אומרים שהחיים מתחילים איפה שמסתיים אזור הנוחות, אבל לא פשוט לחצות את הגבול. למזלנו, באפשרותנו לשרטט אותו מחדש. כיצד נוכל להתיידד עם הפחד ולהפוך את הזר – למוכר?
נניח שאתם עובדים בתפקיד מסוים זה זמן רב. הוא אומנם כבר לא מרגש אתכם ולא מכניס את המשכורות שחלמתם עליהן, אך אתם מכירים את העבודה על בוריה ומבצעים אותה בביטחון ובהצלחה. אתם בעלי ניסיון וותק, מכירים את כולם ומרגישים בבית בסביבת העבודה. נניח גם שיום אחד אתם נתקלים בהזדמנות חדשה: מכרז לתפקיד בכיר יותר במחלקה אחרת, אפשרות לרילוקיישן או משרת חלומות שהתפנתה בארגון אחר. אם תתקבלו לתפקיד, הוא עשוי לשפר משמעותית את התנאים שלכם ולספק לכם הן משכורת נדיבה והן סיפוק מקצועי, על כל מה שמתלווה אליהם. עם זאת, אתם עלולים להיכשל: בקבלה לתפקיד, בביצוע שלו או ביכולת להסתגל לסביבה ולדרישות החדשות. האם הייתם מגישים את מועמדותכם? או שהייתם בוחרים להישאר במקום שבו אתם מרגישים בטוחים?
נראה שהדילמה עונה על ההגדרה הקלסית למצב המכונה בפסיכולוגיה "אזור נוחות". לפי ד"ר אוליבר פייג', רופא וכתב בריאות באתר Positive Psychology, את המונח "אזור הנוחות" טבעה היועצת העסקית והמחברת ג'ודית בארדוויק בשנות ה-90 של המאה ה-20. להגדרתה, "זהו מצב התנהגותי שבו אדם פועל ממקום נטול חרדה, תוך שימוש במגוון מצומצם של התנהגויות כדי לספק רמה יציבה של ביצועים, בדרך כלל ללא תחושת סיכון". בחיי היומיום, מדובר בכל מצב שאנו מרגישים בו ביטחון – תפקיד מקצועי שאנו מבצעים בהצלחה שנים רבות, שגרה חזרתית שאנו יכולים לצפות מראש, סביבה מוכרת, וכל דבר אחר שמלווה בתחושת ודאות. שהייה באזור הנוחות עשויה אומנם להיות נעימה, אך לעיתים מתלווה אליה מחיר: סטגנציה שמונעת מאיתנו להתקדם ולהתפתח, ועלולה לגרום לנו לפספס הזדמנויות שהיו עשויות להיטיב עימנו.
על כן, נראה שמכל עבר מעודדים אותנו לצאת מאזור הנוחות: לחקור, להעז, ללכת באומץ למחוזות חדשים. כפי שכתב המחבר ניל דונלד וולש בספרו שיחות עם אלוהים, "החיים מתחילים היכן שאזור הנוחות שלך מסתיים". ואכן, הדבר דורש אומץ. לא בכדי הוא מכונה "אזור נוחות", שהרי תזוזה ממנו מנוגדת לכל אינסטינקט בריא שמגן עלינו ומלווה בפחדים וחששות שעלולים לשתק אותנו ולמנוע התקדמות.
ואולם, ייתכן שקצת הכנה מראש ומיפוי של המרחבים הבלתי-מוכרים שמחכים לנו מעברו השני של מפתן הדלת עשויים להקל מעט על תחושת הפחד ולספק יותר ודאות.
אזור ראשון אחרי הנוחות: אזור הפחד
אלסדייר וויט, תאורטיקן בתחום הניהול, ביקש לנסח מודל שיסביר כיצד אנשים מבצעים תהליך מוצלח של יציאה מאזור הנוחות, כזה שבסופו של דבר מביא אותם לצמיחה ושגשוג. במחקרו הוא מיפה שלושה אזורים פסיכולוגיים נוספים ששוכנים מחוץ לאזור הנוחות. לפי וויט, אל תוך האזור הראשון ננחת בוודאות, אך המעבר לאזורים האחרים שמעבר לו – אלה שמובילים לצמיחה – תלוי רק בנו ובצעדים שניקח משם.
את המודל שיצר וויט מסבירה ונסה ואן אדוארדס, מומחית לתקשורת בין-אישית, במאמר לאתר מיזם Science of People. לפי המודל, האזור הראשון שכולנו נפגוש באופן אוניברסלי כשנחצה את סף אזור הנוחות, בין אם מרצון ובין אם מאילוצי נסיבות חיינו, הוא "אזור הפחד". בשלב זה, טבעי שיתקוף אותנו חוסר ביטחון וחשש מכישלון או מדעותיהם של אחרים. לא פעם הוא ילווה בהיסוסים ובהמצאת תירוצים.
"ככל שהביטחון גדל ואזור הנוחות מתרחב, כך באופן טבעי נתחיל לנוע מאזור הלמידה לאזור הצמיחה".
אם נחזור לדוגמה הפותחת, זהו השלב שבו אנו שוקלים אם להגיש מועמדות לתפקיד החדש. אנו לא בטוחים בעצמנו, מלאים בספקות, ונוחים להשפעת הסביבה שעשויה לשכנע אותנו להישאר בתפקיד הנוכחי. אך אם נמשיך לחקור את העניין הראשוני שלנו בתפקיד, אנו עשויים לגלות שיצאנו מאזור הפחד אל השלב הבא – שלב הלמידה.
הסוד לצליחת שלב הפחד ומעבר לשלב הלמידה הוא נחישות והתמדה, תוך קבלת האפשרות לכישלון. תהליך זה אינו מובן מאליו ועל כן נרחיב עליו בהמשך.
היום הראשון בבית הספר. הצעד הראשון תמיד מפחיד, אך השני והשלישי עשויים להוביל אותנו ללמידה וצמיחה. תמונה: Alexander Safonov on Shutterstock
אזור שני אחרי הנוחות: אזור הלמידה
באזור זה אנו אוספים מידע ולומדים להכיר את הלא-מוכר. בתוך כך אנו מתמודדים בפועל עם האתגר ורוכשים מיומנויות חדשות שמסייעות לנו לעמוד בו. תוך כדי צבירת הידע, הניסיון והכלים, אנו עשויים להתחיל להרגיש יותר ביטחון ואזור הנוחות שלנו מתרחב.
בחזרה לדוגמה, זהו השלב שבו אנו חוקרים לעומק את דרישות התפקיד החדש, מתכוננים לראיונות העבודה ולשלבי המיונים, מוצאים מידע על הארגון ואולי מדברים עם אנשים שעשו מהלך דומה ויכולים לשפוך אור על התהליך. ככל שאנו מעמיקים בלמידה, אנו עשויים לגלות שאולי השד לא נורא כל-כך ושאנחנו מרגישים הרבה יותר מוכנים לתהליך או מתאימים לתפקיד ממה שחשנו בהתחלה.
ככל שהביטחון גדל ואזור הנוחות מתרחב, כך באופן טבעי נתחיל לנוע מאזור הלמידה לאזור הצמיחה.
אזור שלישי אחרי הנוחות: אזור הצמיחה
זהו השלב שבו העבודה הקשה שלנו עשויה להשתלם, ואפשר להתחיל לקטוף את הפירות. שלב זה נותן לנו הזדמנות להשיג את היעדים שלנו ומקנה לנו את הביטחון, תחושת המימוש והמסוגלות להציב מטרות חדשות. למשל, אזרנו את האומץ להגיש מועמדות ועכשיו היעד הבא הוא להתקבל לתפקיד ולשגשג בו. זהו המקום שבו הקסם קורה: אנו מגלים שאנו יכולים להגשים את החלומות שלנו ולמצוא תחושת משמעות חדשה. גם אם לא השגנו את המטרה, ונניח שלא התקבלנו לתפקיד הנחשק, עדיין זכינו בכלים מנטליים יקרי ערך שיסייעו לנו בהמשך חיינו. במילים אחרות, זה בדיוק מה שמאסלו ייחל בשבילנו.
הגבולות הם בראשנו
מסלול כזה נשמע נהדר, אבל כמובן שהחיים האמיתיים הם לא מודל תיאורטי, והרבה יותר קשה לעבור אותו במציאות מאשר לשרטט אותו על נייר. למה עלינו לצפות – ומה יוכל לסייע לנו בתהליך?
גלורין סנטוש, כותב בתחום ההתפתחות האישית, משתף באתר Medium כמה תובנות מציאותיות ונקודות למחשבה שיכולות להקל עלינו במסע. על אף שזה עשוי להיראות כך במודל, הנתיב מאזור הנוחות לאזור הצמיחה אינו בהכרח ליניארי: ייתכנו בו עליות, מורדות, דשדוש ואף נסיגות. כשאנו לוקחים זאת בחשבון ומקבלים את הכישלון כמרכיב בלתי נפרד מלמידה, הדבר עשוי לסייע לנו להעז ולקחת את צעדינו הראשונים מחוץ לאזור הנוחות ביתר קלות.
מסגור מחדש של הפחדים שלנו עשוי גם הוא להקל עלינו. לדברי סנטוש, מבחינה פסיכולוגית ופיזיולוגית אין הבדל בין מתח להתרגשות. למרות שאנחנו רגילים לחשוב עליו ככזה, מתח הוא לאו דווקא שלילי. הכול תלוי איך מסתכלים עליו. אם נגדיר אותו כהתרגשות, אנו עשויים לגלות שהוא דווקא מדרבן אותנו ומעורר בנו התלהבות.
"מבחינה פסיכולוגית ופיזיולוגית אין הבדל בין מתח להתרגשות. מתח הוא לאו דווקא שלילי. אם נגדיר אותו כהתרגשות, אנו עשויים לגלות שהוא דווקא מדרבן אותנו ומעורר בנו התלהבות".
דבר נוסף שכדאי לזכור הוא שהתהליך לוקח זמן. לא חייבים לקפוץ למים הקרים בבת אחת. אפשר לקחת צעדים קטנים ולמדוד את ההתקדמות שלנו שלב אחרי שלב. ניתן גם לאמן את המוח להיות גמיש יותר לשינויים על ידי אדפטציות קטנות לשגרה שלנו: לקחת דרך אחרת לעבודה, לשנות את סדר הפעולות במקלחת, לטעום מאכלים חדשים וכדומה. אלה אולי נראים כצעדים חסרי משמעות, ואולם הם משנים את באופן פעיל ומוכח את צורת החשיבה ואת כושר הסתגלות שלנו.
בסופו של דבר, רצוי גם לזכור שאין דבר רע לכשעצמו בשהות באזור הנוחות. אחרי הכול, הוא נועד לשמור ביטחוננו ועל הרווחה הנפשית שלנו. החוכמה היא לדעת לעשות את ההפרדה בין המקומות שבהם הנוחות אינה מזיקה, לבין אלו שבהם היא מעכבת אותנו ומונעת מאיתנו הזדמנות לשיפור. כך למשל, עשוי להיות הגיוני להישאר באזור הנוחות של יכולות הנגינה שלנו בגיטרה, אבל פחות מומלץ להישאר בכזה שמונע מאיתנו לטפל בפיננסים שלנו.
רק אנחנו יכולים להגדיר לעצמנו מה אזור הנוחות שלנו ומה גבולותיו. למרות שיציאה ממנו מלווה תמיד בחששות ובחוסר ודאות, מעודד אולי לזכור שכל אזור נוחות שאנו שוהים בו היום התחיל גם הוא כאזור של פחד. ואם הצלחנו בעבר לעבור בשלום את המסע מפחד לצמיחה, אין סיבה שלא נוכל לעשות זאת שוב.
תמונת כותרת: Oleg Golovnev / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אני תמיד נשאר אני? מחקרים בודקים האם אנשים מסוגלים באמת להשתנות
חיים טובים אינם חייבים להיות בהכרח מאושרים – מספיק שיהיו עשירים פסיכולוגית
מהי 'למידת לולאה כפולה', וכיצד היא עוזרת לנו לעבור טרנספורמציה?
עוד מרדיו מהות החיים:
