הפנטזיה הכפרית – כמה רחוק מפיצרייה אנחנו באמת מסוגלים לגור?

אנתרופולוגים מתארים מגמה חברתית עולה: כמיהה לחיים 'של פעם'. חיות משק, ירקות ופירות בגינה, בתים שמעוצבים בפשטות ובחמימות וטבע בעיניים. שלל פלטפורמות מוצעות כמענה למחפשים: ממשחקי וידיאו וסרטוני אווירה ועד לבתים אלטרנטיביים וסדנאות לעבודת כפיים. האם נתיב הבריחה החוצה מהעיר יהפוך אותנו מאושרים יותר או שזו פנטזיה אוטופית שעלולה להתברר כאכזבה?

תום לב-ארי בייז | 18 מאי, 2021

אתם מתעוררים מוקדם בבוקר וריח האדמה הלחה מזדחל אל אפכם דרך החלון. תרנגול קורא בחצר ופעמוני הפח שעל צווארם של העיזים מצלצלים במרחב. מישהו כבר מבשל קפה על האש. אתם מתמתחים ומתארגנים למקלחת חמה באוויר הפתוח ולתחילתו של יום נוסף בחווה שהפכה לביתכם החדש. שנים ידעתם שהעיר מכווצת אתכם. חלמתם על הפשטות והמרחק שיפתחו לכם את הלב וישיבו כל מה שהתערער למקומו. ידעתם שזה יהיה המהלך הכי מרפא ונכון עבורכם ושתאהבו יותר את מי שאתם בתוך התפאורה החדשה והמדויקת.

מזדהים? הפנטזיה הכפרית או במילים אחרות – הכמיהה להתרחק מהעיר הרועשת ולקיים אורח חיים אוטונומי וגולמי יותר – מתפשטת אט אט וממלאה לבבות רבים. היא לא חדשה אומנם, אך היא הפכה כה רווחת שמעבר לחולמים ולמגשימים יש לה היום אפילו קהל מעריצים.

בעבר ערים נבנו כפתרון אולטימטיבי למורכבויות של החיים בכפר. הן עונות על הצורך בחברה, בנוחות, בהיצע וביקוש, בתעסוקה מודרנית ועל צרכים נוספים. אך בחיים כמו בחיים, אין דרך להתחמק מהטרייד-אוף. כל אלו באים על חשבון איכויות אחרות שנותרו אי שם במרחבים הרחוקים והמבודדים. זה רק טבעי, אם כן, שמקיצון אחד למשנהו יתעורר הצורך בחזרה לאחור, או לפחות במציאת צורות ביניים.

קוטג'קור (באנגלית Cottagecore) הוא מונח שמתאר אופנה אינטרנטית. בעוד שרבים תוהים לעצמם אם סגנון חיים כפרי יפחית את המתח היומיומי שהם חשים, וחלקם אף עושים את הצעד ובוחנים את העניין, רבים אף יותר משתתפים באופן פסיבי במשיכה לתפאורה הפסטורלית. צילומים אסתטיים של חוות רעועות במרחבים מוריקים, חיות משק ותוצרת ביתית ממלאים את הרשתות החברתיות. כולם אפופי קסם (ואור) נוסטלגי נוגה ומתויגים תחת #Cottagecore. על-פי כתבתה של אניטה ראו קאשי ב-BBC Future, הקוטג'קור מככב באינסטגרם, בפינטרסט, בטאמבלר ובפייסבוק כבר מ-2018, אך בשנה האחרונה חל זינוק בפופולריות. ב-Tumbler לדוגמה, נרשמו עליות של 153% בשימוש בתיוג ושל 500% בתגובות ה"לייק" שהוא גורף. לדבריה, מדובר בקהילה גדולה מאוד של עוקבים שצמאים לכל תמונה וסיפור.

לצד טרנד הקוטג'קור, בשנה האחרונה צצים יותר ויותר משחקי וידיאו שמציעים למשתמש חוויה תמימה ופסטורלית בתפאורה ממוחשבת, כפרית וחלומית. הדמויות הראשיות הן חיות חווה ידידותיות ולא צריך להרוג אף אחד אלא רק לדאוג שכל הגידולים שבגינה יקבלו מספיק מים ושמש. על-ידי סדרה של ניצחונות ביתיים קטנים ואופטימיים הם מפחיתים מתח ומעצימים את תחושת הביטחון והנחת, מסביר ניקולאס ברוקס ב-CBR.com. בתוך מציאות מלאה בחוסר ודאות, "(המשחקים) עשויים להיות לא קלים אבל תמיד יהיו התחלה, אמצע וסוף, מה שלא בהכרח מתקיים בעולם האמיתי", הוא טוען. במילים אחרות, נראה שגם עולם הגיימרים מבקש להציע הפוגה מהיומיום העירוני המתוח, על-ידי מציאות וירטואלית הפוכה.

החיים בלי מים זורמים מעולם לא נראו טוב יותר.

ממקור ראשון

קשה להתעלם מהתזמון של שתי התופעות הווירטואליות הללו. האם מדובר בעוד ביטוי של המשיכה הכנה לחיים א-מודרניים? האם זו תופעת לוואי שלה, מעין מופע ביניים לחובבי הז'אנר הלא מושבעים, או שמא מדובר בטרנדים שמנצלים אותה לטובתם ומותירים את הקהל חסר סיפוק וצמא לעוד? גם לגבי הפנטזיה הכפרית פרופר עולות תהיות: האם הרצון העז לעזוב את צורת החיים העירונית ולהרחיק עד כדי בדידות והתייחדות עם הטבע הוא בעצם ביטוי קיצוני של הצורך להאט? או שפשוטו כמשמעו – כפי שנטען בכל ספר, מחקר וכתב עתיק – הטבע מיטיב עימנו וכל רגע רחוק ממנו הוא רגע מפוספס?

שרה קאוור מתאר בבלוג שלו כיצד ניזון מקהילת הקוטג'קור במשך זמן די ארוך, וכיצד, לדבריו, הצריכה היומיומית הזו תרמה לבניית הפנטזיה הכפרית בראשו. פנטזיה שברגע האמת התפוגגה והותירה אחריה שובל מר של אכזבה. אחרי התמוגגות בלתי פוסקת מסרטוני וידיאו של חיות משק וצילומי חוץ אסתטיים, הוא ובת זוגתו קיילה התרגשו לקראת ביקור שיזמו בחווה בקליפורניה. כוונתם הייתה לדגום את החזון העתידי הנחשק לחיים כפריים ולתכנן את המשך הדרך. "חוות – לא הייתם מאמינים – הן ממש מלוכלכות!" הוא כותב. צואת בעלי חיים, נוצות, שערות, קליפות, ערימות חציר ושאר דברים בלתי מזוהים שנלעסו זה מכבר ממלאים את השטח. הריחות הלא פשוטים, הבלגן, השירותים החורקים ואינספור החרקים לא ממש הוזכרו במאות (!!) חשבונות הקוטג'קור שאחריהם עקב באינסטגרם. מוזמנים להציץ בדוגמה.

"חוות – לא הייתם מאמינים – הן ממש מלוכלכות! צואת בעלי חיים, נוצות, שערות, קליפות, ערימות חציר ושאר דברים בלתי מזוהים שנלעסו זה מכבר ממלאים את השטח. הריחות הלא פשוטים, הבלגן, השירותים החורקים ואינספור החרקים לא ממש הוזכרו באינסטגרם".

בסיפור האישי שלו הבין קאוור כי הפנטזיה הכפרית שבנה בראשו התבססה על מידע לקוי שצרך. "כמעט בלתי אפשרי להבחין בין חלומות אמיתיים (כאלו שנובעים מבפנים) ובין חלומות שהוטמעו בנו ממקור חיצוני, כיוון שלרוב מדובר בשילוב של השניים", הוא כותב. אך אולי אפשר "להפוך מודעים לרכיבים החיצוניים והאישיים של החלומות שלנו […] לאפשר לעצמנו ליהנות מהאידיאל אך להכיר במציאות". ואכן, מאוד קשה ואולי אף מיותר לנסות לבודד ולזקק רק צרכים שנובעים מהאמת הפנימית האישית והבלתי תלויה שלנו. לרוב, החיים מכילים יותר פרמטרים והערגות שלנו הן מורכבות. אך עם זאת, היכולת לנקות רכיבי שאיפות שמבוססים על נורמות חברתיות או על טרנדים עשויה לפשט את הפנטזיה שלנו ולברור מתוכה את האלמנטים המהותיים שבאמת חשובים לנו באופן אינדיבידואלי.

קאוור הוא דוגמה אחת לסיפורי ניפוץ האשליה הרבים. אך מנגד תמצאו גם אינספור סיפורי הצלחה. פייג' וברנדון סנדר, למשל, קנו בית חווה ישן בן 114 שנה הממוקם על 200 דונם של שטח בר. הם שיפצו אותו במו ידיהם ונהנים מהמרחב העצום כאילו הגיעו לגן עדן עלי אדמות. "החיים הכפריים נהדרים", כותבת פייג' באתרה, "אבל כמובן, הם לא מתאימים לכל אחד". בסרטון שהפיקו הזוג סנדר מציעה פייג' מספר טיפים למפנטזים. הראשון הוא לבחון האם זה באמת מתאים לנו. לשם כך היא מחלקת את אפשרויות המגורים הקיימות ל-4 קטגוריות. הפרמטרים העיקריים להבחנה הם גודל השטח והמרחק מהפיצרייה הקרובה.

גם ביצים וגם נוצות, גם ליטופים וגם ניקורים. צילום: Photo by Lisanto / Unsplash

כמה רחוק נכון לנו ללכת?

על-ידי כך מזכירה לנו פייג' כי בתוך הפנטזיה למציאות לא עירונית ישנו מנעד רחב מאוד של צורות מגורים ואורחות חיים. "חיים כפריים הם אינם חיים עירוניים עם יותר מקום", היא מסבירה. אולי בקטגוריה הראשונה (פחות מ-10 דונמים של שטח ו-10 דקות נסיעה לפיצרייה הקרובה) נוכל למצוא חיים יחסית עירוניים מוקפים בטבע ובמרחב: האינטרנט יעבוד די חלק ושליחים יפקדו את דלת ביתנו עם קופסאות טייק אווי כשנתעצל. אבל חוץ מהאפשרות הזו, כדאי להיות מוכנים לשנות הרבה הרגלים ולהתמודד עם אתגרים שלא בהכרח העלנו על דעתנו. פייג' מתארת את הבדידות כאחד הגורמים המשפיעים ביותר שיש לקחת בחשבון.

אם אנחנו אוהבים להסתדר לבד (נחש בגינה? נתפוס אותו. גשם מציף את הכניסה? נגרוף. החשמל נפל? נבעיר אש) ולבלות את רוב זמננו בעשייה או בבהייה שקטה – אנחנו בכיוון הנכון. אבל אם אנחנו מאלה שאוהבים לקשקש עם עשרה אנשים בזמן הקפה הראשון בעבודה, מעדיפים לחסוך מאמץ ולקרוא לאיש מקצוע שיטפל בסתימה ונהנים מזמן עם עצמנו, אבל במידה – אולי כדאי להקדיש לחלום הכפר מחשבה נוספת.

"חיים כפריים הם אינם חיים עירוניים עם יותר מקום. אולי בקטגוריה הראשונה, פחות מ-10 דונמים של שטח ו-10 דקות נסיעה לפיצרייה הקרובה, נוכל למצוא חיים יחסית עירוניים מוקפים בטבע ובמרחב: האינטרנט יעבוד די חלק ושליחים יפקדו את דלת ביתנו עם קופסאות טייק אווי כשנתעצל. אבל חוץ מהאפשרות הזו, כדאי להיות מוכנים לשנות הרבה הרגלים ולהתמודד עם אתגרים שלא בהכרח העלנו על דעתנו".

אם הטיפ הראשון לא הטיל בנו ספק, פייג' מציעה לוודא שאנחנו ערוכים למעבר הזה ברמה הכלכלית ובנכונות לעבודה הפיזית. זה אולי מתבקש לחשוב שיציאה מהעיר תצמצם הוצאות אבל זה לא בהכרח המצב. שטח משלנו מצריך עבודה וככל שהוא גדול יותר גדל גם פוטנציאל היקפה.

לצורך העניין, הקטגוריה הבאה היא בין 10 ל-100 דונם של שטח וכחצי שעה נסיעה מהפיצרייה הקרובה. כש-100 דונם מפרידים בינינו ובין השכנים הסמוכים, אנחנו נאלצים להחזיק את כל כלי העבודה הנחוצים ברשותנו (אי אפשר לשאול רגע מקדחה מהשכן). ויחד עם העובדה שבדרך-כלל מדובר במבנים ישנים או רעועים שדורשים תחזוקה שוטפת רבה, שלא לדבר על שיפוץ התחלתי מסיבי, מדובר בהוצאה לא קטנה. עם זאת, מגלה לנו פייג' בסוד, "תחזוקת נכס כפרי אורכת זמן רב או מועט ככל שתרצו". זה תלוי בסבלנות שלנו כלפי בלגן, בגימור שאליו אנחנו שואפים ובבחירות שנעשה. וזה גם נכון לגבי כל מקום מגורים שבו נחייה. הזוג סנדר, למשל, בחרו להשאיר חלק גדול מאד משטח הבור שלהם כפי שהוא ומספר פעמים בשנה הם מארחים את העדרים שבסביבה לליחוח עשב מסיבי.

מהמקרים של קאוור וסנדר עשוי להצטייר כאילו כולנו היכן שהוא בדרך לצומת טי. חלקנו יתבדו ויתאכזבו וחלקנו יפרחו. אבל לא זה המצב. יותר כמו מסך המסלולים של ווייז. והיעד? תחושת סיפוק טובה שאף היא משתנה מאחד לשני. אם משחקי וידיאו או צילומי חוץ פסטורליים מהווים אתנחתה פשוטה ונגישה עבורכם, מה טוב. אתם מוזמנים לשטוף את העיניים ולהתענג על נפלאות הדמיון. אם זה לא עושה את העבודה, אתם מוזמנים לעלות בסולם התחושתי ואולי להכניס ללו"ז יותר זמן טבע. מסלולים מעגליים בסופי שבוע, בתי קפה כפריים בפרברים או סדנאות ליקוט ובישול שדה. אם גם זה רק ידגדג, אולי שהייה ארוכה יותר תענה על הצורך: שבוע בבקתת אירוח מבודדת, קמפינג או זולה בים. ויכול גם להיות שכל אלו הם רק פלסטרים עבורכם ואתם מחפשים שינוי של ממש. גם אז, כפי שראינו, המסלולים רבים וכדאי להתחיל מלבחון את הפרמטרים ביחס אליכם. מעין דירוג רמת הקושי שמתאימה לנו בכל היבט. אולי התמונה הזו, שתירקם מתוך החיפוש שלנו בתוך עצמנו, תוכל להיות פנטזיה נהדרת להגשמה.

תמונת כותרת: Photo by Valentin Salja / Unsplash