אותם קשרים שפצעו אותנו יכולים להביא לריפוי בזוגיות ובחברה

כולנו מפרשים את העולם לפי הדימויים הפנימיים שאנו נושאים עמנו מילדותנו. כשאנחנו עושים זאת, קשה לנו לראות את האחר כפי שהוא באמת, ולו אותנו. כיצד, אם כן, ניתן להקשיב אחד לשני באמת ולפתוח צוהר לקירוב לבבות ופתרון בעיות? 

מערכות היחסים והסביבה שבה אנו חיים רוויות קונפליקטים, בין אם זה מול בן הזוג, קרוב משפחה, עמית לעבודה או בר-פלוגתא מכל תחום שהוא. לעיתים מרגיש שהאדם מולנו כה רחוק מאיתנו בהשקפותיו עד שלעולם לא נוכל להידבר, קל וחומר למצוא פיתרון לחילוקי הדעות. האם ריחוק הוא פתרון ברירת המחדל? מה אם הפער נפתח עם אדם שאנו אוהבים או כזה שאין לנו ברירה אלא לשהות במחיצתו?

תחום העיסוק של ניהול סכסוכים מכיר בצורך לפתור בעיות בין צדדים מבלי להפסיד את מערכת היחסים, ואם אפשר לטפח אותה – מה טוב. שיטת טיפול זוגי המכונה "אימגו" מדגימה היטב כמה מן העקרונות הפסיכולוגיים הבסיסיים בסכסוך וכיצד למנף אותם לפתרונו.

בבסיס הגישה עומדת פילוסופיה לפיה המפתח לתקשורת בריאה הוא בסיפוק הצרכים העמוקים ביותר של כל אחד מאתנו: הצורך להיראות, להישמע, להביע את דעתנו באופן חופשי ובטוח ללא חשש מתגובה, ובסופו של דבר להיות מובנים.

אך זוהי דרך דו-סתרית. בכדי שנוכל לבוא על סיפוקינו, לגישת האימגו צריך גם הצד השני לבוא על סיפוקו. רק כאשר שני הצדדים מרגישים בטוחים ושווים בערכם, נוצר מרחב שמאפשר את צמיחתם של פתרונות לבעיות וקונפליקטים.

אלבום תמונות האהבה שלנו

ג'ודי קלארק, יועצת מומחית בתחום הרווחה הנפשית, מסבירה ב- Werywell Mind את הרקע התיאורטי לשיטה שפיתחו בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 צמד המטפלים הקליניים ד"ר הרוויל הנדריקס וד"ר הלן לייקלי האנט (שהיו גם זוג נשוי בעצמם). לאחר מחקר בתחום הדינמיקה הזוגית והגירושין, העלו השניים תיאוריה לפיה בתת-המודע של כל אחד מאיתנו שוכן דימוי פרטני לאהבה שאותו בנינו במהלך חיינו: טביעת אצבע המגדירה את משמעות המושג הזה באופן ייחודי עבורנו. הדימוי הזה, מעין פסיפס שמורכב מכל האינטראקציות – הטובות והרעות – שלנו  עם הדמויות המטפלות ואנשים הקרובים אלינו בעיקר בשנותנו הראשונות, כונה בפי החוקרים "אימגו", מהמילה הלטינית ל"דימוי".

לפי הנדריקס והאנט, האימגו הוא תג זיהוי שאנחנו נותנים לאהבה על מנת שנוכל להיות מסוגלים לזהות אותה כמשהו מוכר ובטוח (בין אם שלילי ובין אם חיובי) וכך לחוות אותה מאחרים. ככזה, האימגו משפיע על בחירת בני הזוג שלנו במהלך החיים ועל הדינמיקה מולם. אנו נמשכים באופן לא-מודע לבני אדם שמרגישים לנו "מוכרים", בכך שהם מזכירים או משחזרים דפוסים שחווינו בעבר.

למשל, מדגימה קלארק, אם בילדות קיבלנו חיבה ושבחים רק כאשר ביצענו משהו בהצלחה, אנחנו עשויים להתבגר עם האמונה הלא-מודעת שאנחנו חייבים להצליח עם מנת להיות ראויים לאהבת בני הזוג שלנו. הדבר עשוי להוביל לכך שבמקרים בהם בן הזוג מתרחק מאיתנו, אנו עלולים לחוש כישלון ולחפש כל הזמן מה עשינו לא בסדר שגרר יחס כזה.

"אנו נולדים לתוך מערכת יחסים, נפצעים בתוך מערכת יחסים, ובתוך מערכת יחסים נוכל להירפא".

"מערכות היחסים האינטימיות שלנו הן קרקע פורייה לעלייתם של פצעים ישנים, נקודות רגישות, ודפוסי התנהגות אוטומטיים", כותבת קלארק. "החיבורים האלה עשויים להותיר אותנו קרובים ומסופקים או לחילופין בודדים וננטשים". לפי התאוריה, הגיחם של פצעים כאלו בזוגיות הוא בלתי נמנע, אך בעבודה נכונה ובריאה הם מהווים הזדמנות לצמיחה. על כן טוען הנדריקס כי "אנו נולדים לתוך מערכת יחסים, נפצעים בתוך מערכת יחסים, ובתוך מערכת יחסים נוכל להירפא".  

 הריפוי, לשיטת האימגו, מתחיל קודם כל בהכרה שלכל אחד מאיתנו תמונת אהבה ופצעים שונים שזקוקים להתייחסות. השוני שלנו בתפיסות האהבה, בין אם בקבלה או בנתינה שלה, יוצר אכזבה מחוסר היכולת של האחר לעמוד בציפיות ולספק את הצרכים. אותם הבדלים לא-מודעים, הם גם מה שיוצרים בסופו של דבר את החיכוכים בין בני הזוג. הטיפול מציף את התמונות והפצעים של כל אחד מבני הזוג.

הכלי הטיפולי העיקרי של השיטה הוא "דיאלוג האימגו" – תהליך תקשורת מובנה בין בני זוג בתיווך והנחיית מטפל. מטרת הדיאלוג היא לנסות לגשר על השוני באימגו של שני הצדדים ולהגיע לפתרון קונפליקטים ובעיות. לפי קלארק, הדיאלוג עושה זאת במספר דרכים: נטרול כל שפה שלילית ופוגענית בתוך התקשורת, ביסוס מרחב רגשי בטוח שבו בני הזוג יכולים להתבטא ולשתף מעצמם בחופשיות, הענקת משקל שווה לשניהם וביטול כל תחושה או רעיון שלאחד מבני הזוג יש יותר כוח על השני. כשאלו מושגים, מסבירה קלארק, מתאפשרת יותר הבנה ואמפתיה.

מעבר לשיפור מיומנויות תקשורת, מטרה נוספת של הדיאלוג הוא לשבור דפוסי מחשבה מקובעים שעשויים להיות לבני הזוג אחד על אודות השני. הרעיון הוא שכאשר לומדים להפחית את התגובות האוטומטיות שנובעות מהאימגו, אפשר להתחיל להכיר את בן הזוג בעיניים חדשות, חופשיות מהנחות ושיפוטיות קודמות, ולראות הצרכים האמיתיים שזקוקים למענה והתייחסות על מנת לרפא את פצעי העבר שלו.

חוצים את הגשר

 פרסום באתר המכון לטיפול זוגי ואימגו The Marriage Restoration Project פורט את תהליך הדיאלוג. בראש ובראשונה, צריכים בני הזוג להתחייב לכלל יסוד בסיסי: לדבר כל אחד אך ורק בתורו. בכל סבב דיאלוג אחד מבני הזוג מכונה "שולח", שמשתף את מחשבותיו עם בן הזוג השני שמכונה "מקבל", שמגיב לדברים. בסיום הדיאלוג מתחלפים התפקידים ומתחיל סבב נוסף.

הדיאלוג מתחיל בכך שהשולח משתף את רגשותיו וקשייו בנושא שאותו רצה להעלות לדיון תוך כיבוד עקרונות הדיון והתייחסות לחוויות שלו בלבד. המקבל מגיב לדברים בשלושה שלבים עיקריים: שיקוף, אישוש ואמפתיה.

בשלב הראשון, בכל פעם שהשולח מסיים לדבר, המקבל חוזר על כל דברי השולח באופן הנאמן ביותר ככל יכולתו ("מה שאני שומע שאתה אומר הוא…"). הבקשה היא לעשות זאת ללא תגובתיות, ביקורת או שיפוטיות – רק לחזור על הנאמר תוך ניסיון להבין את הדברים, ולאחר מכן  לוודא שאכן הכל מובן  ("הבנתי אותך?"/"אני מבין נכון?" וכדומה). במידה והתשובה היא 'כן', המקבל יביע סקרנות וישאל אם יש לשולח עוד משהו להוסיף. במידה והתשובה היא לא, השולח ימשיך לנסח את המסר מחדש עד שהוא יובן כהלכה.

מטרת השיקוף היא לוודא את דיוקם של הדברים ולמנוע אי-הבנות או שיבושים בתקשורת. הוא מנטרל את החוויה הסובייקטיבית שמבוססת על הנחות מוקדמות של המאזין, ומבטיח שהמקבל שמע את מה שהשולח באמת אמר, לעומת הפרשנות האישית שלו. המנגנון מאפשר לשולח להרגיש שהוא נשמע ושהוא יכול להתבטא בחופשיות מבלי לחשוש שהשיח יסלים כתוצאה מתגובות פזיזות. נוסף על כך, השיקוף מסייע למקבל לעצור ולנהל את תגובותיו. "בכך שאנחנו משקפים, אנחנו מכירים בכך שזוהי החוויה של בן הזוג ולא שלנו. בשל כך, אין לנו צורך להתגונן או לקחת את זה אישית", כותב צוות המכון.

מושג האהבה שלנו מורכב מאוסף חוויות אישיות ואנו לא חולקים אותו אפילו עם אדם אחד נוסף בעולם. תמונה: Max4e Photo on Shutterstock

השלב הבא הוא אישוש. המקבל מתקף ונותן לגיטימציה לדברי השולח, בכך שהוא מחפש את המקומות שבהם הוא מוצא הגיון בשיתוף (למשל "אני מבין למה זה גורם לך להרגיש בצורה הזו", או "מה שאת אומרת זה הגיוני כי…"). הכותבים מדגישים כי אישוש לא מהווה הסכמה עם נכונות הדברים שנאמרו. כל אחד זכאי לדעותיו גם אם הן שונות. המטרה היא לתת לשולח לדעת שההשקפה שלו שוות ערך לזו של המקבל, ושזה האחרון עושה מאמץ אקטיבי להבין אותה. אם ישנם חלקים שהמקבל לא מבין עד הסוף, הוא יכול לבקש מהשולח שישתף עוד בנושא.

בשלב השלישי, המקבל מביע אמפתיה כלפי השולח בכך שהוא משתף עמו איך הוא חושב שהוא עשוי להרגיש, ומברר מולו האם הוא צודק (למשל "אני מתאר לעצמי שאת מרגישה מאוכזבת", או "זה בטח גורם לך להרגיש… האם זה נכון?). שיתוף כזה מאפשר לבן הזוג השולח לדעת שהמקבל מפתח הבנה עמוקה יותר של החוויות הרגשיות שלו, ומאפשרים לו להרגיש שהוא נראה ונשמע על ידינו.

בסיום התהליך, בני הזוג מתחלפים בתפקידים ומתחילים דיאלוג חדש שבו המקבל הופך להיות השולח ומעלה נושא חדש לדיון, והשולח הופך למקבל וחוזר בעצמו על כל השלבים.

ככשני הצדדים משקפים, מאששים ומביעים אמפתיה אחד כלפי השני, ניתנת להם הזדמנות אמיתית להיכנס אחד לנעלי השני ולהבין לעומק לא רק את ההבדלים ביניהם, אלא גם שמגיעה להם התייחסות שווה. מתוך כך מתאפשרת הידברות אמיתית ופוטנציאל לצמיחה.

מזוג, לקבוצה, לקהילה

קלארק מציינת שכלי האימגו אינם שמורים לזוגות בלבד. לדבריה, יחידים ואף רווקים רבים מוצאים שהטיפול מאוד אפקטיבי לבחינת ההיסטוריה שלהם והדרכים שבהן היא משפיעה על בחירת בני זוג והדפוסים הרומנטיים שלהם. בנוסף, הוא מקנה מיומנויות תקשורת חשובות שמסייעות בהמשך הדרך.

כך גם בתחומים שמעבר לעולם הזוגיות. "זה מעל לארבעה עשורים שדיאלוג האימגו מסייע לאנשים לנהל דיונים מכוונים ולפתח מערכות יחסים עמוקות ומודעות יותר", כותבת במגזין Forbes יועצת הפיתוח העסקי רייצ'ל בייד. "כל אחד מגיע למקום של הבנה הדדית וקבלה וכך מתאפשר מצב של רווח לשני הצדדים". כיום נעשה שימוש בכלי התקשורת הזה לא רק בקרב בני זוג במערכת יחסים רומנטית, אלא גם בעולם העסקים – בין אם זה במערכות יחסים בתוך ארגונים או בין אנשי מקצוע ללקוחות. "האימגו עוסק כל כולו בהעמקת מערכות יחסים והפיכת כל קונפליקט להזדמנות לחמלה וצמיחה".

"כל אחד זכאי לדעתו גם אם הן שונות. המטרה היא לתת לבן הזוג לדעת שההשקפה שלו שוות ערך לזו שלנו, ושאנחנו עושים מאמץ אקטיבי להבין אותה".

בכעשרים השנים האחרונות מתנהל מיזם ששואף לרתום את כלי האימגו לא רק להידברות בין שני יחידים, אלא גם בין קבוצות וקהילות. בראיון עם מנחת האימגו אורלי וורמן, היא מספרת שלאחר אירועי ה-11 בספטמבר הקימה קהילת האימגו הבינלאומית את "פרויקט השלום", שמטרתו לתרום לפתירת קונפליקטים בין קבוצות וקהילות בדרכי נועם. כמו לאינדבדואלים, גם לקהילות ותרבויות יש את האימגו שלהם – האתוסים, המסורות, האמונות, הדימויים, החוויות והפצעים שצרובים בזיכרון הקולקטיבי. מייסדי הפרוייקט מאמינים שבאמצעות הכרה בתמונות המציאות השונות של כל צד, יוכל להיפתח פתח לאמפתיה וריפוי.

חברי המיזם ערכו אדפטציה לדיאלוג האימגו, המכונה קומיונולוג, כך ששלבי השיקוף, האישוש והאמפתיה יוכלו להתקיים גם בקבוצה וליצור בה את אותם התנאים של תחושת ביטחון, חופש מתגובתיות, הבטחה להקשבה וחיבור.

מאז, הקומיונולוג נלמד ומיושם בסביבות רבות קטנות כגדולות, החל ממשפחות, קבוצות קהילתיות ובתי-ספר ועד לאתגרים בין מדינות ולאומים, כולל כאן אצלנו. .

ואולם, כלי התקשורת עליו מבוסס דיאלוג האימגו אינו המצאה חדשה. השיטה היא רק מסגור מובנה למיומנויות והשקפות שסייעו לבני אדם להתחבר אחד לשני מימים-ימימה. ייתכן שבשגרה של יחסים טובים פעולות כמו שיקוף, אישוש והבעת אמפתיה באה לנו בטבעיות, אך אולי חשוב באותה המידה לא לזנוח אותן גם בתקופות של קונפליקט. חיבור להתנהגויות האנושיות ביותר שלנו עשוי להוביל בסופו של דבר להידברות ובניית גשר גם לשותף שנראה לנו הרחוק ביותר.

תמונת כותרת: Kyler Trautner on Unsplash

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

להפוך את הריבים למקרבים – 7 מפתחות לתקשורת בונה בעת ויכוח

ההרצאה השבועית של TED: החיים לצד בעלי דעות שונות הם שיצרו חברה מתורבתת

מהן 5 השפות שבהן מדברים אהבה – וכיצד ניתן לגשר ביניהן בתוך זוגיות?

עוד מרדיו מהות החיים:

הקול יחסים – מה הם מאבקי כח וכיצד ניתן לזהות אותם?