שיטת חינוך אלטרנטיבית שמעודדת את התהליך ולא את הציון
לגשת למבחן זו משימה לא פשוטה הדורשת משאבים קוגניטיביים ורגשיים גדולים. איזו תחושה טובה הציפה אותנו כשקיבלנו ציון 100 עגול…
התחושה הטובה המתפשטת בקרבנו עם הגעה להישג, עלולה להיות דווקא הגורם לירידה בציונים, במוטיבציה ללמידה וביכולת להתמודד עם אתגרים בילדות, ובהמשך גם בחיים הבוגרים. פרופסור קרוליין דווק מאוניברסיטת סטנפורד היא חוקרת חלוצה בתחום הצמיחה האישית, והיא טוענת שהשיטה אשר מעניקה גמול עבור ציונים יכולה לעכב את תהליך הגדילה של תלמידים. במקום זה, היא אומרת, צריך לתגמל את התהליך. היא מכנה את צורת החשיבה הזאת "עדיין במקום עכשיו".
היא מספרת על בית ספר בשיקגו שנהג לתת ציון בלתי שגרתי לתלמידים שלא עמדו בדרישות: במקום "נכשל", הציון שניתן היה "עדיין לא". ציון נכשל נתפס כדרך ללא מוצא, גזר דין מוחלט וסופי שאין דרך לערער עליו. זה יוצר מחסומים רגשיים וקוגניטיביים, אשר מעכבים את צמיחת הילד ומקבעים בו את התחושה שהוא טיפש וחסר סיכוי להצלחה. לעומת זאת, הציון האלטרנטיבי "עדיין לא" גורם לילד להבין שהוא בעיצומו של תהליך, הוא נמצא עקומת למידה.
פרופסור דווק מספרת על מחקר שערכה פעם בקרב ילדים, במסגרתו נתנה לבני 10 לפתור בעיות שהיו קצת מעל לרמתם. התלמידים נחלקו ל-2 קבוצות בולטות בתגובתם לאתגר: היו תלמידים בעלי נקודת מבט מקובעת והם ראו בקושי כדבר טרגי, "הם חשו שהאינטליגנציה שלהם עומדת למבחן והם נכשלו", אומרת דווק. אולם חלק מהתלמידים הגיב בצורה חיובית באופן מפתיע, והתייחס למשימה כהזדמנות, "היה להם מה שאני מכנה,' צורת חשיבה של גדילה'. הם הבינו שאפשר לפתח את היכולות שלהם".
ההבדל המהותי בין התלמידים שנענו לאתגר לבין אלה שראו בו כמכשול, היה היחס שלהם לתהליך. התלמידים שחשו כישלון היו כלואים ב"עכשיו" ואילו התלמידים שהתמודדו בצורה חיובית יכלו לראות את ה"עדיין". ההתמקדות ב"עכשיו" גרמה לתלמידים לרמות במבחנים, לחפש תלמידים שהצליחו פחות מהם, ולברוח מקשיים. תלמידי ה"עדיין", נשארו חיוביים לגבי סיכויי הצלחתם העתידיים.
"האם אנו מגדלים ילדים עם אובססיה לציונים, שמהטרה הגדולה ביותר שלהם היא להשיג את ה-100 הבא?" שואלת דווק. הצורך באישור תמידי ומיידי לא נשאר בין כתלי בית הספר – הוא מלווה את הילדים גם בחייהם הבוגרים. זה מקשה על תפקוד, כיוון שאנשים הופכים לתלויים באישורים חיצוניים על כל צעד ושעל שהם עושים. הביטחון העצמי שלהם מתקיים כל עוד הם עומדים בציפיות של אי-אילו גורמים עלומים.
אז מה כן לעשות? דווק מציעה להפסיק לתגמל ציונים ולהתחיל לתגמל את תהליך החשיבה. זה יוצר ילדים עמידים, שיכולים להתמודד עם אתגרי החיים. היא פיתחה ביחד עם מדעני משחקים מאוניברסיטת וושינגטון, משחק מתמטיקה שמתגמל את התהליך, ההתקדמות וההתמדה – כלומר – את ה"עדיין". התוצאות היו שילדים הפגינו נחישות יוצאת דופן כאשר נתקלו בבעיות קשות, ולא הרימו ידיים אל מול האתגר.
על ידי תמיכה בתהליך החשיבה של הילדים אנו יכולים לשנות את צורת התפיסה שלהם. השימוש ב'צורת חשיבה של גדילה', הראייה של "עדיין", פותחת עבור הילדים נתיב אל העתיד ומאפשרת להם לצמוח לבוגרים חכמים, בעלי חוסן נפשי ובטוחים בעצמם.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
36 השאלות שיכולות לגרום לכם להתאהב בפחות משעה
מותר להיסחף מדי פעם: זווית מקורית על תפקידו של הומור במערכות יחסים
התפריט הרומנטי שלנו – כיצד משפיע תת-המודע על בחירת בני זוג?
עוד מרדיו מהות החיים:
מהו פינוק? כיצד הוא משפיע עלינו ההורים ועל ילדינו? ואיך ניתן לצאת ממעגל הפינוק?
