אל תשנאו אותה – מתי שנאה יכולה דווקא להועיל לנו?

שיפור הרווחה הנפשית, העלאת איכות החיים והנעת שינויים חברתיים חיוביים – כל אלו הם רק חלק מהיתרונות המפתיעים של ההכרה ברגש הידוע לשמצה, שנאה. מומחים מסבירים כיצד ההסתכלות עליו באור שונה עשויה לערער את התפיסות המסורתיות שלנו לגביו, ואולי אף לגבי אושר.

ירדן להבי | 20 מרץ, 2022

"אני שונא אותה!" צועק אחד הילדים בגן לאחר ריב עם ילדה אחרת. הגננת בתגובה ממהרת להרגיע: "מה פתאום, אסור להגיד 'אני שונא'. שונא זו מילה קשה. אתה מתכוון שאתה לא רוצה לשחק איתה עכשיו". שיח מעין זה עשוי להישמע לא פעם בסביבת ילדים.

מגיל צעיר מלמדים אותנו ששנאה היא אחד הרגשות השליליים והמסוכנים ביותר שקיימים, ושאל לנו לחוש אותה. אנו רגילים לחשוב עליה כעל כוח עוצמתי שעלול להוביל לתחושות פנימיות קשות, וכעל תוקפנות על סוגיה כאשר היא מופנית כלפי חוץ.

שנאה היא רגש מובחן מרגשות שליליים אחרים, כמו כעס למשל, אם כי משיק להם. על פי אתר Pediaa, כעס, הוא רגש ספונטני שמופיע באופן רגעי בלתי נשלט בתגובה למישהו שעורר את זעמנו בנקודת זמן ספציפית. לדוגמה, אם רגשותינו נפגעו או כבודנו נרמס. בדרך כלל כעס יחלוף לאחר זמן קצר יחסית. שנאה, לעומת זאת, היא רגש שמושרש עמוק הרבה יותר. גם היא תוצאה של כעס – הפעם קבוע ומתמשך – ועם הזמן מתווספת אליו גם טינה ועוינות. בניגוד לכעס שבהגדרתו מופנה כלפי בני אדם, שנאה עשויה להיות מופנית גם כלפי סיטואציות, בעלי חיים ואף אובייקטים דוממים. היא הרבה יותר עוצמתית ואינטנסיבית, והשלכותיה עלולות להיות מזיקות הרבה יותר. על פניו, אין בה שום דבר חיובי, והיה זה לטובה אם היינו יכולים לסלק אותה מחיינו.

עם זאת, ייתכן שלהכרה בתחושת השנאה ישנם גם אספקטים חיוביים שלא תמיד מוכרים לנו. על פי מומחים שונים בתחום הנפש, מדובר ברגש לגיטימי ולעיתים אף נחוץ, וכאשר אנו יודעים לעבד ולתעל אותו בצורה בריאה, הוא דווקא עשוי להיטיב עם חיינו וחיי הסובבים אותנו.

שון גרובר, עובד סוציאלי קליני, מטפל משפחתי ופסיכותרפיסט, טוען במגזין Psychology Today כי ישנם מקרים שבהם שנאה היא תגובה טבעית ומתבקשת. הבעיה מתחילה דווקא כאשר היא מודחקת. "שנאה לא מעובדת – כזו שאוגרים בבטן – כמעט תמיד הופכת רעילה ולבסוף מתפרצת באופן הרסני", הוא כותב. "היא פוגענית לא רק עבור האדם שחש אותה אלא גם כלפי האנשים שהיא מופנית אליהם". עם זאת, כאשר היא מבוטאת בצורה בונה, היא עשויה לשאת עימה אלמנטים מסוימים של ריפוי.

לפעמים כל מה שנחוץ הוא לשחרר קצת קיטור

כך למשל, הוא משתף מהקליניקה שלו, פגש לבקשת אמה נערה מתבגרת בשם סמנתה. האם סיפרה שבעבר הייתה סמנתה ילדה שמחה, אך מאז שהתגרשו הוריה נפלה לדיכאון עמוק והיא מסתגרת בעצב כל היום בחדרה.

כשפגש בנערה, היא אכן נראתה אומללה מאוד. בניסיון לדובב אותה, הוא שאל אם הסיבה לכך קשורה לגירושים. "פיה הפך לנוקשה בזמן שהיא נעצה את קצה הנעל שלה בשטיח והנהנה במתח", מתאר גרובר. "מה את שונאת הכי הרבה לגבי זה?" הוא שאל. לפתע סמנתה התפרצה: "אני שונאת את הריבים שלהם! אני שונאת את הצעקות שלהם! אני שונאת את זה שהם מצפים שאבחר צד!" גרובר ממשיך: "במשך 40 דקות שנאה נשפכה ממנה, זרם בלתי פוסק של זעם טהור ובלתי-מסונן".

בסוף אותו יום, גרובר מספר שקיבל שיחה מאמה של סמנתה בזו הלשון: "אני לא יודעת מה אמרת לה, אבל היה לנו את היום הכי טוב מזה זמן רב. סמנתה הייתה שוב כולה חיוכים. בילינו יחד בקניות, בארוחת צוהריים ובקולנוע. אני לא יכולה להודות לך מספיק".

"ממצאי המחקר הראו שגם חוויה של רגשות שנחשבים שליליים, כמו כעס ושנאה, עשויה להגביר את הרגשתנו הטובה ואת הסיפוק מחיינו, בשל עצם האפשרות לחוות את כל קשת הרגשות כפי שהיינו רוצים".

גרובר מסביר שלסמנתה היו סיבות מוצדקות לחוש שנאה, אך כל עוד היא לא יכלה לבטא אותה כהלכה, היא נשארה חסומה והובילה לדיכאון. עם זאת, "זו לא השנאה עצמה שגרמה לדיכאון של סמנתה", מבקש גרובר להבהיר, "אלא חוסר היכולת שלה להביע אותה".

מחקר בינלאומי שנערך ב-8 מדינות שונות ברחבי הגלובוס, וישראל ביניהן, מחזק טענה זו. על-פי מאמר שפרסם ה-BBC על אודות המחקר, התבקשו הנבדקים לציין אילו רגשות הם חווים בחייהם, ואילו רגשות היו רוצים לחוש יותר. לאחר מכן הם דירגו את מידת האושר הכללי ואת תחושת הסיפוק מחייהם.

ממצאי המחקר הראו שגם חוויה של רגשות שנחשבים שליליים, כמו כעס ושנאה, עשויה להגביר את הרגשתנו הטובה ואת הסיפוק מחיינו, בשל עצם האפשרות לחוות את כל קשת הרגשות כפי שהיינו רוצים. "מוטב לנו לחוש את כל האמוציות כאוות נפשנו, גם אם הן לא נעימות", מספרת ל-BBC ד"ר מאיה תמיר, חברה בצוות המחקר מהאוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר אנה אלכסנדרובה מאוניברסיטת קיימברידג' הוסיפה ש"ייתכן שהמחקר מאתגר את התפיסה הרווחת של אנשים לגבי אושר. הוא מערער על המדד המסורתי לאושר שמגדיר אותו כיחס מסוים בין רגשות חיוביים לשליליים".

שנאה מודחקת בונה מתח נפשי שסופו להתפרץ. תמונה: HappyRichStudio on Shutterstock

לדעת את עצמנו דרך השנאה

גם ד"ר בוורלי אמסל, מטפלת משפחתית ופסיכותרפיסטית, מאמינה שהיכולת לאפשר לעצמנו לחוש שנאה עשויה להיטיב עימנו במקרים מסוימים. במגזין הדיגיטלי Good Therapy היא מסבירה שהאפשרות לחוש שנאה ורגשות שליליים נוספים באופן חופשי מסייעת לנו להכיר את עצמנו ואת והקווים האדומים שלנו טוב יותר.

לטענתה, הדבר יכול לסייע לנו למשל לבטא את עצמנו ביתר בהירות כאשר מישהו פוגע בנו, או כאשר אנו רוצים להציב לאחר גבולות. "אם כל טווח הרגשות אינו זמין לנו", היא כותבת, "אנו נמצאים בסיכון של לא לדעת מי אנחנו ומה אנו רוצים, ובשל כך לחיות חיים ומערכות יחסים מצומצמים".

לדברי אמסל, ילדים רבים גדלים כאשר הם לומדים באופן ישיר או עקיף שלשנוא זה דבר רע. ואולם, מכיוון שזהו רגש טבעי ובלתי נמנע, הם עשויים לא להיות מודעים לכך שלעיתים הם נלחמים בעצמם לא לחוש בו.

"ילד שגדל עם האמונה ששנאה היא דבר רע, פעמים רבות חי עם החשש שאם הוא יחוש בה היא בהכרח תוביל לכך שיעשה מעשה רע או שינהג באופן מלא שנאה", היא אומרת. "אך למעשה, אנו לא חייבים לפעול על פי כל רגש שאנו חווים, וגם אם זה קורה, הפעולה יכולה להתבצע באופן הולם שאיננו הרסני".

קארן גורביץ, מחברת בתחום ההורות וההתפתחות העצמית, היטיבה לסכם זאת ב- Thrive Global. "כאשר אנחנו סקרנים לגבי עצמנו ולגבי איך שאנחנו מרגישים, שנאה היא קיצור דרך שמודיע לנו מה עובד בשבילנו ומה לחלוטין לא", היא כותבת. "היא עשויה להיות נהדרת כשהיא מספרת לנו מה מכעיס אותנו ואיפה התשוקות שלנו שוכנות. היא אינדיקציה לרגעים שבהם מישהו רומס את הגבולות או את הערכים שלנו, גם כאשר אנו אלו שבעצמנו רמסנו אותם".

להפוך את הפחם לדלק

כך למשל, מספק גרובר בהמשך מאמרו דוגמה נוספת לכוחה המרפא של הכרה ברגש השנאה. לדבריו, לא רק שביכולתה להגביר את הרווחה הנפשית שלנו, אלא שהיא גם עשויה להוות כוח מניע לפעולה לשיפור אספקטים שונים בחיינו. הוא מוסיף לספר על חבר שנאבק במחלה בשקט מאופק במשך כל שנותיו. בוקר אחד, הוא קם והכריז שהוא החליט שהוא שונא להיות חולה. הוא השתמש בשנאה הזאת על מנת לנהל מלחמה בבעיות הבריאות שלו. הוא שינה את התזונה שלו, התחיל להתעמל ולתרגל מדיטציה והפחית משעות העבודה שלו. "ההכרה בשנאה לא ריפאה אותו", כותב גרובר, "אבל היא בהחלט גרמה לו להיות יותר אנרגטי ושמח".

שנאה היא מקור עצום לאנרגיה. תחושות דיכוי וקיפוח הופכות למתח נפשי שמחפש פורקן. על כן, מסביר גרובר, כאשר היא מתועלת באופן פרודוקטיבי שאיננו הרסני, היא יכולה לשמש דלק לשינוי חיובי לא רק בחיינו האישיים, אלא בקרב החברה כולה. אל מול תופעות חברתיות מסוימות, שנאה עשויה להיות רגש הולם ואף חיוני. "שנאת חוסר צדק הובילה כמעט לכל התקדמות חברתית חיובית בתרבות האנושית", הוא כותב. לדוגמה, "מנהיגי זכויות אדם נקטו ביוזמות מכיוון שהם שנאו גזענות ואפליה. השנאה לדיכוי השלטון הבריטי הניעה את המהפכה האמריקנית".

אין עוררין על כך ששנאה היא רגש שלילי ולא נעים לחוותו, ורבים מאיתנו היו רוצים להימנע ממנו. עם זאת, מכיוון שהוא טבעי ואנושי כל-כך, ייתכן שלא כדאי להתעלם ממנו אם הוא עולה בנו. הכרה בשנאה, ולא השנאה עצמה, בעלת סגולות ריפוי ופוטנציאל לשינוי חיובי. "מעל לכל, שנאה היא טובה מכיוון שהיא חלק מהלקסיקון האמוציונלי שלנו", מסכמת גורביץ. "ואם זה מה שאנחנו מרגישים, זה חייב להיות בסדר. בגלל שאם זה לא בסדר, כל שנותר לנו לעשות הוא לשנוא את עצמנו על כך […] ובאופן כללי כאשר אנחנו שונאים את עצמנו, זוהי הזדמנות נהדרת לבדוק ברכות עם עצמנו מה אנחנו צריכים, ואם אנחנו יכולים להעניק זאת לעצמנו".

תמונת כותרת: David Knox on Unsplash