למי שייך הקרדיט על המצאת הרדיו? איזה פריט לבוש איקוני נוצר במיוחד עבור רווקים? איזו המצאה נולדה הודות לגמלוניותה של אישה מסכנה אחת, וכיצד אמא מסורה אחרת שינתה את מהלך מלחמת העולם השנייה?
בין אם זה פרי מוחו של מדען מדופלם או הבזק השראה בראשה של עקרת בית, ובין אם הוא תולדה של מאמץ מכוון או תוצאה של יד המקרה, לכל רעיון – ולא משנה ממי ומהיכן הוא מגיע – יש פוטנציאל לשנות את גלגלי ההיסטוריה לעד. 9 סיפורים מאחורי המצאות שכולנו מכירים היטב מדגימים זאת.
1. הסטטוסקופ
עד למאה ה-19 נהגו רופאים אירופאים לטפוח ולנקוש באצבעותיהם על חזם של מטופלים כדי ללמוד על מצבם. אך אבוי, מה יעשה רופא ג'נטלמן בבואו לבדוק עלמה צעירה? לפי הארש גופטה ב-Science ABC, זו בדיוק הייתה הדילמה של ד"ר רנה לאנק בשנת 1816. על מנת לא להביך את אחת המטופלות שלו, גלגל לאנק פיסת נייר לכדי צינור שדרכו יכול היה להאזין למתרחש בחזה. להפתעתו הרבה גילה לאנק שהמכשיר המאולתר עזר להגיע לדיאגנוזות מדויקות מהמצופה. פריצת הדרך הולידה את הסטטוסקופ הראשון שהיה עשוי מעץ, ובהמשך הפך לזה המוכר לנו היום.
2. הפלסטר
פעמים רבות כורח הוא אבי ההמצאה. נראה שהדבר היה נכון במיוחד בביתו של ארל דיקסון, שעבד בתחילת המאה ה-20 כקניין כותנה עבור חברת הטואלטיקה Johnson & Johnson. אשתו ג'וזפין, מספר גופטה, הייתה די גמלונית ומועדת לתאונות שגרמו לה להיפצע לא מעט. הדבר הקשה מאוד על הזוג, שכן טיפול רפואי היה יקר והכביד על כיסם הצנוע. יום אחד ב-1920 הכה בו רעיון: הוא לקח פיסת גאזה והניח אותה על פיסת גאזה אחרת יחד עם קצת דבק משני צדדיה. החבישה סייעה במניעת זיהום, והפיתוח הלך והתקדם עד שב-1939 כבר יוצרו פלסטרים סטריליים – בדיוק בזמן למלחמת העולם השנייה.
3. Ctrl+Alt+ Delete
ב-1980 עבד צוות עילית של מפתחים על המחשב האישי של IBM – פסגת הטכנולוגיה של אותן שנים. אחת הבעיות שהעסיקו את חברי הצוות הייתה קריסה חוזרת של מערכות המחשב. "יש הרבה תוכנות שרצו ובדרך כלל עבדו, אך לפעמים הן קרסו", מספר דייוויד בראדלי, מהנדס בכיר מאותו הצוות בסרטון בערוץ The Big Story. "ואז הדבר היחיד שהיה אפשר לעשות הוא לכבות את המחשב, לחכות קצת, להדליק אותו שוב ולחכות שיסתיים תהליך ארוך של בדיקות עצמיות שהמחשב הריץ. הבעיה היא שהמחשב קרס כל כמה דקות, מה שהפך את העבודה עליו לבלתי אפשרית".
אחד הרעיונות שהעלה הצוות היה כפתור אתחול, אבל הוא לווה בחשש שאם ימוקם כפתור כזה במקלדת, הוא עלול להילחץ בטעות ואז כל מה שעבדו עליו יאבד. ואז הגיעה ההברקה. במקום כפתור בודד, הפקודה תופעל על ידי רצף של מקשים שאין שום סיכוי שיילחץ בטעות: Ctrl, אליו מתווסף Alt ואז גם Delete שנמצא כל הדרך בצד השני של המקלדת. בנוסף, בראדלי הצליח לדלג על חלק גדול מהבדיקות העצמיות, כך שבמקום שהתהליך יימשך כמה דקות הוא ארך רק כ-10 שניות. כך נולדה הפקודה המפורסמת Ctrl+Alt+ Delete. "אבל זה לא היה עניין גדול בזמנו. היא הייתה רק במקום 17 בערך ברשימה של 100 בעיות אחרות שהייתי צריך לפתור", הוא משתף. אבל אט אט הפקודה צברה פופולאריות. "למרות שנוצרה בתחילה ככלי פיתוח, יותר ויותר מתכנתים החלו לשלב אותה ביישומים שלהם, וביום לציון 20 שנה למחשב האישי של IBM – זה כבר התפוצץ והגיע למעמד של אייקון תרבותי: הדרך הקצרה והפשוטה ביותר לפתרון בעיות". ומה לגבי כניסתו של בראדלי להיכל התהילה של עולם המחשוב? נראה שהוא פחות מתרשם מהעניין: "תרמתי הרבה ל-IBM, אבל כל מה שאנשים זוכרים זה רק Ctrl+Alt+ Delete".
4. ההרדמה הרפואית
לפני השימוש בחומרי הרדמה נמדד טיבו של רופא לא על-פי המיומנות הטכנית שלו, אלא לפי המהירות שבה הצליח לסיים הליכים רפואיים כואבים, מסביר גופטה. עד למאה ה-19, "שיטות להקלה על כאבם של מטופלים כללו הסחת דעת, שימוש באלכוהול ואפילו הכאה של המטופל חזק כל-כך עד שהיה מאבד את ההכרה". כל זה עתיד היה להשתנות כאשר יום אחד ב-1884 רופא שיניים אמריקאי בשם הוראס וולאס צפה בהופעת בידור של חברו. כדי לשעשע את הקהל, הבדרן נטל כמות גדולה של חמצן דו-חנקני, או בשמו העממי "גז צחוק", שאותו נהגו לצרוך עד אז לשם הנאה והירגעות. במהלך ההופעה הוא נחתך ברגלו באופן חמור, אך למרבה ההפתעה העיד כי הוא לא הרגיש כלום. בהבזק של השראה, מיהר ד"ר וולאס לרתום את היתרונות המאלחשים של גז הצחוק ולרשום פטנט על השימוש שלו בהליכים רפואיים וניתוחים, וזה נכנס להיסטוריה כחומר ההרדמה הרפואי המודרני הראשון. במרוצת השנים נעשה שימוש בחומרי הרדמה נוספים כמו אתר, כלורופורם ולבסוף תיופנטל סודיום שנמצא בשימוש הרפואה עד היום. ומה באשר לד"ר וולאס? למרבה האירוניה, הוא נפטר במוות טרגי לאחר התמכרות ארוכת שנים למוצר שלו עצמו.
5. המיקרוגל
פרסי ספנסר לא היה תלמיד מבטיח במיוחד. למעשה הוא אפילו לא סיים את לימודיו בבית הספר היסודי. ואולם, מספר גופטה, הוא הצליח ללמד את עצמו מתמטיקה, כימיה, פיזיקה, הנדסת חומרים ומקצועות נוספים. הוא הפך למהנדס מוכשר כל-כך עד שזכה במכרז לייצור חלקי רדארים אלקטרומגנטיים עבור צבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה. יום אחד, כאשר עמד במעבדה מול רדאר פעיל, הוא הבחין שהחטיף שהיה בכיסו נמס לגמרי. הוא חיבר אחד ועוד אחד, וייצר קופסה שפולטת קרינה אלקטרומגנטית על מנת לחמם מזון. לפי כותבי Mental Floss, המכשיר הראשון היה גדול כמקרר, ויועד לשימוש במסעדות ומטוסים. עם הזמן עלויות הייצור קטנו והעיצוב השתפר והתאפשרה גרסה ביתית: תנור המיקרו-גל, או בקיצור "מיקרו".
עד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 המיקרו כבר היה מכשיר שגור בכל מטבח. יצרנים שיווקו אותו כחלופה בטוחה יותר, מהירה יותר ופשוטה יותר לתפעול מאשר תנורים מסורתיים. "תגלית הבישול הגדולה ביותר מאז האש", הצהירה אחת הפרסומות למיקרוגל ב-1972. ספרי בישול מיוחדים למיקרו החלו לשטוף את השוק, עם מתכונים מגוונים החל מעוגות ועד סטייקים. איך הציעו כותבי הספרים לפתור את בעיית ההשחמה של מאפים במיקרו? פשוט מאוד, "הוסיפו קצת צבע מאכל".
6. הטי-שירט
לעיתים מוצר מסוים נתפס כה בסיסי ומובן מאליו בעינינו, עד כי לא נראה שהיה צורך להמציא אותו באופן מיוחד. כזו היא חולצת הטי, פריט הלבוש הפשוט שנדמה שהיה שם מאז ומעולם. אך האמת היא שהדבר רחוק מלהיות נכון. עד למאה ה-20, מסביר גופטה, גברים לבשו חולצות מכופתרות בלבד. הבעיה היא שפעמים רבות אבדו להם החלקים החשובים ביותר שלה – הכפתורים. "מכיוון שתפירה נחשבה בזמנו למלאכה ששמורה לבנות המין היפה, גברים נאלצו להסתמך על אימהותיהם או על נשותיהם לתיקון בגדיהם. מטבע הדברים, זו הייתה בעיה עבור גברים רווקים".
ב-1904 חברת הבגדים התחתונים The Copper פרסמה את המוצר החדש והמהפכני שלה – חולצה שהייתה אלסטית מספיק כדי שיהיה אפשר להעביר דרכה את הראש. "בלי סיכות ביטחון, בלי כפתורים, בלי מחט, בלי חוט" – כך הצהירה המודעה שכיוונה לקהל יעד של גברים רווקים נטולי כישורי תפירה. בתוך שנה, כותב גופטה, הצי האמריקאי כבר הזמין מלאי של חולצות כאלו עבור חייליו, ומשם הדרך אל ארון הבגדים של כולנו הייתה כבר קצרה.
לפעמים הגמלוניות משתלמת. צילום: Nathan Dumlao on Unsplash
7. סרט דבק לבידוד – או – איזולירבנד חבלה
המצאות גדולות אינן שמורות למהנדסים ומדענים בלבד. ההשראה יכולה להופיע אצל כל אחד, גם אצל אישה נחושה במיוחד בארה"ב של אמצע המאה ה-20. ווסטה סטאוד הייתה אם לשני בנים ששירתו בחיל הים, ובעצמה עבדה במפעל שארז תחמושת עבור הצבא במלחמת העולם השנייה. עד לאותה העת, מסבירים ב-Mental Floss, קופסאות התחמושת היו חתומות ברצועת נייר מצופת שעווה, וסגורות עם לשונית לפתיחה. אבל סטאוד זיהתה בעיה: רצועות הנייר היו חלשות והשימוש בלשוניות היה מסורבל, מה שאומר שחיילים לא יכלו לפתוח את קופסאות התחמושת במהירות כשנמצאו תחת אש. היא חשבה שיהיה זה רעיון טוב לייצר סרט בד דביק ועמיד למים לסגירת הקופסאות.
היא העלתה את הרעיון בפני המפקחים שלה במפעל, אך אלה לא הביעו רצון לקדם את העניין. מה עשתה האם המסורה? כתבה מכתב היישר לכבוד הנשיא דאז, פרנקלין רוזוולט. "הצעתי שנשתמש בסרט בד חזקה לאטום את הקופסה, ולשונית מאותו החומר", מצטטים הכותבים באתר את מכתבה. "זה עבד מצוין, הראיתי זאת למספר מפקחים ממשלתיים שאישרו שזהו פתרון טוב, אך לא הצלחתי לשכנע אותם לשנות את הסרט".
הנשיא העביר את מכתבה לדירקטוריון הייצור המלחמתי, שם אישרו את הרעיון, וזה תפס תאוצה. "איזולירבנד החבלה שימש כפתרון מהיר לתיקונים עבור כל אדם, החל מהפלוני הממוצע, פיזיקאים שמשתמשים בו במאיצי חלקיקים, ועד לאסטרונאוטים שנעזרו בו לתיקונים על הירח". במשימת החלל אפולו 13, תאונה גרמה לחורים במסנני האוויר ולבריחת חמצן מן החללית, והצוות ניסה לסתום אותם בדרכים שונות. ג'פרי וודפיל, מהנדס נאס"א שסייע לצוות מרחוק, סיפר אחר כך לתקשורת "כמובן… הפתרון לכל בעיה עיקשת שניתן להעלות על הדעת חייב להיות איזולירבנד! ואכן כך היה".
8. הסקוטש
המצאה אחרת שהייתה עתידה לשנות את תעשיית הטקסטיל הגיעה אולי מהמקור הפורה ביותר להשראה: הטבע. לפי Mental Floss, ב-1940 חזר הממציא הסדרתי ג'ורג' דה מסטרל עם כלבו מטיול ציד כשהם מכוסים בקוצי צמח הבורדוק היבשים שנדבקו אליהם. מסוקרן מהתופעה, שלף דה מסטרל את המיקרוסקופ וביקש לגלות מה יש בקוצי שגורם להם להיצמד לבדים ולפרווה. הוא גילה שהם מתעקלים בקצותיהם, ויוצרים המוני ווים קטנים שנתפסים בסיבים שבסביבתם. תגלית זו סיפקה לו רגע של הברקה: אם יצליחו לחקות את הווים הקטנים ולחבר אותם אל לולאות בד מיניאטוריות, יתקבל גורם מתווך לחיבור ופתיחה בין בדים שיהיה גמיש וקל יותר לתפעול מאשר כתפורים או רוכסנים – הפתרונות המקובלים עד לאותה תקופה.
לקח לא מעט זמן לפתח בד שכזה, ורבים מהיצרנים טענו שזה בלתי אפשרי. אך דה מסטרל התמיד בפיתוח עד שבשנות ה-60 הגיע למוצר שעבד כפי שרצה: הוולקרו, או בשמו השגור בישראל "סקוטש". שמו של הפיתוח נגזר משתי מילים בצרפתית: Velours שמשמעותה קטיפה, ו-Croche שפירושה אנקול. כפי שחזה, המוצר אכן התברר כמהפכני, וסייע לרבים, החל מילדים קטנים שיכלו עתה לנעול את נעליהם בעצמם, אנשים בעלי מוגבלויות שמתקשים ברכיסה של רוכסנים או כפתורים בבגדיהם, ועד לעיגון ציוד של אסטרונאוטים בתנאי אפס כבידה.
9. הרדיו
נהוג לומר שאבות רבים להצלחה. כך גם במקרה של המצאת הרדיו – סיפור שמנציח את המרוץ בין שני מדענים ומדגים את כוחם של פטנטים. לפי Mental Floss, בשלהי המאה ה-19 הצליח הממציא האיטלקי גוליילמו מרקוני לשלוח ולקבל בהצלחה גלי רדיו ומיהר לרשום פטנט על המצאתו באנגליה בשנת 1896.
באותו זמן בדיוק בצד השני של הביצה, המדען ניקולה טסלה המציא את "סליל טסלה", ששידר וקלט גם הוא גלי רדיו כבר ב-1893. טסלה התמהמה ונערך לניסוי ב-1895, ושריפה שפרצה במעבדתו עיכבה אותו אפילו יותר. לבסוף הוא רשם פטנט על המצאתו בארצות הברית רק ב-1897, שנה לאחר הרישום של מרקוני באירופה. ב-1900 ביקש מרקוני לרשום פטנט גם בארה"ב, אך זה סורב עקב הפטנט של טסלה. מרקוני המשיך לנסות, וב-1904, בעזרת לחצים של בעלי הון, הכריזו עליו בארה"ב כממציא הרדיו והוא אף זכה בפרס נובל לפיזיקה על המצאתו. "רותח מזעם, תבע טסלה את מרקוני על הפרת זכויות יוצרים וגניבת פטנט, אך הוא היה חסר את המשאבים הכספיים להמשיך בתהליך", נכתב באתר. רק ב-1943, החליט בית המשפט העליון בארה"ב להחזיר לידיו של טסלה את הזכויות על המצאת הרדיו. למרבה הצער, היה זה כחצי שנה לאחר שנפטר טסלה, כך שמעולם לא זכה לחגוג את ניצחונו.
"מחאות, מוזיקה, נאומים מפורסמים, ומתחים פוליטיים, הרדיו שידר רגעים אייקוניים רבים שחיברו את העולם בדרך שמרקוני וטסלה כנראה שמעולם לא דמיינו", או במילותיו של ז'אק לול בספרוUnderstanding Media and Culture, הרדיו הפך ל"כלי ללכידות חברתית בכך שחיבר יחד אנשים ממעמדות ורקעים שונים כדי לחוות את העולם כאומה אחת".
תמונת כותרת: Morphart Creation on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כשתנאים מינימליים מעוררים גאונות – האלתור בחדר הלידה ששינה את ההיסטוריה
ההרצאה השבועית של TED: ההמצאות החשובות ביותר נולדות כשאנחנו נהנים מהחיים
כיצד ניתן להגיע להארה יצירתית? 7 דרכים שיעזרו לנו לחשוב כמו ארכימדס
עוד מרדיו מהות החיים:
