האם יצא לכם לשנות את דעתכם לגבי השקפה משמעותית בחייכם? מבנה הנפש שלנו וסטיגמות חברתיות מקשים עלינו להיפרד מרעיונות שאנו אוחזים בהם לטובת חדשים, אך עם זאת מבט מעמיק יותר מגלה לנו ששינוי דעתנו יכול לתרום לנו לא מעט כיחידים ואף כחברה.
באחד המשלים המוכרים ביותר של תרבות המערב, מתאר אפלטון מערה שבה נכלאה קבוצת אסירים מינקותם. בחשכת צינוקם, המציאות היחידה שלמדו להכיר במהלך חייהם היא זו של צלליות שמרצדות על קיר המערה. מבלי לדעת שמקור הצללים הוא באובייקטים שנמצאים מחוצה לה ומטילים את צילם מבעד לפתח המערה, האסירים מפרשים את הדמויות כראות עיניהם ויוצרים לפיהן הסברים שלמים משלהם לחיים ולמציאות כפי שהם חווים אותה. יום אחד, מצליח אחד האסירים להשתחרר ולהיחלץ מן המערה. בחוץ הוא נחשף לאמת אחרת, שמסבירה את המציאות באופן שונה ממה שהכיר עד אז, ומשתכנע בה לאור התגלית.
האסיר מחליט לחזור אל המערה ולספר לאסירים האחרים על שגילה, ולשחרר אותם כדי שיוכלו לחזות בכך במו עיניהם ולהשתכנע גם הם באמת החדשה שחשף. ואולם, האסירים האחרים זלזלו בו ובחרו להישאר במערה עם אמונותיהם הוותיקות.
ואכן, נראה שגם היום החברה רואה לעיתים בעין שלילית את מי שמשנה את השקפותיו. אנו מעריכים את מי שעומד על עקרונותיו ומצפים מגיבורי התרבות שלנו וממנהיגינו הפוליטיים שיהיו עקביים ויילחמו על צדקתם. בהתאמה, אנשים שנוטים לשנות את דעתם עשויים להיתפס כחלשי אופי, חסרי עמוד שדרה וקלים להשפעה, או כמו שנהוג לכנות פוליטיקאים הפכפכים בארצנו: "סטייקים" – מתהפכים מעמדה לעמדה חדשות לבקרים. אחרי הכול, החלפת עמדה שהיינו משוכנעים בנכונותה בעבר כמוה כהודאה בטעות, מה שלא מאיר אותנו באור חיובי כל-כך. ואם נניח לרגע את הפוליטיקה בצד, האם שינוי דעתנו לגבי דבר-מה אכן מצדיק מוניטין כה שלילי?
פשוט יותר להיאחז באמת שאנו מכירים
לפני הכול, חשוב להבהיר שהרתיעה שלנו מכך טבעית ומובנת. נראה שהמבנה הפסיכולוגי שלנו מקשה עלינו במיוחד לשנות דעה שאנו מחזיקים בה ונלחם בכל כוחו על צדקת אמונותינו, לעיתים גם לנוכח מידע חדש שמערער את מהימנותן.
כך למשל, מצא ד"ר עימד בושריקה במחקר אמריקאי מ-2007. בושריקה, מדען נתונים ראשי ב-Reaserch.com, מספר כי בניסוי קיבלו שתי קבוצות נתונים פיקטיביים על אודות הקשר שבין לקיחת סיכונים לבין הצלחה במקצוע מסוים. קבוצה אחת למדה כי יש קשר בין השניים, ואילו הקבוצה השנייה למדה כי אין קשר בין השניים. כששאלו את הנבדקים בשתי הקבוצות על אמונתם לגבי קשר זה, כולם הביעו עמדה שתאמה את המידע שקיבלו. לאחר מכן נאמר לקבוצה הראשונה שהנתונים שקיבלה היו פיקטיביים, וכי למעשה לא ידוע אם יש או אין קשר בין שני המשתנים. באופן מעניין, הניסוי מצא שגם לאחר שגילו הנבדקים שהבסיס שעליו מתבססת אמונתם הוא שקרי, הם המשיכו להחזיק באותה הדעה.
"סריקות מוח מראות כיצד התבצרות באמונותינו מעוררת את מרכז העונג במוחנו, ומנגד, שינוי עמדה מפעיל את האזור שמתעורר בתגובה לפחד, חרדה או גועל. כשזה מרגיש כל-כך טוב להחזיק בדעה קיימת, וכל כך רע להחליף אותה, אין פלא שאנו נרתעים משינוי".
וזה אם בכלל הצלחנו להיחשף למידע חדש. הטיית האישור דואגת להשריש את אמונתנו עמוק יותר ויותר, באמצעות מיקוד תשומת ליבנו במידע שתואם את האמונה הקיימת שלנו ולקיחתו בחשבון, תוך התעלמות ופטירה כלאחר יד כל מידע שסותר אותה.
מסתבר שהלפיתה של מוחנו במוכר על פני החדש כה חשובה עבורו, עד שהוא מצא דרך לתגמל אותנו על כך. בושריקה מספר שסריקות מוח מראות כיצד התבצרות באמונותינו מעוררת את מרכז העונג במוחנו, ומנגד, שינוי עמדה מפעיל את האזור שמתעורר בתגובה לפחד, חרדה או גועל. כשזה מרגיש כל-כך טוב להחזיק בדעה קיימת, וכל כך רע להחליף אותה, אין פלא שאנו נרתעים משינוי.
משל המערה של אפלטון: האסירים פירשו את העולם לפי הצלליות שראו על גבי קיר המערה. תמונה: Delcarmat on Shutterstock
פרדוקס השינוי
בהקשר התרבותי חובב השינוי של זמננו, המנגנונים הללו מעמידים את המוח באור מעט פרימיטיבי. ואולם, בלעדיהם הייתה היציבות המנטלית שלנו תחת איום מתמיד. לו היינו משנים את עמדותינו משעה לשעה, כל יציאה מהבית הייתה הופכת לפרויקט בסדר גודל של עסקת נדל"ן. עם זאת, לפעמים שינוי הוא לטובה. עד כמה שאנחנו אוהבים להיאחז בצדקתנו, כשאנו לוקחים בחשבון את המורכבות של העולם, זה מאוד בלתי סביר שכל האמונות שלנו אכן נכונות. אומנם איננו יכולים לדעת אילו מהן יתבררו בדיעבד כשגויות או לא מתאימות לנו, אבל אנחנו יכולים להיות פתוחים מראש לרעיון שלא כל האמונות שלנו מדויקות כל הזמן. או אז, אנו עשויים לגלות שהנכונות להחליף רעיונות קיימים בחדשים היא דווקא חוזקה שתורמת לנו ולסביבתנו לא מעט.
חוקרי מוח מאוניברסיטת קווינסלנד מחזקים הנחה זו. לפי סטיוארט לייס ב- Brisbane Times, החוקרים ערכו מטא-אנליזה של כמות מחקרים גדולה על מנת לקבל תמונה ברורה יותר של מדע שינוי הדעה. ד"ר דרגן רנגלוב, כותב המחקר, מעיד כי מה שעולה בבירור מנתוני כלל המחקרים הוא ששינוי עמדה הוא בדרך כלל רעיון טוב. "כשיש לנו מספיק זמן להרהר בדבר ולשקול אותו, בדרך כלל נבחר בחירה טובה יותר", אומר רנגלוב. "מהמחקר עולה כי אנשים נוטים לשפר את התנהגותם, לספק יותר תשובות נכונות ולהיות מדויקים יותר לאחר ששינו את דעתם בתחומים שונים".
המעניין הוא, מסביר רנגלוב, שלמרות ששינוי דעה לרוב מיטיב עימנו, אנחנו מתקשים להכיר בכך. נוסף על כל ההטיות שגורמות לנו להירתע מראש מרעיון שינוי הדעה, נראה שגם בדיעבד אנחנו תופסים את הקונספט באופן שלילי. הסיבה לכך נעוצה באופן שבו המוח שלנו מעבד מידע. מכיוון שאנו נוטים יותר לזכור אירועים שליליים מאשר חיוביים, אנחנו זוכרים יותר את הפעמים שבהן שינוי הדעה לא תרם לנו, מאשר את המקרים שבהם יצאנו ממהם נשכרים.
"ישנו פרדוקס בסיסי בכך שאנשים משתפרים אם הם משנים את דעתם, בממוצע, אבל הם ממש לא אוהבים לעשות את זה", מציין רנגלוב.
לזכור מאין באנו – גם כאשר שינינו כיוון
ייתכן שדווקא הקושי הרב הכרוך בכך הוא זה שהופך את היכולת לשנות את דעתנו לסימן לבינה. אחרי הכול, הדבר מסייע לנו לנפות אמונות שאבד עליהן הקלח (עבורנו או בכלל) ולקדם את הידע שלנו. ללא פתיחות לרעיונות חדשים, החברה האנושית לא יכולה להתקדם. ניקולאוס קופרניקוס, ג'יורדנו ברונו, וגליליאו גליליי הציעו תיאוריות אסטרונומיות שסתרו את דברי הכנסייה באירופה של ימי הביניים. אברהם לינקולן ומרטין לותר קינג פעלו למען שוויון זכויות לשחורים בארה"ב בתקופת העבדות וההפרדה הגזעית. כולם נאסרו ואף קיפחו את חייהם בשל דעותיהם הלא-פופולאריות. מאז, האמונה שהיקום הוא אינסופי, שכדור הארץ הוא עגול וסובב את השמש, וששחורים הם שווי זכויות – הפכו לקונצנזוס.
לבסוף, התועלת אולי העוצמתית ביותר שנובעת משינוי דעה או עמדה היא שלאחריה אנו נותרים עם הזדהות והבנה של שני צידי המתרס. קחו לדוגמה חילוני שחזר בתשובה או אדם דתי שחזר בשאלה, קפיטליסט שהפך לסוציאליסט או שמאלני שהפך למצביע ימין: בכל המקרים לאדם המדובר עשויה להיות תפיסת עולם מורכבת יותר, שמכירה את הטיעונים מכל הכיוונים ובשל כך יכולה להתנהל במתינות יחסית.
"כשיש לנו מספיק זמן להרהר בדבר ולשקול אותו, בדרך כלל נבחר בחירה טובה יותר. מהמחקר עולה כי אנשים נוטים לשפר את התנהגותם, לספק יותר תשובות נכונות, ולהיות מדויקים יותר לאחר ששינו את דעתם בתחומים שונים".
במאמר מבית School of Life מצוין כי "כאשר אנחנו מפסיקים להאמין במשהו, אנחנו בדרך כלל לא חושבים שהיה זה טיפשי או מרושע להימשך אליו. אחרי הכול, אנחנו נהגנו להאמין בכך בעצמנו, כך שאנו לא יכולים לזלזל במי שעדיין שם. ייתכן שיש טעות מסוימת בהשקפותיהם, אך אי אפשר לתייג אותם כאנשים נוראיים".
על פי המאמר, להבנה כי הצד השני אינו נורא כל-כך וכי אולי האנשים שאנו לא מסכימים איתם עשויים להיות – רחמנא ליצלן – נחמדים ואפילו מונעים מכוונות טובות, יכולה להיות השפעה פוליטית עצומה. אותה סוגיה טעונה תהפוך מוויכוח מלא שנאה בין "הצד הטוב" לבין "הצד הרע" לדיון בין שני צדדים בעלי השקפות שונות.
ללא אמפתיה, קשה לשכנע את הצד השני בדעותינו, מסבירים הכותבים. "ואולם, כשאנחנו צומחים ובדרך משנים את השקפתנו אך יחד עם זאת זוכרים ללא בושה איך גם אנחנו היינו בעבר בצידו השני של המתרס, אנו זוכים למתנה מופלאה לתקשור הרעיונות שלנו לעולם: אנחנו יודעים איך זה היה לא להסכים עם עצמנו".
אם כן, בעולם שבו אנו לא מתביישים לשנות את דעתנו מתוך חשיבה ושכנוע אותנטי, אנחנו לא רק זוכים בצמיחה וגדילה אישית, אלא גם עשויים – כל עוד נמשיך להזדהות גם עם המקום שממנו באנו – להביא לעוד קצת קירוב לבבות בחברה.
תמונת כותרת: Dejan Dundjerski on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מה אנחנו לא מצליחים לראות לגבי העולם – ואיך בכל זאת אפשר להבחין בזה
האם בחירה חופשית היא אשליה? חוקרים מציעים תשובות אפשריות לסוגיה העתיקה
מהי 'למידת לולאה כפולה', וכיצד היא עוזרת לנו לעבור טרנספורמציה?
עוד מרדיו מהות החיים:
