בעל החיים שגילה את מעיין הנעורים
מחזור החיים והמוות הוא כנראה החידה הגדולה ביותר שניצבת בפני האנושות. אבל אנחנו לא כאן כדי לעסוק בשאלות פילוסופיות על חיים אחרי המוות, אלא בשאלה הרבה יותר ארצית ממה שחשבנו – האם יש חיי נצח?
בקצרה, התשובה היא כן, או לפחות בסבירות מדעית גבוהה מאוד. בעל החיים שכנראה מפריך את הטענה שכל יצור מת בשלב מסוים הוא ההידרה, רב-תא שחי במים מתוקים. מדענים שחקרו את היצור הזה בתנאים מבוקרים גילו כי יש סיכוי טוב שהוא עלה על סוד אבולוציוני שמאפשר לתאיו להתחדש לנצח. וידיאו קצר של רשת NPR סוקר את מה שידוע לנו על היצור המשונה הזה.
תופעת טבע בלתי מוסברת
המפגש המכריע של האדם עם ההידרה התרחש באמצע המאה ה-18, כאשר הביולוג השוויצרי אברהם טרמבלה גילה בשלולית בשדה יצור בעל גוף צינורי שזרועות יצאו ממנו. כמו כל חוקר שפוגש בתופעה חדשה, הדבר הראשון שעשה טרמבלה היה ניתוח – והוא חתך את היצור לשניים. לתדהמתו, במקום למות, כל חצי גדל ליצור בוגר שלם. לאחר חיתוך נוסף כבר היו ברשותו ארבעה יצורים וכך הלאה.
קצת יותר ממאתיים שנה מאוחר יותר, חוקר אחר בשם דניאל מרטינז למד על ההידרות והחליט לבדוק כמה זמן ייקח להן למות בתנאים טבעיים. הוא הניח מספר הידרות במבחנה והמתין. אחרי ימים ספורים – וזו נקודת מפתח – ההידרות הביאו צאצאים. מרטינז המתין למותן של ההידרות שבועות, חודשים, שנה ושנתיים – ולאחר ארבע שנים הגיע למסקנה כי ההידרות אינן מתות באופן טבעי, או במינוח מדעי: תהליך ההזדקנות נעדר מדפוסי התמותה של ההידרות.
זה נשמע אולי נמהר להסיק חיי אלמוות לאחר ארבע שנים בלבד, אבל המפתח כאמור נעוץ בשלב ההתרבות. כל בעל חיים מגיע לבגרות מינית ביחס לתוחלת החיים הממוצעת שלו. ככל שמביאים צאצאים מוקדם יותר, מתים מוקדם יותר. כך, למשל, זבובים מתחילים להתרבות אחרי שבועיים וחיים במשך חודשיים. לעומתם, פילים מביאים צאצאים בגיל 13 וחיים בממוצע כ-50 שנה. על פי הדפוס הזה, שנכון לגבי כל ממלכת החי, ההידרות, שהביאו צאצאים אחרי יומיים, היו צריכות למות אחרי חודש.
ההידרות מסרבות למות
מאז החל מרטינז בניסוי עברו יותר משמונה שנים וההידרות שלו עדיין חיות. מדובר בפי מאה יותר מתוחלת החיים הממוצעת הצפויה שלהן. במונחים יותר מוכרים, זה כמו שפיל יגיע לגיל 5,000.
הסוד של ההידרה הוא בתאים העובריים שלה. הם אמנם אינם מורכבים כמו תאים של יצורים אחרים, אך יש להם התמחות אחת מיוחדת – להישאר צעירים. התאים לא מספיקים להזדקן בטרם הם מוחלפים ונושרים מחוץ לגופה של ההידרה. תחלופת התאים מתרחשת בקצב מסחרר במובן הביולוגי: בכל 20 יום כל התאים של ההידרה הם חדשים לגמרי.
מבחינה ביולוגית ועל פי החוקים שידועים לנו כיום, ההידרה היא יצור בן אלמוות, בגדר מעיין נעורים גנטי בפני עצמו, שלא מפסיק להתחדש ולא מסוגל להזדקן. התופעה הזו כמובן לא פותרת את חידת הקיום, וייתכן כי היא אף מסבכת אותה עוד יותר. אבל היא מגלה שגם הדבר הדטרמיניסטי ביותר בתפיסה שלנו – המוות – הוא לא מוחלט כמו שאנו נוטים לחשוב עליו.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מים חיים – סדרת צילומים מציגה את המופעים המגוונים של מים סביבנו ואת יופיים
מיומנו של מאסטר בונסאי – מה עומד מאחורי הדחף שלנו לדאוג לטבע ולטפח אותו?
לעוף עליהן – המסרים החכמים שציפורים נושאות עבורנו על כנפיהן
עוד מרדיו מהות החיים:
שינוי עכשיו - הצורך בשמירה על מסדרון אקולוגי למען שימור מגוון המינים
