מציאת מטרה לחיות עבורה ידועה כבר שנים כאחד העקרונות החשובים לסיפוק ולרווחה אישית. ואולם, מומחה המנהיגות סיימון סינק טוען כי המטרה – ה'למה' – שלנו, מספקת הרבה מעבר לכך: כפי שהתגלה במשבר הקורונה, הדבר הפרטי הזה עוזר לנו לעזור לאחרים, ובכך בונה את החוסן של כולנו.
בפרוץ משבר הקורונה בעלי עסקים רבים היו צריכים להישאר מספיק ממוקדים, למרות הקושי הנפשי, בכדי להיערך מחדש על מנת לשרוד בשוק. סיימון סינק, מרצה, מחבר ובעליו של ארגון לייעוץ ופיתוח מנהיגות, מספר שהוא עצמו נכנס "למצב משימה".
סינק, מוטרד מהאפשרות שהלחצים הנפשיים ישפיעו על תפקודו המקצועי, התקשר לחבר קרוב שמשרת בצבא. הוא קיווה שעקב ניסיונו בהתמודדות עם מצבי לחימה יוכל האחרון לייעץ לו כיצד "למדר" את רגשותיו ולחזור במהירות לשגרה תפקודית.
תשובתו של החבר הפתיעה ואף הבהילה את סינק. "אתה לא יכול", מצטט סינק את חברו. "אנחנו יכולים למדר את הרגשות שלנו רק לזמן קצר, אבל אף אחד לא יכול להתחמק מהטראומה של הלחימה. לא חייבים להרגיש זאת תוך כדי החוויה הטראומטית עצמה, או אפילו כשהיא מסתיימת ואתה חוזר הביתה. ייתכן שתרגיש את זה רק חודשים אחר כך. אני למשל, חווה את זה ארבעה או חמישה חודשים לאחר השיבה הביתה מהלחימה".
משהבין סינק שהחוויה הפוסט-טראומטית בלתי נמנעת, החליט להכין את עצמו ואת חבריו לבאות. את תוכנית הפעולה שיישם ואת המלצותיו משתף סינק בריאיון מצולם מבית TED, שבו הוא מסביר כיצד נוכל לחזור לשגרה ממשבר הקורונה, ולהתאושש מתקופות קשות מכל סוג בחיינו.
לפרוש את רשת הביטחון
הפעולה הראשונה שנקט מיד לאחר השיחה עם חברו היא לוודא כי קיימת רשת תמיכה הדדית מצד ידידיו, מוכנה ליום שבו ירגישו שיצטרכו אותה. "הסכמנו שכשנתחיל להרגיש שאנחנו לא במיטבנו, נתקשר אחד לשני – מרחב בטוח", הוא מספר. "ועשינו עוד הסכם: שלא בוכים לבד. שאם אנחנו צריכים לבכות, נרים את הטלפון ונתקשר למישהו".
אבל איך ניתן לדעת מתי מגיע הרגע שבו הטראומה מכה וצריך להתחיל לטפל בה? כפי שיודע סינק היטב מהיכרותו המקצועית עם ארגון "אלכוהוליסטים אנונימיים", הצעד הראשון לריפוי בתוכנית הגמילה המפורסמת שלו הוא לזהות ולהכיר בכך שישנה בעיה.
מספר חודשים לאחר פרוץ המשבר הרגיש סינק לא במיטבו והחליט לחזור אל חברו איש הצבא ולשאול אותו בפשטות: "מהם הסימפטומים הפוסט-טראומתיים שאתה סובל מהם לאחר שאתה חוזר הביתה מלחימה?" החבר בתגובה סיפק רשימה של תסמינים: שיבושים בשינה שמתבטאים בהירדמות מאוחרת בלילה וחוסר חשק לקום בבוקר, חוסר פרודוקטיביות ודחיינות שמלווה בתירוצים מתחמקים וחוסר רצון לתקשר עם אחרים או להיעזר בהם.
סינק, שהזדהה עם כל אחד מהתסמינים ברשימה, הבין שמה שהוא חווה הם אכן טראומה ודיכאון קל.
אז לאחר שזיהינו והכרנו בבעיה, כיצד ניתן להתחיל לטפל בה? כששאל סינק את חברו מה עוזר לו להתמודד עם התסמינים, החבר השיב שהוא מאלץ את עצמו לחזור לדפוסי חייו השגרתיים: להיצמד לשעות השינה הרגילות שלו, ולהכריח את עצמו להתקשר לחברים ולבקש עזרה למרות הכול.
וזה בדיוק מה שעשה סינק. "הקשבתי לעצה שנתתי לחברים שלי", הוא מספר. "וכשהייתי צריך לבכות, כשהייתי מוצף, הרמתי את הטלפון ופשוט בכיתי. והיו חברים שהתקשרו אליי ועשו אותו הדבר".
אחת התובנות המשמעותיות ביותר שעלו ממשבר הקורונה, טוען סינק, היא עד כמה גדולה חשיבותו של הקשר האנושי. התקשורת הווירטואלית התגלתה כאשליה של חיבור, כאשר כשלה לספק את הנחמה שבקשר ישיר. נראה שכולם חזרו פתאום לדבר בטלפון זה עם זה. "ההשתוקקות הזאת לקול אנושי ולמגע אנושי, אני חושב שנזכרנו עד כמה שבריריים אנחנו כבני אדם", הוא מסביר. ללא הבדל גיל או כישורים טכניים, כשהקורונה הרימה ראש כולנו הרמנו את הטלפון ושוחחנו. גם צעירים. היה בחיבור הזה כוח מרפא שסייע לכולנו להרגיש שאנחנו לא לבד. הוא העניק לנו ביטחון בתקופה של פגיעות.
חברות נבנית בשגרה, ונמדדת בחירום
אותו קשר אנושי הוא אחד המפתחות החשובים לבריאות הנפשית שלנו בעיתות משבר. אז מתגלה ערכו האמיתי. "ניתן לשפוט את איכותו של הצוות רק בזמן סערה", הוא מסביר. "אתה לא באמת יודע אם יש לך מערכות יחסים של אמון ואהבה עד שהמשבר מכה בך. שמעתי את זה מהרבה אנשים: כשהקורונה התפרצה, הם סיפרו שהם הבינו מי החברים האמיתיים שלהם".
עם זאת, סינק מדגיש כי על מנת שהקשרים המיטיבים האלו יהיו שם בשבילינו ברגעי מצוקה, הסוד הוא לטפח אותם בזמני שגרה. קשה מאוד להתחיל לבנות יחסים ברגע של משבר, הוא מסביר. הבנייה שלהם נעשית בזמנים שגרה ורוגע. "הקשיים גורמים לחברויות ולאמון לפרוח, לכן אנחנו צריכים להשקיע באנשים כששלומנו טוב וכשנדמה לנו שאנחנו לא צריכים אף אחד. אני חושב ששכחנו את זה".
אחת הדרכים לעשות זאת היא פשוט בעזרת התעניינות כנה בשלומו של האחר. לעיתים שאלה פשוטה כמו “אתה בסדר? מה שלומך?” היא כל מה שצריך בכדי ליצור את החיבור. אך לעיתים נדרש יותר מזה. לא תמיד קל להיפתח כאשר אחרים שואלים לשלומנו או אנחנו לשלומם, והתשובות שמתקבלות הן שטחיות. כיצד בכל זאת ניתן לדובב ולפתח שיחה משמעותית?
סינק מציע לנסח את הפנייה באופן שונה. "אחד הדברים שלמדתי במקרה לפני כמה שנים זה שלפעמים אמירות עובדות טוב יותר משאלות, כי משאלות אפשר להתחמק: 'מה שלומך?' 'בסדר' […] אז תנסה אמירה. 'משהו לא בסדר'. 'משהו שונה'. 'אתה לא אותו הדבר'. 'אתה מדאיג אותי'. תקשרו באמירות – זה משאיר מעט מאוד מקום להסיט את השיחה […] תעשו את זה באהבה ובאמפתיה, והכי חשוב – אל תנסו לפתור את הבעיה. במיוחד בתחילת שיחה קשה, אל תכוונו לפתור את הבעיה. תנסו ליצור אווירה שבה הם יהיו מוכנים להיפתח בפניכם. זו המטרה האמיתית".
לעזור לאחר משמעותו גם לעזור לעצמנו
עם זאת, ברגע האמת, לא תמיד אנחנו מרגישים שיש לנו על מי להישען. איך ניתן להתמודד עם טראומה במצב כזה? כאן מציע סינק לחזור ולהיזכר בתוכנית הגמילה האפקטיבית של "אלכוהוליסטים אנונימיים". השלב האחרון מבין ה-12 שבתהליך הוא לעזור לאלכוהוליסט אחר. בעיני סינק, זהו השירות הטוב ביותר שאנו יכולים להעניק למישהו, ובכך גם ולעצמנו.
"כשאנחנו צריכים עזרה, אז לעזור למעשה למישהו אחר שנאבק באותו הדבר כמונו, זה הדבר המרפא ביותר שאנחנו יכולים לעשות […] אם אתם צריכים מישהו לבכות אתו, תנו כתף למישהו אחר שיבכה אתכם. אם אתם מרגישים בודדים, תהיו שם בשביל מישהו אחר שנאבק בבדידות. וזה נכון הרבה מעבר לנושאים האלה. אם אנחנו מחפשים אהבה, לעזור למישהו אחר למצוא אהבה, אם אנחנו מחפשים עבודה שנאהב, לעזור למישהו אחד למצוא עבודה שהוא יאהב. יש ערך אדיר בשירות".
"אנחנו רק חיים בעולם מודרני, אבל בעצם אנחנו יצור עתיק ומיושן מאוד שמותאם לחיים בשבטים קטנים על מנת לשרוד. אנו מסוגלים לשגשג גם בתנאים הקשים ביותר – אך לשם כך אנחנו זקוקים נואשות האחד לשני".
אולם, לעיתים אנחנו מתקשים לראות את הערך שיש לנו לתת לזולת. כיצד נוכל לתת שירות, אם אנחנו לא בטוחים מה יש לנו להציע? אחד מן הרעיונות המזוהים ביותר עם סינק הוא שבכדי להוות השראה ולהניע אחרים עלינו למצוא את ה"למה" שלנו: המהות הפנימית שמגדירה אותנו לעצמנו ולסביבה. הוא דיבר רבות בעבר על איך מנהיגים וחברות יכולים לעשות זאת, אך מה עם אינדיבידואלים? כיצד נוכל אנחנו לגלות את ה"למה" שלנו?
לשם כך מציע סינק לבצע תרגיל קצר מול חבר טוב וקרוב במיוחד (לא עם בני משפחה או בני זוג, משום שאלה מערכות יחסים קרובות מדי לצורך התרגיל). פנו אל אותו חבר ושאלו אותו בפשטות "למה אנחנו חברים?" זו שאלה מורכבת כי היא בעצם דורשת תיאור מילולי לרגשות מופשטים, ולכן בדרך כלל המשיבים יתקשו לענות.
'מדוע אתה חבר שלי', יש ללחוץ. רוב הסיכויים שהם פשוט יתחילו לתאר אותך במונחים כלליים שיתאימו לאנשים וחברויות רבות כמו 'אתה מצחיק', 'אפשר לסמוך עליך' וכולי. במקרה הזה עליכם להמשיך ולהתעקש שיסביר למה הוא חבר דווקא שלך. מתישהו הוא יתייאש, ובמקום לתאר אותך הם יתחילו לדבר על עצמם ועל מה שאתם מעניקים להם.
"זה מה שחבר שלי אמר לי כשעשיתי איתו את התרגיל: 'אני לא יודע, סיימון. אני אפילו לא צריך לדבר איתך. אני יכול פשוט לשבת באותו חדר ולהרגיש השראה'. נהיה לי אז עור ברווז. זה קורה לי שוב ממש עכשיו. הם יבטאו במילים את הערך שלך בחיים שלהם ותתעורר בך איזושהי תגובה רגשית – עור ברווז או שיעלו בך דמעות – כי מה שהם אומרים לך זה ה‘למה’ שלך, וה‘למה’ שלכם זה מה שאתם נותנים לעולם.
לשמור על הגחלת של מדורת השבט
בסופו של דבר, מזכיר לנו סינק, אנחנו רק חיים בעולם מודרני, אבל בעצם אנחנו יצור עתיק ומיושן מאוד שמותאם לחיים בשבטים קטנים על מנת לשרוד. אנו מסוגלים לשגשג גם בתנאים הקשים ביותר – אך לשם כך אנחנו זקוקים נואשות האחד לשני. טיפוח הקשר והחיבור האנושי הוא המפתח.
"אנחנו לא צריכים מגפה עולמית כדי לעשות את זה […] אנחנו צריכים לעשות את זה כל הזמן […] אני מקווה שהשימוש בטלפונים ימשיך, שלא נחזור להודעות טקסט כל הזמן […] ונמשיך להניח את הטלפונים בצד בזמן ארוחות משפחתיות".
בעזרת השקעה במערכות היחסים שלנו, שמירה על החיבור האנושי והענקת תמיכה וערך לסובבים אותנו בזמן שגרה – נוכל ליצור רשת ביטחון איתנה שתחזק אותנו ברגעים הקשים. בעולם בלתי צפוי אף אחד מאיתנו לא יכול אולי למנוע את המשבר הבא, אבל ניתן בהחלט לבנות הרגלים שבסופו של דבר יעזרו לכולנו להתאושש ממנו מהר וביעילות רבה יותר.
תמונת כותרת: Magicinfoto on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
5 סיפורים מעוררי השראה על אישים שהתגברו על אתגרים עצומים, ומה אפשר ללמוד מהם
ההרצאה השבועית של TED: מה הסוד שהופך אדם למנהיג גדול?
"לעולם אל תבזבז משבר טוב": צעדים מעשיים לטיפוח נוכחות ומשמעות בתקופות של שינוי
עוד מרדיו מהות החיים:
השעה המיוחדת: השיטה שפיתח איתי אלטשולר הלום הקרב להתמודדות עם טראומות
