מה המכנה המשותף של חובבי רוק כבד וחלקיקים כימיים?
ג'ס סילברברג נוהג ללכת לקונצרטים של רוק כבד ולהשתתף בריקוד בשם "פוגו" – שבו המשתתפים מטיחים את עצמם זה בזה לצלילי מוזיקת מטאל ותאורה צבעונית. סילברברג הוא גם חוקר במחלקה לפיזיקה של אוניברסיטת קורנל בניו יורק. באחת הפעמים שבהן הלך למופע רוק כבד עם חברתו, החליט לא לסכן אותה ונשאר מחוץ למעגל הריקוד. כמתבונן מהצד, גילה לפתע פרספקטיבה חדשה על הריקוד הכאוטי לכאורה, שהציתה במוחו רעיון – הייתכן שלתנועה האקראית של חובבי הרוק יש דפוס קבוע?
סילברברג בדק את הנושא במעבדה וחזר עם תוצאה מפתיעה: דפוס התנועה של רוקדי הפוגו דומה במאפייניו לתנועתן של מולקולות גז. לצורך המחקר ניתח סילברברג מספר רב של קטעי וידאו המתעדים ריקודי פוגו שבהם משתתפים עד 100,000 איש. בשיתוף עם החוקר מאט בירנבאום ושני פרופסורים נוספים מאוניברסיטת קורנל, יצר סילברברג סימולציה ממחושבת של רקדני פוגו המבוססת על הנתונים הסטטיסטיים שנאספו. התברר לו כי למרות שלכל משתתף יש יכולת תנועה עצמית והוא אינו נתון לחוקי ריקוד נוקשים במיוחד, הרי שבתור קבוצה לרוקדים יש "תודעה אחידה" והם נעים על פי לוגיקה מסוימת.
באי הקונצרטים הופכים לישות אחידה ונעים כמו גז השואף להתפזר.
התנועה הזו מזכירה בצורה מעוררת השתאות את התנועה של מולקולות גז השואפות כל הזמן להתפזר בצורה שווה בחלל נתון.
יתרה מזו, הם גילו כי ניתן לשלוט בדפוס התנועה באמצעות הכנסה של משתנים נוספים למשוואה. המשמעות היא שניתן לחזות את דפוס התנועה של קהל גדול תחת נסיבות מסוימות. סילברברג טוען כי יש לגילוי זה השלכות על טיפול באנשים בעתות חירום, דוגמת רעידות אדמה. לדבריו, "[תוצאות המחקר] הציגו תעלומה: מה גורם לקהל של אנשים עם יכולת קבלת החלטות עצמאית להתנהג כמו גז אקראי?"
פרופסור ג'יימס פ. סתנה, אחד השותפים למחקר, מציע זווית מעניינת למכנה המשותף של בני אדם ומולקולות גז: "העובדה שבני אדם הם יצורים מאוד מורכבים, ועדיין אנו יכולים לפתח סימולציית מחשב חסרת חיים שמחקה את התנהגותם, באמת מראה לנו שאנו מבינים כאן משהו חדש לגבי התנהגות של קהל, שלא הבנו קודם לכן".
אם ייתכן שאנו חולקים מכנה משותף עם מולקולות כקבוצה – האם זה משליך גם על התנהגות כבודדים? האם אי-סדר הוא רק אשליה, ותמיד קיים דפוס המתאזן על פי חוקיות נסתרת? מה עוד ניתן ללמוד על המין האנושי מתצפית על האלמנטים בטבע? אלו הן שאלות גדולות, שהמחקר של כנראה סילברברג מתחיל לגרד את פני השטח שלהן.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מדוע מחוות זניחות לכאורה של טוב-לב עשויות להיצרב בנו לכל החיים?
האם החתירה לטוב נמצאת בטבע שלנו? מבט מזווית אחרת על תיקון הדרך
מקרב לב – בחזרה לאומנות הנשכחת של מכתבי תודה
עוד מרדיו מהות החיים:
דליק ווליניץ ושמואל שאול על ניצולי שואה בעולם מקוון ועל תודעה הישרדות
