הצצה לסטודיו אומן: מה יש בפסלי-צעצועי העץ האלה שגרם לאנשים לבכות?

אמיר כץ יצא לשטח כדי לא להפריע לשכנים בעודו שובר ומחבר שאריות עץ. הוא התאהב ביכולת למחזר ולהפיח חיים בפיסות חומר 'דחויות'. עם הזמן, מה שהתחיל כליין של משחקי ילדים לא שגרתיים הפך לתערוכת אומנות לקהל הרחב. תערוכה בוגרת שאף גרמה לכמה מבקרים להזיל דמעות.

תום לב-ארי בייז | 15 פברואר, 2023

הספקנו להגיע אל התערוכה של אמיר כץ בגלריה בקיבוץ עינת רגע לפני שנסגרה ויצירותיה הועברו לבעליהן. הקירות הלבנים והחלונות הגדולים יצרו אווירה נקייה ומתוקתקת שהדגישה את הצבעוניות, הגולמיות והנוכחות הילדית של עבודותיו. אוסף חתיכות עץ שחוברו יחדיו לכדי פיל, שדווקא היעדר ההתאמה המלוטשת והמוחלטת ביניהם – הוא שמעניק לו את אופיו הייחודי. או דמויות מיניאטוריות גולשות במדרון סלעי מושלג, שהוא למעשה קרש מפויח. רגע שקפא בזמן. חלק מהעבודות נראות כמו מוצר לילדים – מתפרקות, נעות, משנות צורה – וחלקן ללא ספק נוגעות בקהל בוגר, מעוררות עצבות או ערגה.

מאז שהוא זוכר את עצמו, כץ אוהב ליצור עם הידיים: לפסל בחמר, לגלף בעץ. בשילוב עם ראש עסקי ונטייה טבעית לניהול פרויקטים, נרשם ללימודי עיצוב מוצר. כשהבין שרוב עבודתו של המעצב המודרני נעשית מול המחשב החל לחפש מחדש את מקומו. במשך כעשור התגלגל בין כל מיני תפקידים אופרטיביים. "בשלב הזה אני לא אומן, אני מדחיק את כל היצר וכל העניינים האומנותיים, דוחס אותם", הוא מספר. ואז הגיעה הקורונה והעסק שבו עבד נסגר. בן לילה עבר כץ מעבודה תובענית שבה כל עשרים דקות נאספים עוד 80 אימיילים דחופים בתיבת הדואר שלו – לריק. ל"טון זמן בבית עם הילדים, בלי לו"ז, בלי כלום".

כמו רבים, גם הוא חיפש דרכים להעביר את הזמן במינימום הוצאות והחל לבנות משאריות עץ שאסף. בהתחלה מדפים ואחר כך מכוניות צעצוע ורובוטים עבור ילדיו. לאור המצב, גם כל שכניו היו בבית והרעש של העבודה החל להפריע. "מדד הרעש זה כמה רעש אתה יכול לייצר לאורך זמן בלי שהשכן שלך יבוא וידפוק לך על הדלת: די!" מסביר כץ. כשהרגיש שהסף מתקרב החליט לשמור על יחסי החברות ופעל בשני אופנים שבדיעבד היו אבני דרך בהתהוות האומנותית שלו: הוא פיתח טכניקות עבודה ידניות ושקטות כמו חיבור חלקי עץ על ידי קידוח עדין והברגת שאריות צ'ופסטיקס (כן, המקלות של הסושי). במקביל, רכש כלי עבודה אלחוטיים שאפשרו לו לצאת ולעבוד במרחבים הפתוחים של הקיבוץ. שם הוא נחשף לכמות חומר גלם עצומה והחל להתאהב גם במרקמים הגסים והלא מעובדים שלו.

כץ רצה לקחת את העבודות שלו שלב נוסף קדימה: למתוח את ההגדרה שלהן ממשחק ילדים ליצירות אומנות. הוא ביקש להגדיל את קהל היעד ולגעת גם במבוגרים. דוגמה טובה למטמורפוזה הזו היא היצירה "מדהים שעץ יכול לצמוח פה" שמורכבת מקרש שבור, עץ מיניאטורי שכמו גדל על קצה מצוק, ואיש קטן שחולק עימו את המרחב הקטן. האלמנטים פשוטים וילדיים אך המסר והרגש שמתעורר הוא חסר גיל.

1. מול אילו חולשות אנושיות שקשה להכיל אתה מצליח להתנהל באורך רוח?

"אני למדתי משהו. הבנתי שאם אני מצליח שהשיניים שלי לא ייגעו אחת בשנייה, אני לא מתעצבן. הבנתי שזה הטריגר שלי וזהו. זה כמו מעגל חשמלי, אם הוא נסגר אני אתפרע על מישהו ואם לא קורה התהליך הפיזי הזה והמעגל לא נסגר – אני מצליח. ואני שולט בזה".

2. לאילו חולשות אנושיות יש לך אפס סובלנות?

"אנשים שמלכלכים, שזורקים זבל, שלא איכפת להם מהסביבה שלנו. יש לי עשרות תמונות של פחיות של משקאות אנרגיה שזרוקות בטבע. יום אחד אני אעשה עם זה משהו. לפעמים אתה רואה שבנאדם הגיע עד לפח והניח ליד. זה משגע אותי".

3. מהי החרטה הראשונה שעולה לך לראש?

"אני לא מתחרט על כלום. אין לי משהו שאני יכול להגיד שחבל שעשיתי או לא עשיתי. אני עובד במקטעים קצרים בחיים, אני לא ארוץ על משהו עשר שנים. גם האומנות הזאת, אני לא יודע איפה אני אהיה עוד שנה או שנתיים. אז שום דבר לא ביג דיל".

4. מה השינוי התפיסתי הכי משמעותי שעברת?

"בהקשר של מה שאני עושה זו ההבנה שהאומנות שלי יכולה להיות שווה אפס ויכולה להיות שווה מאה על אותו אלמנט. הבנתי שאני מוכר את עצמי ולא את החומר. ברגע שהבנתי שאני נמצא בכל עבודה שאני מייצר התחלתי להיות מחויב להן יותר. ברגע שאני מאפשר לעץ להיות יותר עץ, פחות פיין שמייקר כזה, אני כאילו חושף את עצמי יותר. והבנתי שאני מוכן לקחת את הסיכון הזה".

5. איזו מילה אחת יכולה להחליף מבחינתך את המילה אושר?

"סיפוק".

6. מה טועים לחשוב עליך?

"כנראה יגידו: הבנאדם עם ביטחון עצמי. אני אכנס לחדר מלא באנשים שאני לא מכיר ואני לא אהיה נחבא אל הכלים אף פעם. במודע אני אהיה You're so vain, אבל בפועל זה פחות. אני לא חסר ביטחון אבל יש לי חוסר ביטחון בכל מיני דברים בחיים שלי".

7. אילו יכולת לשנות שני דברים בכל בני האדם, מה היית משנה?

"להוריד את רף החשיבות העצמית ולייצר סולידריות יותר גדולה בין אנשים ואנשים שזרים להם. פחות לשמור על התא המשפחתי ולהתייחס אל בני אדם במובן הכללי יותר".

8. מה הדבר שהכי כדאי להימנע ממנו במערכות יחסים?

"לפתוח דיאלוגים וריבים במיטה רגע לפני שהולכים לישון".

9. מה היית משנה בחינוך שקיבלת?

"ההורים שלי תמיד מאוד דאגו לשיעורי בית. זה לא היה חינוך קשוח אבל הוא היה פרו לימודים. אם לא תלמד טוב לא תצליח בחיים, אמרו לי. והיום פה בקיבוץ יש שיטת למידה דנית. הדנים לא לומדים כנראה. כי פה אין מבחנים ואין שיעורי בית עד כיתה ז' כדי לא לשים את הילד במקום הנבחן הזה. אני הייתי שמח ללמוד בשיטה שבה הבת שלי לומדת".

10. לו יכולת לגלות משהו שאתה לא יודע (על עצמך, על החיים) מה היית רוצה לדעת?

"אני כל הזמן יוצר ומתעסק במקומות האוטופיים. אני חי בקיבוץ, במקום יפה ואני עדיין בורח באומנות שלי למקומות מושלמים כאלה. כאילו אני כמה לאובר-שקט. למה אני כמה לאובר-שקט? זו שאלה טובה".

11. מה היית עושה אם לא היית מתעסק באומנות?

"הייתי נשאר בטח בתחום עיצוב הפנים. הייתי עושה סטיילינג. אני יודע להלביש בתים, יש לי ראייה טובה בתחום הזה. או שהייתי סטנדאפיסט. אני יכול להחזיק קהל".

12. מה מאפיין את כתב היד שלך ומה זה יכול ללמד עליך?

"כתב היד שלי מפוזר. בואי נגיד שכשאני צריך לכתוב 'ברוכה הבאה' לאשתי שחוזרת הביתה אני מבקש מהילדה. גם באופי שלי אני מאוד תזזיתי וחד. אני חושב מהר".

13. מה אתה הכי אוהב לבשל?

"בצק. פיצות, מאפים, ממולאים. אני אוהב בצק. כל דבר שהוא עם בצק זה טוב".

14. בעיניך, האם יצירה נתונה לפרשנות הקהל או שיש לה מסר מכוון להעביר?

"קורה לפעמים שאני שם תמונה של עבודה בקבוצה (בפייסבוק) ויש דיונים מאוד מעניינים לגבי מה הוא התכוון. לדוגמה, יש עבודה עם אגם קטן ושני ילדים מתרחצים. מישהי פעם כתבה לי: שים לב, נראה שהאמא לא משגיחה על הילדים שלה שנמצאים במים. הסתכלתי, ובאמת, הדמות הזאת לא הייתה 'על זה'. התגובה שלה עוררה אצלי המון רגש והתרגשות. הבנתי שאנשים באמת חווים את הסצנה ולפעמים הם מוצאים בה דברים שאתה אפילו לא החבאת".

15. איך נראה התהליך היצירתי התיאורטי שלך? מה מעורר השראה בעיניך?

"טבע. חד משמעית טבע. למשל, אני הולך למישהו שמבקע עץ לקמין. פה בפנים, בעץ המבוקע, נוצרות סיטואציות מדהימות. שנים של תהליכים ומים שיצרו את הדפוס הזה ולא היית מגלה אם לא היית מבקע את העץ".

16. איך נראה תהליך העבודה המעשי שלך?

"ברמה הטכנית, אני עובד עם החומרים שאף אחד לא רוצה ולא צריך. אני רוצה להיות מסוגל לצאת 50 מטר מהבית ולמצוא חומרים לעבודות. אני לא מפחד משבבים ולא ממסמרים. ככל שיש יותר, מבחינתי זה יותר טוב. בסוף העבודה תהיה אסתטית, אבל אני רוצה להמשיך להראות את מאחורי הקלעים. חשוב לי להראות את העץ כמו שהוא, בלי גימורים ושמן. אני עובד עם הצ'ופסטיקס הרבה, זה מאפשר לי תנועה, מאפשר לפרק ולהרכיב. גם כשאני משתמש בפסים של עץ כדי ליצור קנבס אני עובד עם הקווים המנחים של העץ. העץ כבר בא עם משהו, הוא לא דף חלק".

17. מה אתה עושה כשאתה נתקע במחסום יצירתי?

"קורה לי הרבה. אבל הרבה פעמים סוג העץ שאני עובד איתו הוא כזה שאני יכול רגע לעצור ולהפוך אותו ושוב להפוך ופתאום משהו עולה. יש לי כל כך הרבה ממדים בעבודה, אז אם אני נתקע אני פשוט הופך. זה משהו שהעץ מאפשר. לפעמים אני גם לוקח מפסלת, שובר את העץ וזהו. משהו חדש נוצר".

18. עם מי אתה הכי אוהב לדבר על היצירות שלך ולמה?

"יש לי חבר. הוא הכי לא קשור לעולם הזה, הוא מתווך בכלל, תל אביבי. חי את עולם הטרנדים. אני מדבר איתו כי אנחנו מאוד שונים. הוא אומר לי תקשיב אני לא יודע להסביר את זה, אתה עושה דברים מהממים, אני רואה שאנשים אוהבים את זה. אבל זה גם בנאדם שיודע להגיד לי אל תעוף על עצמך יותר מדי. הוא יודע לשאול אותי: לאן אתה הולך בעצם? אני מכיר אותו מהגן, גדלנו ביחד. אני מעריך את הביקורת שלו".