כך יהפוך קוד הכבוד את העולם למקום שטוב יותר לחיות בו

הערכה מחודשת של מושג ההערכה

בועז מזרחי | 2 פברואר, 2015

קיים הבדל מהותי בין כבוד (honor) והערכה (respect), שיכול להפוך את העולם למקום הרבה יותר טוב – כך סובר הפילוסוף קוואמי אנטוני אפיה. כבוד הוא סדרה של מוסכמות חברתיות שעמידה בהן מזכה אותנו בהערכה. בפירמידת הצרכים של מאסלו הערכה נמצאת במקום הרביעי, ולכן היא בעלת משמעות כה רבה ויכולה להניע בני אדם לעשות דברים בלתי סבירים – לטוב ולרע. חילוץ פצועים תחת אש הוא דוגמה למעשה הרואי שמזכה את מבצעיו בהערכה. לעומת זאת, קיימים מקרים שבהם בשם הכבוד מתבצעים פשעים שמזכים גם הם את מבצעיהם בהערכה. אם כך, כיצד הופכים את הכבוד לכלי שמזכה בהערכה רק על הישגים ומעשים חיוביים? התשובה לפי קוואמי פשוטה ביותר: ברגע שנשנה את קוד הכבוד, מעשים נפשעים לא יזכו עוד בהערכה. ובדיוק כפי שהערכה גורמת לביצוע מעשים קיצוניים, חוסר הערכה יכול למנוע אותם.

קוד הכבוד מגדיר את ההתנהגויות באמצעותן ניתן להרוויח ולהפסיד את הזכאות להערכה בתוך מסגרת חברתית. באנגליה למשל, מסביר אנטוני-אפיה, במשך שנים רבות היה מנהג של דו-קרב. האירועים הללו לא היו חוקיים, גונו על ידי המוסדות והייתה הבנה כללית שמדובר בטירוף. ועדיין, אנשים הרגישו מחוייבים להיעתר לדו-קרב. אז מה גרם לשינוי בהתנהגות, אשר הפסיק את המנהג הזה, או את המנהג לקשור את רגלי הילדים בקרב משפחות אצולה בסין למשל?

מה שהשתנה הוא קוד הכבוד, אשר גרם לאנשים שנעתרו לדו-קרב להיראות מגוחכים ולא כאמיצים או בעלי שיעור קומה. קוד הכבוד קיים בבסיס כל שאלות המוסר הגדולות שאנו מתמודדים עמן. הרעיון הוא להטות את קוד הכבוד כך שיהיה מיושר עם המוסר. אנטוני-אפיה טוען שכדי לעשות זאת, צריך שהדיאלוג עם קבוצות בהן אנו רוצים לחולל שינוי, יהיה מושתת על אידיאל ההערכה. התוצאות לא יאחרו לבוא: "לקחו כ-20 שנים בלבד מהרגע שהחלה התארגנות נגד קשירת רגליים בסין עד לביטול המנהג" הוא אומר, "עם הגישה הנכונה, אנו יכולים לעשות בדור אחד התקדמות אדירה".