כיצד ניתן להוכיח עמדה מבלי להביע אותה, לסתור את דברי היריב מבלי להתווכח איתו וללמד נושא מבלי לענות על דבר? לסוקרטס אין בשבילנו תשובות, רק שאלות רבות ומצוינות.
מהי הדרך הטובה ביותר לנצח בדיון? יש שיאמרו שהמפתח הוא בהצגת טענה מוצקה ובנויה היטב. אחרים יטענו שהסוד הוא במתן תשובות חד משמעיות לשאלות שעולות מנגד או ביכולת לסתור את דברי היריב. אך אם תשאלו את סוקרטס, מי שנחשב בקרב בני דורו לחכם באדם ולימים אבי הפילוסופיה המערבית, הדרך הטובה ביותר לנצח בוויכוח היא באופן מפתיע לא להתווכח כלל.
שיטת הדיון והחקירה המהפכנית שפיתח סוקרטס וזכתה לשאת את שמו משמשת עד היום להוראה בתחומים רבים, מרפואה ועד משפטים, וככלי לפיתוח יכולות ההסקה הביקורתית. אז איך נוכל גם אנחנו להרחיב את גבולות החשיבה ולהפוך את הדיונים שאנו משתתפים בהם לפוריים יותר עבור כל הצדדים?
באנימציה של TEDEd מדגים ד"ר לפילוסופיה אריק ווילברדינג את שיטת הדיון הסוקרטית ובה לעיתים החכם הוא לאו דווקא זה שיש לו את כל התשובות, אלא זה שיודע להעלות את השאלות הנכונות.
התשובה נמצאת בגוף השאלה
סוקרטס היה ידוע בסקרנותו הכנה ובחתירתו הבלתי מתפשרת לחקר האמת. ככזה, נהג ליזום דיונים עם מכרים, תלמידים ואף זרים מוחלטים – לא מתוך מטרה להפיץ את משנתו, אלא מתוך שאיפה להפריה הדדית.
בדיונים אלו מטרתו של סוקרטס הייתה להניח את עמדות המוצא של שותפיו לשיחה, ואז לאתגר אותן על ידי שאילת שאלות. במקום לתקוף את טענות יריביו או להתווכח עימם, הוסיף סוקרטס לשאול עוד ועוד שאלות. כך, לעיתים, תוך כדי הניסיון להשיב, הבינו אלו בעצמם את הכשלים שבלוגיקה שלהם מבלי שסוקרטס היה צריך להסביר להם דבר.
כיצד בדיוק הוא עשה זאת? דוגמה להתנהלות דיון שכזה מביא ווילברדינג מתוך כתביו של ממשיך דרכו, אפלטון. בחיבורו המדינה מציב אפלטון את דמותו של סוקרטס בדיאלוג מדומיין מול צעיר בשם אויתדמוס שבו הוא מבקש לחקור את מושג הצדק.
תחילה, סוקרטס מבקש להעלות את הנחות המוצא של אויתדמוס לגבי צדק, על ידי כך שהוא מבקש ממנו להגדיר האם פעולות שונות כמו הונאה וגניבה הן צודקות. הצעיר מתייג בביטחון את הפעולות כאי-צדק. או אז מעלה סוקרטס שאלה נוספת: האם כאשר גנרל משתמש בהונאה כדי להביס צבא עוין ובוזז אותו מדובר באי-צדק? אויתדמוס מסתייג, ומנסח מחדש את עמדתו: הונאה וגניבה הן צודקות כאשר הן נעשות לאויבים, אך אינן צודקות כאשר הן נעשות לחברים. סוקרטס ממשיך לשאול ולהקשות: מה לגבי מפקד שמשקר לחייליו? למשל רגע לפני יציאה לקרב גורלי הוא מספר לאנשיו שהם בעלי יתרון ושהניצחון בידם, כאשר למעשה ההיפך הוא הנכון והקרב חסר כל סיכוי?
אט אט הביטחון של אויתדמוס בעמדתו הראשונית הולך ומתפוגג. מבלי שסוקרטס הסביר לו דבר או הביע את דעתו, אויתדמוס הגיע למסקנה חדשה, הפוכה מזו שהחזיק בה בתחילה – והיא שצדק אינו ערך מוחלט אלא תלוי פרשנות ונסיבות.
מכל מלמדיו השכיל
"על ידי שימוש בשאלות מנחות כאלו, סוקרטס נהג לתאר את עצמו כמיילדת שמסייעת לאחרים ללדת רעיונות", מספר ווילברדינג. בעזרת התשאול שלו היה חושף את הדעות הקדומות של האדם שמולו ואז היה מאתגר אותן.
הוא לעולם לא סיפק תשובות, אלא פשוט סייע לאתר כשלים לוגיים בעמדה מסוימת. הוא לא הציב גבולות לדיון, להיפך – כל תשובה רק העלתה בו שאלה נוספת וכן הלאה. הוא היה מוכן ללכת עם בן שיחו לאן שהובילו השאלות כאשר הוא מקפיד לשמור על כלל אחד בלבד: טוהר הלוגיקה.
"על ידי שימוש בשאלות מנחות, סוקרטס נהג לתאר את עצמו כמיילדת שמסייעת לאחרים ללדת רעיונות".
מהפכנותו של הדיון הסוקרטי נעוצה בכך שקידמה חשיבה עצמאית בניגוד לשיטות דידקטיות אחרות עד לאותה תקופה. בנוסף, מסביר ווילברדינג, היא לא הייתה מוגבלת על ידי תוכן השיחה, כך שניתן היה ליישם אותה בהוראה של כל נושא שמתבסס על הסקה ביקורתית.
השיטה הייתה יעילה כל כך לפיתוח מיומנויות חשיבה ביקורתית, עד כי בתקופת הרנסנס נעשה בה שימוש בענפי מדע כמו רפואה קלינית, אסטרונומיה, בוטניקה ומתמטיקה: תלמידים העלו השערות שונות, והמורה אתגר את הנחותיהם וקידם את הדיון עד שלעיתים נוצרו מסקנות חדשות. בהמשך גם נעשה בה גם שימוש לדיונים פילוסופיים מעולם הדת והאמונה, ובמאה ה-19 אף הפכה לחלק חיוני בלימודי המשפט בארצות הברית. עד היום היא נהוגה בבית המשפט העליון האמריקאי בכדי לנבא השלכות בלתי צפויות של חקיקה חדשה.
עם זאת, עצם השימוש בשיטה עדיין אינו מהווה ערובה להצלחתה. הסוד האמיתי ליעילותה טמון במורה שמשתמש בה. על מנת שאכן תאפשר דיון פורה שינסוק לגבהים חדשים ויוביל למסקנות חדשות, ווילברדינג מזכיר שמעבר לבקיאות המחנך בנושא הדיון וההבנה אילו שאלות רלוונטיות לפיתוחו, עליו בעיקר להיות בעל סקרנות ופתיחות מחשבתית כנה ובלתי מתנשאת. מומלץ שהמורה יגיע לדיון לא מתוך עליונות על התלמיד, אלא מתוך ענווה ורצון לחזק כל תרומה לדיון, לא משנה מהיכן זו מגיעה. "כל עוד מקפידים לשמור על קו החקירה הלוגי, גם השואל וגם ועונה יכולים להגיע למקומות בלתי צפויים", הוא מסביר.
הפילוסוף שחזר בשאלה
סוקרטס עצמו, מציין ווילברדינג, לא תמיד הצליח לחסוך את דעותיו האישיות מתלמידיו ונודע בכך שהעביר ביקורת חריפה כלפי הממסד האתונאי. היסטוריונים מאמינים שרעיונותיו החתרניים העלו חשש להסתה כנגד המשטר והובילו את השלטונות האתונאים לרדוף אותו. הוא הועמד למשפט בגין השחתת הנוער וכפירה באלים ובסופו של דבר נידון למוות. גם בסיום חייו, למרות שכפר בהאשמות נגדו, סוקרטס מתואר כמי שקיבל את גזר דינו בצניעות ובשלווה.
על אף שהוא עצמו לא היה מורה מעודן במיוחד, שיטת הדיון הייחודית שפיתח עומדת עד היום כנר לרגלי אנשי חינוך, מדע ורוח רבים. רבים מרעיונותיו סייעו לעצב את תרבות המערב כפי שאנו מכירים אותה היום. אז האם אכן היה אשם סוקרטס בהשחתת הדורות הבאים, או שמא בקידומם?
התשובה – כפי שכנראה עולה מן שיטה הסוקרטית עצמה – היא "תלוי". וגם היא, אם תוקדש לה מחשבה נוספת, יכולה להוביל לעוד אינספור שאלות מעוררות תבונה.
תמונה: Everett Collection on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
5 שיעורים ו-12 ציטוטים מעוררי השראה מאבי הפילוסופיה המערבית
כיצד ניתן להגיע להארה יצירתית? 7 דרכים שיעזרו לנו לחשוב כמו ארכימדס
האומץ להטיל ספק בעצמנו – כיצד התמודדות עם סתירה מקרבת אותנו אל האמת?
עוד מרדיו מהות החיים:
