סיפורי הונאות, עקיצות והתחזויות כובשים לאחרונה יותר ויותר את הכותרות ואת המסכים, ונראה שזהו סיכון מוכר וידוע של החיים בעידן המידע. אך למרות שנדמה שכולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה – בכל זאת אנשים ממשיכים ליפול לידיהם של נוכלים. מדוע? הסיבה ככל הנראה טמונה בעצם מהות אנושיותנו.
סימון חיות התחזה לבן משפחת יהלומנים עשירה ורימה את הנשים שאיתן יצא בכדי שיעבירו לו את הונן. אנה סורוקין, בת למהגרים רוסיים, התחזתה ליורשת עצר גרמניה בשם אנה דלבי שעומדת לרשת הון והערימה על האליטה הניו-יורקית כך שתממן את אורח חייה הראוותני, ואליזבת הולמס שיקרה לעובדים ומשקיעים בסטארט אפ שהקימה וניסתה לקדם טכנולוגיה כושלת בעזרת תוצאות שקריות.
"המתחזים" עם חיים אתגר, "נוכל הטינדר" ו"להמציא את אנה" בנטפליקס, לצד "הממציאה" מבית HBO – הם רק חלק מהיצירות שהעלו לשיח הציבורי את סיפוריהם של מתחזים מתוחכמים ושל הקורבנות שנפלו ברשתם.
נראה שאנו פשוט לא מסוגלים להפסיק לצרוך סיפורים אלו בשקיקה. השקרים נראים לנו כל כך מופרכים עד שנדמה שאיש לא יאמין להם, והנה אנו עדים לעוד ועוד קורבנות תמימים שהיו עיוורים להם. במשך זמן הצפייה מנקרות במוחנו שאלות מערערות: כיצד כל כך הרבה אנשים שנראים נורמטיביים ואינטליגנטים נפלו בפח? והאם דבר דומה היה יכול לקרות גם לנו?
ננסי ג'ו סיילס, מחברת וחוקרת מדיה חברתית, כותבת במאמר ל-The Guardian שהתנאים בעידן המידע הטכנולוגי הם כר פורה להונאות מסוגים שונים. כיום, הונאות רשת הן הנפוצות ביותר בעולם, כאשר בתקופת הקורונה נצפתה עלייה חדה במיוחד במקרי ההתחזות.
לדבריה, רשות הסחר הפדרלית של ארה"ב דיווחה כי רוב ההונאות מתחילות ברשת, שיטה שהייתה רווחית יותר למתחזים בשנת 2021 מאשר כל דרך אחרת שבה פנו לאנשים. ההונאות הנפוצות ביותר – התחזויות, הונאות פיננסיות ורומנטיות – נעשו לחלק מוכר ובלתי-נפרד מחוויית השימוש ברשת. אז מדוע אנו עדיין נופלים בהן?
לגדול אל תוך מלכודת הדבש של הרשתות החברתיות
היינו מצפים שדווקא צעירים, שגדלו אל תוך האינטרנט ומכירים אותו טוב מכולם, יהיו חסינים יותר לתופעה. עם זאת, סיילס מצטטת מחקרים שמראים שצעירים בגילאי 20-29 הם בעלי רוב הסיכויים ליפול לתרמיות, ושתלמידי תיכון חסרים את היכולת לשפוט את האמינות של מידע ברשת. "האם ייתכן שדווקא ההתבגרות ברשתות החברתיות היא שפגעה ביכולת שלנו להבחין בין אמת לזיוף"? היא שואלת.
לדעתה, אנו חיים בעידן ההונאה. עם תמונות מבוימות, הצהרות מנופחות על הנעשה בחיינו ועוקבים מזויפים, "הרשתות החברתיות הפכו את כולנו למתחזים במידה כזו או אחרת". כיום ישנו לחץ עצום מהמדיה החברתית שכל הזמן מקדמת אורח חיים יוקרתי וראוותני. "לבייב" ו"דלבי" פיתו את קורבנותיהם עם ההבטחה להיכנס לעולם של עושר וזוהר, הכוללים הכול – החל מיאכטות ומטוסים פרטיים ועד לבגדי יוקרה ושולחנות במסעדות ומועדונים הנחשקים ביותר.
בעזרת הרשתות החברתיות, הם יכלו לעשות זאת בקלות יתרה. חיות, למשל, היה יכול לרמות כמה נשים במקביל באזורים גיאוגרפיים שונים בעולם מבלי שאלה ידעו זו על זו. בעולם האמיתי, הוא היה מוגבל לאזור מחייתו, ואם היה יוצא עם מספר נשים במקביל הייתה תרמיתו נחשפת במהירות.
לזמן את האביר על הסוס הלבן
עם זאת, נוכלות אינה המצאה בת זמננו, והצלחתם של מתחזים אינה מתאפשרת הודות לפלאי הטכנולוגיה בלבד. ההיפך הוא הנכון – עד כמה ששיטות הפעולה שלהם חדשניות ומודרניות, הן מתבססות על כמה מהתכונות האנושיות הבסיסיות והקדומות ביותר.
אריקה קפלן, שדכנית בכירה וסמנכ"לית באתר היכרויות, מסבירה בריאיון לליסה בונוס ב-Washington Post שכאשר מוכרים סיפור אגדה למישהו שמחפש זוגיות, קשה מאוד להפריד בין ההיגיון לרגש. ובביצה מלאה בצפרדעים, נסיך תופס מייד את תשומת ליבנו. לכן, כאשר אנו פוגשים פתאום מחזר נלהב שמעוניין מאוד לקדם את הקשר, הוא מהר מאוד מתחיל להיראות לנו מבטיח ואטרקטיבי. "רוב מחפשי הזוגיות האלו מחפשים אהבה הרבה יותר מאשר שהם מחפשים מתחזים", מסבירה קפלן. "במקום להניח שהאינטראקציה מזויפת, אנחנו רוצים להאמין שזימנו אותה. אנחנו רוצים כל כך להאמין שמצאנו יהלום בלתי-מלוטש. נוכלים מקצועיים יכולים להיות מאוד משכנעים פשוט על ידי גילום הדמות שמישהו אחר היה רוצה שיהיו".
פרופסור ג'וי רמפרסד המתמחה במחקר אתרי ואפליקציות היכרויות, מחזקת בריאיון את דבריה של קפלן. לדבריה, הטיית האישור – נטייה פסיכולוגית לפרש מידע בדרך שתואמת את אמונותינו הקיימות – היא כוח עוצמתי. "אם תרצו להאמין שמשהו אמיתי, תראו אותו כאמיתי", היא אומרת. "הן [הקורבנות של חיות] חיפשו אהבה, והוא שיחק את התפקיד".
להיות אנושי זה לבטוח
ונסה בונס, פרופסור לפסיכולוגיה חברתית, כותבת ב- The Conversation שהצלחת הנוכלים נובעת מהעובדה שהם מנצלים את המנגנון הבסיסי ביותר שאנו מסתמכים עליו ביום-יום ליצירת תקשורת ושיתוף פעולה אפקטיביים בין בני אדם: אמון. "יש משהו אנושי עמוק בדחף הזה", היא כותבת. "בני אדם הם יצורים חברתיים, והנטייה לתת אמון באחרים טבועה בתוך ה- DNA שלנו […] ללא אמון קשה לדמיין את הצלחתן של יוזמות כמו Airbnb, שיתוף נסיעות או דמוקרטיה מתפקדת".
לדבריה, מחקרים מראים שבאופן כללי אנו נוטים לבטוח באחרים יותר מאשר לא לבטוח בהם, להאמין לדבריהם יותר מאשר לפקפק בהם, ולשתף פעולה עם הדרך שבה אחרים מציגים את עצמם יותר מאשר לחשוף ולבייש אותם בקלקלתם.
כך למשל, ניסויים הראו שוב ושוב כיצד אנשים מוסרים את כספם לזרים מוחלטים, רק משום שנאמר להם שהם משתתפים במשחק השקעות שבו הם צריכים להעביר את כספם למשתתף אחר בתקווה שהוא יעזור להם להחזיר את ההשקעה. המעניין הוא, שלמרות שנבדקים היו סקפטיים לגבי החזר ההשקעה, הם עדיין בחרו לתת את כספם. במילים אחרות, למרות החששות הם עדיין בחרו לבטוח בזר מוחלט עם כספם.
"בני אדם הם יצורים חברתיים, והנטייה לתת אמון באחרים טבועה בתוך ה-DNA שלנו. ללא אמון קשה לדמיין את הצלחתן של יוזמות כמו Airbnb, שיתוף נסיעות או דמוקרטיה מתפקדת".
באופן דומה, לדבריה, "כפי שאמון הוא ברירת המחדל של אינטראקציה אנושית, כך הנחת העבודה שהאחר דובר אמת היא הבסיס לתקשורת". בלתי אפשרי לקיים תקשורת עם אדם שאנו מניחים שמשקר. אם היינו מפקפקים ומאתגרים כל משפט שנאמר לנו, לא היינו מגיעים לשום מקום בשיחה. מחקרים אף מצאו ראיות להטיה שמכונה "ברירת המחדל של האמת". בניסוי שנערך בנושא השמיעו לנבדקים הצהרות שונות שאותן היו צריכים לתייג כנכונות או שקריות. בחלק מהפעמים הפריעו לנבדקים כך שהם לא יכלו לשמוע או להבין את המידע בשלמותו. הניסוי הראה שכאשר אנשים לא מצליחים לעבד מידע או שהוא אינו לגמרי ברור להם, הם פשוט מניחים שהוא נכון.
ומה קורה כאשר אנחנו מתחילים לחשוד שמשהו או מישהו אינו כפי שהוא נראה? לדברי בונס, תיאוריות סוציולוגיות גורסות שאנו מרגישים לא בנוח לחשוף ולהאשים אדם אחר. גם אם נהיה עדים למעשה שאנו לא מסכימים איתו, רוב הסיכויים שלא נאמר כלום בקשר לכך. לכן, במקרה של המתחזה אנה דלבי, למשל, גם אם אחד מבני לווייתה היה חושד שמשהו אינו כשורה, סביר להניח שהיה שומר זאת לעצמו וממשיך לשתף פעולה. כך, מבלי שיהיה מודע לכך, הוא מזין ומחזק את רשת ההונאה.
לא כל הנוצץ זהב
אם כן, עם כל כך הרבה הטיות פסיכולוגיות ופרצות טכנולוגיות שעובדות לרעתנו, אין פלא שאנו ממשיכים ליפול שוב ושוב בטריקים הישנים ביותר בספר. מה בכל זאת ניתן לעשות בכדי להישמר ממתחזים? בונס, כמו גם קווין מאהר מחברת הביטוח New York Life, מציעים לנקוט בכמה אמצעי בטיחות ולשאול את עצמנו כמה שאלות על מנת להגביר את החסינות שלנו מפני הונאות:
- האם החשבון של האדם שאני משוחח איתו אותנטי? מספר עוקבים גבוה אינו ערובה לכך שפרופיל המשתמש אינו מזויף. דרכים לאמת אותו הן באמצעות חיפוש ברשת של שם המשתמש או התמונות שמופיעות בו.
- לא חייבים להכניס כסף למשוואה בתחילתו של קשר רומנטי. על אף הרצון להרשים לפעמים את הצד השני, נוכל להצניע מידע פיננסי על אודותינו כגון המשכורת שלנו, השווי שלנו או הנכסים שברשותנו, ולנסות לא להיסחף עם רגשותינו ולהוציא כספים מעבר למה שמקובל בשלבים ההתחלתיים של היכרות רומנטית.
- האם אני באמת מעוניין להלוות לאדם הזה כסף? רק מפני שהטכנולוגיה כיום מאפשרת העברת כספים מיידית בלחיצת כפתור, אין זה אומר שצריך למהר ולהשתמש בה. זה בסדר לחשוב פעמיים לפני שאנחנו מלווים כסף למכר, ולשאול את עצמנו שאלות נוקבות כמו: עד כמה אנחנו באמת מכירים אותו? האם אנחנו בטוחים ביכולת שלו להחזיר לנו את הכסף? מה יקרה אם ההלוואה לא תוחזר? כיצד זה ישפיע עלינו או על היחסים בינינו לבין אותו מכר, והאם אנחנו מוכנים להתמודד עם ההשלכות במקרה כזה? במידה והחלטנו להלוות כסף, לגיטימי וראוי לגבות את ההלוואה בהסכם חתום ובערבויות מצד הלווה.
- הזדמנות עסקית או השקעה נראית טובה מדי מכדי להיות אמיתית? סביר מאוד להניח שהיא אכן כזו. אם ניקח את הזמן לפני ההחלטה , נבצע תחקיר מעמיק על החברה ובעלי התפקידים בה, נחפש גם את החסרונות ונתעמק באותיות הקטנות, ייתכן שנוכל לחסוך מעצמנו הרבה עוגמת נפש ונזק כספי.
- האם אנחנו שמים לב לנורות אדומות? ישנם מספר דגלים אדומים שניתן לזהות בקרב נוכלים או מתחזים: לרוב הם יפציצו אותנו בהצהרות אהבה והבטחות מופרזות שאינן תואמות את תקופת ההיכרות הקצרה, כמו גם ימהרו לשתף אותנו בבעיות והקשיים יוצאי הדופן בחייהם באופן שאינו הולם את רמת הקרבה ביניכם. בנוסף, נוכלים נוטים להתרגז ולכעוס באופן קיצוני כאשר אחרים אינם משתפים פעולה עם תוכניתם. בונס מציעה לחכות 3 חודשים לפני שאנחנו מחליטים להתמסר לבן זוג חדש שהכרנו ולהאמין להבטחותיו.
- לעיתים הרגש מצליח לערפל את שיקול דעתנו. כשאנחנו משתפים את מה שעובר עלינו עםחברים ומשפחה, הם מסוגלים פעמים רבות לראות באופן אובייקטיבי את התמונה הגדולה ולעלות על סימני אזהרה שאולי פספסנו.
ייתכן שהנטיות להאמין בזולת, לסמוך עליו ולשתף פעולה איתו עשויות להיראות לנו כחולשות שמותירות אותנו פגיעים להונאות, אך האמת היא שעל פי רוב האינסטינקטים שלנו לא מטעים אותנו – ההיפך הוא הנכון. שקרים והונאות הם היוצא מן הכלל ולא הכלל, ורוב בני האדם ככל הנראה אכן כנים בכוונותיהם כלפינו. "ללא אמון אין שיתוף פעולה, ללא ההנחה שאחרים דוברי אמת אין תקשורת, וללא קבלת האחר כפי שהוא מציג את עצמו לא יכול להיבנות הבסיס שעליו מושתתות מערכות יחסים", כותבת בונס. אומנם תכונות אלה עשויות להוות נקודות תורפה במקרים מסוימים, אך למעשה הן התמצית של מה שהופך אותנו לאנושיים. אם נזכור לתת מקום לתכונה אנושית נוספת – סקרנות – נוכל מצד אחד להמשיך לחקור אינטראקציות חברתיות חדשות, ומצד שני להשאיר בהן בהתחלה מקום בריא של ספקנות שתסייע להגן עלינו.
תמונת כותרת: Ishan@seefromthesky / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מרומא העתיקה ועד עידן G5 – מדוע אנחנו נמשכים לתיאוריות קונספירציה?
ההרצאה השבועית של TED: מתי ולמה תחושת הרמאות עשויה להפוך למשתלמת?
לקרוא בין השקרים – מה תפקידם בחיינו וכיצד העולם היה נראה בלעדיהם?
עוד מרדיו מהות החיים:
המניע: אלון נוימן צולל אל חקר השקר - האם יש דבר כזה אמת בכלל?
