החיבור הקוגניטיבי שבין חברים ואוהבים.
היכרות מעמיקה עם אדם מסוים הופכת אותו לחלק בלתי נפרד מהגדרת העצמי שלנו, כך גילו מדענים מאוניברסיטת וירג'יניה. מאמר של Psychology Today סוקר את ממצאי הניסוי: מערכת העצבים שלנו מכילה את המידע שקובע מהו 'אני' ועם השנים וההיכרות נשזרים לתוך המארג העצבי גם אנשים הקרובים אלינו – והזהות האישית שלנו כוללת גם אותם.
לפי המחקר, המוח האנושי מקטלג אנשים זרים ואנשים מוכרים ל'קופסאות' שונות. המוכרים והאהובים נשמרים בתוך 'קופסת' הזהות שלנו והופכים לחלק בלתי נפרד ממנה. אחד החוקרים הראשיים שבחן את התופעה הוא ג'יימס קואן, המסביר כי ככל הנראה היא נובעת מתהליך אבולוציוני-הישרדותי. בני המין האנושי תלויים בבני מינם ולשם כך קיים המנגנון הזה. אנו זקוקים לחברים ולבני ברית כדי לספק צרכים בסיסיים, הן פיזיים והן רגשיים, ולכן המוח יוצר מערכת זהות משותפת לנו וליקרים לנו. ככל שאנו מבלים זמן רב יותר עם מישהו, כן החיבור הקוגניטיבי שלנו גדל.
האישיות שלנו כוללת דמויות נוספות
כדי לבחון את השערת המחקר, קואן ועמיתיו ביצעו סריקות fMRI מוחיות לנבדקים תחת 3 סיטואציות שונות: הראשונה היא איום של קבלת זרם חשמלי קל, השנייה היא איום שחבר יקבל זרם חשמלי קל והשלישית הייתה איום שאדם זר יקבל זרם חשמלי קל. הסריקות הראו כי החלקים במוח שמגיבים בזמן איום הפגינו פעילות ערה תחת איום בזרם לנבדקים עצמם או לחבריהם באופן זהה. לעומת זאת, כאשר האיום הופנה כלפי אדם זר, הפעילות המוחית הייתה מינימלית.
הכנסה של אהובינו אל תוך הגדרת הזהות האישית שלנו.
"הממצאים הללו מראים… שאנשים הקרובים אלינו הופכים להיות חלק מאתנו, וזו לא רק מטאפורה או לשון מליצית, זה מאוד אמיתי", אמר קואן. "אנחנו פשוטו כמשמעו תחת איום כאשר חבר נמצא תחת איום". התהליך שמתקיים כאן הוא למעשה טשטוש הגבול בין העצמי לבין האחר – העצמי מתחיל לכלול חלקים נוספים, נרחבים יותר מההגדרה הראשונית שלו.
להרחבת הזהות יש אפקט שכולנו מכירים, אך ספק אם היינו יודעים לייחס אותו למקור הנכון לולא המחקר. בקשר עם חבר או אהוב, קורה לא אחת שצד מסוים מתרגז ומתנהג בצורה לא יפה, כזו שאינה מצופה מאדם קרוב, בוודאי שלא לאור הממצאים. אך הסיבה לכך היא שהמוח מנסה להרחיק ולנתק את האדם הקרוב, מתוך מטרה לגונן על הזהות העצמית. זוהי אמנם לא תגובה נעימה, אך היא מנגנון הגנה נוירולוגי טבעי. כמובן שמדובר על מקרים מבודדים וארעיים של כעס חולף, ולא על מצב כרוני.
מנגנון הישרדות יעיל
התרומה של המחקר היא פרקטית מאוד מבחינה פסיכולוגית והתנהגותית. הידיעה שאנו שוזרים בזהות שלנו גם אנשים אחרים באמצעות המערכת העצבית מספקת לנו כלים להבנה טובה יותר של מערכות יחסים. אנו יודעים שחלק ניכר מהדרך שבה אנו נוהגים באדם קרוב נובעת מהגישה כלפי עצמנו. לכן, יש לנו את המודעות והכוח להפגין יותר אמפתיה הן כלפי עצמנו והן כלפי קרובים אלינו, שכן מדובר באותה ישות. ככל שנאהב יותר את עצמנו, ישתפרו מערכות היחסים והאהבה שלנו כלפי הסובבים אותנו.
"איום על עצמנו הוא איום על המשאבים שלנו", מסכם קואן. "כשאנו מפתחים חברויות, כלומר אנשים שאנו יכולים לסמוך עליהם והופכים במהותם לחלק מאתנו, אז המקורות שלנו מתרחבים, אנחנו מרוויחים… אנשים זקוקים לחברים כמו שכף יד אחד זקוקה לשנייה כדי למחוא כפיים".
תמונת כותרת: Ulyana Khorunzha / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
לא רק על פסגת ההר – כיצד נוכל לחוות יותר רגעי שיא בחיינו?
הנדסת האושר של תעשיית הבידור – כך מעצבים עבורנו חוויות בלתי נשכחות
מהם 4 ההורמונים שהופכים אותנו למאושרים, וכיצד נוכל לעודד את ייצורם?
עוד מרדיו מהות החיים:
