אתנחתא מוזיקלית: 10 יצירות קלאסיות מרגיעות והסיפור שמאחוריהן

איזו יצירה מצריכה 800 נגנים ואיזו נכתבה לצ'לו על ידי מלחין שלא ניגן בצ'לו מעולם? מיהו מאד-מן והאם ג'אז יכול להיות מדיטטיבי? מעבר להיותן נעימות להאזנה ומשרות נחת, אספנו עבורכם גם כמה סיפורים מעניינים במיוחד על היצירות הנבחרות.

תום לב-ארי בייז | 28 פברואר, 2022

בביוגרפיה של אהוד ברק, חייל מספר 1, מספר בן כספית כי במהלך שירותו בסיירת מטכ"ל נהג ברק להאזין למוזיקה קלאסית בדרך למבצעים של היחידה כדי להירגע ולהתמקד. לפי אתר תחנת הרדיו הניו יורקית למוזיקה קלאסית WQXR, גם נובאק ג'וקוביץ', שנחשב בעיני רבים לאחד הטניסאים הטובים בכל הזמנים, ידוע כאוהד מושבע של המוזיקה הקלאסית והאופרה. הוא נוהג להאזין להן באופן קבוע כדי להפיג מתחים לקראת תחרויות או אחריהן. שחקן הקריקט ומי שהיה קפטן הנבחרת האנגלית מייק ברירלי שיתף כי הוא אוהב במיוחד להתענג על קטע צ'לו מסוים מרביעיות רזומובסקי, בעודו נח באמבטיה. ופטי סמית, אחת מזמרות הפאנק-רוק פורצות הדרך והמובילות בעולם, המוכרת בסגנון הישיר והמחוספס שלה, מעידה על אהבתה ארוכת השנים ליצירותיהם של וגנר, ורדי ופוצ'יני. עוד לפני ימי הרוקנרול שלה (וגם תוך כדי), הייתה סמית פוקדת את השטיח האדום בכניסה לבית האופרה המטרופוליטנית בניו יורק.

לא בכדי אנשים מעולמות תוכן שונים מוצאים את השלווה ביצירות המוזיקליות הקלאסיות. אולי זו חוכמה קדומה ואולי זה מדע מדויק שאינו מאכזב. כך או אחרת, לאוזן קשבת מוצעת חוויה שיש המתארים אותה כהתגלמות היופי. אנחנו כבר יודעים שחשיפה לסגנונות מוזיקה חדשים במהלך החיים הבוגרים היא מאתגרת. עם השנים, המוח הופך מאולחש לניואנסים מוזיקליים ועלולה להיווצר תחושת רתיעה או שעמום מול החדש. אך אנחנו גם יודעים שאחד הדברים הבריאים למוחנו הוא להתעקש לחשוף אותו לתוכן חדש וכי בהדרגה ועל ידי חזרות, האוזן הופכת מורגלת והיופי מתגלה.

עבור המעוניינים בהתחלה רכה, אספנו 10 יצירות קלאסיות נעימות. בלי טונים גבוהים מפתיעים באמצע, נטולות עומס מאתגר. כל שצריך הוא לתת להן להתנגן בווליום נוח, להישען לאחור וליהנות מהתנסות ראשונית מונגשת. אולי אפילו תגלו לאיזה מלחין או מבצע אתם הכי מתחברים.

1. מקסימום חוויה במינימום נגנים: Gabriel Fauré – Pavane in F-sharp minor, Op. 50

ישנן יצירות שידועות בשל היקף הנגנים העצום והמרשים שלהן. הסימפוניה הראשונה של המלחין האנגלי בריאן הברגל, למשל, מצריכה יותר מ-800 נגנים, ביניהם 82 כלי מיתר. לעומתה, הפאבן של המלחין הצרפתי גבריאל פאורה ידועה בשל מצבת הנגנים הצנועה שלה: ברקע כלי מיתר, וכמו מספרים את הסיפור צמד חלילים וצמד אבובים, שני קלרינטים, שני בסונים ושתי קרנות יער. מקור השם פאבן (Pavane) מגיע מהמילה האיטלקית פדובנה (Padovana) שמתארת את תהלוכת הריקוד המסורתית של העיר פדובה.

בביצוע התזמורת הפילהרמונית של ברלין

2. אדג'יו: מקצב לעת ערב: Mozart – Clarinet Concerto in A major, K. 622, II. Adagio

כדי למצוא ולהתנסות במוזיקה קלאסית מרגיעה, שווה להכיר את מונחי הקצב המקצועיים. יצירה שבכותרת שלה מופיעה המילה Allegro תהיה קצבית ומהירה. פחות מתאימה להתרגעות לצד כוס תה. Larghissimo לעומת זאת הוא המקצב האיטי ביותר. הוא עד כדי כך איטי, שלעיתים תחילת היצירה עשויה להישמע כמו צליל אחד מתמשך. בהקשר שלנו, יצירות Adagio יכולות לעבוד מצוין. אדג'יו הוא מקצב איטי ומלא הבעה. גם נינוח וגם מעורר התרחשות. קצת כמו סיפור לפני השינה.

בביצוע התזמורת הפילהרמונית המלכותית של לונדון

3. אווירת לילה הרמונית: Beethoven – Moonlight Sonata (1st movement)

הסונטה לפסנתר מס' 14 של בטהובן ידועה גם בשם אור ירח. ובאמת, כפי שמתארת כתבה ב-ClassicFM, "האופן העדין שבו יד ימין עוברת בין תווי האקורדים, בשילוב עם השהיות הארוכות של יד שמאל, יוצר הרמוניה קסומה שמתארת באופן מושלם אווירה לילית". היצירה נכתבה בשנת 1801, כשבטהובן – שהחל לאבד את שמיעתו בשנות העשרים לחייו – היה כבר בן 31.

בביצוע ארתור רובינשטיין

4. מדיטציה בניחוח קלאסי: Jules Massenet, Thais, Act II: Meditation

עוד בהמלצת ClassicFM – יצירתו של המלחין הצרפתי ז'יל מאסנה, מדיטציה, הלקוחה מתוך אופרה שכתב. שם מתוארת תאיס, צעירה יפה ונהנתנית, שפוגשת נזיר המשכנע אותה לעזוב את דרכה ולהתמסר לאל. מדיטציה היא הקטע המוזיקלי שמלווה את הרהורה השקט ואת החלטתה לשנות את אורח חייה.

בביצוע מדלן מיטשל ואנדרו בול

5. התרפקות על העבר: Brahms: Intermezzi, Op. 117 – 2. In B-Flat Minor

כשנתיים לאחר פרישתו כתב יוהנס ברהמס שלושה קטעים שאותם תיאר כ"שלושה שירי ערש לצער שלי". לפי כתבתו של טימותי ג'אד ב-The listeners club, האווירה הנוסטלגית העגומה עשויה לנבוע מגעגוע לימיו הצעירים או אולי מתוך מחשבות על קלרה שומאן, אשתו של רוברט שומאן, שהייתה בעבר חברתו הקרובה ויש שסוברים גם אהובתו.

בביצוע ראדו לופו

6. מסע אל האינסוף: Arvo Pärt: Spiegel im Spiegel, for violin & piano

בתרגום מגרמנית, היצירה החדשה למדי של המלחין האסטוני ארוו פרט נקראת מראה בתוך מראה והיא שואבת את השראתה מהאפקט החזותי שמתקבל כשמציבים שתי מראות מקבילות. כל מראה משקפת את רעותה שמשקפת את רעותה וכן הלאה. אינסוף השתקפויות. השילוב בין הפסנתר שמנגן מספר תבניות באופן חזרתי כמעט ללא הפסקה לאורך שבע וחצי הדקות עם הטונים העולים ויורדים של הכינור אכן יוצר מעין תחושה ארוכה ומתמשכת.

**7. מיהו מאד-מן? Bach Concerto in D minor, BWV 974: II. Adagio**

ה-BWV הוא קטלוג היצירות של באך. הוא פורסם לראשונה ב-1950 אך מאז התווספו אליו עבודות נוספות וכיום הוא מכיל למעלה מ-1,126. לפי מאמר שפרסמו The Netherland Bach Society, את הקונצ'רטו מס' 974 כתב ועיבד באך עבור אלסנדרו מרצ'לו שהיה גדוש בכישרונות. הוא צייר ופיסל גלובוסים, כתב שירים וניגן במספר כלים. היו שכינו אותו "מטורף" (madman) ויש שאומרים שמשהו מהלך הרוח של אמן כישרוני ובודד בא לידי ביטוי ומתנגן ביצירה. משרה אווירה מעט מלנכולית אך מרגיעה.

בביצוע אלסנדרו מרצ'לו

8. צ'לו אלגנטי: Francis Poulenc Cello Sonata, FP 143: II. Cavatine

את הסונטה הזו הלחין פרנסיס פולנק לנגן הצ'לו האגדי פייר פורנייה, "האריסטוקרט של הצ'לנים". פולנק לא הכיר את כלי הצ'לו על בוריו, מה שהפך את פורנייה לפעיל באופן חלקי וטכני בהלחנה. השם קוואטינה נועד לתאר שיר קצר בעל אופי פשוט.

בביצוע אדגר מורו ודויד קדוש

9. בהשראת הדולב: Handel – Xerxes: Ombra Mai Fu

נעז ונאמר שאם האנשים שמאזינים היום למוזיקה קלאסית הם לא רבים, אזי אלו שנחשפים לאופרה עוד מעטים מהם. הפקה מקסימה ומפתיעה שהרימה התזמורת הפילהרמונית של ישראל ניסתה לגשר ולצמצם את המרחק בין הקהל הישראלי ובין ז'אנר האופרה. זמרים וזמרות מוסווים נשתלו ברחבי הדיזינגוף סנטר מחופשים לקונים עם שקיות שופינג, זוגות מבוגרים שצועדים להנאתם, תיירים עם כובעי קש, מוזגים בבר ועובדי ניקיון. בסרטון רואים כי מוזיקת הרקע מתחילה ללא התרעה מוקדמת ומציפה את הקניון, והפתעתם של עוברי האורח ממנה מתגברת אף יותר כששכניהם התמימים לכאורה מתחילים לשיר אופרה באיטלקית. למי שרוצה טעימה נוחה, יצירתו של ג'ורג' פרידריק הנדל, ששמה מתורגם כאף פעם לא היה צל, היא אפשרות טובה. הסיפור שמגוללת היצירה הוא על קסרקסס שנפעם מיופיו של עץ הדולב בראותו לראשונה.

בביצוע ססיליה ברטולי

10. הפתעת ג'אז, קצת חורגת מהקו הנקי אבל שווה את הטעימה: Bill Evans – Peace Piece

בין המלצותיהם של ClassicFM משורבבת יצירתו של ביל אוונס, אחד מפסנתרני הג'אז המוכרים בעולם. על אף שמוזיקת הג'אז ידועה בשובבותה ובמאפייניה השונים מהמוזיקה הקלאסית, אוונס מוכר דווקא בשל ההרמוניה הייחודית של עבודותיו. מה שמשווה ליצירתו ניחוח קלאסי מסוים. "הודות לחזרתיות של האקורדים שמנגנת יד שמאל מתקבל מזג כמעט מדיטטיבי", הם כותבים. תוך שמירה על הסולואים המאולתרים של יד ימין, שמאפיינים את הג'אז, "היצירה מהדהדת ניחוח אמנותי שליו שמתאים ללילה (ג'אזי) רגוע".