מהו ההבדל בין אושר מלאכותי לאושר טבעי?
בני האדם יעשו כמעט הכל כדי למצוא את האושר. אמנם לכל אדם יש תפיסה משלו לגבי אושר, אבל ככלל, אם אנו משיגים את המטרות שהצבנו לעצמנו, אנו מסופקים. אז מה קורה כשאנו לא משיגים את המטרות, או כשאירועים בחיים אינם תואמים את הציפיות שלנו? האם אז איננו מאושרים? התשובה היא שאנשים מאושרים גם אחרי שפוקדים אותם אסונות. כיצד זה ייתכן? תודות למנגנון פנימי שהמוח האנושי פיתח, מעין בית חרושת לייצור אושר.
אנו משקיעים את מירב חיינו כדי לעשות את מה שאנו מעריכים שיביא לנו אושר, אבל מסתבר שלפעמים דווקא המרדף אחרי האושר גורם לאנשים להיות אומללים. ואילו כאשר אנו ניצבים בפני אתגרים מורכבים, אנו מצליחים לייצר לעצמנו את האושר. פרופסור דן גילברט מאוניברסיטת הרווארד חושף את פרדוקס האושר, מסביר את המנגנונים הפסיכולוגיים שמאפשרים לנו להתמודד כמעט עם כל תרחיש במציאות ומגלה סוד קטן – אושר מלאכותי הוא לא פחות טוב מאושר טבעי.
מערכת חיסון פסיכולוגית
המוח האנושי שילש את נפחו במהלך 2 מיליון השנים האחרונות, פרק זמן זניח במונחים אבולוציוניים. אחד החלקים שהתפתחו במוח במסגרת הצמיחה המטאורית הזו הוא קליפת המוח הקדם-מצחית. החלק החדש יחסית, משמש כסימולטור פנימי להדמיה ותכנון עבור בני האדם. גילברט טוען שמבחינת התפתחות האדם כמין בעל התבונה העליונה ביותר, קליפת המוח הקדם-מצחית היא כלי שווה ערך לאגודלים מנוגדים, שפה ועמידה זקופה. יכולת התכנון קדימה שנראית לנו כה מובנת מאליה, היא אחד היתרונות הגדולים שלנו מול שאר היצורים בטבע.
הסימולטור הזה אמור, בין היתר, לנבא עבורנו איזה מצב יגרום לנו אושר ואיזה פחות. מחקרים פסיכולוגיים בדקו את יעילות חיזוי מידת האושר של אנשים אל מול מצבים טובים ורעים, ולמרבה ההפתעה גילו כי הסימולטור שלנו נכשל פעם אחר פעם. גילבר אומר שהסיבה לכך היא לא פגם בכושר התכנון, אלא יכולת מופלאה של האדם ליצר אושר באופן סינתטי.
לבני האדם יש מערכת קוגניטיבית מפותחת ביותר שמאפשרת להם לשנות את השקפותיהם ביחס לעולם, על מנת להרגיש טוב יותר. גילברט קורא למנגנון הזה "מערכת חיסון פסיכולוגית". אנו חיים בתרבות שמאמינה כי אושר הוא דבר חיצוני שצריך למצוא אותו, אבל המחקר המדעי מצביע על כך שאושר יכול להיות גם מצרך 'תוצרת בית'. גילברט מצביע על מקרים שונים בהם אנשים שחוו כישלונות מרים תיארו את חייהם לאחר הכישלון כמאושרים וטובים יותר. התגובה האינסטינקטיבית היא לומר שהאנשים הללו מספרים לסביבה ולעצמם סיפור יפה כדי לא להתמודד עם המציאות. ואולם גילברט טוען כי המציאות מורכבת יותר וכי האושר של אנשים שחוו טראומה הוא אותנטי ואמיתי, למרות הציניות החברתית.
אושר טבעי ואושר מלאכותי
כשאנו משיגים את מה שרצינו מתרחש מה שנקרא אושר טבעי. כשאנו לא משיגים את מה שרצינו, אנו מייצרים בעצמנו אושר מלאכותי. הסיבה שקיימת בחברה המערבית תפיסה לפיה אושר טבעי הוא עליון על אושר מלאכותי היא השפעה כלכלית. כלומר, במצב בו אושר טבעי ואושר מלאכותי שווים בערכם, איזה דחף יש לנו לצרוך? אם האושר הטבעי היה מקבל מקום של כבוד, היינו סומכים על כך שנהיה מאושרים בלאו הכי, ללא תלות ברכוש או כל גורם חיצוני אחר. גילברט מפשט את זה: "קניון מלא נזירי זן לא הולך להיות ריווחי במיוחד בגלל שהם לא מספיק בעניין של צבירת חפצים".
גילברט מוכיח את הטיעון שלו – אושר מלאכותי ואושר טבעי זהים באיכותם – באמצעות ניסוי. הוא וצוותו ביקשו מסטודנטים לדרג ששה ציורים ואז לבחור ציור אחד שהם רשאים לקחת הביתה: או את זה שדירגו במקום השלישי או את זה שדירגו במקום הרביעי. הרוב כמובן לקחו את הציור שדורג שלישי. אחרי זמן מה הנבדקים התבקשו לדרג שוב את הציורים והפעם הדירוג שלהם היה שונה: הציור שהגיע למקום השלישי בדירוג המקורי (אותו גם לקחו הביתה), עלה למקום שני בדירוג החוזר ואילו הציור הרביעי, זה שהם לא לקחו, ירד למקום חמישי. זאת אומרת שהנבדקים יצרו את שביעות הרצון שלהם מהציור שלקחו הביתה – באופן מלאכותי.
אבל לניסוי הזה היו תוצאות עוד יותר מעניינות כאשר צוות החוקרים חזר עליו בקרב לוקים בדמנציה. גם הם עברו דירוג והורשו לקחת ציור אחד הביתה מבין המקומות השלישי והרביעי. אלא שחצי שעה לאחר הדירוג הראשון הם כבר לא זכרו איזה ציור היה ברשותם. ולמרות זאת, בדירוג השני, גם הם הקפיצו את הציור שלקחו למקום שני והורידו את הציור שלא בחרו למקום החמישי. זאת אומרת שהאושר המלאכותי נוצר ונשאר באופן אותנטי לחלוטין, שהרי כלל לא היה בידי הנבדקים המידע בנוגע לציור המועדף עליהם.
אושר חיצוני ואושר פנימי משלימים זה את זה
האושר המלאכותי הוא מנגנון שנועד לסייע לנו במצבים בהם אנו תקועים ואין לנו חופש בחירה. אנו מוצאים דרך להיות מאושרים למרות שהנסיבות אינן תואמות את הציפיות שלנו. אז האם עלינו לוותר על שאיפות ומטרות כי נהיה מאושרים בלאו הכי? התשובה של גילברט היא לא. "קיים הבדל בין נסיעה לפריז לבין ניתוח בכיס המרה", אלא שהפער שאנו מייחסים להבדל הזה – הוא קיצוני מדי. הקידוש של אושר חיצוני (טבעי) והביטול של אושר פנימי (מלאכותי), עלולים להביא אותנו למרדף אובססיבי שמסוכן הן לאחרים והן לעצמנו.
שמירה על איזון הציפיות שלנו ולקיחת דברים בפרופורציה, מבטיחה שנוכל ליהנות מאושר טבעי כאשר הוא מתרחש, אך בד בבד – לתת למערכת החיסון הפסיכולוגית שלנו לפעול ביעילות כאשר הנסיבות אינן בשליטתנו. אחרי הכל, אם ניתנה לנו האפשרות לייצר אושר בעצמנו, אין סיבה שלא נשתמש בה.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הרשו לעצמכם להוריד את האצבע מהדופק מדי פעם – התועלת מצמצום הבקרה בחיינו
מדוע כשאנו מאלצים את עצמנו זה בדרך כלל לא עובד? הטיעון בעד להרפות ולזרום עם מה שבא
פרוסות דקות של אושר – כיצד להציף את חיינו ברגעים של נחת ועונג
עוד מרדיו מהות החיים:
