכותיה נמצאות על הגבול התפיסה האנושי. לכן היא מתיישבת היטב עם טלפתיה של חלומות, גם היא מעל לתפיסה האנושית.

מה אומר הדיון המדעי בנושא?

האקדמיה עדיין לא מקבלת את תיאוריית הטלפתיה מתוך שינה בזרועות פתוחות, ובמידה מסוימת – בצדק. למרות המתודולוגיה המדעית ומובהקות התוצאות, עדיין מדובר בתופעה שמעט מאוד ידוע עליה. למעשה, אם מקבלים כהווייתם את מחקרם של פרופסור קריפנר, אולמן וחוקרים אחרים, הדבר היחיד שניתן לומר בוודאות מדעית הוא שהתופעה יכולה להתקיים בתנאים מסוים. לא יותר מזה.

עם זאת, האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה פרסמה מאמר ובו נכתב כי "הביקורות המדעיות על עבודתם של קריפנר ואולמן לא עמדו בסטנדרטים הנחוצים ולעתים אף עיוותו אותה… ולכן נחסך מפסיכולוגים המידע הנכון על מחקר שעשוי להיות בעל ערך רב עבורם ועבור אחרים". במילים אחרות, גופים העוסקים בתחום מתחילים לגלות הבנה לאפשרות כי תופעות פארא-פסיכולוגיות יכולות להפוך לתופעות מדעיות אם וכאשר יהיו בידינו הכלים לחקור אותן.

האפשרות שקיים קשר-על בין כל רכיבי היקום, והוא זה שמאפשר להעביר מידע בתוך חלומות, מעלה שאלות מהותיות על המבנה הבסיסי של המציאות (כפי שאנו תופסים אותה היום). האם חלומות הם מצב מציאותי נפרד ושונה לחלוטין ממצב של הכרה מלאה, או שכאוסף אטומים מתוצרת המפץ הגדול, קיים בין אנשים קשר-על שאינו מושפע מפערי מרחב או מצב הכרה. אלו הן שאלות גדולות מאוד, ולפני שמגבשים מסקנה נחרצת לכאן או לכאן כדאי לישון על זה קצת.

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הרשמה לניוזלטר של מהות החיים

קיבלנו! תוכן מעורר השראה מבית מהות החיים יגיע אליכם במייל ממש בקרוב.