מ"המטריקס" ועד "התחלה" – 5 הסרטים האלו מעלים בנו שאלות קיומיות, מעודדים דיונים פילוסופיים ומביאים אותנו לפקפק בעצם המציאות שלנו. מה יש בהם שמוציא אותנו מאולם הקולנוע מעט אחרים ממה שנכנסנו אליו? זהירות, ספוילרים.
בתחילת המאה ה-20 הכתיר התיאורטיקן האיטלקי ריצ'יוטו קנודו את מדיום הקולנוע כ'אמנות השביעית', וצירף אותו לרשימת 6 האמנויות הקלאסיות: ציור, פיסול, אדריכלות, מוזיקה, קדרות ומחול. בדומה להן, טען קנודו, הקולנוע מאפשר שילוב של שתי תשוקות – הצורך לייצג את החוויה האנושית על גווניה, והרצון לשמר את הייצוג הזה לאורך הדורות.
יתרה מזאת, הקולנוע חדר גם לתרבות הפופולארית והיומיומית באופן הרחב והמיידי ביותר. ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בחוויה הסוחפת שהוא מציע, שמעוררת כמעט את כל החושים גם יחד וגורמת לתחושה 'גדולה מהחיים'. בהיותו כזה, הוא מאפשר גם העברה אפקטיבית של רגשות עוצמתיים ומסרים משמעותיים ומורכבים בקלות יחסית לעומת שאר המדיומים האמנותיים.
כאשר מדיום מטמיע (אימרסיבי) כל-כך פוגש בתוכן העוסק בהיבטי התודעה – האפקט מתעצם פי כמה וכמה. השילוב של יצירה שבוחנת את תפיסת המציאות יחד עם עצם חוויית הצפייה הקולנועית הסוחפת גורם לנו לא פעם להמשיך ולהרהר בשאלות פילוסופיות קיומיות גם הרבה אחרי שהאורות נדלקים באולם.
לפניכם 5 מהסרטים 'משני התודעה' המדוברים והזכורים ביותר שהופקו בעשורים האחרונים. שימו לב, ייתכן שחלק מהתכנים כולל ספוילרים.
1. מטריקס, 1999
תומס אנדרסון הוא מתכנת מחשבים והאקר המכונה "ניאו". ניאו פוגש בהאקר נוסף המכונה "מורפיאוס", שמציע לו לקחת גלולה שתשנה את כל מה שהוא יודע על חייו ועל המציאות. ניאו נוטל את הגלולה ולחרדתו מגלה את האמת: העולם כפי שהוא מכיר אותו אינו אלא סימולציה של תוכנת מחשב המכונה "המטריקס" שמוזנת בו זמנית למוחותיהם של כל בני האדם על ידי מחשבי-על תבוניים ומתקדמים, בעוד העולם האמיתי הוא שממה אפוקליפטית. כך מנצלות המכונות את אנרגיית הגוף של בני האדם בעוד תודעתם שבויה במטריקס ללא יכולת להתקומם נגדן.
ניאו מצטרף לחבורת מורדים נוספים שהתעוררו מן המטריקס במטרה להציל את האנושות משליטת המכונות.
"המטריקס הוא בכל מקום. הוא מקיף אותנו", אומר מורפיאוס לניאו. "הוא העולם שנמשך מעל עיניך בכדי לגרום לך להיות עיוור לאמת". כעיבוד מודרני ל"משל המערה" העתיק של אפלטון, הוא דן בשאלה העתיקה של תפיסת מציאות מעוות ומסע אל האמת. משנת יציאתו לאקרנים ועד היום הוא גורם לצופים בו לפקפק בטבעה של המציאות בכל פעם מחדש.
2. מועדון קרב, 1999
הסרט נסוב סביב צעיר בודד ששמו אינו נמסר לצופים, המועסק במשרה משעממת בחברת רכבים. הגיבור, שמלווה את הסרט בקריינות, סובל מנדודי שינה ומתקשה להביע את רגשותיו ואת תסכולו. בנסיעת עבודה המספר פוגש צעיר נוסף – מוכר סבונים מסתורי בשם טיילר דרדן, שמתברר כאנרכיסט חובב אלימות. דרדן מסייע לגיבור לפרוק את מתחיו בעזרת קרבות אגרוף, ויחד הם מקימים 'מועדון קרב' מחתרתי שהחברים בו נפגשים מדי לילה על-מנת להתאמן ביניהם בלחימה.
בהובלת דרדן, מועדון הקרב הופך בהמשך לתנועה אנטי-קפיטליסטית שמבקשת לבצע פיגועי טרור בעיר שבה הם מתגוררים. לבסוף מבין הגיבור שדמותו של דרדן היא לא אחרת מאשר יציר דמיונו – אלטר אגו שיצר לעצמו באופן לא מודע מתוך הרצון העז לחיים אחרים, והוא עצמו זה שביצע את כל מעשיו של דרדן בפועל.
דמותו המהפנטת והשנויה במחלוקת של דרדן, יחד עם המסרים הפרובוקטיביים שהוא מייצג, הפכו את הסרט לאחר היצירות המשפיעות ביותר בשנות ה-90 של המאה העשרים. על-פי מגזין Collider, הפילוסופיה שלו מצביעה על תחושת הניכור שבעידן הפוסט-מודרני. הדיסוננס בין המשיכה לאורח החיים החופשי והאנרכיסטי שמציע דרדן ובין אחריות חברתית והצורך לקיים קשר אנושי משמעותי מטלטלת לא רק את המספר הגיבור, אלא גם את הצופים שנותרים עם תהיות לגבי התקופה שבה אנו אנחנו חיים.
3. המופע של טרומן, 1998
טרומן הוא בחור פשוט וחביב העובד כסוכן ביטוח ומתגורר עם אשתו בפרבר אמריקאי טיפוסי. לאחר שורה של אירועים מוזרים בסביבתו, הוא מתחיל לחשוד שישנה מעורבות חיצונית מסתורית בחייו המתנהלת מאחורי גבו. בשל כך הוא מחליט לעזוב את עיר מגוריו אך כל ניסיונותיו נכשלים.
לבסוף מתגלה לו האמת: כל חייו, מרגע לידתו, מבוימים במסגרת תוכנית ריאליטי טלוויזיונית. העיר שבה הוא גר אינה אלא תפאורה, כל אירוע שקרה לו אי פעם נכתב על-ידי תסריטאים, וכל האנשים בחייו הם שחקנים מקצועיים.
במאי התוכנית מנסה לנחם את טרומן ההמום והשבור שגילה זה עתה שחייו הם שקר, בכך שהוא מספר לו שהחיים שיצר עבורו טובים ובטוחים הרבה יותר מהעולם האמיתי. הוא מציע לו להמשיך להשתתף בתוכנית, אך טרומן נחוש לגלות את המציאות שמחוץ לאולפן.
נראה שהחוויה של טרומן נוגעת לתחושה אנושית רווחת, לתהייה האם חיינו הם זיוף. בדומה למטריקס, גם כאן, לאחר גילוי השקר, הגיבור ועימו הצופים עומדים בפני דילמה – האם להישאר בעולם הבטוח והמוכר או ללכת לאן שתוביל האמת על כל חסרונותיה.
הסרט הפך לאיקוני כל-כך, עד שכותרתו הושאלה ל"טובת" הגדרה של הפרעה אישיותית קיצונית: "תסמונת המופע של טרומן", המתארת תופעה של מחשבות פרנואידיות בשילוב עם שיגעון גדלות.
4. אפקט הפרפר, 2004
“משק כנפיים של פרפר בצידו האחד של העולם עשוי לגרום לסופת טורנדו בצידו השני". ציטוט זה הפותח את הסרט נלקח מתחום תורת הכאוס, וגורס שכל שינוי מזערי בנתוני הפתיחה של תהליך מסוים עשוי להביא לשינויים גדולים ומשמעותיים במשך התהליך. זוהי גם התובנה שאליה מגיע הגיבור הראשי במהלך הסרט.
אוון טרבורן עבר ילדות קשה וטראומטית. במהלך תקופה זו הוא נהג לחוות רגעי שכחה, 'בלאק אאוטס' מסתוריים, שבהם הוא אינו מודע למתרחש ואף אינו מצליח להיזכר בהם לאחר מכן. בעצת פסיכולוג הוא מתחיל לתעד את חייו ביומן במשך שנים עד שהתקפי השכחה נעלמים.
בבגרותו, הוא פוגש שוב באהובת נעוריו ומבין שחייה הפכו אומללים מאוד לאחר שעזב את מקום הולדתו. זמן קצר לאחר פגישתם היא מתאבדת. הוא מתחיל להתעמק ביומניו הישנים ומגלה להפתעתו שהוא מסוגל לחזור אחורה בזמן אל רגעי השכחה, לשנות אותם ובכך להשפיע על המשך ציר הזמן עד להווה. בדרך זו הוא מנסה לתקן את חייו ואת חיי היקרים לו. עם זאת, הוא מגלה שכל תיקון לטובה במקום מסוים מביא לתוצאות בלתי צפויות ושליליות בחייו ובחייהם של אחרים בהמשך הדרך. הוא נאלץ להתמודד עם בחירות בלתי אפשריות שבהן טובתו של האחד באה על חשבונו של האחר.
האם ניתן להימנע מחוסר ודאות? האם פועל בחיינו חוק הקרמה? האם כדאי לשאוף לטוב מוחלט? עד כמה באמת מרחיקות לכת הן ההחלטות והבחירות שלנו, ועד כמה ניתן לצפות את תוצאותיהן? כל אלו הן רק קומץ מהשאלון הפילוסופיות שמעורר הסרט בתום הצפייה וחלק ממה שהפך אותו לזכור ואהוב במיוחד בקרב הצופים בעשורים האחרונים.
5. התחלה, 2010
דום קוב הוא מרגל תעשייתי בעל מומחיות לפריצה לחלומות. הוא מסוגל לשלוף מידע מסווג ממוחותיהם של אנשי עסקים ולספק מודיעין למתחרים ששוכרים אותו. משכך, הוא מקבל הצעה לעבודה מסוג שונה: לפרוץ לחלום של יורש אימפריית עסקים על-מנת לשתול בו רעיון ראשוני, שבתורו יבשיל בהמשך וימנע ממנו להפוך למונופול בתחום האנרגיה.
קוב נענה לאתגר, אך נתקל תוך כדי המשימה בהבזקי זיכרונות מחייו שלו, מה שמקשה עליו להמשיך ולהבדיל להבדיל בין עולם החלום למציאות. יחד איתו, נזרקים גם הצופים בין רבדים שונים של מציאות וחלום עד אשר הגבולות ביניהם מיטשטשים.
לאורך כל הסרט, הדמויות והקהל כאחד עסוקים בשאלה 'האם זהו חלום?' – שאלה שגם עם סיומו אינה מקבלת תשובה חד משמעית ומותירה אותנו עם תהיות אקסיסטנציאליות והדחף לצבוט את עצמינו כשאנו יוצאים מן האולם.
תמונת כותרת: Aneta Pawlik on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
19 ציטוטים מהסרטים – כשהקולנוע מתאר את המציאות בצורה מושלמת
כמה מן היצירות המרגיעות בעולם עושות זאת בדרך בלתי צפויה
הפעם ההיא שהבטתם ביצירת אומנות והרגשתם שמשהו בתוככם השתנה
עוד מרדיו מהות החיים:
