האם קיים טריק להיכנס ל'זון' – וכיצד ניתן ליישם אותו בחיי היומיום?

אלה התנאים שצריכים להתקיים כדי להגיע לשיא הביצועים

"…פתאום הרגשתי רוגע משונה שלא חוויתי באף משחק אחר. זה היה סוג של אופוריה; הרגשתי שאני יכול לרוץ כל היום בלי להתעייף, שאני יכול לעבור כל אחד מהקבוצה שלהם או את כולם יחד, שאני כמעט יכול לעבור דרכם פיזית. הרגשתי שאי אפשר לפגוע בי. זו הייתה תחושה מאוד מוזרה, כזו שלא הרגשתי קודם לכן".

במילים אלו תיאר אגדת הכדורגל פלה את תחושותיו במהלך משחק הגביע העולמי של ברזיל נגד שוודיה בשנת 1958, עת היה בן 17. ברגעים אלה שהה פלה במה שנהוג לכנות 'זון' (Zone) או בעברית, זרימה: מצב מנטלי שמתאפיין בריכוז גבוה לצד מודעות עצמית נמוכה ומביא להנאה בביצוע פעולה מסוימת.

וירג'יניה יוז כותבת בטורה בנשיונל ג'יאוגרפיק כי פסיכולוגים ניסו להבין מה גרם לפלה ולרבים אחרים העוסקים בספורט, אמנות, מוזיקה, כתיבה ואפילו תכנות מחשבים להיכנס למצב זרימה. החיפוש אחר ה'זון' מונע מהיכולת להגיע לביצועי שיא במצב המנטלי הזה.

אחד החלוצים במחקר בתחום ומי שטבע את המונח 'זרימה' (Flow) הוא פרופסור לפסיכולוגיה חיובית מיהַאי צִ'יקסֶנְטְמִיהַאי. ב-1990 הוא כתב את הספר "Flow" ובו הוא מסביר כי אל ה'זון' ניתן להגיע כאשר אנו עומדים בפני משימה בעלת איזון אופטימלי של רמת האתגר – לא קלה מדי ולא קשה מדי, בדיוק באמצע.

אולם האם כל משימה שבה הקושי מאוזן יכולה להכניס אותנו למצב זרימה? פרופסור ג'נט מטקאלף, מומחית למטה-קוגניציה מאוניברסיטת קולומביה, מאמינה שלא די בכך. היא בדקה את תחושת הזרימה בקרב שחקני כדורסל מקצוענים וגילתה שרמת הביצועים שלהם נשמרת יציבה לאורך העונה, בהתאמה לרמת הקושי של המשחקים, שנשמרת גם היא יציבה. אם כן, מדוע לפעמים הם ב'זון' ולפעמים לא? התשובה לדעתה מסתתרת במחקר אחר, שגם מושאיו הם כדורסלנים. במחקר זה דיווחו השחקנים על תופעת "יד חמה", כלומר רצף קליעות חריג המלווה בתחושה שהכול הולך להם. המשמעות היא שלהיות בזרימה נובע מהאופן שבו הם תופסים את הביצועים של עצמם. שחקן שרואה את הביצועים המסוימים שלו ברגע נתון באור חיובי עשוי להיכנס ל'זון' גם אם רצף הקליעות שלו הוא סטיית תקן מבחינה סטטיסטית.

פלה נכנס לזון במשחק של נבחרת ברזיל, 1960. צילום:  Wikimedia Commons.

מסקנות שני המחקרים הללו – איזון הקושי האופטימלי ותפיסת הביצוע החיובית – הובילו את פרופסור מטקאלף למסקנה שכדי להיכנס ל'זון' יש צורך בשילוב של השניים. כדי להוכיח השערה זו היא יזמה ניסוי נוסף במסגרתו נתנה לנבדקים משחק מחשב בעל רמות קושי שונות ולאחר מכן ביקשה מהם לבצע שני דירוגים: עד כמה לתחושתם נכנסו למצב זרימה ומה הייתה רמת הביצועים שלהם. היא גילתה כי כאשר הנחקרים שיחקו ברמת הקושי האמצעית, התקבלו יותר דיווחים על כך שנכנסו ל'זון'. אולם המעניין הוא שהדיווחים הללו התגברו עוד יותר כאשר הנבדקים דיווחו כי רמת הביצועים שלהם הייתה גבוהה.

המחקר העלה תופעה מעניינת נוספת: הנבדקים שיכלו לבחור את רמת הקושי בחלק מהניסוי בחרו בזו שהתאימה למצב הזרימה, מה שמדגיש היבט נוסף של המצב המנטלי – ההנאה. המשמעות של להיות ב'זון', אם כן, היא לבצע משימה מאתגרת, אך לא מדי מאתגרת, לתפוס את ביצועינו בצורה חיובית ולהפיק מכך הנאה. השאלה הגדולה היא האם ניתן להגיע לכך בצורה מכוונת ואיך ניתן ליישם זאת בחיי היומיום?

במחקרים קודמים גילתה מטקאלף כי סטודנטים מעדיפים ללמוד חומר בעל איזון קושי אופטימלי כיוון שהוא מעניק הכי הרבה תמורה מנטלית. המחקר האחרון מוסיף לכך את משתנה התפיסה העצמית, ומטקאלף מאמינה שסטודנטים יכולים אף להעצים את ההנאה מהלימודים אם יאמצו תפיסה חיובית לגבי מידת הביצועים שלהם, אפילו אם זו לא תהיה שונה או מצטיינת בצורה חריגה. הגורם המכריע הוא הדרך שבה הם תופסים את עצמם.

מדע ה'זרימה' נמצא עדיין בשלבים ראשוניים, אבל כבר עתה אנו מגלים רמזים לכך שלתפיסה עצמית יש חשיבות קריטית. אז הנה עוד סיבה לראות את עצמכם באור חיובי, מה שכבר הוכח בעבר כבעל יתרונות ממשיים.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

מדוע אנו מוצאים שלווה ויופי בסימטריה מושלמת?

ההרצאה השבועית של TED: דוגמנית העל שתשכנע אתכם לא להסתכל על הקנקן

מדוע אנו אוהבים את מה שאנו אוהבים – או: כיצד אנו מפתחים טעם אסתטי?

עוד מרדיו מהות החיים:

מאחורי החרדות - האם טיפול פסיכותרפי יעיל במקרים של חרדה?