כיצד עולם חסר תכלית, לכאורה, יכול להצמיח חיים מלאי משמעות? מתי פעולות של מרד והתנגדות הופכות לעשייה חיובית, יצירתית ומעוררת השראה? ומדוע עלינו לראות את סיזיפוס כמאושר ולא כאומלל? סרטון אנימציה מבית TED מדגים כיצד המסרים של המורד האולטימטיבי ממשיכים להדהד בנו גם היום.
עולם מורכב כשלנו – שקיימים בו לא מעט קונפליקטים, סבל שנראה לא הוגן וחוסר ודאות – אך טבעי שייתפס ככאוטי וחסר צדק. עבור בני המחצית הראשונה של המאה ה-20, אשר נולדו למציאות המטלטלת בין מלחמות העולם, ניכר שהתחושה הייתה נכונה פי כמה וכמה. בתקופה שבה האלימות גאתה והאמונות הדתיות המסורתיות הלכו ופינו את מקומן יותר ויותר לחישובים הקרים של המדע, הרגישו רבים בחברה שמתערער תוקפן של האמיתות האוניברסליות שרווחו עד לאותה העת, והם נותרו בתחושות של חוסר אונים וניכור.
על רקע רגשות אלו צמחו דיסציפלינות פילוסופיות חדשות העוסקות בשאלת המשמעות או חוסר המשמעות של הקיום האנושי במציאות שהתגלתה לדור ילידי חלוף המאה ככאוטית וחסרת תכלית. בעולם שכזה, תהו הוגי הדעות, איזה ערך יש לחייו של אדם יחיד?
אלבר קאמי, בן למשפחה אירופאית שנולד וגדל לעוני ואלימות באלג'יר (אז קולוניה צרפתית), הציע תשובות משלו לסוגיות אלו. "פילוסופיית האבסורד" שלו ראתה בעצם האקראיות חסרת התכלית של הקיום הזדמנות לצקת בו מהות, ואת הבחירה בחיים כביטוי האולטימטיבי לחירות האדם. שיעור אנימציה קצר מבית TED, שאותו מלווה בקולה השחקנית נינה מדויאנסקאיה, לוקח אותנו למסע בין אבני הדרך שהפכו אותו לקולו של דור ולימים אף זיכו אותו בפרס נובל לספרות.
היכן מוצאים משמעות בעולם כאוטי?
יתום מאב שנהרג במלחמת העולם הראשונה, מוקף בעוני, וכשלנגד עינו רק הרס כתוצאה מהמאבקים בין הכיבוש האירופאי וההתנגדות המקומית לו, גדל אלבר קאמי אל תוך מעגל האימים של אלימות וקונפליקטים שרק הלך וגבר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. כמו רבים מבני דורו הוא נעשה מיואש לנוכח הסבל המתמיד שהיה עד לו. בהיותו כותב ועיתונאי בעל תואר לפילוסופיה פנה קאמי לרעיונות התנועה האקזיסטנציאליסטית בת זמנו בניסיון לחקור את שאלת תכלית הקיום האנושי.
מובילי התנועה האקזיסטנציאליסטית טענו שהאדם מגיע לעולם ללא כל תכלית או משמעות וחווייתו האינדיבידואלית היא זו שתקבע את מהות חייו. אך קאמי, שהצטרף לתנועת ההתנגדות בצרפת כנגד השלטון הנאצי, סירב לקבל רעיון זה. בכתביו הוא הציע אקזיסטנציאליזם מסוג חדש: בניגוד לקודמיו בתנועה, הוא האמין כי בני אדם בכל זאת נולדים עם תכלית שחקוקה בטבעם וקושרת את גורלם יחד: צורך קמאי וחזק מאין כמוהו לחפש משמעות בקיום, על-אף ואולי בגלל האכזריות האקראית חסרת הפשר שמאפיינת אותו. מתוך ראייה זו, יצא קאמי לחקירה ספרותית השואלת כיצד, אם כן, ניתן לצלוח חיים חסרי משמעות לכאורה. יצירותיו המופתיות, שעשויות להיראות ממבט ראשון עגומות ופסימיות, נושאות למעשה מסרים מעוררי תקווה על אודות החוויה האנושית והרוח המניעה אותה.
התחנה הראשונה במסע זה הייתה "מחזור האבסורד". היצירות במחזור זה עסקו במתח הפרדוקסלי עצמו שבין העולם חסר התכלית לבין הדחף האנושי לחפש בו משמעות. לדיסוננס הזה קורא קאמי "החיים האבסורדיים". בספר הראשון שפרסם, הזר, מפנה קאמי זרקור אל המלכוד הקיומי ותוצאותיו העגומות. הוא מגולל את קורותיו של צעיר בשם מארסו, שמתנהל בעולם בניכור וניתוק רגשי מוחלט. הוא מגלה אדישות לכל אירוע הנקרה בחייו: הוא אינו בוכה בהלווייתו של אמו, אינו מהסס לבצע פשע אלים וגם לא מביע חרטה לאחריו – גם לא כאשר הוא עומד לדין. "בשבילו העולם חסר משמעות ולשיפוט ערכי אין בו מקום", מספרת מדויאנסקאיה. "הגישה הזו יוצרת עוינות בין מארסו והחברה המסודרת שבה הוא חי, מה שמגביר באיטיות את הניתוק שלו עד הסיום הנפיץ של הספר".
הבחירה בחיי האבסורד היא הניצחון האמיתי עליהם
ספר ביכוריו של קאמי זכה להצלחה רבה בשל הכנות האותנטית שלו. הוא המשיך ליצירות נוספות במחזור שחקרו וביקשו להציע פתרון לבעיית האבסורד. כפילוסופים אחרים בני זמנו, אחת השאלות העיקריות שבהן עסק הייתה "אם החיים אכן חסרי משמעות, האם התאבדות היא התגובה הרציונלית היחידה?" לאור האווירה הקודרת של יצירותיו, תשובתו השלילית של קאמי לשאלה זו עשויה להיות מפתיעה. "אולי אין כל הסבר לחוסר הצדק בעולמנו", מבארת מדויאנסקאיה, "אבל בחירה בחיים אף-על-פי כן היא ההבעה הכי עמוקה לחירות האמיתית שלנו".
אולי אין כל הסבר לחוסר הצדק בעולמנו, אבל בחירה בחיים אף-על-פי כן היא ההבעה הכי עמוקה לחירות האמיתית שלנו."
בחיבורו "המיתוס של סיזיפוס" מסביר קאמי את גישתו זו. במיתולוגיה היוונית סיזיפוס היה מלך קורינתי שהסתכסך עם האלים. כעונש, הם גזרו עליו לדחוף לנצח סלע ענק במעלה הר, שבכל פעם שהגיע לפסגה התגלגל בחזרה למטה, וחוזר חלילה. בתרבות המערב נתקבע מאז הביטוי "עבודה סיזיפית" המתייחס למלאכה מפרכת, אינסופית וחסרת תכלית. קאמי ראה בעונשו של סיזיפוס ביטוי לחיי האבסורד.
"האכזריות של העונש טמונה בחוסר המשמעות האינדיבידואלית שלו", מספרת מדויאנסקאיה, "אבל קאמי טוען שכל האנושות נמצאת באותה סירה. ורק כשאנחנו מקבלים את חוסר המשמעות של חיינו נוכל לעמוד בפני האבסורד כשראשינו מורמים". לטענתו, התאבדות היא כניעה לחיי האבסורד, בעוד ההתעמתות והעיסוק בו הם הניצחון עליהם. אלו מבטאים את חופש הבחירה אשר מעניק משמעות לחיינו. כשהמלך סיזיפוס בוחר באופן מכוון להתחיל את המשימה הקשה שלו בכל פעם מחדש, הוא מורד באבסורד. "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו כדי למלא בשמחה את לב האדם", הוא כותב. "יש לחשוב על סיזיפוס שמח".
מרד אמיתי הוא בנייה, ולא הרס
מחזור היצירות השני של קאמי נקרא "ההתנגדות" והוא עוסק בחקירת פעולת המרד. תנועות רבות בנות זמנו קראו למהפכה אלימה וביקשו להפיל מוסדות ומערכות שלא תמכו במטרותיהן. בספרו "האדם המורד" הציע קאמי שעל פעולת המרד להיות יצירתית ומעוררת השראה, ולא הרסנית. הוא האמין שהפיכה כוחנית תוביל לפגיעה נוספת בחפים מפשע, ורק תנציח את מעגל הדמים התמידי. במקום זאת, הוא מזמין את קוראיו לפעול ממקום של סולידריות חברתית והתגייסות למען מטרה משותפת – הטבע האנושי האוניברסלי שלנו.
המחזור הבא והאופטימי יותר שעליו פנה לעבוד קאמי היה "מחזור האהבה". הוא החל לכתוב את הספר הראשון באסופה זו – יצירה אוטוביוגרפית בשם "האדם הראשון"– שהייתה עתידה להיות העבודה האישית ביותר שלו עד אז. אך למרבה הצער היא מעולם לא ראתה אור. ב-1960 קאמי נהרג בתאונת דרכים. הדרך האקראית שבה הלך לעולמו בטרם עת מסמלת ומסבירה באופן אירוני אולי יותר מכל את רעיון האבסורד שאותו נאבק להסביר במשך כל חייו.
"בעוד העולם מעולם לא ראה את מחזור האהבה שלו, המחזורים של מרד ואבסורד שלו ממשיכים להדהד בקרב קוראים עד היום […] קאמי נותר מדריך אמין לרגעים של חוסר ודאות: הרעיונות שלו שילבו בהתרסה את העולם חסר המשמעות עם השראה במקום תבוסה".
תמונת כותרת: Tupungato on Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אבסורד ככל שזה יישמע, האבסורדיות שבקיום עוזרת לנו להגיע למשמעות
להפסיק לכוונן את הכלי ולהתחיל לנגן – כיצד למצוא משמעות לחיים בין משימות היומיום
תיאוריות פיזיקליות שופכות אור על השאלה – האם יש לנו חופש בחירה?
עוד מרדיו מהות החיים:
