שמרו על הפה שלכם – 7 דברים שלמדע יש לומר על קללות

הן עשויות להגביר את המהימנות שלנו בעיני אחרים, לשפר את הסיבולת לכאב ואף להעיד על אינטליגנציה גבוהה. איך עוד יכולות להפתיע המילים שכולנו מנסים להדחיק?

ירדן להבי | 31 אוקטובר, 2022

החברה מקדמת שימוש בשפה נאותה כסמל לנימוסים, הגינות, חינוך טוב ואף אינטליגנציה גבוהה, בזמן ששימוש בקללות נחשב כגס, וולגרי, בלתי מתחשב ואף אלים. אך עם כל הרצון הטוב, מספיק שהזרת שלנו תידפק ברגל השולחן, שכוס יין תישפך על הבגד החדש או שנהג יחתוך אותנו בכביש – ואוטומטית תשתחרר מפינו קללה עסיסית. גם אם זה לא מוצא חן בעינינו, נראה שגסויות הן פשוט חלק מחיינו. ייתכן שזו בדיוק הסיבה שהן מסקרנות מזה מאות שנים גם את אנשי מדעי החברה. מה הם יכולים לספר לנו על התופעה?

1. שימוש בקללות עושה אותנו עמידים יותר לכאב

ייתכן שיש סיבה טובה לכך שכשאנחנו חווים כאב פתאומי ממכה או מחפץ חד, לא פעם נשחרר קללה עסיסית. על פי כתבת הבריאות סנדי למוט ב- CNN, נראה שקללות מסייעות לנו להתמודד עם כאב. כך למשל, מחקרים שונים מצאו שנבדקים שקיללו היו בעלי סיבולת וסף כאב גבוה יותר כאשר רכבו על אופניים תוך התנגדות, טבלו את ידיהם במי קרח ולחצו את כף ידם במלחציים, לעומת נבדקים שהשתמשו במילים ניטרליות.

ריצ'רד סטיבנס, מרצה בכיר לפסיכולוגיה וחוקר פסיכו-ביולוגיה, מסביר בהמשך כתבתה של למוט שהסיבה לכך נעוצה במנגנון הישרדותי שמסייע לנו להישאר כשירים להילחם או לברוח גם לנוכח פציעה, על ידי כך שהוא עוזר לנו לשאת את הכאב.

כאשר אנו מקללים נוצרת תגובה פיזיולוגית שמעוררת את רפלקס ההגנה הקדום שלנו: פרץ אדרנלין מעלה את קצב הלב והנשימה ומכין את השרירים להילחם או לברוח מסכנה. במקביל, תגובה פסיכולוגית נוספת משחררת בגוף הורמונים משככים שמסייעים בסבילות לכאב. "נראה שכשאנחנו מקללים נוצרת תגובה רגשית, שבתורה מעוררת תגובת מצוקה קלה שנושאת עימה הקלה בכאב", מוסיף סטיבנס.

לראיה, כפי שמוסיף כתב המדע ג'וסף סטומברג במגזין Vox, אותה תגובת מתח מעוררת סימפטום נוסף – הזעה. כך, למשל, מחקרים מצאו שנבדקים שנתבקשו להקריא בקול קללות גסות החלו להזיע באצבעות הידיים.

עם זאת, כמו לכל משכך כאבים, גם לקללות ניתן לפתח עמידות. מחקרים נוספים הראו שאם משתמשים בהן הרבה, לאורך הזמן פוחתת היעילות שלהן בהתמודדות עם כאב.

2. גם קופים מקללים

כנראה שהמנגנונים אלו כל כך עתיקים, שניתן לאתר אותם אפילו בקרב קופים. בריאיון ללמוט מספר טימותי ג'יי, פרופסור לפסיכולוגיה וחוקר קללות, על שימפנזים שגודלו בידי אדם וכדי לומר למטפל שלהם שהם צריכים לשירותים, למדו לבטא בשפת סימנים את המילה "קקי". ואולם, מרגע שלמדו את הסימן בהקשרו התמים, החלו השימפנזים להשתמש בו באותו האופן שבו בני אדם משתמשים במילה, כלומר, כקללה או מילה גסה שהביעו כדי לבטא את הלך רוחם.

3. שפה גסה עשויה להעיד על אינטליגנציה גבוהה

ג'יי מוסיף כי שימוש בגסויות עשוי להעיד במידה מסוימת על סוגים שונים של אינטליגנציה, למשל אינטליגנציה חברתית. "להחזיק באסטרטגיות של לדעת היכן ומתי מתאים לקלל ומתי לא זו מיומנות קוגניטיבית חברתית, בדיוק כמו לדעת לבחור את הבגדים הנכונים לאירוע הנכון", מסביר ג'יי. "זהו כלי חברתי די מתוחכם".

נוסף על כך, בהנחה שהשליטה בכישורי שפה מקושרת עם אינטליגנציה, אוצר מילים נרחב בתחום הקללות הוא ביטוי לכך. "אנשים שטובים בשפה מסוימת טובים גם בליצור אוצר מילים גס", אומר ג'יי. במסגרת ניסוי שערך, נתבקשו נבדקים לחשוב על כמה שיותר מילים שמתחילות ב-3 אותיות מסוימות במשך דקה. לאחר מכן הוקצבה להם דקה נוספת, ובה הם נתבקשו לחשוב על כמה שיותר מילות קללה שמתחילות באותן האותיות. המחקר מצא שאלו שהעלו הכי הרבה קללות, הם גם אלו שהעלו את הרשימות הארוכות ביותר של מילים רגילות שמתחילות באותן האותיות. מכאן הסיקה ג'יי שכישורי קללות מעידים על כישורי שפה, שבתורם מעידים על אינטליגנציה.

קוף עצבני או שפשוט צריך לשירותים?

תמונה: BolshakovaElena / Shuterstock

4. שפה גסה עשויה להיתפס כאמינה יותר

סטומברג כותב כי גוף מחקר נרחב מדגים כיצד שימוש בשפה גסה עשוי להיות בעל יתרון ביצירת תדמית אמינה.

מחקרים הראו שגסויות יכולות להגביר את תחושת האמינות שמשדר הדובר ולגרום לו להיראות יותר בטוח בעצמו ומשכנע. על פי סטומברג, באחד מהמחקרים ציינו נבדקים שכאשר הם עצמם משתמשים בגסויות הם חשים שהדבר מוריד מאמינותם. למרות זאת, כאשר נתבקשו הנבדקים לדרג את אמינותם של עדויות שונות של קורבנות וחשודים במשפט היפותטי, נמצא באופן מסקרן שדווקא העדויות שנעשה בהן שימוש בגסויות נתפסו על ידי הנבדקים כאמינות ביותר.

למוט מוסיפה שייתכן שיש בסיס לתחושה הזו, וכי יש ראיות לכך שישנו קשר חיובי בין שימוש בגסויות לכנות. בסדרת מחקרים משנת 2017 נמצא שנבדקים שהשתמשו בקללות נטו לשקר פחות ברמה הבינאישית ודורגו כבעלי יושרה גבוהה יותר באופן כללי. נראה שאם אדם מבטא את רגשותיו במילים חזקות, הן ככל הנראה לא עברו סינון ולכן עשויות להעיד על כנות מצידו.

עם זאת, כתבו החוקרים, "אין לפרש את הממצאים כמעידים על כך שככל שאדם ישתמש יותר בקללות, הוא ייטה פחות להיות מעורב בהתנהגויות בלתי אתיות או בלתי מוסריות חמורות יותר". ואכן, לא תמיד אנו נותנים קרדיט לשפה גסה, והממצאים שצוינו הם תלויי סיטואציה. במחקרים אחרים נבדקים דירגו אנשים שקיללו כפחות כשירים כאשר הם עשו זאת במעמד פורמלי כמו נאום, לעומת סיטואציות חברתיות בלתי רשמיות.

5. קללות שמורות באזור מיוחד במוח

חוקרת המוח ד"ר אמה בריאן מספרת ללמוט שחקר הקללות החל כבר בתקופה הוויקטוריאנית, כשרופאים גילו שחולים בעלי פגיעות ראש מסוימות שאיבדו את היכולת לדבר עדיין קיללו באופן שוטף. מדוע הם איבדו כישורי שפה מסוימים ואחרים לא? בריאן מסבירה ש"מילים בעלות תוכן רגשי חזק שנחשפו אליהן בתקופת הילדות כמו נזיפות, קללות ומילות חיבה, נוטות להישמר במוח גם כאשר אנחנו מאבדים את שאר השפה". הסיבה נעוצה בכך שקללות נשלטות על ידי אזור שונה במוח משאר תפקודי השפה.

לפי סטומברג, ההסבר הוא שהמוח מתייחס לקללות יותר כאל סמלים מופשטים מאשר למילים בעלות תוכן ליטרלי, ולכן כדי להפיק אותן אינו דורש את מעורבותם של אותם האזורים השולטים בשפה, דוגמת האונה השמאלית הקדמית.

לעומת זאת, נראה שספריית הקללות מאופסנת באונה הימנית שמקושרת בין היתר עם יצירתיות, מסבירה בריאן. "אנו יודעים שחולים שסבלו משבץ בצד הימני נעשים פחות רגשניים, מסוגלים פחות לספר או להבין בדיחות, ונוטים להפסיק לקלל גם אם הם נהגו לעשות זאת די הרבה לפני כן".

ייתכן שזו גם הסיבה, כפי שרייצ'ל גרין מחברים גילתה היטב בפרק שבו שמרה על בנו של רוס, שילדים בגיל צעיר רגישים לקליטת מילים גסות יותר מאשר לאחרות. קייטי קולום כותבת במאמר לאתר בית הספר לשפות Language Trainers שרוב הילדים לומדים לפחות מילה גסה אחת עוד לפני שהם לומדים את הא"ב. בממוצע, כבר בגיל שנתיים פעוטות יכירו קללה אחת ובגילאים 3-4 אוצר המילים האסורות שלהם גדל.

בשל המטען העוצמתי שהן נושאות, ילדים לרוב יבינו שמדובר במילה רעה, גם אם אינם מבינים את משמעותה עדיין.

6. ישנן שפות שאי אפשר לקלל בהן

מתברר שלא כל השפות מקושטות במגוון קללות עסיסיות. הפסיכולוג הקוגניטיבי בנג'מין קיי ברגן מספר ל-Mental Floss שביפנית למשל חסרה קטגוריית מילים שלמה שניתן להחשיב כקללות בשפות אחרות. אין זה אומר שלא ניתן להעליב מישהו דובר יפנית בשפתו (לדוגמה, מספיק שנהייה יותר אסרטיביים, או שנדבר בטון בוטה), אך לא ניתן לתרגם קללות שגורות שמופיעות בשפות אחרות באופן ישיר ליפנית. לדבריו, ייתכן שזו הייתה כוונתו של שחקן הבייסבול היפני אי'צירו סוזוקי, שלאחר שלמד אנגלית וספרדית אמר ש"השפות המערביות מאפשרות לי לומר דברים שאני לא יכול לומר בדרך אחרת".

7. גם כשמקללים המעמד מחייב

על פי מאמרה של ד"ר אמילי נורדמן, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אברדין, מעבר למטען הספציפי שכל קללה נושאת, ישנה גם חשיבות למעמד ולהקשר החברתי של הדובר והמאזין. לדבריה, ככל שהפער בין המעמדות גדול יותר – כך האמירה הגסה נחשבת לחמורה יותר. למשל, הקללה של מתמחה צעיר ביחס למנכ"ל הוותיק תיחשב לטאבו, בעוד חילופי קללות בין שני עובדים עצבניים בדרגה דומה ייתפסו כחמורים פחות.

נראה שגם הבדלי מעמדות חברתיים משפיעים על אופן השימוש בשפה גסה. המחברת מליסה מור שחקרה את ההיסטוריה של הקללות מספרת ל-USA Today שבניגוד למסקנה שאולי מתבקשת, מתברר שבאופן היסטורי בני המעמד הבינוני באנגליה נהגו לקלל דווקא פחות מבני המעמד הגבוה. בראייה חברתית, שימוש בשפה נאותה נתפס כמעיד על אופיו ההגון של אדם וכסימן למוסריות גבוהה ולמודעות לכללי החברה. עם זאת, כשמעמדם בימים עברו היה מובטח, הרגישו אריסטוקרטים שהם יכולים לומר ככל העולה על רוחם. בתקופה הוויקטוריאנית, למשל, המעמד הגבוה נהג לקלל כסמל סטטוס.