צלחנו את ארוחת הערב והמקלחות והנה אנחנו שעונים על כרית בצורת קיפוד, מקריאים סיפור במיטת הילדים. בשלב הזה של היום (והחיים) זו כנראה הולכת להיות הקריאה האחרונה שלנו, ולכן טוב אם יהיה בה משהו מעשיר ורלוונטי גם בשבילנו.
יש המון ספרי ילדים טובים. חלקם משעשעים, חלקם מעבירים את הקוראים דרך שבסופה פתרון מספק, וחלקם טובים בלהעביר את הזמן. אך אם מחפשים (היטב) אפשר למצוא כמה ספרים עם מסרים שמדברים היטב גם אל הקהל הבוגר. כאלו שמזכירים לנו שיעורים לחיים שנכונים כשאנחנו בני 3 או 5 וגם כשאנחנו בני 30 או 60. אספנו עבורכם מספר המלצות לספרים איכותיים לחמם איתם את הלב ולייצר נחת בראש.
1. האומנות המורכבת של הקשבה
חבר טוב בדיוק פוטר מעבודתו ואתם מגיעים לעודד. "אתה תמצא משהו טוב יותר", אתם משתדלים, והוא משיב שזו הייתה פסגת שאיפותיו. אתם מנסים להצחיק: "לפחות לא תצטרך לשמוע את לול התרנגולות בחדר ליד", והוא נאנח: "הן דווקא היו חמודות". בשלב זה נראה שלא משנה מה תגידו, זה לא יעזור לכתפיו לשוב ולהתנגד לכוח הכבידה.
גם טיילור, גיבור הספר הארנב הקשיב של קורי דורפלד, חווה התפרקות של משהו שבנה לאורך זמן. התרנגולת מגיעה לנחם ומציעה לו לדבר על מה שקרה, הדוב דוחק בו לצעוק ביחד, הפיל מעודד אותו להיזכר ולשחזר, הצבוע עושה מזה צחוק והיען מעמידה פנים ששום דבר לא קרה. אבל לטיילור אין חשק לכל אלו וזה לא באמת עוזר לו. הוא נשאר לבדו עד שהארנב מגיע בשקט ומתקרב לאט. הוא יושב לצידו ומקשיב. הוא מקשיב כשטיילור שותק ואז כשהוא מדבר. אחר כך כשהוא צועק ונזכר, צוחק או מתכנן להתנהג כאילו כלום לא קרה. "וכל הזמן הזה, הארנב נשאר, ולא הלך". עד שטיילור מכריז שהוא מוכן להתחיל ולבנות הכול מחדש.
בצורה מטפורית ותוך מינימליזם מילולי, דורפלד פורס בפנינו את מגוון התגובות שלנו לצרה של חבר. הספר מציף שאלות בנוגע ליכולת שלנו לתת לחבר במצוקה להוביל ולהכתיב את הקצב, מציג כמה הקשבה אמיתית אינה מובנת מאליה ואיזו גמישות מנטלית היא מצריכה – לנוע לצד מצבי הרוח של מישהו אחר מתוך שותפות, ובה בעת גם תוך שמירה על עצמנו.
2. כשמתעלמים מקיומן, בעיות בועטות חזק יותר
כמו המינוס בבנק, רטיבות בקיר או כאב קטן במרפק – בעיות אינן נעלמות כשאנחנו מדחיקים את קיומן. נהפוך-הוא, הן תופחות ותופחות. אולי עכשיו נדמה לנו שאין לנו כוחות להתמודד עימן, אך ככל שאנחנו מושכים את הזמן, הכוח שעלינו לאזור – גדל.
בספרו של ג'ק קנט דרקון – אין דבר כזה, מתעורר בילי ביקסבי ומגלה להפתעתו דרקון קטן ליד המיטה. כשהוא מספר לאימו על הדרקון היא פוטרת אותו בהינף יד: "דרקון? אין דבר כזה". מאותו רגע השניים מתעלמים מהדרקון, הרי אין דבר כזה. ככל שבילי ואימו מתעלמים מהדרקון, כך ממדיו הולכים ומתעצמים. הוא חוסם את המעברים בבית וכל הזמן צריך לעקוף אותו בסרבול. רק כשהוא תופח לממדי ענק ומרים את הבית באוויר, בילי מתעקש "יש דרקון. דרקון גדול מאוד!"
כשכולם מכירים בדרקון הוא מתכווץ חזרה לגודלו המקורי. "[מ]דרקונים קטנים כאלה לא אכפת לי", אומרת אמא, "למה הוא היה צריך לגדול כל כך?" ובילי עונה: "נדמה לי שהוא פשוט רצה שישימו לב אליו".
לטפל בדרקונים שלנו כשהם קטנים. צילום: Emanuela Meli on Unsplash
3. הציפייה המתעתעת לאפשרות מושלמת
אנחנו מפנטזים על יוון, פורטוגל או תאילנד. על מקום שבו הטבע יזלוג לחצר ביתנו, הילדים יגדלו במסגרות איכותיות והיוגורט יעלה גרושים. ואז כשאנחנו מתחילים לבדוק ולברר אנחנו מגלים שהגננות מדברות רק יוונית, שאם רוצים לגור מספיק קרוב למכולת אפשר לשכוח מצמחייה פראית ושעלות המחיה כגובה השכר. בצפון הארץ הירדן זורם אבל אין תעסוקה, בדרום יש מרחבים ממלאי לב אבל הקיץ קשה מנשוא, ובמרכז השמש זורחת גם בלילות אבל בבוקר חיים באתר בנייה. איך יוצאים מזה, אם בכלל?
גיבור הספר יש לי צרות אבל לא כאלה של ד"ר סוס מתמודד עם צרות בכפר מולדתו: יש סלעים על הקרקע ויצורים שנושכים בזנב או עוקצים בצוואר. הוא יוצא למסע אל עבר "העיר הטובה סולה סלה […] כי אין שם צרות, לפחות לא כאלה". בדרך הוא כמובן מגלה שבכל מקום יש צרות. ועוד איזה. גם כשהוא מגיע אל העיר המובטחת מסתבר שיש בה רק צרה אחת קטנטנה – אי אפשר להיכנס אליה. רגע לפני שהוא ממשיך אל הבטחה אחרת, לעיר שאין בה צרות בכלל, הוא מחליט לחזור הביתה ולהתמודד עם הצרות המקוריות שלו.
ואנחנו – עם אילו צרות אנו מוכנים להתמודד?
3. הציפייה המתעתעת לאפשרות מושלמת
אנחנו מפנטזים על יוון, פורטוגל או תאילנד. על מקום שבו הטבע יזלוג לחצר ביתנו, הילדים יגדלו במסגרות איכותיות והיוגורט יעלה גרושים. ואז כשאנחנו מתחילים לבדוק ולברר אנחנו מגלים שהגננות מדברות רק יוונית, שאם רוצים לגור מספיק קרוב למכולת אפשר לשכוח מצמחייה פראית ושעלות המחיה כגובה השכר. בצפון הארץ הירדן זורם אבל אין תעסוקה, בדרום יש מרחבים ממלאי לב אבל הקיץ קשה מנשוא, ובמרכז השמש זורחת גם בלילות אבל בבוקר חיים באתר בנייה. איך יוצאים מזה, אם בכלל?
גיבור הספר יש לי צרות אבל לא כאלה של ד"ר סוס מתמודד עם צרות בכפר מולדתו: יש סלעים על הקרקע ויצורים שנושכים בזנב או עוקצים בצוואר. הוא יוצא למסע אל עבר "העיר הטובה סולה סלה […] כי אין שם צרות, לפחות לא כאלה". בדרך הוא כמובן מגלה שבכל מקום יש צרות. ועוד איזה. גם כשהוא מגיע אל העיר המובטחת מסתבר שיש בה רק צרה אחת קטנטנה – אי אפשר להיכנס אליה. רגע לפני שהוא ממשיך אל הבטחה אחרת, לעיר שאין בה צרות בכלל, הוא מחליט לחזור הביתה ולהתמודד עם הצרות המקוריות שלו.
ואנחנו – עם אילו צרות אנו מוכנים להתמודד?
5. אצל אחרים הכול נראה נוצץ יותר
תמיד תהיה זו שכל מה שהיא זורקת על עצמה נראה כמו אאוטפיט מקטלוג, בדיוק כמו ההיא שמצליחה לשמור על כושר גם עם ארבעה ילדים בבית; או הבחור שמבריק רעיונות ומתקדם בתפקידים וזה שמנהל מערכות יחסים פתוחות, חי בקרוון ומתפרנס מעבודה של שעתיים ביום בשיווק דיגיטלי. איך הם עושים את זה? למה רק לנו זה לא עובד? האם יכולנו להיות אחרים ממי שאנחנו? מצליחים יותר, מעניינים יותר, נחשקים יותר?
הדג שלא רצה להיות דג מאת פאול קור הוא ספר קשיח וקצר לקטנטנים שמדבר על נושא שמעסיק המון גם את הגדולים: ההשוואה התמידית שלנו לאחרים. "אוי כל כך משעמם לי, עוד מעט ואירדם לי", מתמרמר הדג, גיבור הסיפור. על תקן הג'יני מהמנורה מזדמן לו גל שטוען כי אם רק ירצה יוכל להפוך לציפור. לרגע משמח הדג עף לו בשמי התכלת אבל מהר מאוד הוא מגלה שלהיות ציפור זה די מעייף. הוא הופך לעכבר, לפיל ולדוב וכל פעם מתבדה – להיות מישהו אחר זה לא נוצץ כמו שזה נראה מהצד.
להצליח להיות שמחים בחלקנו. צילום: Antoine Beauvillain on Unsplash
6. התלות במישהו שישלים בנו את מה שחסר
לא ברור האם של סילברסטיין, מחבר החתיכה החסרה פוגשת את העיגול הגדול ב-1982 צפה את סחרור הדייטים ואת הבלבול שמציף את רוב משתמשי אפליקציות ההיכרות היום.
החתיכה החסרה היא מעין חריץ גבינה. יושבת לבדה ו"מחכה שמישהו יבוא וייקח אותה איתו לאן-שהוא". היא מחפשת בן זוג שיושיע אותה מהסטטיות שלה, שבזכותו תוכל לנוע ולהתקדם, שהחיבור איתו יהיה מושלם. מצעד הטיפוסים לא מאחר להגיע: אחד מתאים אבל לא מתגלגל ואחר לא הבין להיכן להכניס אותה בכלל. היו כאלה שהיו חסרות להם מלא חתיכות ואחרים שהסתובבו עם יותר מדי חתיכות בבת אחת.
לבסוף מגיע העיגול הגדול. אחד שמתגלגל ולא חסרה לו שום חתיכה. "לא תוכלי להתגלגל יחד איתי", הוא אומר לה, "אבל אולי תוכלי להתגלגל בעצמך". וכך, עם פוש קטן מבחוץ, מתחילה החתיכה החסרה לעגל פינותיה ומצליחה להתגלגל בעצמה. היא מתנערת מהתלות שלה בבן הזוג ובעמוד האחרון נרמז שהשניים ממשיכים להתגלגל זה לצד זה.
לא אחת, זוגיות אכן משלימה בנו חלקים, אך כמה אנחנו תלויים בהשלמה הזו? האם אנחנו נכנסים לתוך קשר כדמות עגולה ומתגלגלת או כחריץ הזקוק לעזרה?
7. ומה אם היינו מניחים שמי שחתך אותנו בכביש מיהר כי נמצא בצרה?
החושך כבר ירד. יצאתם מהמשרד אחרי יום ארוך ואתם משוטטים במכולת אקראית בחיפוש אחר חלב וביצים כדי שמחר בבוקר יהיה לכם עם מה לפתוח את היום. העיניים טרוטות מהמסך והגוף נוקשה מהישיבה ואז עוברת מישהי במהירות, דוחפת אתכם בדרכה החוצה. "איזו ברוטלית, אלוהים", אתם חושבים לעצמכם ומסננים קללה קטנה בלב. אולי עוד מישהו רוצה לבוא ולהפוך את היום הזה למעיק ממה שהוא כבר גם ככה?
בסיפור אולי בכלל למשל של טובה דיקמן מתוארים קיפוד וברווז צועדים אל חנות האופניים כדי לתקן פנצ'ר בגלגל. בדרך חולפות לידם חיות אחרות, עסוקות בשלהן, ומפריעות לדרכם. החתולה חותכת אותם במהירות עם האופנוע שלה, מר תיש מגולל סלע ענק למרכז השביל ומאריך להם את הסיבוב וגברת שועלה קוטפת את הפטל האחרון רגע לפני שהם מגיעים אליו צמאים ורעבים. הברווז מתעצבן ומגנה את התנהגותם וכשקיפוד מציע ש"אולי בכלל, למשל", משהו עומד מאחורי ההתנהגות הזו –כמו הבהלה לעזור למישהו שנפל או הרצון לתרום לסביבה – ברווז עונה "אולי, ואולי לא".
ואכן, אולי לא, אבל אולי גם כן. השאלה היא עם מה יותר נעים לנו להסתובב בעולם – עם ההנחה שזו שדחפה אותנו בדרכה החוצה מהחנות היא חסרת התחשבות וברוטלית? או שאולי, בכלל, למשל, היא אמא לילד עם צרכים מיוחדים שמחכה בוכה מחוץ לחנות, שלא מוכן להיכנס לאוטו בלי המעדן הספציפי שהוא אוהב, זה שהיא מחפשת כבר בשלוש מכולות שונות אחרי יום ארוך במשרד עם עיניים טרוטות וגוף נוקשה.
תמונת כותרת: Irina Wilhauk / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ספרים – כדאי שיהיו בסביבה, גם אם אין לנו זמן או כוונה לקרוא אותם עד המילה האחרונה
מילים מעצבות את הילדים שלנו ברמה העצבית – כיצד להשתמש בהן כדי להעצים את האפקט
מדוע כדאי 'להזיע' קצת בזמן הקריאה – וכיצד המאמץ מועיל לאינטליגנציה שלנו
עוד מרדיו מהות החיים:
יוצא מהסיפור – יריב גוטליב במסע אסוציאטיבי שמתחיל בספר הילדים המיתולוגי חתול תעלול
