תחילתה המאוחרת של ידידות מופלאה – כיצד רוכשים חברים חדשים בבגרות?

לא תמיד קל למצוא את הזמן להכיר אנשים חדשים או להתגבר על המבוכה הכרוכה בכך. מצד שני, "לא טוב היות האדם לבדו". ואולם, המנגנונים הקוגניטיביים להתגברות על המכשול קיימים בכולנו, צריך רק ליישם אותם בהקשר המתאים. כיצד אפקט החשיפה ואפקט פיגמליון, בין השאר, עשויים לשדרג את חיי החברה שלנו גם בגיל מבוגר?

ירדן להבי | 2 מאי, 2022

בגיל 4, לעיתים די בחצי שעה של משחק משותף בגינה השכונתית כדי ששני ילדים זרים לחלוטין יכריזו שהם החברים הכי טובים. בגיל 40 לעומת זאת, ובבגרות בכלל, הסיפור שונה לגמרי. כמבוגרים, רכישת חברים חדשים דורשת מאיתנו מאמץ מודע שלא פעם כולל מבוכה או חששות מדחייה. מדוע מה שבא בקלות בילדות נעשה קשה יותר ככל שעוברות השנים? חוקרים בתחום החברות משתפים מדוע יצירת חברויות היא עניין מאתגר כל כך, למה בכל זאת שווה להתאמץ לפתח אותן ואיך ניתן להקל על עצמנו בדרך.

על פי פרופסור לפסיכולוגיה וחוקרת החברות מריסה ג. פרנקו, בגילאי הילדות רכישת חברים מתרחשת בצורה אורגנית, כלומר באופן טבעי וללא מאמץ. בתקופה זו, שלא כמו בגילאים מבוגרים יותר, נוטים להתקיים שני תנאים שנמצאו כחיוניים להיווצרות חברויות איכותיות: אינטראקציות חוזרות בלתי-יזומות וחשיפת פגיעות משותפת. לדבריה, ככל שאנו מתבגרים החיים מזמנים לנו פחות ופחות הזדמנויות כאלו.

אם תחשבו על כך, בילדות אנו נהנים משפע רב של אינטראקציות חוזרות בלתי-יזומות עם בני גילנו: אנו מבלים עימם כל יום בגן או בבית הספר, ואז פוגשים בהם שוב באירועים מחוץ לכותלי המסגרות כגון ימי הולדת. מכיוון שהחלוקה למסגרות היא לרוב גיאוגרפית, ישנו סיכוי גדול שנפגוש באותם ילדים גם בחוגים, בפעילויות מקומיות או במגרשי המשחקים בשכונה.

במגזין Psyche מסבירה פרנקו שהדבר תורם ל"אפקט החשיפה" – נטייה פסיכולוגית שגורמת לנו לחבב אדם אחר ככל שאנו נחשפים אליו יותר, רק מעצם העובדה שהוא מוכר לנו. מעבר לכך, מחקרים הראו שישנה אף נטייה לחבב מישהו אם אנחנו יודעים מראש שאנו עומדים לפגוש בו שוב.

"בדומה למערכות יחסים רומנטיות מתן אמון בחבר חדש משמעותו להיפתח ולהותיר את עצמנו חשופים לפגיעה".

בזמן שבקרב ילדים מפגשים חוזרים כאלו נוצרים בצורה טבעית ללא שם מאמץ מצידם, אצל מבוגרים הסיפור שונה בהרבה. ככל שאנו מתבגרים, אנו יוצאים מסביבתנו הגאוגרפית המקורית ונטמעים בסביבות חדשות שמערבות אנשים מאזורים שונים, כמו במקומות עבודה. וגם באלו, האינטראקציות עם אחרים נוטות להיות מקצועיות ופונקציונליות יותר, כך שרוב ההזדמנויות ליצירת זמן איכות משמעותי שיכול להתפתח לחברות נדחקות לשעות הפנאי שלנו.

הדבר מאתגר במיוחד, מפני שבניית חברות דורשת זמן. מחקרים העריכו שנדרשות כ-50 שעות של אינטראקציה משותפת בשביל שמכר יהפוך לחבר, ויותר מ-200 שעות על-מנת שיהפוך לחבר קרוב. הבעיה היא, מזכירה פרנקו, שעם השנים אנו גם נתונים ליותר מחויבויות ואילוצים בלוח הזמנים שלנו, מה שגורם לשעות הפנאי שלנו להצטמצם.

כשהחששות מעכבים אותנו

אם לא די בתנאים הסביבתיים שמקשים עלינו ביצירת חברויות בדרך אורגנית, פרנקו מציינת שישנם גם קשיים פנימיים ורגשיים שמגבילים אותנו בכך ככל שאנו מתבגרים. הפסיכולוגית אנסטסיה הורניס מספרת כותבת ב- The Conversation שביחס לילדים, למבוגרים קשה יותר לבטוח ולהיות מושקעים רגשית באנשים חדשים. בבגרות אנו מפתחים יותר מודעות עצמית וחששות חברתיות, ואנו למודי ניסיון מדחיות שחווינו לאורך השנים. "בדומה למערכות יחסים רומנטיות", כותבת הורניס, "מתן אמון בחבר חדש משמעותו להיפתח ולהותיר את עצמנו חשופים לפגיעה".

בנוסף, על פי מרים קירמאיר, תרפיסטית וחוקרת חברות, חלק מהאנשים חשים שזוהי בושה להתאמץ בכדי להכיר חברים חדשים. פעמים רבות הדבר עלול להוביל לחרדה חברתית ולחששות נוספים שפוגעים במוכנות שלנו לחשוף את עצמנו להיכרויות חדשות.

פרנקו מחזקת זאת ומסבירה שהפחד מדחייה והחששות האחרים עלולים להוביל לשני דפוסי הימנעות שמקשים עלינו ביצירת חברויות חדשות (במודע או שלא במודע): גלויה וסמויה. כשאנו נוהגים בהימנעות גלויה, מלכתחילה לא נכניס את עצמנו לסיטואציות שבהן אנו עשויים להכיר אנשים חדשים. כך למשל נסרב להזמנות לאירועים או למפגשים חברתיים. לעומת זאת, כשאנו פועלים בהימנעות סמויה, אנו עשויים להגיע למפגשים שכאלה, אך לא ליצור קשר עם הנוכחים. לדוגמה, נוכל לשבת במפגש אך להיות שקועים בטלפון או לשחק עם החתול של המארח במשך כל הערב. גלוי או סמוי, מכוון או בלתי-מודע – היכולת שלנו לפתח חברויות נפגעת.

לעיתים אנו מעדיפים לשקוע במסך הטלפון שלנו מאשר להתאמץ להכיר מישהו חדש.

צילום: Zamrznuti tonovi / shutterstock

עם כל כך הרבה גורמים ומורכבויות, אין זה מפליא שעם השנים מעגל החברים שלנו הולך ומצטמצם: אנו מאבדים חברים ותיקים בקצב מהיר יותר מזה שבו אנו רוכשים חברים חדשים. פשוט בגלל שזה הרבה יותר מאתגר מהתקופה שבה היינו ילדים.

"אם לא ניזהר", מציינת פרנקו, "אנו עלולים למצוא את עצמנו ללא חברים בבגרותנו, וזה מצב שכדאי להימנע ממנו […] לא רק שחברים הם מקור להנאה ומשמעות בחיים, אלא שבלעדיהם אנו נמצאים בסיכון מוגבר לדיכאון". במחקר שפרנקו מצטטת אף נמצא שכמות הקשרים החברתיים שהיו למשתתפים הייתה ההבדל העיקרי בין אלו שהוגדרו כמאושרים ביותר לבין אלו שהוגדרו כהכי פחות מאושרים. ג'סיקה סטילמן מוסיפה במגזין Inc שחברים הם גורם משפר מצב-רוח ומפחית מתח, והם מסייעים לשמר את החסינות הרגשית שלנו, את הפתיחות המחשבתית ואת היכולות הקוגניטיביות שלנו כאשר אנו מתבגרים.

נראה שלמרות הקשיים הרבים, רכישת חברים חדשים בגיל מבוגר היא מאמץ ששווה להשקיע בו. כיצד נוכל להקל על עצמנו בתהליך?

זה לא הגיל, זה התרגיל

על פי פרנקו, בראש ובראשונה עלינו לזנוח את הרעיון שחברויות בגיל מבוגר ייווצרו מאליהן באופן אורגני, כפי שחווינו בילדות. "קחו אחריות במקום לחכות באופן פסיבי שזה יתרחש במקרה", היא כותבת. "אמצו את רוח היוזמה". הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בכניסה לסביבה חדשה, כמו מקום מגורים, עבודה חדשה או לימודים. יוזמה פירושה לא רק להגיע למפגשים חברתיים, אלא גם להציג את עצמנו לאנשים חדשים, לבקש מהם פרטי התקשרות, ליצור עימם קשר וליזום מפגשים נוספים.

בנוסף, היא ממליצה לנסות וליצור קבוצת חברים. "מחקרים מראים שהרבה יותר קל לתחזק חברות בקבוצה מאשר בין שני יחידים", מציינת פרנקו. מכיוון שיש בקבוצה הרבה יותר נפשות פועלות, גדל הסיכוי שמישהו מהם יסייע לשמר את הקשר או ייזום מפגשים.

כדי לעודד את "אפקט החשיפה" פרנקו מציעה ליזום לקבוצה מפגשים מתוכננים קבועים, כמו ערבי מפגש שבועיים, טיולים, או סבבי אירוח. כמו כן, כדי לחשוף את עצמנו ליותר הזדמנויות היא ממליצה להירשם למסגרות קבועות כגון חוגים, סדנאות, מועדונים וכדומה. "אם אנחנו רוצים לרכוש חברים חדשים, עלינו להתחייב ולהופיע במקום מסוים למשך מספר חודשים לפחות. אם אנחנו הולכים למפגש, מרגישים לא בנוח ולא חוזרים – אנחנו מפספסים. הודות לאפקט החשיפה, ככל שנתמיד נרגיש יותר בנוח ונכיר יותר אנשים שיתחילו לחבב אותנו עם הזמן. יש לצלוח את שלב המבוכה ולהמשיך לנסות, מכיוון שהוא רק זמני".

"אם אנחנו רוצים לרכוש חברים חדשים, עלינו להתחייב ולהופיע במקום מסוים למשך מספר חודשים לפחות. הודות לאפקט החשיפה, ככל שנתמיד נרגיש יותר בנוח ונכיר יותר אנשים שיתחילו לחבב אותנו עם הזמן".

ומה אם עצם המחשבה על יוזמה מעוררת בנו חרדה? פרנקו מציעה מספר אסטרטגיות שעשויות להקל גם על החסמים הפנימיים שלנו. על מנת להתגבר על הפחד מדחייה, היא טוענת שחיוני שנניח שאנשים מחבבים אותנו. "יש לנו נטייה לחשוב שהסיכוי שנידחה על ידי אחרים הוא הרבה יותר גבוה ממה שהוא באמת", היא מסבירה. מחקרים רבים הראו שכאשר מפגישים זרים ואז כל אחד מתבקש לדרג עד כמה האדם השני חיבב אותו לדעתו, התוצאה נוטה לרוב להערכת חסר.

בנוסף, ההנחה מראש שאנשים מחבבים אותנו מעודדת אפקט של נבואה המגשימה את עצמה ("אפקט פיגמליון"). ככל שאנו מניחים זאת יותר, טעונת פרנקו, כך הביטחון שלנו עולה. כך, למשל, מחקר שהיא מציגה הראה שכאשר נבדקים הניחו מראש שמחבבים אותם בסביבה חדשה, הם הרגישו בה יותר בנוח, וכתוצאה מכך נטו לשתף יותר פרטים על עצמם, להסכים יותר עם אחרים ולהיות במצב-רוח כללי טוב יותר. כל אלו, בתורם, תרמו לכשעצמם לאהדה של זרים כלפי הנבדקים.

חשיפה היא סיכון ששווה לקחת

מעבר לכך, מזכירה פרנקו, על מנת לרכוש חברים קרובים באמת, חיוני שתתרחש חשיפה ופגיעות משותפת. "אני זוכרת את הרגע המדויק שבו אחת מהקולגות שלי בעבודה הפכה לחברה אמיתית". היא מספרת. "שתינו קפה והחלטתי להודות בקשיים שהיו לי בעבודה. היא שיתפה בקשיים דומים – והחוויה המשותפת קירבה אותנו". מחקר בולט משנות ה-70 מחזק זאת. הוא מצא שככל שסטודנטים חשפו יותר מהפגיעות שלהם בפני שותפיהם לחדר, הדבר העמיק את החברות ביניהם.

על כן פרנקו מציעה לשתף אחרים בפרטים על אודותינו. לא בהכרח את סודותינו הכמוסים ביותר, אבל כן כדאי לדבר על התשוקות שלנו, התחביבים, החלומות, החששות, ולהתעניין באותם פרטים בחייהם. "אם אנחנו רוצים להעמיק את הקשרים שלנו, פגיעות היא הדרך לקדם זאת".

למודי ניסיון, ייתכן שבגיל מבוגר חשיפה ופגיעות נראות כמו סיכונים מיותרים שלקחנו בעבר והלקח נלמד. עם זאת, מול הסיכון שאנו לוקחים בדחייה, קיים גם הסיכוי להכיר חבר חדש, והיכרות זו שכרה בצידה. ואולי זו ההשוואה שכדאי לעשות – במקום לחשוב על פגיעה או על מבוכה, כדאי לחשוב על החברים הטובים ביותר שלנו ועל האפשרות לצרף אחד חדש לאוסף.