תהליך ההחלמה של עצם שבורה לא מחזיר אותה למצבה המקורי, אלא טוב מכך: פעמים רבות היא חזקה יותר בסופו. תיאוריה של ההוגה נאסים טאלב מנסה להעתיק את העיקרון הזה לחיים האנושיים: לא רק לצלוח משברים ומצבי חוסר ודאות, אלא לסיים אותם בעמדה טובה יותר משהתחלנו.
כשאנו טסים או שולחים חבילה עם חפץ עדין ויקר ערך, נעטוף אותו בקפידה בשכבות מבודדות ונצמיד לאריזה מדבקה עם המילה "שביר". בהשאלה לתחום הפסיכולוגיה (בין אם האישית ובין אם הארגונית), "שביר" מתייחס לאובייקט שמצבו נעשה גרוע יותר לאחר שספג טראומה, בדומה לאגרטל שהתנפץ ולעולם לא יחזור להיות בדיוק כפי שהיה, גם אם שוחזר. הפילוסוף והמומחה לכלכלה נאסים טאלב ממשיל את המצב השברירי לאגדה היוונית העתיקה על דמוקלס – חייו היו תלויים בשערה דקה שמחזיקה חרב מתנדנדת מעל לראשו. כל תזוזה או חולשה בשערה משמעה גזר דין מוות עבורו.
ומכיוון שהמצב הזה מאוד לא רצוי אנו נוטים לשאול אם כך, מה ההיפך משביר? רבים בתחום מדעי הרוח והנפש ומתחום העסקים והכלכלה ישיבו כי המונחים "עמיד" או "חסין" מתארים את היכולת להתגבר על טראומה ולהגיע למצב הקודם ללא פגע. טאלב ממשיל אנשים חסינים לדמות מיתולוגית נוספת, הפניקס – עוף החול. בכל פעם שהוא מת באש, הוא קם שוב לתחייה מן האפר. אומנם האש אינה פוגעת בו והוא חוזר למצבו הקודם, אך הוא אינו מרוויח או משתפר מהתהליך. האם אפוא חסינות היא אכן ההפך משבריריות? לטאלב יש תשובה אחרת. לטענתו, אם שבירות היא מצב שבו מצבנו מורע בעקבות טראומה, התופעה ההופכית היא כשמצבנו משתפר כתוצאה ממנה. חוסן דור 2.0 אם תרצו, או כפי שהוא מכנה זאת "אנטי-שבירות".
ג'נארו קופאנו, יזם ומייסד בלוג הצמיחה העסקית FourWeekMBA, סוקר את ספרו של טאלב אנטי שביר. "ישנם דברים שמרוויחים מזעזועים" כותב טאלב. "הם צומחים ומשגשגים כשהם נחשפים לתנודתיות, אקראיות, אי-סדר וגורמי לחץ […] אנטי-שבירות היא מעבר לעמידות או חוסן. החסין מתנגד לזעזועים ונשאר זהה; האנטי שביר משתפר". המקבילה המיתית לכך היא ההידרה, המפלצת מרובת הראשים שבכל פעם שכורתים אחד מראשיה, שניים חדשים צומחים במקומו. על כן, בכל מהלומה שהיא סופגת, היא רק נעשית חזקה יותר: בלתי-שבירה.
נראה שזו תכונה חיונית במציאות של ימינו, שמסוחררת באופן תמידי מתנודות, ומופתעת בכל פעם מחדש מאירועים שאותם מכנה טאלב "ברבורים שחורים" – מקרים בלתי צפויים ונדירים אך בעלי השפעה רבה (מגפות, מלחמות, משברים כלכליים, אסונות טבע וכדומה). סקירה לספר ב-Economist היטיבה לנסח זאת בכך שזיהתה את היכולת הזו כיעילה לא פחות מתהליך האבולוציה, שבו המסתגל לשינויים הוא זה שמיטיב לשרוד: "אנטי-שבירות היא הסוד להצלחה בעולם מלא בחוסר ודאות. מערכת שהופכת מוטציות אקראיות ליתרון".
בספרו, טאלב מסביר כיצד גם אנחנו יכולים לתכנן את חיינו כמערכת עם תכונות אנטי-שבירות כשל ההידרה. לדבריו, המפתח לכך הוא לבנות ולטפח כלים שונים בזמן שגרה, כדי שנוכל להרוויח מהם בשעת חירום. אלה 5 מהבולטים שבהם.
1. לשפר על דרך השלילה
אחד העקרונות החשובים באנטי-שבירות הוא לקחת בחשבון שיום אחד ניכשל ולהתכונן לכך על ידי מזעור כמה שיותר נזק מראש. על כן, "הצעד הראשון לעבר אנטי-שבירות הוא קודם כל להפחית חסרונות", מצטטים הכותבים ברט וקייט מק'י את טאלב במאמר למגזין AOM. במקום להשקיע את מרצנו בהוספת אלמנטים שישפרו את חיינו, גישת האנטי-שבירות מציעה להתמקד ראשית בהיפטרות מהרגלים, מנהגים, חפצים, ואף מאנשים שהופכים אותנו לשבירים. באקט זה אנחנו אוזרים את האומץ לומר "לא עוד" ומנקים לחצים כרוניים מחיינו. החזר חוב, גמילה מהתמכרויות וסיום מערכות יחסים רעילות, למשל, עשויים לסייע לנו בכך.
2. להתכונן ליום גשום
הפעולה המשלימה לאלימינציה היא למלא את החלל הזה ברזרבות של הדברים החשובים. העולם המודרני שואף ליעילות, אך יש לכך גם חסרונות. "קחו לדוגמה חברות מייצרות", כותב אוזן אירטוק בבלוג Frontera שמתבסס על רעיונותיו של טאלב. "הן שואפות להישאר תמיד עם מלאי כמה שיותר נמוך כדי לחסוך בהוצאות מלאי, ומפטרות עובדים בלתי חיוניים ברגע שהצמיחה מאיטה". כל זה טוב ויפה בשגרה שמתבססת על ההיסטוריה, אך לא בטוח שתהיה יעילה כל כך בזמן משבר לא צפוי. בזמן מגפת הקורונה, למשל, עלה בפתאומיות הביקוש למוצרי צריכה מסוימים (ביניהם נייר טואלט או מסכות), והחברות היעילות ביותר התקשו לעמוד בו בשל חוסר מלאי או עובדים. דווקא החברות היעילות פחות, שהחזיקו עודפים, יכלו לנצל את הוואקום שנוצר ולגרוף רווחים. אולם, אין הכוונה שנתחיל לאגור סטוקים של נייר טואלט. העיקרון הוא לא להסתמך על העבר בלבד ולהבין שעשויים גם להתרחש אירועים בלתי צפויים. בהתאם לתפיסה זו, ניתן לבחון היכן וכיצד אפשר להתחיל להוסיף עודפים קטנים בחיינו: לקחת מרווחי ביטחון בתכנון לוחות זמנים, לפתוח קרן חיסכון ליום סגריר, לגבות מידע חשוב, ללמוד שפה שנייה, לטפח תחביב רווחי למקרה שמקור ההכנסה העיקרי שלנו ייפגע, וכיוצא באלו. אפילו להחזיק עט נוסף בתיק. מעבר לכך שצעדים כאלו יכולים לסייע לנו בזמן חירום, עצם ההתכוננות לתרחישים שונים מחזקת אצלנו מיינדסט אנטי-שביר
גלגל חמישי הוא לא מיותר, אלא רזרבי. תמונה: Somchai Stock on Shutterstock
3. לצאת לטיולים קצרים אל מחוץ לאזור הנוחות
ללחץ יש מוניטין שלילי, אבל לא תמיד בצדק. "בעוד שללחץ כרוני עלולות להיות השפעות מזיקות, כמויות קטנות שלו יכולות לחזק ולשפר אותנו", מסבירים הצמד מק'י. "לגוף ולנפש שלנו יש תכונות אנטי-שבירות שמוטמעות בתוכם, אבל נדרש מתח בשביל שהאנטי-שבירות הזו תופעל". קחו לדוגמה חשיפה לקור. לבני אדם ישנה נטייה להימנע מקור מפני שלאורך חלק גדול מההיסטוריה קור היה כרוך בסכנת מוות, אם מקיפאון ואם ממחסור במזון. בימינו הסיכון ההישרדותי הכרוך בקור ירד משמעותית. בעוד שמספר דקות של חשיפה לקור לא יהרגו אותנו (נניח ביום חורפי או במזגן במשרד), הן בהחלט יכולות לשפר את זרימת הדם ולחזק את המערכת החיסונית.
על בסיס העיקרון הזה, טאלב מציע להכניס לחיינו מנות קטנות וברות ניהול של לחץ ואי-נוחות באופן מכוון: מקלחות קרות, צום לסירוגין, פעילויות תחרותיות, כושר שכולל ספיגת זעזועים כמו אומנויות לחימה או ריצה, הצבת יעדים אישיים בלוחות זמנים קצרים, וכדומה. כמובן שלא הכול בבת אחת, שכן הרעיון הוא מתח מדוד שמחשל הן את הגוף והן את הנפש.
4. סיכונים לצד ביטחון
באופן דומה, ממליץ טאלב על "אסטרטגיית המשקולות" – התנהלות כפולה שמגלמת גם את עיקרון העודפות וגם את עיקרון השלילה. כפי שבחדר הכושר נוכל למצוא מוט שבשני צדדיו משקולות מאוזנות, כך כדאי ללכת על בטוח בתחומים מסוימים מצד אחד, ולקחת הרבה סיכונים קטנים מצד שני.
הצד הבטוח של המשקולת מאפשר לנו להפחית את החסרונות שעלולים להיגרם כתוצאה מתנודתיות, בעוד שסיכונים קטנים בצד השני חושפים אותנו לרווח הפוטנציאלי הגדול שעשוי לעלות מתוך אותו הכאוס בדיוק. האסטרטגיה הזאת עשויה לבוא לידי ביטוי בניהול תיק השקעות, למשל, שבו ניתן לפזר את הסיכונים בין השקעות סולידיות מעטות לצד הרבה השקעות בסיכון גבוה. דוגמה נוספת היא לשמור על עבודתנו הקבועה שאולי די משעממת אותנו אך מספקת הכנסה קבועה, ובנוסף לעסוק בעבודה צדדית שמביאה לנו סיפוק או רווח פוטנציאלי רב יותר, כמו כתיבת ספר או הקמת סטארט אפ. אם המיזם הצדדי לא יוכיח את עצמו, המשרה הבטוחה עדיין תהיה בידינו, אבל אם הוא ינסוק – נוכל למצוא את עצמנו מגשימים כמה חלומות.
התנהלות כזו גם תבטיח שתמיד יהיו פתוחות בפנינו יותר אפשרויות. "כשתנודתיות וכאוס מתגברים, האדם שיהיו בידו את הכי הרבה אופציות יהיה האנטי-שביר מכולם".
5. לחבק את קופי הכאוס
אנטי-שבירות משמעותה אינה רק לא לפחד מן הבלתי צפוי, כי אם לקבל אותו בברכה. בבלוג Better Humans נותן באסטר בנסון כדוגמה את אחד הכלים שפיתחה חברת נטפליקס כדי לבחון את עמידות שירותיה לתקלות ואירועי משבר. הכלי תוקף באופן רנדומלי את מערכות החברה, כאילו צבא משתולל של קופים פרץ למערכת והשבית מחשבים ושרתים באופן אקראי. כך החברה מוודאת שהיא מסוגלת לעמוד בתקלות מחשוב בלתי צפויות, יהיו אשר יהיו, מבלי שחוויית הלקוחות תיפגע.
כיצד אפשר לצפות את הבלתי צפוי? אי אפשר, כאמור, אבל ניתן להניח שהוא יתרחש ולהתכונן לכך בעיקר מבחינה מנטלית. "נסו לא להיכנע לדחף שנמנע מאקראיות", כותב בנסון. למשל, כאשר אנחנו מתכננים תוכניות, לקחת בחשבון שאלו רק תוכניות, ולהתייחס אליהן ככאלו, מתוך הידיעה שכמה קופי כאוס תמיד עלולים להפתיע בדרך. בנוסף, כדאי לאפשר לעצמנו להכיר ולקבל את קיומן של חוויות ותחושות שליליות כחלק מהחיים וכחלק מתהליך של צמיחה. מיינדסט כזה, לא רק שישמור עלינו מפני מפחי נפש, אלא גם ישאיר אותנו גמישים מחשבתית מספיק כדי לזהות הזדמנויות בשעת משבר.
תמנות כותרת: Alexander Grey on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
המרחבים שמחכים לנו מעבר לאזור הנוחות
5 סיפורים מעוררי השראה על אישים שהתגברו על אתגרים עצומים, ומה אפשר ללמוד מהם
אל הלא נודע – 4 תובנות לצליחת תקופות של חוסר ודאות ו-10 שאלות לגיבוש פתרונות
עוד מרדיו מהות החיים:
