אמות מידה מוסריות הן חלק בלתי נפרד מההגדרה העצמית שלנו כבני אדם ולכן טבעי שנרצה לחוות אותן כמוצקות ובלתי ניתנות לערעור. אך מה אם היינו מגלים שמה שמוסרי היום עשוי להיחשב פסול בעינינו בעוד זמן קצר? בעידן שבו השינויים מהירים מתמיד, ייתכן שתפיסה גמישה יותר של המוסר היא דווקא יתרון שמקדם שיח מכבד ומקרב.
לאדם מודרני בעל תפיסת מוסר עכשווית אולי נוח לחשוב שבמשך אלפי שנים התנגדו רבבות של אנשים לעבדות אך כיוון שהכוח היה בידי בעלי העבדים המצב נותר בעינו. אבל מה אם במשך כל אותו הזמן הרוב המוחלט לא הטיל ספק במידת המוסריות של העבדות ורק – באופן מקרי עד כדי להפליא – בהינתן תחליף ראוי לעבדים החלה תנועת הנגד להתאגד ולפעול? זה יוצר דימוי קצת פחות אטרקטיבי של המין האנושי, נכון, אבל הכרה בכך טומנת בחובה תובנות משמעותיות שביכולתן להציף אותנו בענווה ובחמלה.
חואן אנריקז הוא איש עסקים וחוקר שכותב ומרצה על טכנולוגיה וגנטיקה. בהרצאה שהעניק ל-TED הוא מנסה לברר מה מטה את כף המאזניים ומעצב את התפיסה המוסרית שלנו שמבחינה בין הולם ולא הולם, אתי ולא אתי. הוא מספר כי במשך אלפי שנים קורבן אדם היה דבר לגיטימי לחלוטין. זו הייתה הדרך לפייס את האלים ולוודא שהגשם ירד והשמש תזרח. גם הוצאה פומבית להורג הייתה אקט מוסרי על-פי אמות המידה המערביות דאז. "אנשים נהגו לקחת את ילדיהם לצפות בעריפות ראש ברחובות פריז", הוא אומר. וכמותם גם העבדות. היה זה חלק שגור בהתנהלות החברתית. בטוח שלא תמיד זה היה נעים, בעיקר למקורבים, אבל זה לא נחשב ללא-מוסרי במשך זמן רב מאוד.
במילים אחרות, זה לא שבמשך מילניום התקיימו עוולות ברחבי העולם, אלא שבמשך מילניום החברה שחיה אז לא ראתה זאת כעוולות כפי שאנחנו תופסים אותן היום. אם כן, ממה נבע השינוי בתפיסה? מדוע משהו שבמשך תקופה ארוכה נחשב אתי קיבל טוויסט והפך למוקע ומגונה?
ההיבט החיובי של החלפת האדם במכונה
בהקשר למלחמה בעבדות, "אין ספק שהתרחשה יוזמה של כמה פעילים חברתיים יוצאי דופן שסיכנו את חייהם", טוען אנריקז, אך במונחים משפטיים, המהירות שבה השתנתה הגישה מציעה כי משהו נוסף נתן את אותותיו. לדעתו, ישנו בסיס סביר להניח כי שינויים גלובליים שהתרחשו באותה עת נתנו לפעילים החברתיים המדוברים דחיפה משמעותית.
לשם המחשה, התנועה לביטול העבדות הייתה תנועה פוליטית שביקשה לשים קץ לעבדות ולסחר בעבדים ברחבי העולם. היא קמה בסוף המאה ה-18, פאתי המאה ה-19, ממש במקביל למהפכה התעשייתית הגדולה. ובאמת, חבית נפט אחת שווה לכוח עבודה של כחמישה עשר עובדים (או עבדים), מסביר אנריקז. תוסיפו לזה מכונות חדשניות ולרשותכם מלאכה שוות ערך למיליוני אנשים. "אתם יכולים להפסיק לדכא אנשים וליהנות מתוחלת חיים כפולה […] כלכלה עולמית […] מתפוצצת, כמויות עצומות של הון, אוכל ודברים נוספים שמופקים בפחות ידיים".
מדבריו עולה כי העובדה שהעבדים הפכו פחות נחוצים אפשרה לאנשים, באיזשהו אופן, להטיל ספק במוסריות של העבדות. כאילו שכל עוד לא היה תחליף הולם – והוויתור על השימוש בעבדים היה משאיר את החברה במשבר – המוח כמו הדחיק את המחשבה על זה.
ראוי לציין כי תופעת העבדות לא פסה מן העולם לחלוטין, אבל לכל הפחות בעולם המערבי ובחלקים נרחבים אחרים היא נחלת ההיסטוריה ונחשבת לפסולה מן היסוד.
האם האתיקה הולכת להשתנות באופן אקספוננציאלי?
באופן דומה, מציע אנריקז, גם התפיסה שלנו לגבי צמחונות עשויה להשתנות בהינתן תחליף מוצלח מספיק. אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך פיתוח בשר סינתטי, הוא מסביר. בשנת 2013 עלות הייצור עמדה על 380 אלף דולר וכיום היא מסתכמת ב-9 דולרים בלבד. אם וכאשר בשר סינתטי יהיה טוב ובטוח מספיק ויצא לשוק, הוא צופה שכמות גדולה של אנשים יהפכו להיות צמחוניים או לפחות צמחוניים באופן חלקי. ואז, במבט לאחור, בעוד 10 או 20 שנה התפיסה המוסרית שלנו לגבי אכילת בשר עשויה להיות מאד שונה. לשיטתו, "מראות של סטייקים מדממים שתלויים בכניסה למסעדות יוקרה" כבר לא יהיו מרגשים כמו היום אלא יהפכו למרתיעים ולא הולמים.
האם יכול להיות שאמות המידה המוסריות שלנו מושתתות על אינטרסים אישיים? האם התפיסה הקולקטיבית של מה אתי ומה לא נובעת ממה ישרת את החברה? אלו תהיות לא קלות לעיכול. יכול להיות שזה לא הסיפור כולו אבל לאינטרס יש משקל מכובד במשוואה.
"כשחושבים על האופן שבו טכנולוגיה משנה אתיקה, צריך לקחת בחשבון שהטכנולוגיה משתנה באופן אקספוננציאלי".
נישואים חד-מיניים הם דוגמה נוספת שמציף אנריקז. "ב-1996, שני שליש מאוכלוסיית ארצות הברית היו נגד נישואים חד-מיניים. היום, שני שליש הם בעד. מדובר בשינוי של כמעט 180 מעלות בדעה הרווחת". לדבריו, אין ספק שהשינוי קשור במחאות, במלחמה נגד מחלת האיידס, ובשאר פעולות של תנועות חברתיות, אבל נתח משמעותי קשור ברשתות החברתיות ובהתפתחות הטכנולוגית המואצת.
בהתבסס על דבריו, עם התפתחות הטכנולוגיה נהיה קל יותר לצאת מהארון. אולי זה המרחק הפיזי שבין הצופים בבית ובין מי שמככבים על מרקע הטלוויזיה, על מסך הקולנוע, בציוץ בטוויטר או בפוסט בפייסבוק, אבל אין ספק שיותר ויותר אנשים החלו להצהיר על היותם חלק מהקהילה הגאה. אם להמשיך עם קו המחשבה של אנריקז, זה יצר מצב שעבור הרבה יותר אנשים העניין הפך אישי. כולם הפכו להיות מקורבים למישהו יקר להם שיצא מהארון. עד שאפילו במקומות הכי שמרניים, כמו האפיפיורות הקתולית, השתנתה הגישה. כחשמן ב-2010, מספר אנריקז, היה פרנציסקוס לחלוטין נגד נישואים חד-מיניים. הוא טען כי מדובר ב"ניסיון הרסני נגד תוכנית האלוהים". שלוש שנים לאחר מכן, כאפיפיור, הוא הצהיר "מי אני שאשפוט?" והיום הוא בעד נישואים אזרחיים.
מה שנכון היום לא בהכרח יישאר נכון מחר
כשחושבים על האופן שבו טכנולוגיה משנה אתיקה, צריך לקחת בחשבון שהטכנולוגיה משתנה באופן אקספוננציאלי, טוען אנריקז. אם פעם לקח מילניום עד שהתגלה הנפט והומצאו המכונות, אנחנו חיים בעידן שבו תוך 8 שנים השתפרה עלות הייצור של בשר סינתטי, מה שהוביל לחיסכון בסדר גודל של מאות אלפי דולרים. רק דמיינו לעצמכם מה יכול להשתנות בחמש השנים הקרובות וכיצד זה יכול להשפיע על מה שנחשב לגיטימי היום. במהירות תנועה כזו, זה לא בלתי סביר לחשוב שהתנהגויות שבעוד שנתיים יהיו לגיטימיות יהפכו תוך חודשיים לטאבו מוחלט בזכות פיתוח של תחליף מוצלח.
ניכר כי התפיסה המוסרית שלנו דינמית מכפי שהתרגלנו לחשוב ותלויה בהרבה גורמים חיצוניים שתאוצת השינוי שלהם הולכת וגוברת. אם ניקח רגע להרהר במידת הגמישות של כושר השיפוטיות שלנו, יכול להיות שנהפוך קצת פחות נחרצים בדעותינו. לטענתו של אנריקז, אנחנו חיים במציאות שבה "אלו שחושבים שאתם טועים עשויים להעלות אתכם על המוקד ואלו שבצד שלכם, וחושבים שאתם לא מספיק שמרניים, עלולים לנסות לבטל אתכם באותה תוקפנות".
יכול להיות שעצם ההבנה כי דעתנו עשויה להשתנות בעוד שנה או חודש מהיום תאפשר לנו לקיים שיח עניו וחומל יותר עם אלו שחולקים עלינו באופן מלא או חלקי. אולי נצליח להחזיק בדעותינו, אבל לא כל-כך חזק עד שהדם אוזל מהידיים, אלא ברוך. נשאיר להן מקום להתפתח ביחס למציאות הפלואידית שבה אנחנו חיים ומתוך אותן הבנות בדיוק נוכל להיות גם קצת יותר חומלים כלפי דעותיהם של אחרים.
תמונת כותרת: StockStudio Aerials / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מה צופן העתיד? כדי להבין עלינו קודם להשתחרר מההנחה שאנו יודעים הכי טוב
האם החתירה לטוב נמצאת בטבע שלנו? מבט מזווית אחרת על תיקון הדרך
יותר מדי ממשהו טוב – כיצד משפיעה הצפת מידע יומיומית על מוחנו?
עוד מרדיו מהות החיים:
תמיכה טכנית בפרק שיעסוק בציר שבין המוסרי והאישי ובין המרוץ לקדמה
