אורן פישר הוא לא אומן קלאסי שבא בבוקר לסטודיו וטובל מכחולים בצבע. כל פרויקט שהוא מרים מורכב מטכניקות ומחומרים חדשים שמעולם לא נגע בהם. בעזרת האומנות, הוא חולם להניע ריפוי, להפחית מלחמה ולהעצים שלום, במובן הפרסונלי והכללי כאחד.
הסטודיו של אורן פישר ממוקם בקומה החמישית בבית פנורמה בתל אביב – מרכז מסחרי גדול וישן שראה ימים זוהרים יותר. אחרי כמה סיבובים במבוך הבטון, המקום נמצא. על הדלת הסמוכה תלוי שלט המזהיר: "חומרים מסוכנים" וממול עובד אדם מבוגר בשיווק נייר ומוצרי אריזה, צירוף מקרים שכמו מרמז על הדמות שאנו עתידים לפגוש. בפנים, עבודות ענק של צבע וגזירי בד מכסות את הקירות והרצפה, לא מותירות ס"מ נטול אופי. כל יצירה משתרעת מהרצפה לתקרה בגובה של 4-5 מטרים, ובתוך כל זה אורן פישר – מצד אחד תוסס ופרובוקטיבי כמו מועדון לילה ברלינאי, ומצד שני שקול ומבקש נחת כמו בית קרקע בפרברים.
כשפישר נרשם ללימודי כלכלה ומנהל במכללת תל-חי הוא לא העלה על דעתו שעשר שנים מאוחר יותר יהיה אומן במשרה מלאה; נע מפרויקט לפרויקט, לומד בכל פעם טכניקות יצירה חדשות, יוזם אירועי תרבות ומקים חללי גלריה במו ידיו. "תוך כדי התואר גרתי בקיבוץ שניר והתחלתי ליצור בשביל עצמי, בשביל הכיף, מכל מיני דברים שמצאתי. אספתי חפצים וחיברתי אותם יחד, יצרתי כל מיני דמויות ופרצופים. נהניתי מזה ונסחפתי לזה עד כדי אובססיה". כל הבית התמלא ביצירות, ובטבעיות ששמורה ליזמים הוא אומר: "אז הצגתי אותן באיזה בר באזור וזאת בעצם הייתה התערוכה הראשונה שלי". מבקרים מרחבי הארץ התפעלו מהפסלים וביקשו להציג אותם בחללים שלהם, וכך מצא את עצמו פישר משנע את עבודותיו ממקום למקום "ובלי לשים לב בעצם נכנסתי לעולם האומנות".
אחד הנושאים שאותם פישר עיבד רבות כשהחל לעסוק באומנות באופן יומיומי היה חוויית השירות הצבאי שלו. "הרגשתי שלא הסבירו לי אף פעם את התמונה הרחבה. הרגשתי הרבה אשמה וחרטה". תהליך העיבוד האישי שלו השתלב עם משיכה בלתי מוסברת שהייתה לו מאז ומתמיד למבנים נטושים, וכך מצא את עצמו משוטט בבסיסי צה"ל עזובים ברחבי הצפון. באחד השיטוטים נבט בו רעיון – מה אם דווקא במקום המורכב הזה של מלחמה והגנה ייווצרו אומנות ותרבות? וכך נולד צבעי בסיס, אירוע יחיד במינו. "באופן תקדימי הצבא אישר לערוך אירוע אזרחי במרחב שלו. זה היה מטורף. גייסנו כסף והבאנו משהו כמו שלושים אומנים שיצרו בלייב בתוך הבסיס הנטוש, בחדרים שפעם היו מתארגנים בהם חיילים שיצאו להילחם בלבנון".
אלפי אנשים הגיעו לאירוע. "זה היה מחזה מדהים. אנשים נכנסים לבסיס והוא כולו מיצבים וציורי קיר, הכול צבעוני. תודעתית זה גורם לך לחשוב שיכול להיות עולם שבו הבסיסים האלו יהפכו לחללים תרבותיים, ומלחמה – לא תהיה. אני מאמין שדרך שינוי תודעתי נוצר שינוי מציאותי", מסביר פישר ומתאר מפגש אנושי תרפויטי שנוגע, לדבריו, במכנה המשותף הרחב ביותר של החברה הישראלית.
1. מול אילו חולשות אנושיות שקשה להכיל אתה מצליח להתנהל באורך רוח?
"חוסר ביטחון. כשאני רואה אדם חסר ביטחון יש לי אמפתיה לזה. אני רואה אותו לא מאמין בעצמו או לא רואה איך הוא מתקדם, פוחד לפגוש אנשים או לדבר מול קהל, וזה משהו שאני רוצה לעזור לו בו".
2. לאילו חולשות אנושיות יש לך אפס סובלנות?
"עם צביעות נורא קשה לי. ועם חנפנות. נגיד, בן אדם שמתנהג נגד סולם הערכים של עצמו, עושה דבר מתוך אינטרס גלוי. מאוד חשוב לי להיות כן ואמיתי. גם לי זה קורה, אני לא חף מזה, אבל אני עובד על זה קשה, על להיות אותנטי, ואני רגיש לזה, אני קולט כשמשהו לא אמיתי".
3. מהי החרטה הראשונה שעולה לך לראש?
"אולי מה שעשיתי בצבא. הדברים שהייתי מעורב בהם. העיוורון שלי שם. יש לי חרטה על זה שלא הייתי מודע לתמונה הרחבה ולתפקיד שאני משחק בתוך הסיפור הזה כחייל […] אני לא נגד צבא או בעד משהו אחר, זה מצב מורכב. כן צריך להגן על המדינה, אבל אני חושב שבדיעבד הייתי יכול לעשות דברים אחרת".
4. מה השינוי התפיסתי הכי משמעותי שעברת?
"במקום הזוגי אני עובר עכשיו תיקון תפיסתי. עברתי דרך חתחתים של דייטים ומערכות יחסים ש'אללה יסתור'. ומערכת היחסים שבה אני נמצא עכשיו היא מאד מרפאת ובריאה וטובה לי. הייתי רגיל להימשך לעולמות לא בריאים, למקומות של מאבק ושל קושי ולחפש את הדרמה. זה היה מתחבר לאומנות. יש איזו אמונה עמוקה שצריך לחיות חיים סוערים ומורכבים מאוד ואז ללכת לסטודיו ולהוציא את כל הדבר הזה החוצה. אז נכון, היו לי גם תערוכות כאלו, אבל למדתי שאפשר ליצור גם בלי כל הדרמה הזו. אפשר שהבית יהיה חם ומכיל, עוגן לחזור אליו, ושהעולם שבחוץ הוא כאוטי מספיק בשביל היצירה. החיים עצמם הם דבר מורכב וקשה והבית יכול להיות ההיפך".
5. איזו מילה אחת יכולה להחליף מבחינתך את המילה אושר?
"להיות בכאן ועכשיו, נוכח".
6. מה טועים לחשוב עליך?
"מההתנהלות שלי ברשתות החברתיות – אני מאוד 'אול אובר' כזה, מעלה סרטונים מצחיקים, לבוש כך או אחרת וקופץ ורוקד – חושבים שאני אדם מגה תזזיתי, מצחיק ומשוגע ואז פוגשים אותי ו-אה, הוא רגיל כזה. כלכלן".
7. אילו יכולת לשנות שני דברים בכל בני האדם, מה היית משנה?
"הופך שנאה לאהבה ומלחמה לשלום".
8. מה הדבר שהכי כדאי להימנע ממנו במערכות יחסים?
"הרצון לשנות או להתאים את בן הזוג שלך אליך. וגם הרצון למצוא בבן הזוג את כל משאלות ליבך".
9. מה היית משנה בחינוך שקיבלת?
"לא הייתי שולח אותי למסגרת רגילה. ילד עם בעיות קשב וריכוז שלא מתאים למערכת ורואים שנה אחרי שנה שהוא לא מסתדר, אז לא לכפות את זה עליי. לא הייתי מנסה לדחוף אותי לדברים שלא התאימו לי, זה עשה אותי מאוד מרדן. מאוד עסוק ב'אל תגידו לי מה לעשות, אני אעשה מה שבא לי'. מאוד קשה לי עם מרות וסמכות ונראה לי שזה בא משם".
10. לו יכולת לגלות משהו שאתה לא יודע (על עצמך, על החיים), מה היית רוצה לדעת?
"הייתי רוצה לגלות האם יש לי איזה אח אבוד איפה שהוא בעולם".
11. מה היית עושה אם לא היית מתעסק באומנות?
"הייתי מייצר לעצמי מקום שהוא גן עדן פרטי כזה. שטח ענק שאפשר לבנות בו וליצור חללים למטרות שונות, אולי חללי ריטריטים. מקום שיהיה גם בית לגדל בו משפחה אבל גם שתהיה קהילה שמחוברת אליו איכשהו. לייצר בו אורח חיים בריא ומאוזן בסביבה של טבע. מעין משק אוטרקי שיש בו שליטה מלאה בחיים. מכל כיוון".
12. מה מאפיין את כתב היד שלך ומה זה יכול ללמד עליך?
"הפונט שלי, שבו אני משתמש ביצירה שלי, מבחינה צורנית הקווים שלו מאוד חד משמעיים. מאוד חזקים ואגרסיביים אולי. הוא נראה כמו מקלות שבורים מחוברים. קצת כמו פיסול בעץ שנשבר לחתיכות. וככה אני גם מצייר אותו, כאילו אני מחבר חתיכות שבורות אחת לשנייה. נראה לי שגם כבנאדם אני טוב בלחבר חומרים, עבודות, אנשים, פרויקטים. אני כמו מדביק יחד דברים שאנשים לא היו חושבים שהחיבור ביניהם נכון או מתאים".
13. מה אתה הכי אוהב לבשל?
"אני אחראי על ארוחת הבוקר בבית. אני מכין סלט עם כל מיני אגוזים, שקשוקות, שעועית ירוקה וברוקולי ושאר ירקות בתנור. אני טוב במהירים ופחות בבישולים הארוכים, בסירים".
14. בעיניך, האם יצירה נתונה לפרשנות הקהל או שיש לה מסר מכוון להעביר?
"אני מעדיף שאנשים ידברו את העבודות שלי מאשר שאני אדבר אותן. אני מאוד אוהב לשמוע לאן זה שולח אותם באופן אישי ורגשי. התשובה היא גם וגם. ליוצר יש את נקודת המבט שלו וברגע שזה יוצא מהסטודיו זה הופך לאינסוף נקודות מבט. היצירה נכנסת לזרם החיים. העולם רואה אותה ומי שמתבונן בה לוקח חלק ממנה איתו".
15. איך נראה התהליך היצירתי התיאורטי שלך? מה מעורר השראה בעיניך?
"אני מאוד מושפע מתרבות האינטרנט. אני מכור לרשתות. צורך תוכן מכל מקום ובכל צורה. פוליטיקה, חברה, אקטואליה, מוזיקה, אנשים, מערכות יחסים. דמייני שאני כזו מכונה עם מלא גלגלי שיניים והכול נכנס מלמעלה: קים קרדשיאן, בן גביר, ואן גוך, איזו יצירה שהשפריצו עליה צבע – גרררר – ואז בסוף יש איזה פלט שהוא הרעיונות שלי, היצירה שלי".
16. איך נראה תהליך העבודה המעשי שלך?
"אין לי תהליך אחד קבוע. אני לא אומן סטודיו קלאסי, אני יותר פרויקטור. נגיד, יש לי עכשיו משימה אז אני חדור מטרה ואני אוסף את עצמי לקראת זה. אני עושה מחקר על החומרים הרלוונטיים, איך כדאי לי לעבוד. זה בדרך כלל משהו חדש עבורי כי אני מנסה בכל פרויקט לשנות את עצמי ולצלול למקום חדש. אז אני לומד טכניקות בצורה אוטודידקטית בתוך תהליך היצירה. אני רואה סרטון יוטיוב של איך עושים את זה, ואז מחפש את הטעויות, את מה שבדרך כלל לא עושים עם החומר, ושם אני אוהב לשחק ולמצוא משהו משלי".
17. מה אתה עושה כשאתה נתקע במחסום יצירתי?
"האמת שזה לא קורה לי הרבה אבל כשזה קורה לי אני מנסה להניח לזה, ללכת לים, לחברים. סופג השראה. הולך לתערוכות, למוזיאון, רואה סרטים, רואה קרדשיאנס. מזין את המכונה. מנסה לא להילחץ מזה. עוד פתרון טוב זה לקדם דברים אחרים שקשורים ביצירה, בירוקרטיות, להגיש טפסים לרזידנסיז וכאלה. שזה משהו שהלוואי והייתי עושה אבל אין לי כוח לזה. אני הולך לים".
18. עם מי אתה הכי אוהב לדבר על היצירות שלך ולמה?
"אולגה קונדינה. היא ציירת ואני שולח לה לפעמים דברים והיא אומרת לי מה היא חושבת. יש לה עין ממש טובה וידע אקדמאי דידקטי בריא. והסתכלות אובייקטיבית. היא עוזרת לי עם דימוי, קומפוזיציה, צבעים. היא עוזרת לי ברמה הטכנית ומכירה אותי מתחילת הדרך. אבל חוץ ממנה אין לי כל כך. אני די בולדוזר, פשוט רץ עם דברים קדימה".
צילום: בועז מזרחי
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הצצה לסטודיו אומן: בית האדמה בכליל שהוא גלריה לדמויות שבטיות בורקות עיניים
מיתוס סגנונות הלמידה – מסורות עתיקות מלמדות שיעור שאבד בעידן הטכנולוגי
ההבדל בין מציאות לדמיון הוא בסך הכול המקום שבו אנו מציירים למוח את הגבול
עוד מרדיו מהות החיים:
