כללי אצבע שימושיים שיעזרו לכם לגבש ידע כללי איכותי יותר
במבחן שבדק עד כמה השוודים מכירים נתונים סטטיסטיים כלליים על העולם, התברר כי הידע שלהם נמוך מאוד. עד כמה נמוך? פחות מ-10% מקרב השוודים שענו על סקר בן כמה שאלות ידעו את התשובות הנכונות. לשם השוואה הסקר נערך גם בקרב שימפנזים בגן חיות, אשר ענו על אותן שאלות באופן אקראי והגיעו לתשובות נכונות בשיעור של 33%. כלומר, הסיכוי של השוודי הממוצע להשיב נכון על שאלה ביחס לעולם, לאחר שחשב ושקל בכובד ראש, הוא נמוך מהסיכוי לענות נכונה על אותה שאלה על ידי בחירה אקראית ללא חשיבה כלל.
את המחקר הזה ערך פרופסור האנס רוסלינג, רופא משוודיה המומחה בסטטיסטיקה ותזונה, אשר שם לו למטרה למגר את הבורות מן העולם. המבחן שלו אינו מכוון להשמיץ את השוודים, שכן גם הוא יליד שוודיה, אלא להעלות לסדר היום תופעה כלל עולמית – פער עמוק של ידע לגבי נושאים גלובליים. רוסלינג נחשב לאשף של הצגת נתונים המסוגל לקחת סטטיסטיקה יבשה ולהפוך אותה למיצג מרגש ומצחיק עד דמעות. מבחן השימפנזים למשל, הוא רק קוריוז לצורך העברת המסר. רוסלינג ובנו אולה לוקחים אותנו למסע מרתק בנבכי הסטטיסטיקה העולמית ומציגים תמונה חיובית למדי, בניגוד לדעת הקהל הרווחת. הם גם מלמדים ארבעה כללים פשוטים שיעזרו לכם לגבש ידע כללי ותמונת מציאות מדויקים יותר וכמובן מסבירים – לשם מה כל זה בכלל נחוץ?
פרופסור רוסלינג מציג לקהל שלוש שאלות על סטטיסטיקה כללית בעולם, אותן שאלות שעליהן השיבו השוודים במחקר. הרוב הגדול של הקהל באולם, בדומה לשוודים ואף לאמריקאים שהשתתפו בסקרים שלו, לא ידע את התשובות הנכונות. רוסלינג מאמין כי קיימת מגמה מהותית של רכישת ידע לא מדויק בקרב אוכלוסיית המערב, או במילים אחרות – דעות קדומות.
אז מה בעצם הגורמים לבורות העולמית? רוסלינג מאמין כי חלק ניכר מהבעיה נובע מצינורת המידע של הציבור. הכלי העיקרי להפצת מידע בעולם הוא אמצעי התקשורת הגדולים ושם, מסתבר, יש פער גדול בידע. כשערך רוסלינג את המבחנים שלו בקרב המדיה, הוא גילה כי 20% מאנשי התקשורת בארה"ב יודעים לענות נכון על שאלות סטטיסטיות ואילו באירופה רק 6%. המסקנה היא שהציבור לא אשם בבורות, כיוון שהוא מקבל מידע מגורמים שאינם בקיאים בו בעצמם. כדי לטפל בבעיה צריך להיות סיסטמתיים ולבחון אותה בכלים מחקריים. בשלב הזה מעביר פרופסור רוסלינג את השרביט לבנו, אולה.
לאולה רוסלניג ניסיון עשיר עם נתונים. בטרם הפך ליו"ר קרן גאפמינדר, שמטרתה היא לקדם פיתוח עולמי קיימותי, הוא היה מנהל מוצר האחראי על הנתונים הציבוריים של גוגל. אולה מאמין כי יש דרכים פשוטות להפצת ידע מדויק יותר בקרב הציבור, אך כדי לעשות זאת צריך קודם להבין ממה נובעת הבעיה. הוא מציין שלושה גורמים עיקריים: נטייה אישית, מערכת חינוך מיושנת ונטייה תקשורתית. הנטייה האישית נובעת מסביבת הילדות, בה מתגבשת תפיסת עולמנו. אנו מושפעים מסוכני חברות המציגים לנו תמונה ספציפית של העולם. לאחר מכן אנו עוברים דרך בתי ספר שמתקשים לעמוד בקצב השינויים של המציאות ומלמדים מידע מיושן ובשיטות מיושנות. החוליה השלישית בשרשרת היא התקשרות, צינור המידע העיקרי שלנו כבוגרים, אשר אינה חפה מאינטרסים ומציגה את העולם כראות עיניה.
סביבת המידע הזו גורמת להקצנה והסקת מסקנות מהירה מדי. למעשה במקרים רבים, אנו מגבשים ידע על סמך האינטואיציה ולא על בסיס עובדות. רוסלינג מציע למדוד את הידע האנושי, לחשוף את הדפוסים שלו ואז לרפא אותו. בדיקות שערך העלו תופעה מעניינת: כאשר בני אדם נשאלים לגבי סוגיה גלובלית מסוימת, יש להם נטייה להניח כי התשובה הנכונה היא זו שמייצגת את המצב הכי פסימי.
דוגמא לשאלה: "ב-20 השנים האחרונות, כמות האנשים שחיים בעוני מחפיר…"
התשובות האפשריות הן :
א. הכמות כמעט הוכפלה
ב. הכמות נשארה בערך אותו הדבר
ג. הכמות ירדה כמעט בחצי
כ-70 עד 95 אחוזים מהנשאלים במקומות שונים בעולם השיבו כי העוני הוכפל או נותר ללא שינוי. התשובה הנכונה היא שכמות האנשים החיים בעוני מחפיר ירדה בחצי. זו רק דוגמא אחת לפער בין המציאות לבין הידע שלנו לגביה, אך הדפוס במרבית המקרים הוא דומה – אנו רואים את העולם בצורה עגומה. את זה, טוען אולה, צריך לשנות.
אז איך גורמים לאנשים לגבש מידע מדויק יותר על הסביבה שבה הם חיים? אולה מתלוצץ לגבי האפשרות של שינון גרפים וסטטיסטיקות של האו"ם, אך הוא מציע ארבעה כללים פרקטיים שיכולים לכוון אותנו לתשובות הנכונות. חוט השני שעובר בין ארבעת הכללים הוא – תחשבו חיובי.
- רוב הנתונים הגלובליים נמצאים במגמת שיפור – בניגוד לתפיסה הפסימית שלנו, נתונים שהצטברו לאורך השנים מגלים כי רוב המדדים הסטטיסטיים לגבי עוני, רפואה, השכלה וכדומה, נמצאים תמיד בתהליך של שיפור וסגירת פערים.
- רוב אוכלוסיית העולם נמצאת באותו חתך סוציו אקונומי – ישנה הנחה מוקדמת כי קיים פער תהומי בין עשירים לעניים, אך האוכלוסיות שנמצאות בקצוות הקשת הן זניחות ביחס לרוב. מרבית בני האדם בעולם נמצאים במרכז, כלומר יש להם נתונים כלכליים די דומים.
- פיתוח חברתי נפוץ בקרב רוב העולם – לא צריך להיות עשיר כדי שקידום חברתי יחול עלינו. אם אתם נשאלים לגבי גישה לחשמל, חינוך או שירותי בריאות, צאו מנקודת הנחה שלרוב העולם יש את זה.
- הסכנות שנראות לנו מהותיות הן זניחות ברובן – הדוגמא הבולטת היא פחד מכרישים, למרות שאחוז מקרי התקיפה של בני אדם בידי כרישים הוא זניח. האמת היא שלרוב תושבי כדור הארץ כמעט ואין גישה לכרישים, אבל אנו נוטים להעצים את הפחדים שלנו. לכן, העיקרון הוא לזכור שרוב הסכנות הן פחות חמורות ממה שנדמה לנו.
אולה מדגיש כי אלו הם כללי אצבע המשמשים להכללה וכמובן שאינם חלים בכל מקרה ומקרה. אבל בעידן של הצפת אינפורמציה, הם יכולים לשמש כמצפן לגבי מידת האותנטיות של הידע הכללי שלנו על העולם בו אנו חיים. בשורה התחתונה, בהתבסס על מחקר סטטיסטי מעמיק, האנס ואולה רוסלינג מציעים: תחשבו חיובי – תכירו טוב יותר את המציאות.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
סדר מתוך כאוס – פיזיקאים מנסים להסביר את העיקרון האניגמטי של היווצרות החיים
מדענים ופילוסופים מתקשים לקבוע האם תיתכן תודעה בעצמים דוממים – מדוע?
פרדוקס האור – כיצד התופעה שמאפשרת לנו לראות מסתירה סוד אפל של היקום
עוד מרדיו מהות החיים:
