מדוע אנחנו לא אוהבים לשמוע את הקול שלנו בהקלטות?

"עימות קולי" היא אותה תחושה קרינג'ית שאנו מרגישים כשאנחנו שומעים את הקול המוקלט שלנו. אך האם אנחנו באמת שונאים אותו? מתברר שבאופן לא מודע הוא עושה לנו הרבה יותר טוב ממה שהיינו חושבים. מחקרים חושפים כיצד ההאזנה לקול שלנו משפיעה על הגדרת העצמי ועל הרווחה הנפשית שלנו.

ג'ון מלקוביץ' ידוע אומנם בזכות קריירת המשחק המפוארת שלו בקולנוע ובתיאטרון, אבל ברזומה שלו ניתן למצוא גם כמה תפקידי שירה, ולא סתם תפקידי שירה – אופרה. כשהתארח בתוכנית הלילה של קונאן אובריין, שאל אותו אובריין אם הוא אוהב את איך שהקול שלו נשמע. "אני שונא אותו", השיב מלקוביץ' למרבה ההפתעה. "כשאני שומע אותו – מה שאני משתדל לא לעשות אף פעם – זה נשמע לי כמו מישהו שנמצא תחת השפעה כבדה של תרופות וסמים קשים במשך שנים רבות מאוד", הוא מתבדח לקול צחוקו של הקהל. "אני פשוט מעולם לא יכולתי לסבול אותו. אם אני מקשיב להודעה קולית שהשארתי […] או אם אני צריך לצפות ולהקשיב לעצמי משחק, אני פשוט צריך לכסות את האוזניים".

נראה שמה שנדמה למלקוביץ' כמו חוויה מאוד אישית וסובייקטיבית, הוא למעשה תחושה שמשותפת לרבים מאיתנו. הקול שלנו מהווה חותמת ייחודית שמבדילה אותנו מאחרים. הוא מזוהה ולעיתים אף מגדיר אותנו בהיבטים מסוימים. כיצד קורה שבמקום לאמץ אותו באהבה וליהנות ממנו, אנחנו נחרדים ומזדעזעים בכל פעם שאנחנו שומעים את עצמנו בהודעה מוקלטת בווטסאפ, בסרטון וידיאו או בכל אמצעי אחר?

מסתבר שדווקא העובדה שהוא מוכר לנו כל-כך יוצרת איתו יחסים מורכבים של אהבה ושנאה לפרקים. לשמוע אותו עושה לנו רע – וטוב, גם אם זה באופן לא מודע.

אין זה מפתיע שמלקוביץ' לא נהנה לשמוע את קולו המוקלט. מדובר בתופעה רווחת כל כך עד שהוצמד לה מונח מקצועי: "עימות קולי". עומדים מאחוריה שלל גורמים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים. לפי פיליפ ג'קל ב-The Guardian, הסיבה לתופעה נעוצה בכך שאנו רגילים לשמוע את הקול שלנו בדרך כלל בזמן שאנחנו מדברים. בזמן דיבור הצלילים עוברים אלינו בשני נתיבים, נתיב הולכת האוויר ונתיב הולכת עצם. גלי הקול שמופקים מהפה נישאים על גבי האוויר ומגיעים אל עור התוף של אוזנינו באופן חיצוני, וכך גם אחרים שומעים אותנו. בנוסף, בעת הדיבור תנודות הקול עוברות דרך עצמות הגולגולת שלנו, והרטט מגיע אל האוזן הפנימית. הולכת העצם מעבירה תדרים עשירים ועמוקים יותר שלא נשמעים בהולכת האוויר, ולכן השילוב של שתי ההולכות יוצר נופך ייחודי לקול שלנו שרק אנחנו מסוגלים ורגילים לשמוע. במשך כל חיינו.

"לקול שלנו יש תפקיד משמעותי בעיצוב הזהות שלנו. כשאנחנו מבינים שהוא נשמע אחרת ממה שאנחנו מצפים, הזהות עצמה מתערערת".

כשאנחנו מאזינים לקול שלנו בהקלטה, אנחנו שומעים אותו רק באמצעות הולכת אוויר, ללא הטונים העשירים והנמוכים, ולכן הוא נשמע לנו גבוה וצפצפני יותר ממה שאנו רגילים. חוסר התיאום בין הציפייה שלנו לבין מה שאנחנו שומעים בפועל יוצר דיסוננס – הקול נשמע מוכר וזר באותה העת, אולי גם פחות אטרקטיבי משחשבנו, ולכן נוצרת רתיעה. נוסף על כך, מסביר ג'קל, מחקרים הראו שברגע שאנו שומעים את קולנו המוקלט אנו חווים לראשונה כיצד הוא מעביר מטענים רגשיים בלתי מילוליים שאולי לא ידענו שקיימים בנו, דרך ניואנסים שהולכים לאיבוד בהולכת העצם. "נחשפים היבטים של האישיות שלנו שניתן לתפוס באופן מלא רק כשמאזינים להקלטה. הם כוללים אספקטים כמו רמת חרדה, הססנות, עצב, כעס וכדומה", הוא כותב תוך שהוא מצטט מן המחקרים בנושא. "ההפרעה והחוויה המתגוננת הן תגובה לעימות פתאומי עם איכויות הבעה בקול שלא התכוונו אליהן". לקול שלנו יש תפקיד משמעותי בעיצוב הזהות שלנו. כשאנחנו מבינים שהוא נשמע אחרת ממה שאנחנו מצפים, הזהות עצמה מתערערת. "כנראה שאף אחד לא אוהב לגלות שהוא לא באמת מי שהוא חושב שהוא", כותב ג'קל.

הקול שלי זה אני

ואולם, מערכת היחסים שלנו עם הקול שלנו מורכבת הרבה יותר. גם אם אנחנו לא מודעים לכך, ההאזנה לקול של עצמנו דווקא מתגלה כחשובה לרווחה הנפשית שלנו. לפי דיפ שולקה ב-Medical News Today, מחקר שנערך באוניברסיטת טוקיו מצא שזיהוי הקול שלנו מגביר את תחושת השליטה. בניסוי שערך צוות המחקר הושמעו לנבדקים הקלטות של קולם, פעם בצורתו המקורית ופעם לאחר שעבר עיבוד שבו שונה גובה הצליל. בעזרת מדדים שונים נמצא כי זיהוי הקול הטבעי שלנו, גם כאשר הוא מוקלט, מעלה את מה שהפסיכולוגיה מכנה "תחושת הסוכנות" או "הפעלתנות היוזמת" שלנו: ההרגשה שאנו שולטים בפעולותינו המוטוריות ודרכן בהתרחשויות חיצוניות. במילים אחרות, אנו תופסים את הקול שלנו כתוצאה של פעולת הדיבור – פעולה רצונית, נשלטת ומכוונת. כשאנו מזהים את קולנו שלנו, מתעצמת תחושת השליטה והבעלות על הגוף והפעולות שלנו, ומתוך כך תחושת השליטה הכללית בחיינו.

"הממצאים שלנו מראים כי תחושת הסוכנות העצמית [השליטה] על דיבור מתגברת כשאנו מאזינים לקולנו שלנו", אומר מנהל המחקר פרופסור הירושי איממיזו בריאיון לשולקה. ממצאים אלו עשויים לתרום לחקר הפרעות נפשיות שונות. "החוקרים מאמינים שמחסור בתחושת השליטה הזו עשוי לעמוד בבסיסם של הזיות שמיעתיות. זהו סימפטום נפוץ של סכיזופרניה – הפרעה נפשית שמשפיעה באופן משמעותי על תפיסת המציאות ועל ההתנהגות של אלו הסובלים ממנה", מסביר שולקה. "ייתכן שאנשים שסובלים מהזיות שמיעתיות אינם מסוגלים לזהות את קולם שלהם ולהבחין בו מבין קולות של אחרים".

נעשה ונשמע. זיהוי הקול שלנו תורם לנו לתחושת השליטה במעשינו ובחיינו. צילום: SUKJAI PHOTO / shutterstock

ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שלמרות שאנשים רבים – וג'ון מלקוביץ' ביניהם – מעידים על כך שאינם אוהבים להאזין לקולם, מחקרים דווקא מראים שבאופן לא מודע אנחנו מעדיפים אותו על פני קולם של אחרים. ג'קל מציין מחקר מ-2013 שמצא כי כאשר נבדקים התבקשו לדרג את מידת האטרקטיביות של דגימות קול שונות, שבהן שולבו ללא ידיעתם דגימות קול שלהם עצמם, הם דירגו את קולם כמושך יותר באופן משמעותי משל אחרים, וגבוה יותר ממה שנבדקים אחרים דירגו אותו, זאת על אף שלא זיהו אותו. פרופסור סוזאן היוגס, ממובילי המחקר, מסבירה שמדובר בצורה לא מודעת של האדרה עצמית, "מנגנון שנעשה בו שימוש לעיתים כדי לבנות ביטחון עצמי או כדי להילחם בדיכאון", מצטט אותה ג'קל.

נוסף על כך, נראה שבמקרים מסוימים שינויים קלים בהקלטת הקול שלנו דווקא תורמים לשיפור מצב הרוח. לפי אוליביה גולדהיל במגזין Quartz, מחקר שנערך במכון המדע הלאומי של צרפת רתם את אותן מיקרו-הבעות רגשיות שהקול שלנו נושא עימו בשביל להשפיע על מצב הרוח שלנו. במחקר נמצא שכאשר ערכו את דגימות קולם של נבדקים ושינו את מהירות וגובה הצליל כך שיביע יותר שמחה, הנבדקים הדגימו חיוביות מוגברת במבדקים רגשיים. נראה שהסיבה לכך היא שאנו מפעילים כלפי עצמנו את אותו מנגנון הזדהות רגשית שאנו מפעילים כלפי אחרים, ומתאימים את הרגש שאנו מרגישים לרגש שאנו מזהים בשמיעה. "המחקר מציע שבדיוק כפי שאנחנו משתמשים בטון הקול כדי להבין את מצב הרוח של אחרים, אנחנו משתמשים בו כדי להבין את עצמנו", כותבת גולדהיל. "במילים אחרות, אם אנחנו נשמעים שמחים, אנחנו מרגישים שמחים". מכון המחקר מציע את הטכנולוגיה המדוברת להתנסות עצמית בקישור הבא, בו ניתן להקליט את קולנו ולהקנות לו מצבי רוח שונים.

להפוך את הזר למוכר

בשנים האחרונות, נעשה שימוש בטכנולוגיות דומות לפיתוח כלים התורמים להירגעות ולרווחה הנפשית. "מזה זמן רב חוקרים משערים שיש קשר חזק בין מצב הרוח לבין האזנה לקולנו שלנו", מספר אלן אסמה, ממפתחי אפליקציית Mindspa בראיון שערכנו עימו. "הוצע שבמקרים מסוימים ניתן להקל על דיכאון בעזרת האזנה למודולציה של הקלטת הקול שלנו". באפליקציה ניתן להאזין למבחר קטעים מוזיקליים שמשלבים מספר טכנולוגיות סאונד במטרה ליצור רוגע ובהירות מחשבתית, בכלל זה שימוש בקולו של המשתמש עצמו. לפי אסמה, הודגם זה מכבר במחקרים שצלילים שנמצאים בתדר גבוה מטווח השמיעה האנושית (קול-על או אולטרה-סאונד) יכולים לשפר באופן משמעותי את מצב הרוח, על אף שהמאזין אינו מודע לכך שהוא קולט אותם. בנוסף, השימוש בקולו של המשתמש מייצר הזדהות לא מודעת עם הקול המוכר, שתורמת להרגשת ביטחון ונינוחות.

"ברגע שאנו שומעים את קולנו המוקלט אנו חווים לראשונה כיצד הוא מעביר מטענים רגשיים בלתי מילוליים שאולי לא ידענו שקיימים בנו, דרך ניואנסים שהולכים לאיבוד בהולכת העצם. ‘נחשפים היבטים של האישיות שלנו שניתן לתפוס באופן מלא רק כשמאזינים להקלטה. הם כוללים אספקטים כמו רמת חרדה, הססנות, עצב, כעס וכדומה'".

האפליקציה מקליטה את המשתמש ויוצרת מודולציה של קולו בתדר גבוה שנמצא מעל לטווח השמיעה. המודולציה אז מוטמעת בקטע מוזיקלי שמציג מאפיינים וטכנולוגיות נוספות כמו צלילים מוקלטים מן הטבע, דמיון מודרך, טונים בינוראלים, וסאונד תלת ממדי. כך, מסביר אסמה, נרתמים היתרונות הפסיכולוגיים של זיהוי הקול שלנו (תחושת ביטחון, הזדהות, שיפור במצב הרוח) ושל השימוש באולטרסאונד, ללא החסרונות: "טכנולוגיית ההטמעה של קטע הקול המעובד מכוונת להשגת אפקט הרגעה עדין, על ידי כך שהיא מעבירה את דגימת הקול בתדר שלא נשמע באופן מודע, וכך נמנעת תחושת אי-הנעימות שמתלווה להאזנה של קולנו המוקלט". במחקר בלתי תלוי שנערך בקרב משתמשי האפליקציה במהלך מגפת הקורונה, נמצאה ירידה של מעל 70% במדדי חרדה.

הקול שלנו מייחד ומגדיר אותנו. ההזדהות העמוקה הזו היא מה שמצד אחד נוסך בנו תחושת ביטחון, קרבה ושליטה, אך מצד שני גורם לנו לזעזוע ורתיעה ברגע שאנו שומעים אותו באופן שונה מזה שהתרגלנו להכיר.

"אני תמיד שואל את עצמי, מי האדם הזה?" משתף מלקוביץ' בריאיון על החוויה של ההאזנה לעצמו. ייתכן שהתיאור הזה הוא ההסבר האינטואיטיבי ביותר לתחושה החמקמקה שאותה מנסים החוקרים לפצח: המפגש עם הקול שלנו הוא פשוט עוד אחת מאותן מראות שגורמות לנו להתעמת עם עצמנו – לטוב ולרע.

תמונת כותרת: Jason Rosewell on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

ההרצאה השבועית: מוזיקה היא חבל טבור שמחבר אותנו לאבותינו הקדומים ולאמא אדמה

הקול בראש – האם אתם חושבים באופן מילולי או ויזואלי?

המידע הנוסף שנחבא בקולנו מעבר למילים עצמן, וכיצד הוא עשוי לעצב את התודעה

עוד מרדיו מהות החיים:

אסימונים: 'בקול יש הכל' אומרת איילת אובלס, מפתחת שיטת הטיפול 'דרך הקול'