מחקר חדש תומך בהשערה שלמים יש זיכרון ו`יכולת למידה`

האם הגשם והנהרות מסוגלים להעביר מידע?

בועז מזרחי | 30 ספטמבר, 2015

אנו חיים בעידן שמכונה לעתים "אוקיינוס האינפורמציה", אבל מי חשב שמחקר במכון לתעופה וחלל של אוניברסיטת שטוטגרט – ייתן משמעות מילולית לביטוי?

ההשערה כי למים יש זיכרון מזוהה יותר מכל עם המדען הצרפתי ז'אק בנבנישתי, אשר פרסם ב-1988 מאמר בו טען כי לכל טיפת מים יש דפוס ייחודי הנובע מתהליך ביולוגי שחל בהם, ממצא שתמך בקונספט של הומאופתיה. המחקר שלו גרר ביקורות מצד אקדמאים בעולם שהטילו ספק ואף חשדו במהימנותו של בנבנישתי.

אולם בשנים האחרונות הגיע חיזוק משמעותי לטענה הזו, שיכול לבצע מהפכה בתפיסה שלנו את העולם. מדענים מאוניברסיטת שטוטגרט ביצעו ניסוי פשוט למדי: הם נתנו לאנשים שונים מים מאותו מקור וביקשו מהם ליצור מספר טיפות בדיוק באותו זמן. לאחר מכן בחנו המדענים את טיפות המים שיצרו האנשים השונים תחת מיקרוסקופ וצילמו אותן. התוצאות הראו כי טיפות שהגיעו מאותו אינדבידואל היו כמעט זהות, אך הדפוס שלהן היה ייחודי לאדם שיצר אותן. לעומת זאת, טיפות שהגיעו מבני אדם שונים יצרו דפוסים שונים. ההשערה היא כי כאשר המים באים במגע עם האנשים השונים, הם אוספים ממנו פרטי מידע ייחודיים, מה שבא לידי ביטוי בצורות שהם יוצרים תחת המיקרוסקופ.

כדי לחזק את ההשערה החוקרים ביצעו ניסוי נוסף שבודק אילו שינויים חלים כאשר מים באים במגע עם עצמים שונים. הפעם הם הניחו פרח בקנקן מים וגילו כי כל הטיפות מאותו קנקנן היו דומות. כשהכניסו פרח מסוג אחר, הטיפות נותרו אחידות לקנקן, אך כבר נראו אחרת לגמרי מהפרח הקודם. בשני הניסויים המים 'הנקיים' הגיעו מאותו מקור כדי לוודא שנקודת המוצא היא זהה ורק התערבות חיצונית גורמת לרכישת המידע.

המדענים שחקרו את התופעה מסבירים שעל פי התוצאות האלה, המים יכולים לשאת מידע בכל מקום שהם עוברים. למשל מי נהר באגן הניקוז אינם מכילים מידע רב, אך ככל שהם זורמים הם באים במגע עם עוד ועוד חומרים, ואוספים בדרך את החתימה שלהם. כשהם מגיעים לים המים כבר עתירי אינפורמציה. במובן מסוים, זה הופך את האוקיינוסים ממחסום שמפריד בין יבשות ואנשים, למאגר מידע בלתי נתפס המחבר אותנו ברשת גלובלית של אינפורמציה – כשהגשם הוא אמצעי התקשורת המפיץ את המידע שבמים לכל העולם.