השם הפרטי הוא עוגן של ביטחון בזהות שלנו, האישיות כולה מגולמת בצירוף האותיות שמייצג אותנו. ואולם, התבוננות רחבה בתופעה האנושית של מתן שמות מגלה שהרכיב הכה בסיסי ואינטימי הזה בחיינו, לא רק מופקע מידינו, אלא שמעולם לא היה באמת פרטי. מה המשמעות של כך ביחס למי שאנחנו?
בפניות רשמיות, בני אצולה משתמשים לעיתים בגוף שלישי או בצורת רבים (למשל, "מה תרצו לשתות", כפנייה לדוכסית בגפה). סגנון הדיבור הזה נועד להבהיר שהמעמד או התפקיד גדולים מהאינדיבידואל עצמו. עבור מי שלא התחנכו על ברכי האריסטוקרטיה מדובר באקט משעשע שפוגשים בעיקר בסאטירה על יומרנות. בשבילנו גוף ראשון יחיד ('אני') הוא די והותר.
בגינון התרבותי הזה מסתתרת מסקנה שעשויה להיות מרחיקת לכת: דיבור בגוף ראשון מלמד שאנחנו לא באמת זקוקים לשם כשלעצמנו. עבורנו, אנחנו לא השם שלנו, אלא סתם 'אני'. אם היינו נקלעים לאי בודד, ספק אם היינו הוגים את שמנו ולו פעם אחת, כלומר, בטרם נסתתרה בינתנו.
ואולם, אם איננו זקוקים לשם שלנו, למי ולשם מה הוא נועד? ומה טיב מערכת היחסים שלנו עם הייצוג המילולי שיש לנו עלי אדמות? שכן למרות הכול, אי אפשר להתכחש לטענה שהזהות שלנו כרוכה בשם שלנו באינספור קשרים בלתי ניתנים להתרה; עבור כל העולם, אנחנו זה השם שלנו.
קצת אור על משבר הזהות הזה יכול לשפוך הסיפור של ענקית האופנה זארה. סוזי הנסן מספרת ב-New York Times שאמאנסיו אורטגה, מייסד החברה, אהב מאוד את הסרט זורבה היווני כשפתח את החנות הראשונה בעיר לה-קורוניה אי אז ב-1975, ובחר לקרוא לה על שם הגיבור. אבל מהר מאוד הוא גילה כי שני בלוקים משם הקדים אותו בר מקומי, והשם הכפול יצר בלבול בקרב לקוחות שני העסקים. את האותיות שכבר נוצקו להתנוסס על חנותו הוא נאלץ לארגן מחדש. על פי אחת הגרסאות, הגיעה ה-A הנוספת מסט חלופי שהזמין וכך הפך זורבה – לזארה.
"אנחנו לא באמת זקוקים לשם כשלעצמנו. עבורנו, אנחנו לא השם שלנו, אלא סתם 'אני'. אם היינו נקלעים לאי בודד, ספק אם היינו הוגים את שמנו ולו פעם אחת, כלומר, בטרם נסתתרה בינתנו".
האנקדוטה הזו היא תמצית כל הסיפור: היא מלמדת שהשם הוא לא ייצוג ייחודי חד-פעמי ומושלם שניתן לנו, אלא תוצר של מיקום, תזמון, נסיבות ושיקולים רבים אחרים שבינם ובינינו אין בדל של קשר, חוץ מהשם שלנו, כמובן. היא מלמדת שהשם שלנו זכאי לקיומו אך ורק בתוך רשת של הקשרים חברתיים, תרבותיים והיסטוריים; שבמובן מסוים, השם שלנו לא שלנו, אלא של הציבור.
לכך עשויות להיות השפעות לא מבוטלות על האישיות, כמו גם על מסלול החיים, על הבחירות שלנו ולמעשה על כל היבט בחיינו.
עבור אחרים השם שלנו הוא תקציר לרקע שלנו
הרעיון שהשם משפיע על מסלול חיינו קיים בתורות שונות, אבל מעבר להיבטים המיסטיים או הרוחניים המיוחסים לצירוף האותיות, לשם שלנו יש אפקט מאוד ארצי וממשי על הבחירות שאנחנו עושים, על מערכות היחסים שלנו עם הסביבה, ולמרבה ההפתעה אפילו על המראה החיצוני שלנו. זה נובע משני גורמים בעיקר: היחס של הסביבה כלפינו והיחס שלנו כלפי השם שלנו.
הנחת המוצא הראשונה שיש לקבל כדי להבין כיצד השם יכול לקבוע גורלות היא ששמות שונים נושאים מטען תרבותי-חברתי שלם, שעבור אחרים מהווה תמצית לרקע שלנו. היוריסטיקה האולטימטיבית שעל בסיסה אפשר לנחש מי ומה אנחנו.
למעשה, כפי שעולה ממחקר משותף לקולג' האוניברסיטאי בלונדון ולאוניברסיטת אוקלנד בניו זילנד, המידע האתנו-תרבותי והסוציו-אקונומי שהשם שלנו אוצר נפרש על פני רשת גלובלית. במסגרת המחקר נערכו אנליזה ומיפוי של מעל 100 מיליון שמות ברחבי העולם, אשר חשפה כי ניתן לגבש אותם לאשכולות. הללו, מסביר עורך המחקר ד"ר פאבלו מטאוס, מראים כיצד הרקע של ההורים עובר לדורות הבאים דרך השמות אפילו אחרי הגירה למדינה ותרבות שונה. "הראנו כיצד שמות יכולים לשמש לסיווג 'אוטומטי' של אינדיבידואלים לקהילות תרבותיות, אתניות ולשוניות", הוא כותב. "המאמר מדגים בבירור שהאופן שבו אנשים בוחרים את שמות ילדיהם רחוק מלהיות אקראי, ומשקף קרבה משפחתית ותרבותית, גורמים גיאוגרפיים וקשרים חברתיים אפילו בעולמנו המאוד מחובר".
הסניף הראשון של זארה בלה-קורוניה. לולא הבר הסמוך, הייתה החנות זוכה לשם זורבה. צילום: Imaxe Press / shutterstock
ואם זה תקף ברמה הגלובלית, קל וחומר במעגלים קטנים יותר, כששפע ניואנסים מקומיים של משמעות מצטרפים למטען. קחו למשל את המקרה של החלוצים האמריקאים. כפי שמספרת רות גרהאם ב-Boston Globe, מחקר מצא שתושבי מדינות המערב נוטים לתת לילדיהם שמות מיוחדים בהשוואה לאנשי החוף המזרחי שדבקים בשמות אורתודוקסיים יותר. "אותם ערכים שדחפו את המתיישבים מערבה משפיעים עתה על העדפה מערבית לשמות בלתי שגרתיים". כך, שם בלתי שגרתי בארה"ב נושא עימו את ערכי החלוציות על כל המשתמע מהם. דבר דומה מתרחש גם בתרבויות אחרות. על פי ניל ברדס ב-BBC, באנגליה של המהפכה התעשייתית היה נפוץ בקרב מעמד יודעי הקרוא וכתוב לקרוא לילדיהם על שם דמויות מספרים של דיקנס. שמות כמו דייזי, פלורה ורוז, אפוא, הביעו משהו על ההשכלה של ההורים.
בעברית אנחנו אפילו לא זקוקים לדוגמאות. כמעט כל שם שנזרוק יהיה ניתן לסיווג די ברור, ואפילו לא מדובר על שמות משפחה. למרות שלכאורה הכול פתוח בפני הורים לילדים, קבוצות שייכות שונות נוטות לשאוב מתוך איזשהו מאגר ייחודי להן המשקף את הנורמות שלהן. בין אם זה לכנות על שם דמויות מקראיות, על שם סב, ובין אם להוסיף סיומת כלשהי, לקצר ככל הניתן, לשאוב מלעז וכן הלאה – יהיה לנו די פשוט לזהות את הקבוצה ומה בדיוק ניסו ההורים לעשות פה. כפי שמציינת גרהאם, לשמות אין שום תמריץ כלכלי ולכן הם מספקים הצצה עמוק אל תוך עולם הערכים של ההורים.
היזון חוזר
בהתחשב בכל אלה, מרגע שאנשים שמעו את השם שלנו נוצרת ספירלה של ציפיות בהיזון חוזר: הם מתייחסים אלינו על בסיס הסטריאוטיפים שנלווים לשם שלנו, ואנחנו מגיבים בהתאם. במצטבר, האינטראקציות האלה יוצרות בקרבנו הבנה של איך אנחנו אמורים לפעול במצבים מסוימים, איך להתנהג בסיטואציות שונות, כיצד עלינו להגיב ולבחור.
זה לא שכל האישיות שלנו מבוססת על המנגנון הזה – רחוק מכך. אבל נראה שההשפעה שלו בכל זאת חזקה מספיק כדי לייצר מגמות. ראיות מחקריות יש למכביר. ב-New Yorker מביאה מריה קוניקובה מחקר שהראה כי "שם הילד השפיע על היחס שהוא או היא קיבלו מהמורה, וההבדלים הללו ביחס היתרגמו לציונים במבחנים". במקרה זה, ההשפעה הייתה המטען החברתי שנשא השם: "ילדים עם שמות שנקשרו למעמד סוציו-אקונומי נמוך […] זכו לציפיות נמוכות מהמורה. שלא במפתיע, הביצועים שלהם אחר כך היו נמוכים ביחס לעמיתיהם". המנגנון עובד גם הפוך. מחקרים הראו שמילדים עם שמות אסיאתיים מצופה להצטיין במתמטיקה, וכתוצאה מתייחסים אליהם מראש כמצטיינים רק על בסיס השם. אם כן, ילד שבאינטראקציות שלו עם הסביבה מקבל יחס של ציפיות נמוכות עלול לקבל רושם על עצמו של לא-יוצלח ולנהוג בהתאם. הסביבה תראה שהילד 'באמת' לא-יוצלח והנבואה הולכת ומגשימה את עצמה.
"באנגליה של המהפכה התעשייתית היה נפוץ בקרב מעמד יודעי הקרוא וכתוב לקרוא לילדיהם על שם דמויות מספרים של דיקנס. שמות כמו דייזי, פלורה ורוז, אפוא, הביעו משהו על ההשכלה של ההורים".
זה נכון גם עם מבוגרים וגם בתחומים אחרים, כפי שמדגים ד"ר כריסטיאן ג'ארט ב-BBC Future. מחקר שנערך בגרמניה מצא כי בעולם הדייטינג השם לבדו יכול לקבוע גורלות. "אנשים עם שמות שנחשבים לא באופנה באותה תקופה (כמו קווין) היו בעלי סיכויים גבוהים יותר לקבל דחייה בהשוואה לאנשים עם שמות שהיו יותר פופולריים (כמו אלכסנדר)". במקרה הזה עוד אפשר להקל ולומר שאולי לאור ההשלכות המשמעיות האפשריות שיש לבחירת בן זוג על חיינו, ניתן להבין את התערבותם של שיקולים לא רציונליים או אינטואיטיביים. אבל נמצא שגם אינטראקציה חד-פעמית עם זרים מושפעת מהשם שלהם. מחקר אחר מצא כי "משתתפים נטו שלא לעזור לזרים בעלי שם עם דירוג שלילי (סינדי ושאנטל היו השמות בעלי הדירוג השלילי ביותר) לעומת זרים עם שמות שקיבלו דירוג חיובי (סופי ומארי דורגו הכי חיובי)".
נשים בשם קייטי, למשל, נטו יותר לתרום כסף לשיקום אחרי הוריקן קתרינה, בגלל האות הראשונה בשמן. צילום: Tad Denson / shutterstock
מכאן נגזרת המסקנה המתבקשת: "אפשר לדמיין שקשה להיות אדם חם וסומך אם אתה חווה דחייה חוזרת ונשנית על בסיס השם שלך". ממצא מעניין שתומך במסקנה הוא שהאנשים בעלי השמות שקיבלו דירוג נמוך בעולם הדייטים סבלו גם מהערכה עצמית נמוכה ומביצועים אקדמיים ירודים. על פי ג'ארט, זה מרמז על כך שלהצטברות ארוכת שנים של אינטראקציות מבוססות שם עשויה להיות השפעה ממשית על האישיות. זו ראייה נסיבתית לכך ששם לא פופולארי משפיע על תחומים שונים בחיים.
ואם יש תופעה שמדגימה את השפעת השם בצורה המוחשית ביותר, ייתכן שהיא זו שעליה מדווחות אפרת לבני וקייסי וורבר במגזין Quartz – השפעת השם על המראה החיצוני שלנו. הן מתארות מחקר שנערך באוניברסיטה העברית במטרה לבדוק האם השם יכול להשפיע על תכונות פיזיות כמו הבעות פנים. הנחת היסוד הייתה ש"לכל שם מקושרים תכונות, התנהגויות ומראה, וככזה יש לו משמעות וסכמה משותפות בחברה".
נבדקים משני סוגים השתתפו במחקר – אנשים ובינה מלאכותית – ושניהם הצליחו לזהות, מבין מבחר אפשרויות, את השם הנכון של אדם בתמונה מסוימת, בדיוק סטטיסטי מספיק כדי לפסול את האפשרות של יד המקרה. במילים אחרות, הרקע שהשם נושא עימו כמו נחרט לאורך השנים בתווי הפנים מאינטראקציה אחת לשנייה. ההסבר לתופעה דומה למקרים הקודמים. "מכיוון שיש לנו רעיונות משותפים לגבי מה השם מרמז, אנשים עם השמות הללו עשויים 'לגדול לתוכם' באמצעות אימוץ ההתנהגות המצופה מהם, הבעות פנים ומראה […] המסר עובר הלוך ושוב ובא לידי ביטוי במראה, בטיפוס-פנים לאנשים בעלי אותו שם". הכותבות מסבירות כי למשל מילדה שנקראת על שם פרח – נניח ורד – החברה תצפה להיות נשית, חייכנית וחיובית, וכתוצאה הילדה תאמץ ותיישם את הנורמות התרבותיות הללו.
איזו סופת הוריקן חביבה עלינו?
במקביל ליחס של הסביבה כלפי השם שלנו, קיימת דרך נוספת שבה השם מכתיב גורלות, אם כי קיים דיון לגבי עוצמת ההשפעה שלה בפועל. היא מכונה "דטרמיניזם-שיומי" וזו הנחת היסוד השנייה שיש לקבל: הנטייה שלנו להימשך לדברים שקרובים לשם שלנו.
"לשמות אין שום תמריץ כלכלי ולכן הם מספקים הצצה עמוק אל תוך עולם הערכים של ההורים".
ג'.ו. צ'אמרי מסביר ב- Science Focus כי שמות מסוימים נשמעים מתאימים לתפקידים ספציפיים יותר מאחרים וכי המתאם הזה משפיע על בחירות קריירה של אנשים. למשל יוסיין בולט – ששם משפחתו יכול להיות מתורגם כ'ברק', 'חזיז' או 'לברוח' – מתאים למסלול חייו כמעט באופן גורלי. לדבריו, קיימת טענה שיש ריבוי של רופאי שיניים בשם דניס, ושל עורכות דין בשם לורה, כיוון שבאנגלית המקצועות נהגים דומה לשם: dentist ו- lawyerבהתאמה.
תופעה דומה נמצאה גם עם האות הראשונה של השם במחקרים שהראי כי אנשים נטו יותר לתרום כסף לשיקום, אחרי סופות הוריקן ששמן התחיל באותה אות ראשונה. לפי הסברה הזו, אותיות השם שלנו הן כוח מגנטי בלתי נראה בחיינו שבצמתים שונים מושך אותנו מבלי שנבחין לבחור בדרכים מסוימות על פני אחרות.
לקחת בעלות על השם
לכל האמור לעיל יש לשדך פתק עם הסתייגות, שלמעשה כבר נגענו בה: פעמים רבות שמות נובעים מאופנה חולפת. כפי שכותב ברדס ב-BBC, שמות שהולכים ומחלחלים מקובעי הטון (לרוב מעמד המשכילים) לכלל החברה, בשלב מסוים מאבדים פופולאריות וננטשים. כך ניתן לראות תנודות על פני עשורים שלמים, כששמות זוכים לתהילה וכעבור כמה שנים נשמעים מיושנים.
כפועל יוצא, האופן שבו מתייחסים לאדם על בסיס שמו נתון לשינויים. מה עוד שעם המעברים בחיינו אנו מחליפים גם נקודות ייחוס. שם נדיר שביישוב קטן זכה ללעג, יכול להיחשב אצילי ומקורי כשמגיעים לאוניברסיטה או לעיר חדשה למשל.
ואולי יותר מהכול, כמו שהשם "עושה" אותנו כך אנו יכולים "לעשות" את השם. אינטראקציה ראשונית היא לא סוף העולם, והפעולות והבחירות שאנו עושים יכולות לשנות את יחסם של אחרים לשם שלנו. בהתנהגות שלנו אנו יכולים 'לחנך-מחדש' את הסביבה ולמעשה לעשות שירות כפול, לנו ולכל בעלי אותו שם. קשה לחשוב על דרך טובה יותר להביע הזדהות עם נושאי שמנו באשר הם.
תמונת כותרת: Natalia Deriabina / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
העצמי שלנו מורכב מחלקים פיזיים ונפשיים מרובים – מה הופך אותם לישות אחידה?
ההפתעות שמגלים כאשר מטפסים מספיק גבוה על אילן היוחסין שלנו
הביולוגיה שלנו קובעת איזה בני זוג נהיה ומאפיינים נוספים שלנו – האם זה ניתן לשינוי?
עוד מרדיו מהות החיים:
