בכולנו קיימים צדדים שאנו לא אוהבים בעצמנו – צללים שלמדנו להדחיק במהלך חיינו. ייתכן שאם נלמד להתיידד עימם, אנו עשויים לשחרר גורמים מעכבים בחיינו, לקדם הגשמה עצמית ולשפר את מערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם אחרים.
בפסיכולוגיה, המונח "צל" מתייחס לכל אותם מאפיינים באישיות שלנו שאנחנו לא אוהבים ומסרבים להכיר בהם כחלק מאיתנו. צ'רלי הנטינגטון, פסיכותרפיסט ודוקטורנט לפסיכולוגיה חברתית, מסביר באתר מכון המחקר לרווחה נפשית Berkeley שאת הכינוי טבע קארל יונג, מאבות הפסיכולוגיה המודרנית, בשנות ה-50 של המאה ה-20. לפי יונג, בתהליך החברות בשנים הראשונות לחיינו, הפנמנו מהדמויות המטפלות שלנו ומהסביבה אילו תכונות והתנהגויות מקובלות ומועילות לנו, ומאילו כדאי להימנע. עם השנים למדנו להדחיק את המאפיינים הבלתי-רצויים עמוק אל הלא-מודע, ולנתק את עצמנו מכל קשר אליהם. התוצאה היא שבבגרותנו, לכל תכונה חיובית שאנחנו מעריכים בעצמנו ואוהבים להיות מזוהים עימה, קיים גם צד נגדי והופכי ששוכן עמוק בתודעה, מוסתר מהסביבה ומעצמנו. אלה הם ה"צללים" שלנו.
וצל כמו צל, מלבד זאת שהוא חשוך, הוא גם הולך אחרינו לאן שלא נלך. הנטינגטון מתאר אותו כשק כבד שמילאנו במהלך חיינו ונושאים אותו עימנו לכל מקום. הבעיה היא שאנו מנסים להימנע ממפגש עם הצללים האלו בכל מחיר, והמחיר לעיתים עשוי להיות כבד. לפי התיאוריה, בכל פעם שאנחנו נתקלים בסביבה בייצוג של הצללים שיש בנו, עלולים להתעורר אצלנו בתגובה רגשות שליליים עוצמתיים מאוד, כלפי עצמנו או כלפי אחרים, באופן שלא תמיד מובן לנו. למשל, אם אנחנו מזהים באופן לא מודע שאנשים אחרים מציגים תכונות או התנהגות שמזכירות לנו את הצללים שלנו, אנו עשויים לכעוס עליהם, לנטור להם טינה, להיות ביקורתיים או שיפוטים ואף תוקפניים כלפיהם, מה שכמובן עשוי לפגוע במערכת היחסים.
"עבודת צל" או "עבודת צללים" מתייחסת לתהליך שבו אנו מתעמתים באופן מכוון עם הצדדים האפלים שלנו, משלימים עימם ומאמצים אותם כחלק ממי שאנחנו, לצורך התפתחות עצמית. מטבעו, תהליך כזה מאתגר ואף עלול לכאוב, מציין הנטינגטון, שכן בילינו את כל חיינו בניסיון להחביא את הצללים שלנו מעצמנו ולברוח מהם.
זו אומנם עבודה קשה, אך שכרה בצידה. ד"ר טארה סווארט, רופאה, חוקרת מוח ומרצה ב-MIT, מספרת לשרה רייגן במגזין Mindbodygreen שכאשר הם פועלים ברמה לא מודעת, הצללים שולטים בנו. כפי שניסח זאת יונג, "עד שנהפוך את הלא-מודע שלנו למודע, הוא ינהל את חיינו ונקרא לו גורל". הצפת הצללים תשחרר אותנו מהדחקה שגובה מחיר אישי יקר, ותקרב אותנו צעד נוסף להגשמה עצמית על ידי הכרה בכל החלקים שמעכבים או מקדמים אותנו. נוסף על כך, השלמה עם הצללים עשויה לתרום רבות למערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם אחרים, מכיוון שכבר לא נחוש רגשות שליליים עוצמתיים כשנפגוש בהם בעתיד.
איך נראית עבודה כזאת הלכה למעשה? אפשר לבצע אותה עם מטפל אובייקטיבי, אך ניתן לחלוטין גם להתנסות בה בעצמנו. לפי רייגן, "הרעיון הוא לבטא גישה סוקרטית של חקירה. שאילת שאלות אובייקטיביות בכדי לעורר חשיבה ביקורתית ובחינה מחדש של סיפורים ישנים ואמונות שאנחנו מחזיקים בהן על אודות עצמנו". הנטינגטון, רייגן ומומחים נוספים מציעים 5 טכניקות תרגילים שיסייעו לנו להתנסות בכך.
באילו צדדים שלנו אנחנו לא מוכנים להכיר? צילום: Antonio Guillem on Shutterstock
1. הכרת הצללים
רייגן מציעה להתחיל את התהליך בבדיקת הרגשות השליליים שעולים בנו כלפי אחרים. בחברת מי אנחנו לא אוהבים להיות ולמה? מה יש באדם מסוים שאני לא אוהב? איזה חלקים שבי האדם השני מעורר ואיך אני מרגיש ביחס לחלקים אלו?
אלכסנדרה טיודר, פסיכולוגית ומטפלת הוליסטית, מציעה בבלוג Subconscious Servant להרחיב את הרשימה הזו בכך שתכלול את כל הרגשות, המחשבות וההתנהגויות השליליות שבאות לידי ביטוי אצלנו לעיתים קרובות. אז כדאי לבדוק איזה טריגרים מעוררים כל תגובה כזאת, וליצור הקשרים של סיבה ותוצאה או טריגר ותגובה בכדי לבחון את הדפוסים שמפריעים לנו בתפקוד.
2. חקר הילדות
לפי טיודר, חשוב לבחון את הילדות שלנו, מכיוון שזו התקופה שבה השתרשו התכונות וההתנהגויות הבלתי רצויות שלנו כתוצאה ממערכות היחסים ומההתנהגויות שראינו בבית. "אנו חייבים להיות כנים עם עצמנו, אפילו אם זה אומר להודות בכמה אמיתות כואבות", היא אומרת. נוכל להיעזר בשאלות מנחות כמו: באיזו אווירה גדלתי? איך פעלו הדינמיקות ומערכות היחסים בבית? איך התייחסו אליי הוריי או הדמויות המטפלות כשהבעתי את רגשותיי? האם היו לרשותי די משאבים להתפתחות פיזית ונפשית בריאה? האם הייתי חופשי לבטא את עצמי? האם הענישו אותי ובאילו נסיבות? האם היו ממני דרישות? מה קרה אם הן לא קוימו? כיצד כל אלו השפיעו על האדם שאני היום? איך הם משפיעים על מערכות היחסים בחיי?
רייגן מוסיפה שניתן לסייע לתרגיל על ידי הכנת עץ משפחה ולכלול בו את הורינו, אחינו, דודינו, וסבים וסבתות משני הצדדים, שכן אלה בני המשפחה שהשפיעו באופן הישיר והעמוק ביותר על ילדותינו. ניתן לעבור על כל אחד מבני המשפחה ולבחון אילו תכונות אנו מעריכים בהם ואיזה לא.
חקירה כזו תסייע לנו להבין כיצד הצללים שלנו נולדו.
3. מודעות לצללים ביומיום
לאחר שנכיר טוב יותר את הצללים שלנו מן העבר, אומרת טיודר, נוכל לנסות ולזהות אותם בהווה על ידי פיתוח מודעות לרגעים שבהם אנחנו עומדים להגיב למישהו או למשהו באופן שלילי. אז, היא מציעה, כדאי לשאול את עצמנו מה עורר את התגובה ולמה? האם זה מזכיר לנו סיטואציות אחרות מחיינו? אולי מילדותנו? האם אנחנו מפעילים דפוסי מחשבה ותגובה דומים גם בתחומים אחרים בחיינו או מול אנשים אחרים? איך כל אילו משפיעים על מערכות היחסים בחיינו?
לאחר מכן נוכל לשאול את עצמנו, האם אנחנו מוכנים להתחיל להחליף את הדפוסים האלו בתבניות מקדמות יותר? איך נוכל לנהוג אחרת בסיטואציות דומות?
4. מי אני לא
הנטינגטון מציע תרגיל הוליסטי אותו הוא מכנה "מי אני לא". בשלב הראשון נערוך רשימה של 5 תכונות שאנו אוהבים ומעריכים בעצמנו. בשלב השני, נתאר את ההיפך של כל אחת מהתכונות האלו. בשלב השלישי נוכל לנסות ולדמיין איך יתנהג אדם אחר, דמיוני, שמחזיק בכל אותן תכונות והתנהגויות הפוכות מאיתנו. השלבים הבאים הם שלבי האינטגרציה: האם נוכל בכל זאת למצוא אספקטים חיוביים בצורת ההתנהגות של האדם ההפוך? מה הם עשויים לומר לנו אם נפגוש בהם? האם אנחנו מסוגלים להכיר בחוזקות ובערך של אותו אדם הפוך?
5. השלמה עם הצללים
לאחר שיש לנו היכרות טובה ומעמיקה יותר עם הצללים שלנו, עם הגורמים שהביאו ללידתם ועם ההשפעה שלהם בחיינו, נוכל להתחיל להשלים עימם. רייגן מציעה להתבונן בהם תוך היעזרות בהצהרות חיוביות כמו "אני מאפשר לצללים החשוכים שלי לצאת לחופשי. אני משחרר פחד, אני משחרר ספק, אני משחרר אשמה, אני משחרר חוסר ביטחון".
תמונת כותרת: Tom Barrett on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
האם בכולנו מסתתר אופל? מהיכן מתגנבות לראשנו המחשבות הקשות ביותר?
ההרצאה השבועית של TED: לתת מקום לכל קשת הרגשות, מבלי שאלו ינהלו אותנו
מה מושך אותנו להומור שחור – וכיצד הוא עוזר לנו לנווט בחלקים האפלים של החיים
עוד מרדיו מהות החיים:
