אנשי מקצוע רבים טוענים שהפנטזיות שלנו מעידות על הצרכים הפסיכולוגיים העמוקים ביותר שלנו. על אף שנדמה שהן יכולות להיות מאוד שונות מאלו של אחרים, מסתמן שבסופו של יום כולנו מבקשים דברים דומים. קבלו הצצה אל מאחורי הקלעים מזווית פסיכולוגית.
אנחנו מהלכים בעולם כתוצר של הילדות שלנו, של החוויות שחווינו והדרך שבה עיבדנו אותן ושל הפוטנציאל הביולוגי שלנו. כמעט כל מה שאנחנו עושים או חושבים נובע מההיסטוריה שלנו. זה מתבטא באופן שבו אנחנו יוצרים חברויות או נמנעים מהן, בדרך שבה אנחנו מתנהלים בתוך התא המשפחתי שלנו ובעצם בכל מפגש עם המציאות הממשית. ואף במציאות המדומיינת.
כמו פנטזיות אחרות על אורח החיים האידיאלי או על מי שהיינו רוצים להיות בעולם, גם הפנטזיות המיניות שלנו הן מעין מענה אוטופי לצרכים הפסיכולוגיים השורשיים ביותר שלנו. גם שם מופעים שונים יכולים להוות מענה לאותו צורך קיומי ולהיפך, אותה פנטזיה יכולה לגלם בתוכה צרכים בסיסיים שונים. מי שחולם להיות מטפל מצליח אולי מבקש להרגיש חיוני ונחוץ ומי שמפנטז על חיי זוהר ופרסום אולי מבקש להיראות. כפי שציינו, אלו רק דוגמאות: התלבושות מגוונות והצרכים שמבעבעים בנו רבים. ועם זאת, כשזה נוגע לפנטזיות מיניות, נראה שיש קווים כלליים שחוזרים על עצמם.
הדפוסים הללו יכולים ללמד מה מניע אותנו. אנחנו עשויים לגלות שמשהו בחיינו מופעל מכוח דחף שאינו אקטואלי יותר. לעיתים ההבנה הזו יכולה לשחרר אותנו מנתיב שאינו מיטיב עימנו או לעודד אותנו לייצר מענה ישיר לצורך שלנו.
מה מניע אותנו בתוך קשר אינטימי?
השלב הראשון במסע אל מאחורי הקלעים של הפנטזיות המיניות שלנו מתחיל בהבנת מקומן. "שכיח לחשוב שאורגזמה היא תופעה גופנית בלבד", טוען הפילוסוף אלן דה בוטון ב-The school of Life. שהיא נובעת ממגע נכון במקומות הנכונים ותו לא. אך ההנאה שאנו מפיקים מיחסי מין, הוא מסביר, היא בעצם חגיגה של מימוש רעיונות פסיכולוגיים מרגשים שנמצאים עמוק בתוך התודעה שלנו. במילים אחרות, חלק גדול מההנאה שלנו מסקס הוא בכלל בראש שלנו, והפנטזיות המיניות שאנו רוקמים לפני ובמהלך המפגשים האינטימיים שלנו משקפות את הרעיונות הפסיכולוגיים האלו.
לפי דה בוטון, אחת הפנטזיות המיניות השכיחות ביותר היא סקס בחוץ. חוף ים נטוש, פינה נסתרת ביער או המושב האחורי במכונית שחונה לצד הדרך. עבור רבים, תפאורה שאינה תחומה בארבעה קירות מהווה מקפצה מרגשת לכל מפגש אינטימי.
"הגירוש המבייש שלנו מגן העדן והולדת תחושת האשמה ביחס לגופנו הערום הוא לא רק סיפור תנ"כי. הוא אלגוריה למעבר הכואב שבין החופש חסר העכבות שבו אנו מהלכים בעולם בילדותנו ובין המבוכה והספקות העצמיים שאנו חשים כמבוגרים בחברה".
האם זה הגיוון בלוקיישן ששובר את השגרה הזוגית המוכרת וארוכת השנים? האם דווקא חוסר הנוחות הוא שמעורר אותנו ומציע חוויה הפוכה למרדף היומיומי אחר נוחות? כפי שציינו קודם, עבור אנשים שונים אותה פנטזיה עשויה לנבוע ממקומות אחרים.
הסבר פסיכולוגי נוסף שמציע דה בוטון קשור בדימוי הגוף שלנו ונוגע בחוויה אנושית קולקטיבית. בתור ילדים אנחנו מסתובבים בעולם בחופשיות מוחלטת עם הגוף שלנו. נטולי חולצה, יחפים, מתנועעים ללא עכבות, לא עסוקים במה יגידו או יחשבו אחרים. עם ההתבגרות אנחנו לומדים להצניע את גופנו ואת מיניותנו ולעיתים קרובות גם חשים אשמה ומבוכה בכל הנוגע לשני אלו. יכול להיות שכדי להתנהל כחברה בוגרת אנחנו באמת לא יכולים לשמר את דפוסי ההתנהגות הילדיים שלנו, אך ניכר כי הכמיהה לחוש אותם שוב כמבוגרים אינה נעלמת לחלוטין.
הכמיהה להרגיש שוב בנוח עם גופנו.
צילום: Krists Luhaers on Unsplash
אדם וחווה – סיפור אישי וקולקטיבי
עטופים בתשוקה של בני הזוג שלנו, אנו חשים מוגנים ומוכנים לוותר על המודעות העצמית לכמה רגעים של חסד, מציע דה בוטון. "אנחנו נמצאים במקום ציבורי שבו יכולים אחרים לראות אותנו ובניגוד לבדרך כלל, זה ממש לא משנה לנו". הפנטזיה על סקס בחוץ מגלמת בתוכה את העונג שבביטול האשמה והמבוכה שאנו מרגישים לעיתים כה קרובות בכול הנוגע למיניות שלנו. חלקנו מפנטזים על הסיטואציה המרגשת אבל לא בהכרח מתמסרים אליה ברגע האמת וחלקנו גם מגיעים למימושה בפועל. כך או אחרת, הריגוש שמעוררת בנו אפילו עצם המחשבה – יכול ללמד על מידת הנוחות שאנו מרגישים לגבי גופנו ולגבי המיניות שלנו.
"הגירוש המבייש שלנו מגן העדן והולדת תחושת האשמה ביחס לגופנו הערום הוא לא רק סיפור תנ"כי", כותב דה בוטון. הוא אלגוריה למעבר הכואב שבין החופש חסר העכבות שבו אנו מהלכים בעולם בילדותנו ובין המבוכה והספקות העצמיים שאנו חשים כמבוגרים בחברה.
"אולי בדומה לפנטזיות המיניות שלנו, גם דברים אחרים שאנחנו מרגישים שמבדילים אותנו מאחרים עשויים להתגלות כנקודות דמיון ולא כשוני".
כקונטרסט מפתיע לדבריו של דה בוטון, התברר בסקר שכלל 4,175 אמריקאים בוגרים שהתפאורה השכיחה ביותר לפנטזיות מיניות היא במיטה הפרטית שלנו. ד"ר ג'סטין להמילר שערך את הסקר מסביר בבלוג שלו על הצרכים הפסיכולוגיים שעומדים מאחורי הלוקיישן השגרתי והנינוח הזה. "אנשים נוטים לחשוב שלפנטזיות אמורים להיות מאפיינים פנטסטיים", הוא כותב, "אבל האמת היא שלרוב הן מורכבות משחזור של חוויות מציאותיות שחווינו". כפי שהיו או בתוספת טוויסט קטן בעלילה, אך ללא דמויות פלאיות, תפאורות יוצאות דופן או סצנות אגדיות.
אם להוריד את 21% הנבדקים שהעידו כי יצא להם לפנטז על מפגשים אינטימיים בחלל החיצון, אנחנו נותרים עם רשימה די מציאותית של לוקיישנים כשהשניים שמככבים אחרי חדר השינה הם חדר אחר בבית או חדר במלון. מתוך עבודתו כפסיכולוג וחוקר, מצא להמילר שאנשים שמרבים לפנטז על סקס במיטה שלהם גם נוטים להביע צורך חזק בתחושת ביטחון ושייכות. "הם מבקשים להרגיש אהובים ומחוברים רגשית לאדם אחר". הוא מחבר את הממצאים האלו למאפיין נוסף – סגנון ההיקשרות של אותו אדם.
האם אנחנו באמת כל כך שונים זה מזה?
כפי שהסברנו בכתבה קודמת, תיאוריית ההיקשרות מבוססת על ההנחה שאנו נולדים עם הצורך בקשר. מערכת היחסים הראשונית, שנקשרת לרוב בינינו ובין המטפל העיקרי שלנו, מעצבת את ההבנה והתפיסה החברתית שלנו. הבנה זו מנתבת אותנו בתוך מערכות היחסים הבוגרות שלנו, ואף משפיעה על הפנטזיות המיניות שלנו. לדברי להמילר, רוב הנבדקים שהעידו כי הפנטזיה המינית השכיחה ביותר עבורם מתרחשת בחדר השינה הפרטי שלהם, היו בעלי סגנון היקשרות חרדתי. קרי, בינקותם חוו קשר לא יציב עם מטפל עיקרי ופיתחו חוסר ביטחון בנגישות הפרטנרים שלהם. הם צמאים לקשר אבל החרדה המכרסמת שיינטשו מונעת מהם לשמור עליו. במילים אחרות, הפנטזיה על מפגש מיני אינטימי, מוגן ונינוח, בסביבה מוכרת ורגועה מהווה מענה על הצורך הבסיסי העמוק ביותר של אותם מפנטזים לביטחון, לאהבה וליציבות.
נציין כי בממצאיו של להמילר הפנטזיה על סקס בחוץ מאיישת את המקום הרביעי. כלומר, גם היא נפוצה כפי שטוען דה בוטון. אם כן, שתי סצנות מאוד שונות מככבות ברבים מחלומותיהם של ההמונים. אפשר אפוא לחלק את המפנטזים בהכללה לגסה לכאלה שחותרים לשבירת הקירות וכאלה שמעוניינים דווקא בהגנתם. אבל כעת אנחנו מבינים שלמרות שהתפאורה מנוגדת, המהות לא בהכרח. היא שונה, אך בשני המקרים מדובר בצורך פסיכולוגי אנושי וטבעי ביותר: הצורך לחוש חופשיים ומשוחררים עם גופנו והצורך לחוש בטוחים ונאהבים. ויכול להיות שהם אפילו דומים משחשבנו. בסך הכול, שניהם לוקחים אותנו אחורה בזמן אל תחושת ביטחון בילדות, בין אם זה ביטחון בעצמנו ובין אם ביטחון באחרים.
"חשוב לומר שרוב הנבדקים העידו כי הם נוטים לפנטז על מספר לוקיישנים", כותב להמילר. בהקשר שלנו, זה כנראה מעיד על כך שרובנו לא מחפשים לקבל מענה בפנטזיות המיניות עבור חוויית ילדות אחת באופן גורף וקבוע, אלא שאנחנו יצורים דינמיים ומורכבים ובתקופות שונות בחיינו יבואו לידי ביטוי צרכים שונים שלנו. צלילה לעומק הפנטזיות המיניות שלנו מציעה הסתכלות נעימה. למרות שעל פני השטח דברים נראים מאוד שונים – חוף ים נטוש או מיטת אפיריון – המהות שלהם עשויה להיות מאוד דומה: כמיהה נוסטלגית לחוש בטוחים וחופשיים כמו ילדים. גם עכשיו, שלושים או שישים שנה אחר כך.
תמונת כותרת: S_Photo / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כולנו רגילים לחשוב כמו זירעונים כדי להצליח – אך מה נוכל ללמוד מן הביצית?
ההרצאה השבועית של TED: המדע של משיכה מינית וכיצד החושים קובעים את מי נאהב
ההרצאה השבועית של TED: מה אקרובטיקה מלמדת אותנו על זוגיות אינטימית
עוד מרדיו מהות החיים:
אמנות ההתמסרות: שיחות על מיניות, טנטרה וזוגיות עם רותי ורפיק
