אלה הן ארוחות הבוקר של ילדים מתרבויות וארצות שונות
הבחירה שאנו עושים בכל בוקר – מה להכניס לגוף שלנו – יכולה להשפיע משמעותית על שארית היום. נהוג לטעון כי ארוחת הבוקר היא החשובה ביותר במהלך היום ויש לכך לא מעט ביסוס מדעי. אצל ילדים זה חשוב פי כמה, שכן הם מפתחים את הרגלי האכילה שיישארו אתם לשארית חייהם. אז מה ילדים ברחבי העולם אוכלים?
מאמר שפורסם ב-New York Times סוקר את ארוחות הבוקר המסורתיות של ילדים בני תרבויות ועמים שונים. הצלמת האנה וויטאקר ביקרה ב-7 ארצות והצטרפה לארוחת הבוקר של כמה משפחות, במטרה לתעד את הרגלי האכילה של הילדים.
מה אתה אוכל כשאתה קם בבוקר?
סנדוויץ' עם קוטג' או גבינה לבנה הוא ארוחת בוקר ישראלית טיפוסית. ירקות, ביצה ואולי דגני בוקר גם הם בתפריט. מעבר לים המצב שונה לחלוטין וארוחות בוקר טיפוסיות במקומות שונים עשויות להפתיע אתכם מאוד. אם תבקרו במדינה המערב-אפריקאית בורקינה פאסו, למשל, תגלו על הצלחת דייסת זרעי דוחן. ילד ביפן, לעומת זאת, יאכל בבוקר אורז ותרמילי סויה מותססים. בג'מייקה ארוחת הבוקר מורכבת ממחית של בוטנים או קמח תירס. ילדים בניו זילנד אוכלים קלי עם ממרח שמרי בירה. ילדי סין נוהגים לאכול דייסת אורז ועליה טופו מוחמץ, לצד רצועות בשר מיובש או ביצה.
במדינות אמריקה הלטינית, כמו קובה או ברזיל, מקובל שילדים ישתו קפה עם חלב בבקרים. אצל ילדים בפקיסטן מוותרים על הקפה ובמקומו מוסיפים לחלב סירופ אדום מפירות, פרחים ועשבי תיבול. בשוודיה ובמדינות אירופאיות נוספות הילדים אוכלים את הגרסה המקומית שלהם ללבן. בהודו יתחיל הבוקר בעוגה מאודה העשויה מאורז ועדשים.
בתמונה: דוגה גונצ'הגורסוי בת 8 מאיסטנבול עם ארוחת בוקר עשירה בגבינות, ירקות ומאפים. צילום מסך מאת Hannah Whitaker עבור New York Times.
ייתכן כי רכישת טעם היא תהליך אבולציוני
אם חלק מארוחות הבוקר הללו נראות לנו, במקרה הטוב, משונות, שווה לבדוק מה שורשי ההרגלים הקולינריים שלנו. כבר ברחם אמו העובר מתחיל לרכוש את טעמו במזון. החומרים שהאם צורכת עוברים במי השפיר ונקלטים אצל התינוק. בהמשך חייו, התינוק יהיה בעל נטייה להעדיף את המאכלים אליהם נחשף ברחם, אבל התהליך הזה הוא לא מיידי. תינוקות וילדים צעירים זקוקים לזמן כדי להתרגל, למשל, לטעמים חריפים או חמוצים, גם אם נחשפו אליהם כעוברים. חשיפה חוזרת וחיקוי הרגלי אכילה של ההורים הם מה שמרגיל את הילדים לאכול את מה שעשוי להיראות מוזר עבורנו.
אחת ההשערות לתהליך רכישת הטעם היא אבולוציונית. ילדים (וגם מבוגרים, אם כי במידה פחותה), נוטים לדחות אוכל בלתי מוכר בניסיון הראשון, כיוון שבתיאוריה הוא עלול להיות רעיל או בלתי ראוי למאכל. זהו מנגנון הישרדות עתיק שעדיין משמש אותנו. נסו לחשוב למשל איך אתם קובעים אם לטעום מאכל חדש: בדרך כלל באמצעות חוש הריח. אם האף מזהה ריח משונה או לא מוכר, הסיכוי שהאוכל ייכנס לפינו צונח.
הבריכה הקולינרית שבה אנו שוחים ממשיכה להתעצב במהלך החיים ומושפעת מגורמים שונים, ביניהם הסביבה. הבדלי האוכל בין מקומות שונים הם ברובם תרבותיים, וכך יוצא שילד שנולד להורים ישראלים שהיגרו לאנגליה לא יהסס לאכול בבוקר שעועית ונקניקיות בעוד שבארץ זה כמעט טאבו.
בתמונה: אמילי קת'ומבה בת 7 ממלאווי עם ארוחת בוקר המורכבת מדייסת קמח תירס, קציצות קמח תירס מטוגנות ודלעת ובטטה מבושלות. צילום מסך מאת Hannah Whitaker עבור New York Times.
משהו מתוק לסיום
ולמרות כל ההבדלים, החיבה לסוכר עוברת כחוט השני בין כל ילדי המין האנושי בארוחת הבוקר, ולא עוצרת שם. גם במקרה הזה, כשהולכים אחורה אל הרחם מגלים שעוברים קולטים את מי השפיר מהר יותר כשהם מכילים סוכר. הסיבות הן ביולוגיות, שכן סוכר=אנרגיה. כיום הסוכר נמצא בעודף מופרז באוכל שלנו, אבל בתקופות קודמות הוא היה מצרך די נדיר ומקור מהיר ומרוכז של אנרגיה, החשוב להתפתחות ילדים.
אנו חיים בעולם שבו השפעות תרבותיות נודדות במהירות ולמרחקים גדולים יותר מאי פעם ותמיד אפשר ללמוד משהו חדש. אם זה טוב לאחרים, זה בהחלט יכול להיות טוב גם לנו – זאת מכיוון שטעם באוכל הוא עסק נרכש, התלוי בתרבות ולא בטבע שלנו. עם קצת פתיחות, נופתע לגלות שכשזה מגיע לאוכל, רב הדומה על השונה.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
בראי ההיסטוריה – היכן כדאי להשקיע את המשאבים, במי שאנו היום או במי שנהיה בעתיד?
ספרו לי מה אתם עושים בשעות הפנאי, ואספר לכם מי אתם
מותר להיסחף מדי פעם: זווית מקורית על תפקידו של הומור במערכות יחסים
עוד מרדיו מהות החיים:
