על אף היותם שנויים במחלוקת, בעיקר סביב הפן החברתי, מסתבר שהיכרות עם משחקי וידיאו יכולה לעשות הבדל משמעותי באופן ההתמודדות שלנו עם חוויות קשות. הגיימרית ג'יין מקגוניגל הגתה רעיון שעזר לה להתאושש מטראומה, ויכול לסייע בכל תקופה מאתגרת שעוברת עלינו.
עוד מתקופת סופר מריו (ובטח גם לפניו) רוב משחקי הווידיאו נבנו בצורה של מסלול או משימה שיש לבצע, כשבדרך השחקן מרוויח נקודות שמוסיפות לו כוח או חיים על-ידי הסרת גורמים מפריעים וסיפוח גורמים חיוביים. בגרסת סופר מריו המצב היה מאוד פשוט: מהצבים אפשר להיפטר על-ידי שליחת כדור אש, מה שמקנה הרבה נקודות, או רק לקפוץ על גבם, מה שמקנה מעט נקודות. גם איסוף מטבעות מזכה בנקודות ובהשלמת 100 מטבעות זוכים בחיים נוספים. פטרייה ירוקה שווה חיים, וכוכב (מרגישים את ההתרגשות הנוסטלגית עולה?) הופך את מריו שלנו לבלתי מנוצח.
ברמה הוויזואלית ומבחינת עושר התוכן, משחקי הווידיאו המודרניים התפתחו המון מאז. הדמויות כה אמיתיות ומוחשיות – שלא לדבר על משחקי מציאות מדומה – שהשחקנים עשויים להתבלבל ולחשוב שהם נשאבו אל תוך עולם הפנטזיה. ואולי במקום להתבלבל, הם דווקא מאפשרים לעצמם במכוון להתנתק לפרקי זמן קצובים וליהנות ממרחב שבו הם רבי עוצמה ומשימתם ברורה. שתי איכויות בעלות חשיבות עצומה, ועל כך עוד נרחיב, שממשיכות לאפיין את המשחקים מאז ועד היום.
עם זאת, למשחקי הווידיאו ישנם גם חסרונות מוכרים. לא מעט קולות מעולם המדע מתריעים כי הם עלולים ליצור הימנעות מקשר פרונטלי, ירידה בכישורים החברתיים, עלייה בסף הריגוש, תפיסת מציאות אלימה ואף התמכרות. לאור השפעתם הרבה, אולי אפשר לומר כי משחקי הווידיאו הם כלי חזק מאוד וככאלו, שימוש שגוי עלול להוביל להרס רב אך שימוש שקול עשוי להניב ברכה גדולה?
עבור מעצבת המשחקים ג'יין מקגוניגל היווה עולם הפנטזיה של משחקי המחשב מקפצה התפתחותית, שלדבריה, הצילה את חייה. בהרצאת על בימת TED היא מספרת כיצד פגיעה חזקה בראשה גרמה לזעזוע מוח שהצריך החלמה ארוכה ומייגעת. האתגר הנפשי היה גדול מכל מה שחוותה בעבר והיה עליה למצוא דרך יצירתית לשכלל את ההתמודדות שלה.
משחק ההחלמה – באיזו גרסה של המציאות אנחנו משתמשים?
כאבי הראש, הסחרחורות, הבחילה, אובדן הזיכרון והערפול המנטלי הכללי אילצו אותה להימנע מדברים רבים שהעניקו תחושת תכלית לחייה באותה העת. היא לא יכלה להשתמש במחשב, לקרוא ספרים, לכתוב, לרוץ, לשתות את הקפה של הבוקר. האורות סנוורו, אינטראקציות חברתיות התישו, פעילות גופנית הייתה ממנה והלאה. לדבריה, אט אט שקעה מקגוניגל בדיכאון פוסט טראומתי. "מחשבות אובדניות הן די שכיחות בפגיעות מוחיות טראומטיות", היא אומרת. "זה קורה לאחד משלושה, וזה קרה לי. המוח שלי החל לומר לי, ג'יין, את רוצה למות. הוא אמר: את לעולם לא תחלימי. הכאב הזה לעולם לא יעבור".
בנקודה כלשהי התחוור למקגוניגל כי היא נמצאת בצומת דרכים: או שהיא מוותרת על חייה או שהיא תופסת את עצמה בידיים ומשתמשת בידע שלה כדי לצאת מזה. ממחקרים שערכה במסגרת עבודתה כגיימרית ידעה כי "כשאנחנו משחקים משחק אנחנו מתמודדים עם אתגרים קשים באופן יותר יצירתי, ביתר החלטיות וביתר אופטימיות". היא ידעה שאפילו היכולת לפנות לאחרים בבקשת עזרה קלה יותר בתוך מסגרת של משחק, ולשם היא רצתה להביא את עצמה. מקגוניגל שיערה שאם תצליח להסתכל על ההתמודדות הפוסט טראומתית שלה כעל משחק היא תרוויח כוחות שיקלו עליה את התהליך, והסיפור הכללי שהיא מספרת לעצמה יהיה ברור יותר. תהיה משימת על, מסלול שיש לעבור בדרך, נקודות להרוויח ודרקון לנצח. כך נולדה גרסת הבטא של משחק ההחלמה "ג'יין קוטלת זעזוע-המוח".
"מקגוניגל שיערה שאם תצליח להסתכל על ההתמודדות הפוסט טראומתית שלה כעל משחק היא תרוויח כוחות שיקלו עליה את התהליך, והסיפור הכללי שהיא מספרת לעצמה יהיה ברור יותר. תהיה משימת על, מסלול שיש לעבור בדרך, נקודות להרוויח ודרקון לנצח. כך נולדה גרסת הבטא של משחק ההחלמה 'ג'יין קוטלת זעזוע-המוח'".
הדבר הראשון שעשתה היה לדמיין לעצמה את האווטאר שלה. היא יצרה בראשה דמות מרשימה וחזקה שאותה תגלם במשחק החדש. אחר כך שיתפה את אחותה בניסוי. הנוסח הלך כך: "אני משחקת משחק כדי לרפא את המוח שלי, ואני רוצה שאת תשחקי איתי". במסגרת הזו, היא מעידה, בקשת העזרה באמת הפכה קלה יותר.
לא היה משחק וידיאו אמיתי ולא אווטר שניתן לראותו, אבל היומיום של מקגוניגל ואחותה, ובהמשך גם של בן זוגה שהצטרף, הפך למסלול יצירתי שבו הם משקיעים את כל מרצם בהשגת נקודות. כל דבר שעורר את הסימפטומים זוהה כאחד מה"רעים" וטופל בהתאם, ואילו כל אקט שהיטיב עימם היה שווה ערך לאיסוף המטבעות של סופר מריו. דמיינו שהחלפת הנורות בבית לנורות פחם שניתן לעמעם מזכה אתכם בעשר נקודות, שהתכרבלות של רבע שעה עם הכלב מזכה בעשר נקודות נוספות וטיול איטי סביב הבלוק בשעת ערב נעימה שווה ערך לשלושים נקודות.
חיים בסרט, במובן הכי חיובי שאפשר
הכול הפך לפשוט יותר עבור מקגוניגל ובני משפחתה. היא מסכמת את הנוסחה: "אמץ לעצמך זהות סודית, גייס את בעלי בריתך, הילחם ברעים והפעל את השדרוגים". על אף השערתה לא ציפתה מקגוניגל לשינוי כה משמעותי, "בתוך ימים ספורים בלבד מאז התחלנו לשחק, ערפל הדיכאון והחרדה חלף. הוא פשוט נעלם. הרגשתי שקרה נס", היא מספרת בהתרגשות.
כעבור זמן מה, משהתאוששה מקגוניגל, הפיצה סרטון ביוטיוב שמסביר כיצד כל אחד יכול להמציא לעצמו "משחק החלמה". במהרה החלה לקבל פידבקים מרגשים מאנשים מרחבי העולם שמתמודדים עם אתגרים כמו סרטן, כאב כרוני, דיכאון, קרוהן ואפילו מחלת ניוון שרירים. "(כולם) דיברו על כך שהם מרגישים חזקים ואמיצים יותר. הם דיברו על כך שחבריהם ובני משפחתם מבינים אותם טוב יותר ואפילו על תחושת אושר שעולה על אף הכאבים, בעודם מתמודדים עם האתגר הקשה ביותר בחייהם", היא מספרת.
מבלי להתיימר להבין את הנושא באופן מקיף, אומרת מקגוניגל כי טראומות עלולות להמיט חורבן ועשויות להוביל לצמיחה. "אנשים מסוימים הופכים חזקים יותר ומאושרים יותר לאחר אירוע טראומטי. וזה מה שקרה לנו", היא מספרת. "המשחק עזר לנו לחוות את מה שהמדענים מכנים צמיחה פוסט-טראומטית". הוא היווה עבורם קרש קפיצה שניתב את המשבר להתפתחות אישית וחוסן.
הלוח ריק, תבחרו אתם את התוכן
זה אומנם לא משחק וידיאו פר-סה, אך אולי זה בדיוק מה שהופך אותו ליצירתי ומעניין כל כך. ההשאלה של סיפור המסגרת, השפה והדימויים הוויזואליים הם דוגמאות לשימוש שקול, חיובי ונגיש מאוד בעולם הפנטסטי הזה. להבדיל ממשחקי וידיאו אמיתיים רבים שקיימים היום בשוק, ושמטרתם לקדם שינוי חיובי (כמו לעודד ילדים לתזונה בריאה או לתרגל עבודת צוות), "משחק ההחלמה" הוא מעין לוח משחק ריק שיכול להכיל כל תוכן. כל מטרה מתקבלת בברכה וכל הדרקונים והמטבעות כשרים.
אם האתגר שמולו אנחנו ניצבים בתקופה הקרובה הוא ההסתגלות של הילד בגן ונצליח להסתכל עליו כעל משחק שבו אנחנו הולכים לנצח, החוויה שלנו עשויה להפוך קלה וברורה יותר. יש דרך לעבור, יש יעד שאליו נגיע ויש אקטים שאנחנו יכולים לעשות כדי להרוויח נקודות. ספר תמונות של הגננת, החצר והילדים, מפגש מצומצם יותר עם אחד מילדי הגן אחר הצהריים או שעת בייביסיטר של הסייעת – כל אלו הם נקודות לטובתנו (ולטובתו כמובן). המטרה הסופית שלנו יכולה גם להיות שינוי באורח החיים, התמודדות עם משבר במערכת יחסים או תפקיד חדש בעבודה.
את האמרה "החיים הם משחק" שמענו בעבר ולא יהיה זה מפתיע אם אצל מי שהתמודד עם תקופה מאתגרת היא יצרה אנטגוניזם. אולי במקרה הזה, לאור השיתוף הכן וההצעה המפורטת של מקגוניגל, תקבל האמרה משמעות חדשה.
תמונת כותרת: NextMarsMedia / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הדמיון עולה על כל מציאות – עולמות ווירטואליים שעוזרים לנו להתמודד עם אתגרים אמיתיים
מה אפשר ללמוד על עצמנו מהאופן שבו אנחנו משחקים – וכיצד זה מסייע להגשמה אישית?
מדוע להתנהג כמישהו אחר זה דווקא כן אותנטי, ואיך אפשר להשתמש בכך לשיפור עצמי?
עוד מרדיו מהות החיים:
