מחקר חדש יצא במסקנה מטלטלת – הכול מאפיר. שטיחים, מכוניות, חפצי נוי. בעשורים האחרונים, הצבעים כמו נעלמים מהעולם. האם זה באמת מה שקורה בשטח? מדוע מוצרים הופכים יותר ויותר אפורים, שחורים ולבנים – ומה ההשפעה העמוקה והמטרידה יותר שיש לכך?
"השמיים כחלחלים וכחולים גם הגלים. חוץ מקצת שדות וחול העולם כולו כחול. אז אני המנצח, סתם חבל להתווכח". בספר הילדים הצבע הכי יפה בעולם מאת פאול קור מתכנסת אסיפה. כל צבע בתורו מנסה לשכנע את האחרים שהוא מספר אחד. לבסוף פוסק השחור, השופט: "כולכם נהדרים אחיי, כולכם ביחד יופי חי". ואכן, אם יש משהו שאי אפשר להתווכח עליו הרי זה ששדה פרחים צבעוני מתחת לשמיים כחולים ושמש צהובה מייצר מראה מלבב ורצוי. לכל צבע יש השפעה קצת אחרת על הרגשות ועל המחשבות שלנו והשילובים ביניהם יוצרים עניין חושי שאין שני לו.
ולמרות החד-משמעיות הזו, מחקר AI שנעשה לאחרונה מגלה כי פלטת הצבעים שמאפיינת את האובייקטים היומיומיים שסובבים אותנו הופכת חד-גונית עם השנים ומתנקזת אל גוני אפור, לבן ושחור. האם הצבעוניות נעלמת מהעולם?
האלגוריתם במחקר שערכה ד"ר קת' סלימן עקב אחר השינויים בצבעי החפצים היומיומיים שלנו לאורך השנים, ותיעד כ-7,000 פריטים מהמאה ה-18 ועד היום שמקורם באוסף של ה-Science Museum Group Collection. "המגמה הבולטת ביותר", כותבת סלימן במאמר ב-Medium, "היא העלייה באפור לאורך זמן". בניתוח גס של אחד הגרפים ניתן לראות כי בשנת 1800 היוו גוני לבן, אפור ושחור כ-15% מכלל הצבעים ואילו היום (2020) הם מהווים כ-50%. בניתוח פרטני של אובייקט אחד, כמו הטלפון למשל, אפשר לראות מגמה פחות ליניארית. אך עדיין נושאת מסר דומה. מ-1900 ועד 1950 הגוון האפור-שחור שולט במכשירי הטלפון, בין שנות השישים לסוף שנות השמונים ישנה צבעוניות גבוהה, אבל משם ועד היום ניכרת חזרה לצמצום בצבעוני – Back to Black.
המחקר של סלימן עורר לא מעט תגובות, ביניהן כותבים מתחומים שונים שמציגים הוכחות נוספות לכך שמגוון הצבעים שמקיפים אותנו הולך ומצטמצם. בכתבה שפורסמה ב-Inc טוען ניק הובסון, ד"ר למדעי ההתנהגות, כי בשונה מבעבר, "70% מהמכונית החדשות שמיוצרות היום הן שחורות, לבנות או אפורות". "הצבע הפופולארי ביותר לשטיח הוא אפור", הוא ממשיך, "וגוני הצבעים הפופולאריים ביותר מכונים 'ערפילי', 'מיסט' או 'פשתן'".
גם לוני אברמס הצטרף לחגיגה עם מאמר שפרסם במגזין הארכיטקטורה Clever. לדבריו, רשתות המזון הגדולות (נגיד, מקדונלד'ס), שבשנות התשעים היו לוקיישנים צבעוניים וצעקניים, הפכו כולן לסניפים נטורליסטיים בצבעי חום וירוק. "בנראות, כמעט ולא ניתן להבחין בין סטארבקס ובין כל רשת אחרת", הוא כותב. אברמס מספר שלפי Architectural Digest, אחד המגזינים הבינלאומיים הנחשבים לעיצוב, המגמה החזקה ביותר היא עיצוב פנים בסגנון "אפור על אפור על אפור". במגזין פורסמו 15 גוני האפור המוצלחים ביותר לפי מעצבי העל העולמיים. מי היה מאמין שכל כך הרבה שיח ותתי גוונים יחוגו סביב הצבע האפור?
בוחרים דירה ב-AirBnB, אנחנו לא עפים על זה אבל גם אין סיבה לפסול. צילום: New Africa / Shutterstock
האומץ לבחור בחירות שלא ימצאו חן בעיני כולם
אך בניגוד להובסון, לאברמס יש גם ביקורת כלפי ההדים שעורר המחקר. הוא מבקש להדגיש הסתייגות של החוקרים עצמם שנבלעה ברחש-בחש של התגובות: "למרות שנדמה שהדברים האפירו מעט עם הזמן, עלינו לזכור שהצילומים שנבדקו כאן הם רק דוגמה מהחפצים בתוך האוסף, וכי גם האוסף עצמו אינו בחירה אקראית של חפצים מכל הקטגוריות האפשריות". אברמס מוסיף וטוען כי "נקודה מרכזית שלא הוזכרה במחקר היא הכמות העצומה של חפצים בעולם כיום בהשוואה לשנת 1800". אם אחוז החפצים גדל אקספוננציאלית, אך הגיוני שגם אחוז החפצים האפורים יגדל בצורה דומה. הוא מבקש להדגיש גם "שאנחנו מדברים על מוצרי צריכה, ולא על העולם כולו". השמיים עדיין כחולים וכך גם הגלים. התפוז עודנו כתום והשמש צהובה. לירוק, לסגול ולוורוד מקומם המכובד. העולם לא מאבד את צבעיו, זו רק החברה האנושית שמאבדת אותם.
על אף הסתייגויותיו של אברמס מהמחקר שיזם את השיחה, הוא מסביר כי "אנחנו לא באמת צריכים מחקר מדעי כדי לקבל את התחושה שלפחות בעולמות העיצוב והאדריכלות, ניטרלי הוא המלך". ויש לכך שני הסברים מרכזיים לדעתו. הראשון הוא כמות הגירויים העצומה שבחוץ. אנחנו חוזרים הביתה עמוסים בתוכן, צבע ורעש, כאשר כל מה שמתחשק לנו זה רגיעה, רוך ושלווה, שהבית יהיה ניטרלי ולא יעמיס עלינו בעוד אינפורמציה והטיות רגשיות. ואם להמשיך את כיוון המחשבה שלו בנוגע לשקט הנפשי שלנו, הרי שעיצוב ניטרלי שורד את השינויים האופנתיים שבאים והולכים, וחוסך לנו שיפוצים וכסף. בהחלט ראש שקט יותר.
ההסבר השני של אברמס נוגע בתופעה אחרת שמתרחשת בחברה האנושית: "הרבה מאוד בעלי בתים צופים את מכירתם העתידית ומעצבים אותם עבור קונה עתידי מדומיין, ולא להנאתם בהווה". ככל שהבית יהיה ניטרלי, כך הוא יתאים לחתך קונים רחב יותר ופוטנציאל המכירה שלו יגדל.
"העולם לא מאבד את צבעיו, זו רק החברה האנושית שמאבדת אותם".
במילים אחרות, מה שעולה מעולם העיצוב, מהנתונים על יצרני המכוניות ומהמחקר שעסק באובייקטים יומיומיים הוא שאנחנו מוותרים על צבעוניות ועיצוב ייחודי על מנת להתאים לכמה שיותר אנשים. התופעה הזו, מסתמן, מתרחשת גם בתחומים נושקים אחרים. ריטה ארצ'ר כותבת במגזין הלייפסטייל Love Happens כי בשנים האחרונות החלו עוד ועוד מותגי יוקרה לשנות את עיצוב הלוגו שלהם. מלוגואים מעוטרים, בעלי מרווחי אותיות ייחודיים, גרש פה ושם ומקצב שמשדר אווירה מסוימת – כולם הפכו קצרים, כתובים באותיות שחורות פשוטות ומודגשות. "אנחנו נמצאים בעידן של עולם הדיגיטל", היא כותבת, "ונראה כי מותגי היוקרה מתיישרים בהתאם". Céline היה המותג הראשון שעשה את האדפטציה. אחריו באו Burberry, Balenciaga ו-Balmain. ובגל שאחריו התמתנו Saint Laurent ו-Berluti. הלוגואים של מותגי היוקרה הפכו "מאוד דומים וכבר לא כל כך בלתי נשכחים […] יש פחות כריזמה, אותנטיות ויצירתיות", היא טוענת.
אם בעולם הדיגיטלי עסקינן, לדברי ארצ'ר, הרי שהמיתוג החדש מאפשר ללוגו של חברות היוקרה להיות מוצג במסכים ובפלטפורמות השונות, מצמצם בעיות טכניות והופך אותו קל יותר לשחזור בשלטי חוצות, על אוטובוסים או על תיקי בד ועל שאר המוצרים הנלווים (Merchandise). ושימו לב, כל השדרוג הזה מוביל למטרה הגדולה יותר – כך "המותגים יכולים להגיע לפלח אוכלוסייה חיוני חדש: דור ה-Z". והנה, גם כאן אנחנו מגלים שכולם מתחטבים ומזיעים כדי להיכנס לגזרות שמותאמות לקהל הצרכנים הרחב ביותר.
האם הכול עובר סטנדרטיזציה? האם, במטרה להתאים לקהל צרכנים גדול ככל האפשר, הייחודיות של המוצרים משוטחת? בתים מעוצבים כך שכל עובר אורח ימצא בהם נחת, יצרני המכוניות הולכים על בטוח – מה כבר יש לא לאהוב באפור, שחור או לבן? – ומותגי היוקרה, שפעם כל תדמיתם התבססה על ייחודיותם והתאמתם האקסקלוסיבית לחתך אוכלוסייה מצומצם ואנין, גם הם מרדדים גבעות וממלאים חורים על מנת להתיישר עם הקהל הרחב.
ובכן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שלמגמה הזו ישנם מניעים כלכליים הגיוניים ולגיטימיים וכי חלק מהרווח שלנו בה הוא שקט נפשי ורווחה. אבל האם יכול להיות שבנוסף לכך היא מונעת גם מאיזה צורך גובר להתאים את עצמנו לסביבה? האם בתוך סך השיקולים אנחנו עדיין חותרים לגלות את הטעם האישי הייחודי שלנו והאם עוד נותר בנו האומץ להביא אותו לידי ביטוי? הייתכן שאלו לא הצבעים שהולכים לאיבוד אלא החיבור שלנו אל עצמנו? התנועה הצידה אל מחוץ לשורה (או לשגרה) לא חייבת להיות דרסטית. כמו אאוטפיט שמורכב מגוני חום דהויים אבל זוכה לטוויסט מעניין בעזרת כובע צהבהב עם נוצה, דרך האמצע יכולה לכלול חיפוש אחר הטאצ' האישי שלנו בתוך המגמה החד-גונית הרווחת.
תמונת כותרת: Alexey Druzhinin / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
קשת המחשבות - מדוע לצבעים יש השפעה כה עמוקה על התודעה שלנו?
טנגו עם הנורמות – מה אפשר ללמוד על עצמנו דרך נקודת המבט של קווין?
כשהסטייה מהנורמה הופכת לנורמה – איזון עדין בין יציבות הרוב לנוחות שבמגוון
עוד מרדיו מהות החיים:
אמיר פרי ודנה דבורין משוחחים על נורמליזציה. מה זה בכלל אומר ולמה זה כל כך חשוב?
