זמן הוא כמו גומי – איך אפשר לכופף אותו לטובתנו?

למה הזמן מאיץ כשנהנים? איך זה שדווקא הרגעים המאתגרים והמאיימים ביותר נמשכים נצח? ולמה לא כל יום שבת? נדמה בדרך כלל שהזמן הוא אחד מאותם כוחות טבע גדולים ששולטים בנו. מומחים מדגימים כיצד בכל זאת ניתן להשפיע עליו ולהפוך אותו לידידנו.

"זמן ומרחב הם הגדרות שבהן אנו חושבים, ולא תנאים שבהם אנו חיים", כתב אלברט איינשטיין. נראה שמראשיתו של הזמן עצמו, טובי המוחות בחוגי המדע והרוח מנסים לעמוד על טיבו ולהבין האם הוא נתון פיזיקלי שמעוגן במציאות, או שמא מושג פילוסופי שקיים רק בראש שלנו. תשובתו של איינשטיין לשאלה זו הייתה שזמן הוא יחסי. "הנח ידך על תנור חם למשך דקה והיא תרגיש לך כשעה. שב שעה על-יד אישה יפיפייה והיא תרגיש לך כדקה. זו יחסות", נאמר בציטוט המיוחס לו.

אם הזמן הוא אכן חוויה סובייקטיבית, עולה השאלה עד כמה באפשרותנו להשפיע על התפיסה שלנו אותו? האם ניתן לערוך מניפולציות בזמן כך שהוא תמיד יהיה לטובתנו? נראה שכשאנחנו מבינים שהשעון הוא רק בראש שלנו, נוכל לכוון אותו איך שנרצה.

כך למשל, אם תהיתם למה לא כל יום שבת, אולי אפשר לעשות משהו בקשר לזה. לכל אחד יש יום בשבוע שהוא היה שמח לדלג עליו: יש מי ששבוזים לחזור לבסיס או למשרד ביום א' ויש מי שמאוימים מימי שישי המשפחתיים שמשקפים להם את בדידותם. הכותב דייוויד ג. אלן מוסיף במאמרו ל-Wisdom Project שבימי שני עולים שיעורי ההתאבדות בארצות הברית, שימי שלישי דורגו כמלחיצים ביותר בשבוע בבריטניה, שיום רביעי נמצא כעצוב ביותר בקרב אמנים ושיום חמישי הוכרז בספרות כמיותר. ומה לגבי יום שבת האהוב? אפילו לכל שבת, כידוע, יש מוצאי שבת.

עם זאת, אלן משתף מספר טריקים שעשויים לטענתו להפוך גם את היום השנוא עלינו בשבוע לאהוב עלינו ביותר. לשם כך הוא מציע לפעול בשלושה צעדים.

כך נהפוך כל יום בשבוע ליום האהוב עלינו

הצעד הראשון הוא לזהות את שורש הבעיה. מה בדיוק קורה בימי ראשון, למשל, ששנוא עלינו? 'חזרה לעבודה' היא סיבה כללית מדי. האם זו העמידה בפקקים שמוציאה אותנו מכלינו? האם זו ישיבת פתיחת השבוע שהיינו שמחים לוותר עליה? האם יש מטלה ספציפית ליום זה שאנחנו ממש לא אוהבים לבצע? תהא הסיבה אשר תהא, אלן טוען שבדרך כלל, ככל שנרד לעומקה נגלה שהנסיבות שהופכות אותה לשנואות הן סובייקטיביות וניתנות בדרך כלל לשינוי. ברגע שמבינים מהו מקור הקושי אפשר למזער אותו או להפוך אותו לנסבל יותר. לדוגמה, אם הפקק הוא המקור, אפשר להתקשר לחברים ולהעביר את הזמן יחד בפקקים; אם מדובר בישיבה מתישה אפשר להביא אליה פינוקים מתוקים; באותו אופן, האזנה למוזיקה כיפית ברקע  תנעים משימה מייגעת.

הצעד השני בתהליך הוא הוספת פעילות מהנה חדשה (אחת או יותר) אל לוח הזמנים של היום השנוא. נוכל לערוך רשימה של כל העיסוקים החביבים עלינו ולחשוב כיצד לשלב אותם בסדר היום כדי להוסיף קצת שמש ליום קודר. זו יכולה להיות מסורת חדשה לגמרי שהציפייה אליה תציף אותנו בהתרגשות משחררת דופמין, למשל לצאת או להזמין ארוחת צהריים מהמסעדה האהובה עליכם, ללכת לסרט בערב, או יצירת מפגש חברתי קבוע. כך, גם אם לא הצלחנו לשפר את נקודות התורפה של אותו היום, לפחות נוכל לאזן אותן עם פעילויות מעודדות.

"הזמן מאט כאשר אתה עומד להתנגש עם מכוניתך במשהו, ולעומת זאת אתה יכול לאבד בקלות יום שלם כאשר אתה צופה בדברים ביוטיוב."

הצעד השלישי הוא מסגור מחדש של ימות השבוע. לכל יום נעניק תווית חדשה שתשפר את התדמית שלו בעינינו כיד הדמיון הטובה עלינו ומה שעושה לנו טוב על הלב. הנה כמה רעיונות: יום ראשון יכול להיות ה"ינואר" של השבוע, יום שמהווה התחלה חדשה והזדמנות להצבת מטרות ולשיפור. "יום שני הוא למעשה בדיוק כמו יום ראשון, מינוס ההתנגדויות שאנו בדרך כלל חשים בתחילת השבוע". כותב אלן. "ניתן לראות בכך הזדמנות להכניס קצת כיף והנאה ליום שאחרת היה סתמי". יום שלישי – פעמיים כי טוב – הוא זמן מצוין לפרודוקטיביות ולתקתוק משימות ברשימת המטלות שלנו, לפני שיגיע יום רביעי שבו כבר מתחילים להריח את סוף השבוע ולהתנהג בהתאם. "וביום חמישי – מצב רוח חופשי", היטיבו לשיר להקת בנזין. גם מי שלא עובד במשרד כמו גם חיילים שחוזרים מהבסיס לחמשוש יכולים לאמץ את אווירת "חמישי שמח". את יום שישי ניתן לראות כ'יום בחירה' שבו אנו חוגגים את הזכות שלנו להחליט איך לבלות במהלכו כראות עינינו, עם המנהגים, הטקסים והמסורות האהובות עלינו. יום שבת הוא יום החופש שבו אנו מבלים זמן איכות עם אחרים או עם עצמנו, נחים, ממלאים מצברים ומודים על השבוע שחלף.

בנוסף, הפעילויות החדשות שאנו מוסיפים לימים הקשים יכולות להפוך למסורת ולסייע לנו למתג אותם בדרך ייחודית. כך לדוגמה, היציאה לקולנוע ביום ראשון תהפוך ל"תרבות יום א'", זמן איכות מפנק עם עצמי יהפוך ל"שלישי אישי", "חמישי חבר'ה" וכדומה. עד מהרה, אנו עשויים לגלות שאנו מתחילים לצפות בכיליון עיניים ליום בשבוע שעד כה היה השנוא עלינו.

"ערב חברות" קבוע יכול להקפיץ את מעמדו של יום מסוים מהשנוא לאהוב ביותר בשבוע. תמונה:  Kelsey Chance on Unsplash

כך נריץ קדימה את יום העבודה

מחקרים בתחום מדעי המוח מצביעים על כך שאכן יש לנו שליטה מסוימת על האופן שבו הימים שלנו מרגישים לנו, ארוכים או קצרים. דיוויד איגלמן, חוקר מוח ומומחה לתפיסת זמן, טוען ש"זמן הוא כמו גומי" ויכול להימתח או להתכווץ על בסיס המעורבות המנטלית שלנו. "ככל שהמוח רושם פחות אינפורמציה, כך נדמה שהזמן חולף מהר יותר", מצוטט איגלמן במאמר של קרולין גרגויר ב-HuffPost. 

על פי אחת התיאוריות, היא מסבירה, אנו מעבדים גירויים ומידע במרווחי זמן קצרים של מספר רגעים (לדוגמה משך לחיצת יד או קצב הדיבור הטבעי), ופיתחנו תחושה של איך המרווחים האלו מסתנכרנים מול הזמן שמראה השעון (כ-3 שניות). כאשר המוח מקבל פחות מידע או יותר ממה שהוא רגיל לקלוט בטווח של שלוש שניות, נוצרת "מנהרת זמן" שגורמת לו להיראות איטי או מהיר יותר. גרגויר ממחישה בדוגמה מהספר Time Warped :Unlocking the Mysteries of Time Perception: "הזמן מאט כאשר אתה עומד להתנגש עם מכוניתך במשהו, ולעומת זאת אתה יכול לאבד בקלות יום שלם כאשר אתה צופה בדברים ביוטיוב".

הפסיכולוגית איימי דרמוס מסבירה למגזין Well and Good שכאשר אנחנו חשים מתח או פחד חושינו מתחדדים ואנו קולטים גירויים בקצב מהיר יותר, מה שגורם לזמן להיראות איטי יותר. לעומת זאת, "כאשר אנחנו יותר רגועים ופחות מודעים לסביבה נראה שהדברים חולפים בקצב מהיר יותר", היא מסבירה.

אז מהו הפתרון לדעת מומחים ל"קיצור" יום העבודה המייגע שלנו, למשל? להיכנס ל'פלואו'. "כאשר אתם במצב פלואו שבו אתם נהנים ממה שאתם עושים ודברים פשוט קורים מבלי שתידרשו להקדיש לכך הרבה מחשבה, נדמה שהזמן עובר הרבה יותר מהר", טוענת דרמוס. למעשה, כל דבר שיסייע לנו להרגיש רגועים יותר, ולהפוך את הדברים שאנו עושים למהנים יותר, יאיץ את יומנו.

ג'ייסון דימרס, מומחה לניהול זמן, מציע מספר דרכים לעזור לנו בכך: ליצור סדר יום קבוע, שברגע שנתרגל אליו הוא יאפשר למוח שלנו לעבור ביתר קלות למצב "טייס אוטומטי", לחלק את היום לפרקי זמן קצרים וביניהם הפסקות כך שלא נרגיש מאוימים מזמני העבודה, להקל על משימות מאתגרות על ידי כך שנפרק אותן לשלבים ונעבוד עליהן מעט כל פעם, להאזין למוזיקה אהובה ברקע בזמן העבודה ולשלב עיסוקים מהנים במהלך היום.

 כך נאריך את החופשות שלנו

לעומת זאת, לעיתים אנו מצירים על כך שהזמן חומק לנו מבין האצבעות. איך נוכל להאט אותו? הכותבת בל בת' קופר סוקרת לעומק את עבודתו של איגלמן בבלוג Buffer. היא מסבירה שככל שהמוח קולט יותר מידע, כך לוקח לו יותר זמן לעבד אותו והרגעים שעוברים מרגישים לנו ארוכים יותר. לכן, על ידי מודעות ותשומת לב לדברים חדשים אנו יכולים לגרום לזמן להיראות איטי יותר עבורנו.

ככל שאנחנו לומדים דברים חדשים, פוגשים אנשים ומקומות שלא הכרנו קודם ונחשפים לפעילויות שלא עסקנו בהן בעבר, כך אנחנו משאירים את המוח ערני ומעורב. ספונטניות מאפשרת לנו להיות מופתעים מהבלתי צפוי ולחושינו להישאר מחודדים: "אם תרצו למתוח את יומכם", כותבת קופר, "נסו להפתיע את עצמכם עם חוויות חדשות באופן ספונטני. ככל שתיתנו למוח שלכם פחות זמן להתכונן אליהן, כך כל מידע שיתקבל במהלכן ירגיש למוח פחות מוכר וייקח לו יותר זמן לעבד את פרק הזמן הזה". 

"אם תרצו למתוח את יומכם, נסו להפתיע את עצמכם עם חוויות חדשות באופן ספונטני. ככל שתיתנו למוח שלכם פחות זמן להתכונן אליהן, כך כל מידע שיתקבל במהלכן ירגיש למוח פחות מוכר וייקח לו יותר זמן לעבד את פרק הזמן הזה".

חופשה היא דוגמה מצוינת לתקופה שאנו רוצים להאריך את משכה. מחקר שסוקר במגזין Travel and Leisure תומך בתיאוריה שספונטניות עשויה לסייע לכך. על פי המחקר, במהלך חופשה נופשים נוטים לחלק את זמנם לקטגוריות. לדוגמה, "יום שופינג" שבו מסתובבים בין חנויות, קניונים ושווקים, "יום תרבות" שבו הולכים למוזיאונים והצגות, "יום בטן-גב" שבו מבלים בחוף הים או בבריכה וכדומה. החוקרים מצאו שהבניה כזו מקצרת את תחושת הזמן של הנופשים.

לעומת זאת, כאשר סדר היום היה מעורב וכלל פעילויות מקטגוריות שונות, נראה שהוא חלף לאט יותר והפעילויות המהנות נמשכו זמן רב יותר – גם כאשר תוכננו מראש. נראה שחוסר העקביות שיווה לפעילויות נופך ספונטני, מה שבתורו עוזר למוח להישאר ערני ובעל מודעות גבוהה יותר למתרחש.

עם זאת, אין זה מספיק שרק נתקיף את חושינו במידע ובאירועים חדשים – אנחנו גם צריכים להיות מודעים אליהם בזמן אמת. ככל שנהיה קשובים יותר למתרחש, כך נספוג יותר מהחוויות והן ייראו לנו ארוכות יותר.

אומנם אין עדיין בהישג ידינו מכונת זמן, ואנו לא יכולים לדלג על ימים שאנחנו לא אוהבים או לקצר אותם. לחלופין, לא נוכל לחזור שוב לימים שנהנינו מהם במיוחד – אך נחמד לדעת שבכל זאת יש לנו מעט שליטה על החוויה הסובייקטיבית שלנו. במקום להצטער בדיעבד על יום שחלף, נוכל להיות יותר נוכחים ברגע. ובמקום לייחל שהשעון יתקתק מהר יותר, נוכל דווקא לתת למחשבותינו לנדוד ולהיסחף בפלואו. כך או כך, אם הזמן יקר, הרי שהרווח כולו שלנו.

תמונת כותרת:  Kumachenkova on Shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

האומנם כל רגע חולף לבלי שוב? מחלוקת המשתרעת על פני 2,500 שנה מעוררת סימני שאלה

הזמן 'טס' לכם ככל שאתם מתבגרים? אל דאגה, אפשר להאט אותו בדרכים פשוטות

אנחנו בכל מקרה צובעים את העבר – מדוע כדאי לשלב בין שלל גווניו?

עוד מרדיו מהות החיים:

דבר המכרסם: דקה וקצת על "זמן", מתוך התכנית "המניע" עם אלון נוימן