ההיסטוריה של עם ישראל רצופה מלחמות ואתגרים, כאשר לא מעט מהם הסתיימו בניצחונות מזהירים. בסיפורי הקרבות הללו מסתתרות תחבולות טקטיות מתוחכמות בשילוב עם ערכים אישיים, שניתן לקבל מהם השראה גם לחיי היומיום.
בחנוכה אנו חוגגים את ניצחון המכבים על היוונים, בפסח אנו מספרים על יציאת מצרים ותבוסת צבא פרעה ובפורים אנו מציינים את הינצלותנו מידי המן הרשע. אומנם בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, אך ההיסטוריה מלמדת גם על היכולת של עם ישראל לעמוד לא רק באומץ וגבורה, אלא גם עם הרבה חוכמה מול האתגרים. סיפורי הקרבות ביריחו, בעי, בתבור ובמכמש הם חלק מאותם סיפורי ניצחונות שאומנם לא זכו לחג משלהם, אך ראויים לא פחות להערכה ולהעמקה בשל השיעורים שניתן ללמוד מהם.
1. כיבוש כנען בידי יהושע
ספר יהושע מתאר את מסע הכיבוש של ארץ כנען לאחר שיבת בני ישראל ממצרים, בפיקודו של יהושע בן נון, מנהיג שצמח מתוך 12 המרגלים ששלח משה לקראת ההגעה לארץ.
קרב הכיבוש הראשון היה על העיר יריחו והתגלה כאתגר לא קטן. הייתה זו העיר העתיקה ביותר בעולם הישן, בעלת חוסן צבאי ומוקפת חומה אדירה, מגדלי שמירה ותעלת מים.
לפי הסיפור המקראי, יהושע תקף את העיר בצו תוכנית אלוהית שקיבל: לוחמה פסיכולוגית משולבת בנס. במשך שישה ימים הוא הקיף את חומות העיר עם אנשיו בדממה, וביום השביעי הקיף אותה שבע פעמים תוך כדי תקיעה בשופרות ותרועות העם כולו. או אז, התמוטטו חומות העיר והיא נפלה בידי יהושע וצבאו.
מכיוון שהייתה זו עיר עובדת אלילים, ומכיוון שרצה לבנות לחייליו מוניטין של צבא ממושמע וקשוח בקרב עמי האזור, הטיל יהושע חרם על שלל המלחמה ואסר על ביזה. הוא הורה לשרוף את העיר על רכושה, מלבד מתכות טובות שיוחרמו לטובת בית המקדש.
לאחר הניצחון המזהיר, המשיך יהושע לכיבוש העי. בניגוד ליריחו האימתנית, העי הייתה עיר אוהלים קטנה שכיבושה לא היה אמור להוות קושי לצבא ישראל. משלחת המרגלים המקדימה העריכה שנדרשים לא יותר מ-3,000 חיילים למשימה. עם זאת, כשהגיעו החיילים לעיר הם נסו מפני יושביה ואף ספגו אבדות רבות.
מפח הנפש שאחז ביהושע ובצבאו לאחר התבוסה היה קשה. כשניסה להבין את הסיבה לכישלון, התברר לו שהיא נעוצה באחד מחייליו, שהפר את החרם על שללה של העיר יריחו ובזז חלק ממנה לעצמו על אף האיסור. רק לאחר שנמצא האשם והובא לדין יכלו שוב יהושע וצבאו לצאת למתקפה בביטחון מלא ואמונה בניצחונם.
הפעם השתמש יהושע בטקטיקה מתוחכמת: הוא חילק את חייליו לשתי יחידות, כשאת חיילי היחידה הגדולה יותר שלח להסתער שוב על העי, ואז להעמיד פנים שהם נסים מפני בני העיר כפי שקרה בקרב הראשון. בעוד חיילי העי יצאו לרדוף אחרי צבא ישראל ה"נס", חיכו שאר חיילי יהושע במארב מתוכנן בקפידה. מרגע שהעיר נותרה ללא הגנה, פנו יהושע וחייליו להסתער על העי. לחיילי העי ההמומים לא נותר אלא לצפות מרחוק בתימרות העשן שעלו מעירם החרבה, בזמן שהצבא שנרדף על ידם הפך עתה לזה שרודף אותם.
בנוסף לשיעור מרתק בטקטיקה שניתן ללמוד מסיפור הקרב, טמונים בו גם לא מעט שיעורים על אתיקה ומשימתיות. הלקח העיקרי מלמד אותנו שהדרך להצלחה עוברת ביסוד מוסרי, משמעת עצמית והתמקדות במטרה: גם כאשר הניצחון נראה בהישג יד, אל לנו לשכוח את הקוד האתי והערכים שלנו, את המשימה שלשמה התכנסנו, את חשיבות התכנון המוקדם וכמובן איפוק וענווה. אפילו אם נדמה לנו שאיש לא ידע או יושפע מהפעולות שלנו.
2. הניצחון על סיסרא בתבור
ספר שופטים מגולל מלחמה נוספת מול הכנענים, הפעם עסקינן במרד נגד מלך חצור ששעבד את בני ישראל. מששמע המלך על המרד המתהווה, שלח את שר צבאו, סיסרא, לדכא אותו באמצעות קרב שנערך בהר תבור. צבא ישראל – גדודים מאולתרים של איכרים חסרי ניסיון מבין השבטים – היה נחות מספרית וטכנולוגית מצבא סיסרא האימתני בעל 900 מרכבות הברזל – הטנקים של ימינו. על כן מפקדו הנבחר, ברק בן אבינועם, לא שש אלי קרב אלא בליוויה של דבורה הנביאה לצד הכוונה אלוהית. בשל הססנותו של ברק, ניבאה דבורה כי למרות שהוא יהיה זה שיוביל את ישראל בקרב אל הניצחון, הוא ייזכר לדיראון עולם ותהילת הניצחון תיזקף לשמה של אישה.
ביום הקרב התבדו חששותיו של ברק. בדומה לניצחונו של 'גנרל חורף' על צבא נפוליאון במאה ה-19 ועל הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, גם בקרב לרגלי הר תבור ניצלו בני ישראל את תנאי מזג האוויר שהכריע את הכף לטובתם. מה שהתחיל כיתרון תחרותי לסיסרא, היה כעת בעוכריו. סערה שפרצה הבהילה את חיילי צבאו וסוסיו, ומרכבותיו הכבדות שקעו וטבעו בבוץ. כתוצאה מכך עלה בידם של לוחמי ישראל להביס לחלוטין את צבא חצור.
על פי המסופר, סיסרא המבוהל נטש את הקרב ואת חייליו בשיאה של המערכה ורץ להסתתר בקרב הקינים, שבט חורשי מתכות שלא השתתף במרד ונתפס בעיניו כבני ברית. נעמה אשכנזי, פרופסור לספרות השוואתית ולימודי תרבות מאוניברסיטת קונטיקט, מספרת שאשה בשם יעל מזמינה את סיסרא לאוהלה וגורמת לו לבטוח בה: היא קוראת לו "אדוני", ואומרת לו שלא יפחד. סיסרא מורה לה למסור שאינו נמצא אם יבואו לחפש אותו. יעל מטפלת בו באופן אימהי ורך ומכסה אותו בשמיכה. כשהוא מבקש ממנה מים, היא מגדילה לעשות ומשקה אותו בחלב. יש הטוענים שהחלב היה מהול בסם שינה. הכתובים מרמזים על כך שהתמסרה אליו – גם בכדי לזכות באמונו, וגם כדי להתיש אותו. כך או כך, סיסרא נפל שדוד ונרדם. מייד כשעצם את עיניו, הרגה אותו יעל בשנתו.
איזה כוח עליון פעל בהר תבור? צילום: olegsubaru on Shutterstock
כשהגיע ברק לחפשו, חשפה בפניו את סיסרא המת באוהלה. לבסוף, כפי שניבאה דבורה, ברק המפקד מוזכר כפחדן שהיסס לצאת נגד סיסרא וכמי שהיה זקוק לעזרת נשים בתקופה שבה היו מחוץ למסגרת הצבאית על פי רוב, ולהבטחה אלוהית, על מנת שיסכים להילחם.
הקרדיט לניצחון על סיסרא נזקף לשמה של יעל: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ", מצטטת אשכנזי מספר שופטים. היא מוסיפה ששירת דבורה משתמשת באמצעים אומנותיים ספציפיים על מנת להלל את פיקחותה ועוצמתה של יעל במעשיה. דווקא האישה, עקרת הבית הפשוטה, היא שהוכיחה עצמאות, יוזמה וגבורה, והגתה תחבולות מתוחכמות מבלי שאף אחד יניע אותה לכך. היא נהגה על פי צו מצפונה בלבד למרות שכביכול לא הייתה מחויבת לברק וצבאו. כל אלה זיכו אותה בתהילת עולם ואף לתואר 'שופטת ישראל' בפי חלק מהפרשנים.
סיפורה של יעל טומן בחובו מסר על מנהיגות אמיתית. בסוף לא מי שמחזיק בתואר כלשהו, שנבחר על ידי מישהו, או ירש כוח הוא זה שבהכרח יעצב את המציאות. בפועל המנהיג, ובמקרה זה מנהיגה, הוא מי שקם ולוקח אחריות; מי שעושה את מה שצריך להיעשות ודואג שדברים יקרו.
3. יהונתן נגד הפלישתים בקרב במכמש
ספר שאול מתאר את הקרב הראשון שבו נלחם צבא קבע עברי תחת פיקודם של שאול המלך ובנו יהונתן נגד צבא הפלשתים. גם כאן היה זה מקרה של מעטים מול רבים: באותה תקופה צבא ישראל רק הוקם ומנה כמה מאות חיילים רגליים בעלי חימוש מאולתר מכלים חקלאיים בלבד. לעומתם, צבא הפלשתים היה אדיר – הוא מנה עשרות אלפי לוחמים והיה חמוש במרכבות ברזל וכלי נשק מקצועיים.
בעיר מכמש החליט יהונתן לערוך מבחן פסיכולוגי על מנת להעריך את מצבו של צבא הפלשתים: יהונתן יעבור יחד עם נושא כליו בוואדי לרגלי המצוק שבו חנו הפלישתים והשניים יחשפו את עצמם לעיניהם. אם הפלשתים ירדו לתקוף אותם – יהיה זה סימן לכך שהם בעלי מוטיבציה חזקה. אם הפלשתים יקראו להם לעלות אל המצוק, יהיה זה סימן שהם לוקים בשאננות שתביא למפלתם. ואכן, כאשר חצו יהונתן ונערו את הוואדי, קראו להם הפלשתים לעלות אל המצוק.
כשהגיעו אל ראש הצוק, ניצל יהונתן את שאננותם של הפלשתים והחל לתקוף אותם יחד עם נערו. מחנה הפלשתים המופתע נתקף בהלה ובתוך ההמולה שנוצרה החלו לתקוף אחד את השני. נוצר בקרבם הרושם שצבא ישראל הרבה יותר גדול וחזק מכפי שהוא, והפלשתים החלו לנוס. שאול, שזיהה את המנוסה, הצטרף אל הקרב עם שאר הצבא, ואליו הצטרפו גם עריקים מצבא הפלשתים – בני ישראל שחיו תחת כיבוש פלשתי ואולצו להצטרף לשורות צבאו. כך גדל משמעותית צבא ישראל והצליח ככוח מאוחד וחדור מטרה להביס את הצבא הפלשתי העצום אך המפולג ואחוז הפאניקה. הפלשתים נסוגו באופן מלא ונותרו בתבוסתם עד לתקופת סוף ימיו של שאול.
חוקר התנ"ך לאון מולדין מספר שקרב זה היה כל כך מעורר השראה, עד כי נעשה שימוש מדויק בטקטיקה זו של יהונתן בקרב בין הבריטים לעות'מאנים באותו אזור בזמן מלחמת העולם הראשונה. אחד ממפקדי הגדודים הבריטיים שקרא באותה העת בתנ"ך זיהה את הדמיון לכפר הערבי מכמס. כשחיפש בכתובים, מצא פסוק שמתאר את הדרך הסודית שעוקפת את העיר. הוא העיר את המפקד, ויחד הם מצאו שהדרך עדיין קיימת.
בדיוק כמו יהונתן ונערו, שלחו הבריטים כוח סיור קטן שגילה נקודה התואמת לסיפור המקראי ובדומה לו הייתה בעלת נוכחות צבאית עותומנית דלה בלבד. בשל כך, החליט המפקד הבריטי לחזור על מעשה יהונתן ולאגף את המחנה העותומני בעזרת כוח קטן. הכוח הצליח כך להשתלט על האזור, לכבוש את הרמה שחולשת על הכפר ולמוטט את מערך ההגנה העותומני כולו.
תעוזתו של יהונתן, הטקטיקה הפקחית שלו והאמונה כי כוח קטן וחדור אמונה מסוגל להביס כוח גדול ויהיר, צלחו את המבחן ועוררו השראה שהוכיחה את עצמה גם לאחר אלפי שנים. המסר העוטף את הסיפור הוא לא רק "איכות על פני כמות", אלא גם העוצמה של אמונה בצדקת הדרך. בשני המקרים – גם בעת העתיקה וגם בעת המודרנית – מוטיבציה, שקדנות ותכנון מוקדם גברו על שאננות. בשל כך נחקקה גבורתו בין דפי ההיסטוריה לא רק פעם כי אם פעמיים.
תמונת כותרת: Renata Sedmakova on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
5 סיפורים מעוררי השראה על אישים שהתגברו על אתגרים עצומים, ומה אפשר ללמוד מהם
הקנון העברי הראשון – אילו אוצרות ספרותיים מסתתרים בספר האגדה?
הפרק ההיסטורי הנעלם – ד"ר רות קלדרון על התלמוד ועל חדוות הלימוד היהודית
עוד מרדיו מהות החיים:
