נעים להכיר, הגינה המקומית – 7 צמחים שימושיים שגדלים לנו מתחת לאף

על אף האסוציאציה, ליקוט לא מחייב דונמים של יער עבות. חלקות אדמה לא מעובדות מנקדות את רחבי הארץ, מעבר לסמטה או בקצה היישוב, והן מלאות בכל טוב. טל ניב, גשש ומוביל סיורי ליקוט, לוקח אותנו לסיבוב היכרות ראשוני. לנו זה עשה חשק לצאת לטבע לחפש.

תום לב-ארי בייז | 12 יולי, 2023

באמצע שכונת מגורים ברמת השרון מבצבצת חורשת אלונים לא גדולה. לפני כמה שנים, טל ניב, גשש ומוביל סיורי ליקוט ומסעות הישרדות בטבע, הגיע מביתו שבגלבוע לשהות זמנית בבית הוריו הממוקם בצמוד לחורשה. מורגל לחיים במרחבים הפתוחים, הוא מספר: "הלכתי לעשות את הסידורים וקניתי עבורם ביצים בסופר, אבל כל יום הלכתי גם ללקט". אנשים ניגשו אליו שוב ושוב ושאלו מה הוא עושה והוא הסביר באיזה אופן הוא מלקט, מהן האיכויות השונות של הצמחים וכיצד אפשר לקבל מהטבע וגם לשמור עליו במקביל.

"היה בחור אחד שהגיע יום יום והתעניין, ואחרי שלושה שבועות הוא שיתף אותי, בקול רועד, נרגש, שקרה לו משהו מאוד חזק". מסתבר שהבחור היה איש נדל"ן שכבר שנים מעודד את הורדת החורשה ובניית בתי מגורים במקומה. אבל במפגש עם ניב הוא למד שסרפד מעלה את רמת הברזל בדם, בדיוק מה שאשתו נזקקה לו בעיצומו של היריון, שחסת המצפן טובה להרגעה ועזרה באופן פלאי לילדיו חסרי השקט להירדם בקלות, ובאופן כללי הם כמשפחה, החלו ללקט לעצמם מרכיבים לארוחת הערב – מה שחיבר ביניהם ויצר זמן משפחתי נעים ומועיל. עכשיו הוא הרבה פחות ממהר לוותר על חלקת הטבע הקטנה. "ברגע שיש לי קשר ישיר למשהו הוא הרבה יותר חשוב לי. עברתי איתו חוויה ואני מחובר אליו", מסביר ניב.

אחד הקווים המנחים של המסעות והסיורים שהוא מנחה הוא תודעת שפע בטבע. הוא נפגש עם אנשים לשלושה ימים בשטח כשכל מה שיש להם זה הבגדים לגופם. מטרתו להראות להם שהסביבה מספקת את כל צורכם. "אלו שלושה ימים של שפע, שאנחנו ברווחה ובהנאה, בלי תחושות חוסר והישרדות".

ביחד עם ניב, ליקטנו עבורכם שבעה צמחים מקומיים שגדלים פרא ברוב האזורים בארץ. מסתמן שמספיק לחפש את חלקת האדמה הלא מעובדת הקרובה לביתכם ולבקר אותה על בסיס שבועי כדי לגלות שפע סגולות.

כמה מילים של אחריות ובטיחות: חשוב לוודא שהזיהוי מדויק ואם יש ספק – לא לקחת סיכונים. מומלץ לוודא שאין תגובה אלרגית למי מהצמחים. אם וכאשר מלקטים, כדאי להיות מודעים גם לבעלי החיים השוכנים בסביבה, ביניהם נחשים וחרקים.

1. גדילן – הוא רק נראה כמו דרדר

לגדילן המצוי יש פרח סגלגל מוקף קוצים, גבעול עבה ועלים שנראים כמו חסה קוצנית מעוטרת פסים לבנים מזוגזגים. לא הארוחה הכי מזמינה שראינו. אבל בואו לא נמהר לשפוט. "זה סופר פוד שחבל על הזמן, מוכרים אותו בהרבה מאוד כסף בחנויות טבע". באחד מסיורי הלקטות הקבוצתיים שערך, מספר ניב, החלה משתתפת לבכות. אחרי שנרגעה סיפרה שהחלימה ממחלת סרטן קשה ובמהלך כל תקופת ההתמודדות, בהמלצת הרופאים, היא הזינה את גופה בתוסף המזון – זרעי גדילן. לא היה לה מושג שזה הצמח הנפוץ הזה שעל פניו היא חולפת כמעט כל יום.

הגדילן, מספר ניב, עוזר "לזרימת דם טובה ולפעילות סדירה של הכבד" ואפשר להפיק תועלת תזונתית מכל חלק שלו. מי שיצליח לזהות אותו בשלב הנבט – "הנבטים שלו מעולים לסלט". את העלים המשוננים הגדולים אפשר ללקט, לחתוך מהם את הקצוות הקוצניים ולאכול אותם טריים, "כמו חסה בסלט או להוסיף לשייק". את הגבעול הוא מתאר כמלפפון מתקתק שחביב במיוחד בקרב ילדים. יש ללכת עם הגבעול מלמטה למעלה ולראות איפה הוא מתכופף בקלות. "שם הוא נהיה פחות סיבי. אפשר לתלוש ולאכול אותו טרי". וזה לא הסוף. לפני שהתפרחת של הראש נפתחת, הוא דומה לארטישוק קטן, וכמותו, אפשר גם את ראש הגדילן להרתיח בסיר כ-10 דקות, לקלף את הקוצים ולאכול. ואילו לאחר שהתפרחת הסגלגלה מתייבשת ומלבינה אפשר למשוך את המקלונים דמויי ה"פרופלור" ולאסוף את הזרעים שבקצותיהם. הם הכי מזינים כשהם טריים, אבל אפשר גם לקלות אותם על מחבת סגורה כמו גרעיני תירס ולקבל סופר-פופקורן.

צילום: nnattalli / shutterstock

2. חסת המצפן – מכוונת לשינה

לפני ארבע שנים, בעונה הזאת, יצא ניב למסע טיפולי, אחד על אחד, עם נער בסיכון. "סיפרתי לו שהציפורים שרות הכי חזק רגע לפני הזריחה", וזה תפס אותו. כשהוא הציע לישון מוקדם כדי לקום לפני הזריחה הנער פטר אותו וטען שהוא לא מסוגל להירדם בלי לעשן קנאביס אז גם ככה בטח יישאר ער עד הבוקר. אמרתי לו "וואלה, יש צמח, שהוא חוקי, וגדל ממש לידנו. הוא אמור לעזור להירדם. בוא ננסה אותו, נעשה חליטה. נבדוק אם זה יעזור לך". הם חלטו ארבעה עלים בקומקום ושתו "והוא נטרק". הנער התעורר מרוגש כולו: "אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה חלמתי", הוא אמר ופרש בפני ניב שלושה חלומות שנותרו חיים בזיכרונו.

חסת המצפן היא צמח חד שנתי שנולד, חי ומת באותה השנה. כשהעלים רכים אפשר לאכול אותם טריים, כמו שהם. בתחילת הקיץ הם מתקשים. "כשהעלים קשיחים יחסית וישרים – ככה שאם אני אכופף אותם הם יישברו – אפשר לעשות מהם חליטה". סממן זיהוי נוסף הוא טיפת נוזל חלבי שנותרת בשבר העלה. המתכון: להרתיח 10-30 דקות לפי הטעם עם מכסה סגור ולשתות. "כל צמח שאנחנו רוצים לעשות ממנו חליטה של תה, אנחנו נרצה לחלוט אותו במכסה סגור כדי שמקסימום חומר פעיל יישאר בפנים". חסת המצפן עוזרת להירדם ולזכור חלומות, היא מרגיעה (גם ילדים חסרי מנוחה) ותומכת במקרים של נדודי שינה חוזרים.

צילום: simona pavan / shutterstock

3. סרפד – לדעת ללטף בכיוון הנכון

"הייתה תקופה שעבדתי עם נוער בסיכון בבית שאן", ניב מספר, "וחיזרתי אחרי הנערים כדי לייצר קבוצה טיפולית בטבע". מאחת השכונות, הרתיעו אותו המקומיים, כדאי להתרחק. הנוער שם קשה מאוד והסיכויים לגייס אותו אפסיים. הוא התביית על אחד הנערים ושמע שכמו כולם, גם הוא אוהד של בית"ר. "ידעתי שאם אני אגיד שכדאי לו לבוא כי טבע זה טוב לנו, זה לא ידבר אליו, זה לא עובד ככה. אז שמתי תזכורת בטלפון ליום שאחרי המשחק הבא שלהם והתקשרתי לשאול איך היה". דרך השיחה על בית"ר נוצר החיבור ומשם התפתח לעבודה טיפולית משמעותית. "באותו אופן, אני רואה את הסרפד": צמח קוצני שצריך לדעת איך לגשת אליו. כשיודעים, זוכים במערכת יחסים נפלאה.

הסרפד הוא סופר-פוד שידוע בין השאר ביכולתו להעלות את רמת הברזל בדם, לנקות רעלים ולהיטיב מצבי דלקות במעיים. והוא לא קוצני כמו שאנחנו כנראה חושבים. על העלים שלו יש מעין שערות לבנות עדינות שנוטות לכיוון קצה העלה. אם אנחנו נוגעים בו עם כיוון הצמיחה של השערות אפשר "ממש ללטף את הסרפד, לשים אותו על הפנים". מגע בכיוון ההפוך שובר את השערות ומשחרר חומצה שמייצרת את הצריבה המגרדת. "אם אנחנו תולשים עלה, מקפלים אותו על עצמו ומשפשפים את השערות בעצמן, שוברים אותן, אפשר לאכול את העלה ככה טרי" (חשוב לשים לב שלזן אחד של סרפד מתוך השלושה הנפוצים בארץ – סרפד הכדורים – יש שערות גם על החלק התחתון של העלה). הדרך הכי נפוצה ליהנות מסגולותיו (מכל זני הסרפד) היא להרתיח את העלים במים ולחלוט תה, אבל אפשר גם להוסיף אותם למרק ואפילו לחביתה.

צילום: LFRabanedo / shutterstock

4. חרדל – ממרח פרחים או ממרח זרעים?

החרדל הלבן (שבפועל פרחיו צהובים) הוא צמח רודרלי, כלומר, בשל חיבתו לקרקעות עשירות בחומרי מזון מומסים הוא נפוץ באזורי בור אורבניים: בצידי דרכים ובחלקות וגינות נטושות. למרות זאת, דווקא בחצר ביתו של ניב לא נראה אף לא פרח צהוב אחד. הוא ליקט חרדל במקומות אחרים וישב במרפסת לסנן. המוץ קל מהזרעים ובנשיפה הוא מתפזר. אבל מדי פעם, מסתבר, עפו עימו גם כמה זרעי חרדל זעירים. שנה לאחר מכן שמח ניב לגלות כמה צמחי חרדל שגדלים פרא בין שאר הצמחים. הוא ליקט מהם זרעים והכין שוב ממרח חרדל דיז'ון, ושנה מאוחר יותר גילה צמחים נוספים חדשים. "אנשים שואלים אותי למה אני לא מטפל בגינה, מחרמש קצת, אבל ככה הגינה שלי מחוברת לעונות השנה, פתאום יש פה שפע נורא גדול שגם אני נהנה ממנו וגם בעלי החיים. ויש לי קצת יותר שירה של ציפורים בבוקר כי הן נהנות לקנן פה. נוצרת פה מערכת אקולוגית שמזינה את עצמה ואני יכול ללכת פחות לסופר כי יש לי מה ללקט כל השנה".

"הנבטים של החרדל נראים כמו טוסיקים קטנים והם מלאים בוויטמין סי. אחיינים שלי אוהבים להגיד: בואו נלך לאכול עוד טוסיק!" הוא מציע לשלב אותם בסלט: הם חרפרפים ומקפיצים את הטעם. העלים קצת קשים אבל אפשר להקפיץ אותם עם ירקות על ווק. באביב מכינים מהפרחים איולי חרדל. כל מה שצריך זה לכתוש עם שום, שמן זית, קצת מלח וקצת לימון. ובקיץ, מכינים מהזרעים חרדל דיז'ון. בשבילו יש לאסוף את התרמילים (בכל צמח יש מאות כאלו וקל ללקט מספיק לצנצנת). "מסננים את הזרעים מהמוץ. כותשים עם מכתש ועלי עם קצת שום, שמן זית, מלח, פלפל, טיפה חומץ בן יין וכפית דבש". הוא מציע גם כפית כורכום להרפתקנים.

צילום: pokku / shutterstock

5. חרוב – בוסט של סידן

לפי המסורת, רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר התחבאו יחד במשך 13 שנה במערה בפקיעין, מסתתרים מפני הרומאים. "מספרים שכל מה שהם אכלו היה אך ורק חרוב", אומר ניב, ותכף נגלה כמה רבים האופנים שבהם ניתן לצרוך את הפרי שידוע כמקור מצוין לסידן.

בשיא הקיץ, כשהפרי חום ויבש, הוא מתוק ואפשר לשבור ולכרסם אותו טרי. בלי הזרעים הקשים. "אפשר גם להשרות במים לכמה שעות ולקבל מעין סיידר חרובים". או לקחת את הקליפות, נקיות מזרעים, לקלות אותן על מחבת (או על אבן חמה על המדורה) כמה דקות עד שיהפכו קראנצ'יות ולכתוש לאבקה. והרי לנו שוקו חרובים או קפה חרובים, תלוי כמה נמתיק ואם נוסיף חלב או לא. אפשרות נוספת היא להשרות ערימה מכובדת של קליפות (שוב, ללא זרעים) בסיר גדול עם מים למשך הלילה. בבוקר לבשל על אש קטנה במשך 3-4 שעות ואז להוציא את הקליפות ולהישאר רק עם הנוזל. מצמצמים על האש ומקבלים סילאן חרובים מתוק וטבעי. לפני שאנחנו נפטרים מהזרעים –גם אותם אפשר להשרות בסיר עם מים למשך הלילה ולאחר מכן לבשל על אש קטנה לכשעתיים בתוספת קינמון, פלפל ומלח (לפי הטעם). נקבל מעין תבשיל דמוי שעועית, מזין מפנק ומשביע.

צילום: Peter Maerky / shutterstock

6. חלמית (חוביזה) – בדיוק בזמן ללביבות של חנוכה

צמח נוסף שמהווה מקפצה לרמת הברזל בדם הוא החוביזה. ניב מספר על חבר מהערבה שהיה טבעוני כמה שנים טובות ובדיקות הדם הראו חוסר בברזל. מכל הדברים שניסה, לחוביזה הייתה ההשפעה הגדולה ביותר. אבל הערבה היא לא בית הגידול הקלאסי עבורה. החבר כל כך התלהב עד שהביא זרעים במיוחד והחל לגדל חוביזה בערבה. אבל זו לא סגולתה היחידה. החומר הרירי שמאפיין אותה מיטיב עם מערכת הנשימה ומשפר שיעול וכך עליה הירוקים, שמלבלבים פרא בחורף, יכולים להפוך ללביבות של חנוכה שגם ינעימו את החג ברוח המסורת וגם יקלו על הנשימה בתקופה המקוררת של השנה.

זרעים, נבטים עלים, גבעול, פרחים ופירות – את כל חלקי החוביזה אפשר לאכול לאורך השנה. "עדיף לאכול אותה טרייה כמובן", אבל אפשר גם לחלוט את העלים ולשלב אותם בכל מיני מתכונים כמו לביבות, קציצות ותבשילים. בנוסף, הסיבים של הגבעול ארוכים ואיכותיים ואפשר לשזור מהם חבלים.

צילום: Martin Fowler / shutterstock

7. חרחבינה מכחילה – השינוי בטבע יכול ללמד אותנו על צרכינו

במסכת פסחים במשנה כתוב: "ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח: בחזרת ובעולשין ובתמכא ובחרחבינא ובמרור", מצטט ניב. לאורך השנה, עלי החרחבינה משתנים מקצה לקצה. בדיוק בפסח הם רכים ומרירים וניתן לאכול אותם טריים. "אצלנו בליל הסדר", הוא מספר, "אנחנו מלקטים חרחבינות כמרור ואני חושב על אותו יהודי שישב פה לפני אלפיים שנה והשתמש באותו צמח בר כמרור".

בהמשך השנה עלי החרחבינה מתקשחים, והופכים קוצניים וכחלחלים. לדבריו, זה הסימן שהאנרגיה של הצמח ירדה מטה אל הפקעת. "באזורים שבהם יש המון חרחבינות ולא רק אחת בודדה אפשר לחפור את הפקעת – כי ההוצאה שלה תהיה סוף ימיה – ולאכול אותה טרייה". באופן מפתיע, בניגוד לעליה המרים, הפקעת מתוקה ופחמימתית, מזכירה בטטה מבושלת.

החרחבינה מדגימה תהייה מעניינת: האם הטבע עונה בצורה מדויקת על צורכי האדם? "בחורף ובאביב אנחנו צריכים יותר ברזל", מציע ניב את הפרשנות האישית שלו. ממש אז העלים ירוקים ומרירים – מה שבקרב צמחי המאכל בדרך כלל מסמל על הרבה ברזל ועל יכולת ספיגה טובה שלו. ובקיץ, הימים מעייפים ואנחנו מוציאים הרבה אנרגיה – ודווקא אז אנחנו מזהים פקעות משביעות ומתקתקות.