זה לא חדש ששפות מאמצות מילים משפות אחרות – אחרי הכול, קל יותר להשתמש במילים קיימות ואוניברסליות מאשר להמציא חדשות. ואולם לפעמים קורה ששפה מאמצת מילה ומאבדת שליטה על המשמעות שלה. כך הוא במקרה של המילה 'מגד': כשחזרה לעברית אחרי גלגול בכמה לשונות כבר קשה היה לזהות אותה.
חוץ מרופאי שיניים כנראה שרובנו מסכימים שקצת מתוק זה לא סוף העולם. אבל לשפה שלנו יש סיפור אחר, שבו 'ממתקים' ו'סוף העולם' הם מילים שאפשר להתחקות אחר גלגוליהן עד לאותו מקור, כשחוליית החיבור הקריטית היא המילה 'שקד'.
דוד קורן, כותב הבלוג Balashon, ערך מחקר אטימולוגי למילה שקד באנגלית, Almond, והגיע איתה עד יוון העתיקה, לספרי הנביאים, לערים קדומות בישראל ואף לערים בנות זמננו בצפון. כיצד יצאה המילה 'מגד' מהעברית הקדומה לסיור מסביב לעולם וחזרה אליה מקץ אלפיים שנה במשמעות הפוכה לחלוטין?
מגד, שקד וארמגדון
שקד באנגלית פירושו Almond, מהי האטימולוגיה של המילה?
ב- Online Etymology Dictionary מופיע הערך הבא:
"גרעין הפרי של עץ השקד (1300 בקירוב), מצרפתית עתיקה almande, amande ומוקדם יותר alemondle. Almond מלטינית עממית amendla, *amandula* מלטינית, amygdala (רבים), מיוונית amygdalos, עץ שקד, מילה ממקור לא ידוע, ייתכן שמי".
שמה של בלוטת האמיגדלה במוח נגזר מכאן, ככל הנראה עקב דמיון בינה ובין צורת השקד, ועל בסיס אותו דמיון ניתן גם בעברית הכינוי "שקדים" לבלוטות בגוף.
בחזרה לאזכור על המקור השמי האפשרי – במילון האטימולוגיה שלו, קליין מרחיב על הרעיון הזה. תחת הערך Almond הוא כותב כך:
"על פי ה. לוי, Die semitischen Fremdwörter im Griechischen, pp. 25-26, המילה amygdalos נשאלה מהביטוי בעברית 'מגד-אל', כלומר 'פרי אלוהי'".
המילה העברית שאליה אנו מתייחסים כאן, 'מגד', אינה נפוצה מאוד בתנ"ך, ומופיעה רק 8 פעמים. ואולם, מי שמכירים את קריאת התורה לשמיני עצרת לבטח יזהו אותה, שכן היא חוזרת 5 פעמים בברכת משה לשבט יוסף (דברים ל"ג, י"ג-ט"ז). המילה מתורגמת בדרכים מגוונות כ'מתיקות', 'הכי טוב' או 'שפע'. חלק גורסים כי פירושה 'ברכה', בייחוד בהשוואה לברכת יעקב ליוסף בבראשית מ"ט, כ"ה.
האטימולוגיה של קליין ל'מגד' אף היא לא ניחנה ביתר דיוק:
"מגד, בחירת דבר, מצוינות [קרובה ל'מגדא' מארמית (=פרי, דבר יקר ערך), 'מגדא' מארמית סורית (=פרי), 'מג'ד' מערבית (=תהילה, כבוד)".
בכל אופן, בהתבסס על כל ההופעות המקראיות של המילה, היא תמיד מתייחסת ליבול טוב או לפירות, ולכן אין לפטור בקלות דעת את האפשרות שבסופו של דבר היא אומצה על-ידי היוונים כמילה המתארת את הפרי הנחשק של עץ השקד.
קליין ציין את המילה הערבית בעל המקור הדומה, מג'ד. המילה הערבית קיימת במספר שמות של אנשים ומקומות, אחד מהם המוכר לישראלים הוא העיר הערבית מג'ד אל כרום שבגליל. בזמן שערך הוויקיפדיה באנגלית מתרגם את השם ל"מגדל השמירה של הכרם" (אולי בדומה למילה העברית 'מגדל'), הערך בעברית מתרגם את שם העיר ל"תפארת הכרמים", מה שמציב את המילה 'מג'ד' כבעלת מקור משותף עם 'מגד'.
בצפון ישראל יש עיר מוכרת נוספת ששמה אולי נגזר אף הוא מ'מגד'. זוהי העיר המקראית מגידו. מגידו מופיעה בכתובים 12 פעמים, אחת מהם (זכריה י"ב, י"א) בגרסה מגידון. למרות מחלוקת לגבי האטימולוגיה שלה, האנציקלופדיה המקראית מציעה כי ייתכן שמקור שמה במילה 'מגד' על שום הגידולים שהיו נפוצים באזור.
הר מגידו או הר מגידון הוא המקום שבו על-פי הברית החדשה התרחש קרב יום הדין, מה שהוביל למילה נוספת באנגלית, Armageddon (ארמגדון):
"קרב סופי וקטקליזמי [קטסטרופלי], (1811), שימוש פיגורטיבי בשם של מקום המתואר בחזון יוחנן, אתר הקרב הגדול והסופי, מעברית, הר מגידון".
כך יצאה מעברית המילה 'מגד' שמיוחסת לדברים טובים ומתוקים, וחזרה אלינו במשמעות הופכית, יום-הדין. אומרים שמרגע שאמן חושף יצירה, הוא מאבד את הבלעדיות על הפרשנות שלה וזו הופכת לנחלת הכלל. מכיוון שאמנות היא סוג של אמצעי תקשורת, הגיוני שתהליך דומה מתרחש גם עם מילים.
תמונת כותרת: Steffen Lemmerzahl on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
המידע הנוסף שנחבא בקולנו מעבר למילים עצמן, וכיצד הוא עשוי לעצב את התודעה
גלגוליה של שפה – כמה תוכלו להתרחק מהבית ועדיין אנשים יבינו אתכם?
כשאנו מדברים עם הידיים משהו שונה מתרחש במוח – כך מחוות גוף משפיעות על התפיסה שלנו
עוד מרדיו מהות החיים:
