מועדון ה-99: תשומת הלב שאנחנו מעניקים למה שחסר לנו

להתמקד בחצי הכוס המלאה? יש שיגידו שהחיים מורכבים מזה. שגם לחצי הכוס הריקה כדאי לתת מקום בתודעה. מי שיתבונן לה ישר בעיניים, עשוי אף לגלות שלא באמת מדובר במחצית. לעיתים החלק החסר בחיינו קטן בהרבה, אך תשומת הלב שאנו מקדישים לו היא שמנפחת אותו לממדי ענק.

תום לב-ארי בייז | 7 יוני, 2021

מלך ואחד משריו מטיילים ברחבי הממלכה. הם מתבוננים במשפחת איכרים שעובדת בשדות. כולם מתנהלים בשמחה ובחיוניות: שרים, צוחקים, מתחבקים ועוזרים זה לזה לסחוב. "איך יכול להיות שיש לי ארמון ענק וכל מה שבנאדם יכול לרצות, והחבר'ה האלה מאושרים יותר ממני?" שואל המלך את השר. "זה בגלל שהם אינם חברים במועדון ה-99", עונה לו ידידו. המלך כמובן דורש לדעת מהו אותו מועדון וכדי לקבל תשובה לשאלתו מבקש השר שיפקיד בידיו 99 מטבעות זהב. "נו?" מפציר בו המלך שבלי למצמץ שולף שק מטבעות, "עוד חצי שנה אספר לך", עונה השר.

את המתח הזה משהה המאמן האישי גאור גופל דאס רק לכמה רגעים ומייד ממשיך בהרצאתו. בלילה, הוא מספר, מניח השר את 99 מטבעות הזהב על מפתן דלתם של משפחת האיכרים. בבוקר מוצא האיכר את השק ובתדהמה רץ חזרה הביתה עם השלל. זהב טהור! משתולל מהתרגשות, הוא סופר את המטבעות וכשמגיע ל-99 הוא תופס את ראשו ואומר לעצמו "אני בטח מתרגש מדי! אין מצב שיש פה רק 99". הוא סופר שוב. "מי האידיוט שהשאיר כאן 99 מטבעות ולא עיגל את הסכום??" הוא כמעט צועק וקורא לאשתו ולבנו שיספרו גם הם. 99 מטבעות.

נחוש בדעתו, מחליט האיכר לעבוד קשה יותר כל יום ולהשיג את המטבע הנותר. "עוד קצת ויהיו לנו 100 מטבעות זהב!" הוא חושב לעצמו. הוא משכים קום כל בוקר ודוחק באשתו ובבנו להגביר את הקצב אבל השניים חושבים שהוא השתגע. "יש לנו 99 מטבעות זהב ואתה עסוק באחד שאין!" צועקת אשתו באחד הימים, לוקחת שני מטבעות ויוצאת לקנות מצרכים לבית. האיכר כמעט מתעלף ומרחיב את היקף העבודה כדי להשלים 3 מטבעות זהב.

כעבור חצי שנה נפגשים המלך והשר באותה נקודה מול השדות. האיכר, אשתו ובנו נראים ממורמרים ועצבניים. השמחה נעלמה, השירים נדמו, המגע דהה. "מועדון ה-99, מסביר לו השר, זה המועדון של אלו שבמרדף אחר המעט שאין להם, שוכחים ליהנות מכל מה שיש".

כמה מים יש בכוס שלנו?

יש משהו מבלבל בשיח על שפע. מצד אחד, אסכולות שמלמדות אותנו שהשפע יכול להגיע אל כולם. שהוא דופק על דלתנו ואנחנו אלו שלא מאפשרים לו להיכנס עקב אמונות שגויות בנוגע לחיים שלנו. במילים אחרות, בואו נלמד כיצד לפתוח את הדלת, להאמין שאנחנו ראויים לשפע ולהזמין אותו לחיינו. מצד שני, אסכולות שמדברות על חצי הכוס המלאה. על כך שהשפע כבר קיים בחיינו, אנחנו פשוט לא רואים אותו. אם נפסיק להתעסק בחצי הכוס הריקה ונתחיל להתרכז במה שיש, נחוש ברי מזל ומאושרים.

לפני כשנה הופץ ברשתות החברתיות אתגר שיזם הסופר והמורה הרוחני דיפאק צ'ופרה: 21 ימים של שפע. בכל יום קיבלו המשתתפים מטלה וקובץ אודיו של מדיטציה מונחית שעליהם לשמוע. בין המשימות: עריכת רשימה של 50 אנשים שהשפיעו עלינו, כתיבת מכתב תודה לאדם שפגע בנו ומיקוד תשומת הלב בכל הדברים הטובים הקטנים שקורים באותו יום ועוד. נשמע כמו אג'נדת חצי הכוס המלאה. עם זאת, היו גם מטלות אחרות כמו: מניית כל החובות הכספיים וההוצאות הקבועות השוטפות שלנו, תיאור אימנו על חוזקותיה וחולשותיה ואפיון הדברים שמקרבים ומרחיקים בינינו ובינה, ועריכת רשימה של תכונות האופי שמגבילות אותנו מלעשות דברים שהיינו רוצים. קצת מפתיע, לא?

"נסו לערוך רשימה של 50 אנשים שהשפיעו על חייכם. רוב הסיכויים שאת השלושה הראשונים תשלפו ברגע, בעשירייה הבאה תיהנו להיזכר, אבל ככל שתתקדמו תמצאו שהתשובות מתעכבות מלהגיע. לא סתם מאלצת אותנו המטלה להשלים את המכסה. לאט לאט ההגדרה ל'השפיעו על חיינו' מקבלת ניואנסים חדשים, עדינים יותר".

יכול להיות שהמסר שצ'ופרה מנסה להעביר מעודד אותנו להבין שה'חסר' הוא חלק אינטגרלי ולגיטימי במציאות האנושית. הוא לא מציע לנו להתעלם מחצי הכוס הריקה ולאמן את הקשב להתבונן רק במה שיש, אלא לראות את השלם. להכיר גם במה שחסר ובכמה שזה כואב. אם לחזור לאיכר החביב שעימו פתחנו את הכתבה, אולי המשמעות היא שבאופן מסוים לכולנו חסר איזה מטבע זהב אחד כדי להשלים ל-100. וזה בסדר שזה מתסכל וטבעי שנייחס לכך חשיבות ונפעל כדי לקרב את עצמנו אל יעד כלשהו שבו חשקה נפשנו. אבל חשוב לשמור על הפרופורציה. נסו לערוך רשימה של 50 אנשים שהשפיעו על חייכם. רוב הסיכויים שאת השלושה הראשונים תשלפו ברגע, בעשירייה הבאה תיהנו להיזכר, אבל ככל שתתקדמו תמצאו שהתשובות מתעכבות מלהגיע. לא סתם מאלצת אותנו המטלה להשלים את המכסה. לאט לאט ההגדרה ל"השפיעו על חיינו" מקבלת ניואנסים חדשים, עדינים יותר.

אם נתעקש למנות 50 דברים טובים שקיימים בחיינו, רוב הסיכויים שנגלה שגם לנו בסך הכול יש 99 מטבעות זהב. שאחוז הדברים שכן פועלים כמו שצריך הוא גדול בהרבה לעומת אלו שלא. בין הראשונים בטח יככבו כמה מערכות יחסים מוצלחות, אוכל במקרר או כלי רכב להתנייד בו. אחריהם אולי יצופו היבטים קצת יותר רגעיים: הבית בסך הכול נראה בסדר ונעים לשהות בו, המזגן עובד ופעם בשבוע אנחנו מצליחים לנתב שעה לאיזו פעילות שעושה לנו טוב. מפה לשם נמצא את עצמנו מציינים לטובה את כוס הקפה של הבוקר, את זה שהכלב הפסיק לעשות צרכים בבית, את הבדיחות המוצלחות של אחותנו ואת הפריחה של המרווה באדנית התבלינים ששתלנו.

לעיתים קרובות, בדומה לאיכר, זוהי תשומת הלב הגרנדיוזית שאנחנו מעניקים למטבע החסר שהופכת אותו לכל-כך נוכח ומשמעותי. האם ללמוד להיות מרוצים ממה שיש או לפעול כדי להשיג את מה שרוצים? אולי אפשר גם וגם. גם להמשיך לעלות במדרגות וגם לחיות בשלום וליהנות מהשהייה בכל מדרגה.

תמונת כותרת: Elia Pellegrini / Unsplash