ההבדל בין כוח לחוזק, והאם האחד בא על חשבון השני

איוב קרא תיגר ישיר על הצדק של אלוהים ונותר חי כדי לספר. אלפי שנים מאוחר, דיאלוג בסדרת ערפדים מאוירת מציף את הרעיון שלפיו "צורות קטנות חזקות יותר מצורות גדולות". מה שני הסיפורים מלמדים על התמודדות עם כוחות גדולים מאיתנו?

מה עושה אותנו לחזקים? מה מקנה לנו כוח? לכאורה שאלה דומה בניסוח שונה. לא פעם אנו משתמשים בהיסח דעת במושגים קרובים כדי לתאר דברים. ואולם, כשעוצרים לשאול מדוע קיימים שני מושגים לאותה תופעה מתברר כי השפה שלנו יותר חכמה מזה – כפילות מושגים באותה משמעות בדיוק היא דבר די נדיר.

האם ניתן להחליף אוטומטית בין 'חזק' ובין 'בעל-כוח'? כאשר לנור, ערפדית מאוירת מהסדרה Castlevania , עושה זאת, בן שיחה הקוסם הקטור מעמיד אותה על טעותה. השניים משוחחים בפרק העשירי בעונה הרביעית לאחר תבוסתה של מנהיגת הערפדים קרמילה, מה שהמיט אסון על לנור וחברותיה לקואליציה של קרמילה.

"כרביעייה, לאחיותיי ולי היה חוזק. החוזק לאכוף סביבה יציבה. אפשר להילחם במלחמה בעזרת חוזק, כן, אך אפשר גם לבנות מחסה. אתה עוקב אחריי?" אומרת לנור להקטור.

"צורות קטנות חזקות יותר מגדולות, לנור", הוא משיב בתגובה, "קרמילה רצתה יותר ממקלט חסין למזג האוויר".

"בסופו של דבר", היא מסכימה, "אבל הכול הגיע מהסגולה הזאת, אתה מבין?"

"חוזק וכוח הם שונים", מתקן אותה הקטור, "את רצית חוזק, קרמילה רצתה כוח".

לאחר רגע של הרהור עונה לנור: "בסוף, כן, זה הפך לזה וזה מה שהרס את חיי. כוח. […] הוא מקנה לך יותר עוצמה, אבל אין לו את השימושיות של חוזק. הוא מטיל בתוכך ביצים, הופך לטפיל שאתה נאלץ להאכיל. כוח לא עושה דבר מלבד לאכול".

"כמו ערפד", אומר הקטור.

"כמו ערפד", מאשררת לנור.

הסדרה, אפלה מטבעה, מציגה אומנם את העניין בדרמטיות שנראית קצת מרוחקת, אבל כשמתחילים לפרום את הקשר שבין 'חוזק' ו'כוח' מגלים כי להקטור יש כמה נקודות רלוונטיות לחיינו שראוי להתחשב בהן.

המסקנה המשותפת של לנור והקטור היא שכוח הוא איכות דו-ראשית: יש לה מטרה שימושית, אך זאת לצד מטרה נוספת – שימור והתרחבות לשם עצמם. חוזק, לעומת זאת, הוא איכות נקייה מטבעה שמספקת עמידות מול אתגרים ותו לא. מקרים שונים לאורך ההיסטוריה תמכו בטענה הזו, מהתנהגות בלתי מוסרית של ארגונים ועד הסיפור המקראי של איוב.

התמכרות לעמדת כוח

פירוק המנגנון הפסיכולוגי של כוח מסייע להבהיר את ההבדל בין שתי האיכויות. פרופסור לניהול ג'סיקה קנדי ופרופסור למנהיגות ותקשורת קמרון אנדרסון מתארים יחד במגזין Quillette מספר ניסויים ואירועי אמת שממחישים איך עובד כוח. הכתבה שואלת למעשה מדוע אנשים בעמדות כוח אינם עוצרים התנהגות בלתי מוסרית של הכפופים להם? למשל את הונאת מהנדסי פולקסוואגן שרימו בתוצאות מבחני פליטת גז כדי לעמוד בתקן, או את אנשי חברת הייעוץ הפיננסי SAC שהשתמשו במידע פנימי בהשקעות שלהם. במקרים אלה ורבים אחרים היו אלה עובדים מן השורה שביצעו הונאה בידיעת מנהליהם, אך האחרונים נמנעו משינוי הנורמה.

החוקרים העמידו את השאלה למבחן המעבדה ויצרו ניסוי שבו נבדקים חולקו לעמדות בכירות וזוטרות בחברה ואז הוצבו מול סיטואציה שבה חלק משמעותי מהעובדים מיישמים פרקטיקות לא אתיות. הם גילו כי קרוב ל-40% מבעלי העמדות הזוטרות יצאו נגד גרעין העובדים שהתנהגו בצורה לא מוסרית, ואילו במקרה של בכירים רק 14% יצאו נגד התנהגות כזו.

לדברי החוקרים, שגיבו את הניסוי בנתונים מהשטח, זה לא מצביע על כך שכוח משחית, אלא על צורך של בעלי עמדות שליטה באישור הכפופים להם. "החזקה בדרגה בכירה הובילה את האנשים לקבל בקלות יתרה את העדפת הקבוצה, ללא קשר אם זו הייתה מוסרית או לא". ההסבר שלהם לנטייה הזו של בכירים הוא הזדהות חזקה יותר עם הקבוצה, מה שמעוור אותם לבעיות אתיות שמתקיימות בה.

אבל מדוע בכלל יש לבעלי כוח הזדהות חזקה יותר עם הקבוצה? מה השורש של כך אם לא יצר השימור? פרשנות סבירה בהחלט להזדהות עם הקבוצה היא כדלקמן: ככל שיותר מונח על הכף מבחינתו האישית של פלוני בתוך מסגרת כלשהי, כך הולכת ונשזרת בזהותו המסגרת שמספקת לו את הכוח. עמדת קבלת החלטות, תנאים, שכר, מעמד חברתי – כל אלה מחזקים את ההזדהות שלנו עם ארגון כי אנחנו מושקעים בו יותר, והוא מושקע יותר בנו. כפועל יוצא, הצורך להצדיק את התנהלות המסגרת יהיה חזק יותר אצל בכירים, ומכאן עיוורונם לעוולות מוסריות.

"כוח הוא איכות שניתנת לנו או שאנו מרוויחים מתוקף מעמד או פרמטרים סביבתיים אחרים. הוא תלוי נסיבות. כך למשל, הכוח שיש לעובד בכיר בחברה לא בהכרח משליך או משקף את מעמדו במשפחה".

במילים אחרות, ככל שלפלוני יש יותר להפסיד כך תגבר שאיפתו לחזק ולשמר את מקור הכוח שלו. על שום כך, ככל שיש לאדם יותר כוח במסגרת נתונה, כך גדלה תלותו במסגרת.

לכן אנשים בעמדות כוח ייטו לשקר או להיות ישרים לפי נטיית העובדים שלהם, אלה שמטעמם יש להם כוח. כלומר, כוחו של בכיר נובע מעצם קיומם של כפופים לו; ומתקיים בחזקת המסגרת שבה הוא נמצא, בין אם היא רשמית ומוגדרת ובין היא א-פורמלית ודינמית.

כוח, אם כן, הוא איכות שניתנת לנו או שאנו מרוויחים מתוקף מעמד או פרמטרים סביבתיים אחרים. הוא תלוי נסיבות. כך למשל, הכוח שיש לעובד בכיר בחברה לא בהכרח משליך או משקף את מעמדו במשפחה.

מכאן אנו למדים כי כוח הוא איכות עם יצר הגדלה ושימור עצמי. מה יכול לרסן אותו? על-פי החוקרים, מצפן ערכי חזק יכול להיות ההבדל בין בכיר עם עיוורון לעוולות ובין בכיר שמזהה אותן: מחקרים הראו כי בעלי עמדות בכירות יעצרו התנהגות לא מוסרית אם הם תופסים אותה כזאת. ומאין היכולת שלהם לייחס ערך לא מוסרי לנורמה שמיטיבה עם מעמדם? מהו אותו מצפן ערכי? כאן אנו עוברים משלטון הכוח לממלכתו של החוזק, שנראה כי מקורו פנימי.

ועדיין, החוקרים מסכמים בכך שלבעלי עמדות נמוכות יש "עין צלולה יותר לזיהוי עוולות". אז האם, כדברי הקטור, צורות קטנות אכן חזקות יותר מגדולות? האם כוח עלול דווקא להפחית מהחוזק שלנו?

לאו דווקא.

החוזק של איוב מול הכוח של אלוהים

היחס בין כוח לחוזק קצת יותר מורכב, כפי שאנו למדים מניתוח ההתנצחות בין איוב ואלוהים שערך פרופסור למקרא אדוארד גרינשטיין במגזין Psyche. גרינשטיין, מומחה בעל שם לספר איוב מאוניברסיטת בר-אילן, תוהה כיצד בן-התמותה מוכה היגון מעז לצאת נגד אלוהים לאחר הניסיונות האכזריים שבהם הועמד, ועוד לזכות בחסדו של זה.

במחקר הבכירים קשרנו חוזק למצפן ערכי, וזו תמה חוזרת גם אצל איוב (או להיפך). צריך להזכיר שבתחילת הסיפור איוב נמצא בעמדה נהדרת. הוא עשיר, בעל מעמד, מבורך בצאצאים ובאופן כללי זוכה לכבוד רב. לאיוב, אפוא, היה הרבה כוח. מה שאלוהים רצה להוכיח לשטן הוא שלאיוב יש גם חוזק פנימי-אמוני; שהוא לא יסור מהמצפן הערכי שלו, לא משנה מה. כדי לעשות זאת היה עליו להפשיט ממנו את הכוח.

איזה ענף / גזע יותר יחזיק מעמד תחת לחץ, הגדול או הקטן? צילום: Marek Piwnicki on Unsplash

הניסיונות של איוב מובילים לדיאלוג בינו וביו חבריו, ובינו לאלוהים. גרינשנטיין מציף מתוך הדיאלוג את הנושאים העיקריים של הסיפור, שבאופן לא מפתיע מתאימים היטב לשרטוט דיוקן של חוזק. הנושא הראשון  הוא העדפה של "דיון על פני אגרסיביות". הציפייה היא שאדם ה'מתמרד' נגד ההיגיון האלוהי ייענש בחומרה. אך על-אף חוסר ההסכמה בין הצדדים "הם נשארים אך ורק בתחום הרטוריקה".

הנושא הבא כבר מדבר בצורה ישירה יותר: "צדק על פני כוח". צדק כשלעצמו אינו חוזק, אבל הדבקות באמת הפנימית, בצדק כפי שאיוב תופס אותו, מחייבת חוזק, בפרט כשהגורם המאתגר אותו הוא מי שמלכתחילה כונן את הצדק. "איוב רצה צדק", כותב גרינשטיין, "אבל אלוהים הראה לו רק כוח". איוב בוחן את התנהלותו בצורה אותנטית ולא מצליח למצוא בה פגם שמצדיק את גורלו.

נושא שלישי הוא "יושרה על פני שחיתות". תחת הלחץ של חבריו יכול היה איוב להרים ידיים: אם יקלל את שם אלוהים ישים קץ לייסוריו. ואולם, "האינטרס של איוב אינו שימור-עצמי אלא הצדקה-עצמית". במונחי המחקר האקדמי שהצגנו, הוא לא נדרש לאישור הכפופים לו, האמונה לא ניתנה לו מטעם מסגרת חברתית. במונחי לנור והקטור, החוזק שלו לא ניזון מאחרים.

"בתחילת הסיפור איוב נמצא בעמדה נהדרת. הוא עשיר, בעל מעמד, מבורך בצאצאים ובאופן כללי זוכה לכבוד רב. לאיוב, אפוא, היה הרבה כוח. מה שאלוהים רצה להוכיח לשטן הוא שלאיוב יש גם חוזק. כדי לעשות זאת היה עליו להפשיט ממנו את הכוח".

אם מצרפים את כלל הנושאים לתמונה אחת, דמותו של איוב מתגלה כאידיאה של חוזק פנימי. גם אל מול האמת האלוהית איוב נותר נטוע בעמדתו הערכית, ועל אף ניסיונות מרים וסבל בלתי נתפס הוא מסרב להודות בקלקלתו. הוא מעדיף לסבול סבל נורא ולא לבגוד בחוש הצדק שלו.

בסוף הסיפור אלוהים מברך את איוב על מפגן החוזק שלו וגומל לו חסד כפול ומכופל. מוסר ההשכל של הסיפור הוא שאלוהים מבכר חוזק, לא כוח, ושחוזק יכול לעמוד בפני כוח, אבל לא להיפך. וזה מחזיר אותנו לשאלת הצורות הקטנות והגדולות – האם חוזק בא על חשבון כוח ולהיפך? כאמור, התשובה מורכבת. ספר איוב מלמד שהפשטת הכוח אכן חושפת חוזק, אבל אלה לא בהכרח איכויות שמבטלות אחת את השנייה, ומצד שני גם לא בהכרח באות יחד. איוב היה במקרה (או שלא) גם חזק וגם בעל כוח.

איזו איכות יציבה יותר?

לכולנו יש כוח מתוקף (אנחנו הורים, מנהלים, מומחים מקצועיים וכדומה) לצד חוזק בלתי תלוי. השימוש בכוח הרבה פעמים הופך לברירת המחדל כיוון שזה פשוט יותר נוח: כוח מטבעו ממוסד במערכת ולכן יש לו מעט התנגדות. חוזק, לעומת זאת, הוא איכות שנדרשת בדיוק במצב הפוך – כשעולה התנגדות. אנו מגלים את החוזקות שלנו במקום שבו עמדת הכוח שלנו לא תקפה.

אפשר לחיות את החיים במחשבה על חוזק כרזרבה, כלי משני למקרים שבהם כוח לא עובד. אבל יש כאן סיכון לניוון החוזק, וזו הסיבה שפעמים רבות הם אכן עומדים בסתירה כפי שראינו.

אפשר, מצד שני, לחיות אותם מתוך מחשבה על חוזק כאיכות ראשית לטיפוח, מה שהופך את הכוח התלוי לפחות חשוב. זה לא אומר שלא צריך להתקדם בציר הזה, אבל לא במחיר תליית כל שאיפותינו בו. אפשר לחיות חיים משמעותיים בעמדת כוח זוטרה מאוד, קשה מאוד לעשות זאת מתוך עמדת כוח משוללת חוזק פנימי.

תמונת כותרת: "חרון אפו של אליהוא" מאת ויליאם בלייק, 1805 (באדיבות Wikimedia)

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

עולם מושלם נשמע כמו אידיאל לשאוף אליו, אך מתברר כי יש בו פרדוקס אפלולי

לא חייבים להתחרות במשחקי ההיררכיה החברתית – אפשר למדוד עצמנו בדרך אחרת

הפחד הוא יצור חמקמק שמתגנב בערמומיות – אך ניתן להערים עליו בחזרה

עוד מרדיו מהות החיים:

השיח החדש – מהן ההשפעות של הלחץ התחרותי על הנפש?