מדוע אנחנו אוהבים להתחפש? היתרונות הפסיכולוגיים והחברתיים של החלפת תפקידים וזהויות

בעוד השאלה 'לְמה מתחפשים?' נפוצה בכל שנה לקראת פורים, השאלה 'מדוע מתחפשים?' נשמעת הרבה פחות. מתברר שהמנהג המשעשע והילדותי שאימצו בחגיהם רבים מעמי העולם טומן בחובו יתרונות פסיכולוגיים שתורמים הן להתפתחותנו האישית כאינדיבידואלים והן להתפתחותנו הקולקטיבית כחברה. אז מה מסתתר מאחורי התחפושת? הנה כמה פרשנויות מובילות.

ירדן להבי | 24 פברואר, 2021

פורים, ליל כל הקדושים, מארדי-גרא, הקרנבל בברזיל ובוונציה ועוד – בקרב רבים מעמי העולם נהוג לקיים לפחות אחת לשנה הילולה גדולה וחגיגית אשר כוללת התחפשות לדמויות שונות. חלק ניכר מהמועדים מתקיים בסמיכות מעניינת על לוח השנה. אומנם המסורות והמשמעויות הסימבוליות והדתיות משתנות מתרבות לתרבות, אך התמה המרכזית זהה בכולם: פסטיבלים, קרנבלים ומשתים רבי שפע, "עד דלא ידע", הכוללים התחפשות והחלפת זהויות ותפקידים ולו רק לרגע קט.

מה יש במעמד ההתחזות למישהו אחר שהנפש האנושית כה משתוקקת אליו, עד כי הוקדשו לכך ימי חג מיוחדים בלוחות השנה השונים? נראה כי מעבר להיותן משעשעות ומשמחות, ייתכן שלתחפושות תפקיד עמוק ומשמעותי יותר בפסיכולוגיה האישית והקולקטיבית שלנו. מספר פרשנויות גורסות שהאנונימיות ותחושת החופש הרגעית מביקורת ומשיפוטיות שהתחפושות מאפשרות, נוסכות בנו אומץ לתרגל דפוסי התנהגות ומחשבה חדשים. ואלו, בתורם, תורמים ליצירתיות ולגמישות המחשבתית שמקדמת אותנו כבני אדם וכחברות.

על-פי אחת התיאוריות מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, נראה שאקט ההתחפשות נוגע במרכיבים הבונים את אישיותנו בילדות. סקירה בנושא שהתפרסמה במגזין האינטרנטי Exploring your mind מסבירה שמעבר למשחק ההתחזות המהנה שמצית את דמיונם של ילדים, לפעולת ההתחפשות יתרונות פסיכולוגיים והתפתחותיים רבים לנפש הצעירה.

בשביל לעצב את אופיינו שלנו, עלינו למדוד על עצמנו תכונות של אחרים

אחד מהם הוא הסיוע לעיצוב האישיות. כשילדים מתחפשים, דמיונם הפורה מאפשר להם להיטמע בדמות החדשה ולאמץ את תכונותיה בזמן המשחק. מכיוון שילדים לומדים בעזרת חיקוי, התחפשות היא דרך נהדרת בשבילם להתנסות בתפקידים ובמאפיינים שונים. במסע לגיבוש אישיותם העצמאית, הם יכולים לשאול תכונות מאחרים בעולם החיצוני (למשל דמות אם רחמנית, מורה קשוח, אח גדול אחראי, רופאה רצינית וכיוצא באלו), "למדוד" אותן על עצמם, וכך לחקור את הצדדים השונים באישיותם עד שיגבשו את הקול הייחודי שלהם.

באופן דומה, תחפושות עשויות לעזור לילדים לשאוב כוחות שמסייעים להם להתמודד עם קשיים ואתגרים, או לגלות בעצמם צדדי אישיות שבדרך-כלל לא באים לידי ביטוי. היכולת הפנטסטית לאמץ תכונות חדשות מהדמות שאליה מתחפשים נותנת דרור לחוזקות, לעיתים חבויות, התומכות בבניית חוסן רגשי ונפשי, הן בסיטואציות ספציפיות והן בהמשך החיים (כך, למשל, ילד ביישן יכול לשאול מאפיינים של אומץ וביטחון מדמויות כמו אריה, גיבורת-על, מלך או שוטרת).

"במסע לגיבוש אישיותם העצמאית, הם יכולים לשאול תכונות מאחרים בעולם החיצוני 'למדוד' אותן על עצמם, וכך לחקור את הצדדים השונים באישיותם עד שיגבשו את הקול הייחודי שלהם".

מעבר לכך, ההתנסויות האלו מספקות לילדים הזדמנות לתרגל את שרירי היצירתיות והפתיחות המחשבתית שלהם. על-ידי אימוץ דמות שונה, ילדים זוכים להחליף תפקידים ולאמץ התנהגויות אחרות. דבר זה מסייע להגברת הפתיחות והגמישות המחשבתית, שבתורן מפתחות חשיבה יצירתית ויכולות לתרום לפתרון בעיות – תכונות בעלות ערך רב בכל גיל.

אנרכיה בתחפושת של פסטיבל

אך מעבר ליכולת של ההתחפשות להשפיע על התפתחותנו האישית, כוחה כה רב עד כי היא עשויה, לפי פרשנויות נוספות, להוות מנוע לשינוי וצמיחה בחברה כולה. בכדי להבין רעיון זה, יש לחזור למקורות מנהגי פסטיבלי התחפושות בתרבות המערב.

לפי מדריך Carnivaland, מקורן של מסורות אלו בעולם הפגאני, שבו חגגו את חילופי העונות ומחזוריות הטבע. בעיקר לקראת האביב נפוצו משתים והילולות שסימלו את סוף עונת הקור והצנע, ובואה של עונת הפריון, ההתחדשות והשפע. בחגיגות הדיוניסה למשל – הילולה לכבוד אל היין שהפיצה האימפריה הרומית ברחבי העולם העתיק – נהגו לשתות לשוכרה ולפרוק כל עול תוך עטיית מסכות והתחפשות לדמויות מיתולוגיות ולבעלי חיים שונים.

קרנבל יום אחד בשנה שבו מתחלפים התפקידים והכול מותר. איור צרפתי, 1987. צילום: Marzolino / shutterstock

עם התנצרות האימפריה הרומית, אימצה הנצרות את מנהגי וסמלי חגיגות קדם האביב הפגאניים, תוך שהיא מעניקה להם משמעות דתית חדשה ומפיצה אותם ברחבי העולם העתיק ובהמשך עם הקולוניאליזם גם בעולם החדש. ייתכן שגם לחג פורים, הנחגג בסמיכות לפסטיבלי קדם האביב, הצטרף מנהג ההתחפשות העממי בהשראת קרנבלי המסכות האירופאים בימי הביניים.

מיכאיל בכטין, פילוסוף ואחד מגדולי מבקרי הספרות, התרבות והלשון במאה ה-20, טען שקרנבלי התחפושות שיחקו תפקיד חשוב בפסיכולוגיה הקולקטיבית ובעיצוב החברות של עמי תרבות המערב. לראייתו, הילולות הדיוניסה, חג השוטים (המוכר כ-1 באפריל), והקרנבלים על גלגוליהם השונים העניקו לבני העמים את ההזדמנות לפרוק את לחצי היום-יום, להשתחרר מכבלי המעמדות, המגדר, המעמד וההיררכיה החברתית, להחליף תפקידים ואף ללעוג למשטר ולדת, או במילים אחרות – אנרכיה באישור ליום אחד.

בחברות המעמדיות הנוקשות של העת העתיקה ושל ימי הביניים, לאלמנט זה הייתה חשיבות קריטית במיוחד. הוא אפשר ביקורת על השלטון ועל דרכי החשיבה והנורמות המקובלות באותה תקופה. בימי הקרנבל, נהגו ליצנים ושוטים להתחפש לדמויות ממסדיות ולהציג בלעג טקסים רשמיים ודתיים (לדוגמה טקסי הכתרת מלכים), וכך למעשה ערערו עליהם.

"באופן אירוני, נדמה כי דווקא שאילת הזהות של מישהו אחר מעניקה לנו חופש, רשות להיות מי שאנחנו באמת, והערעור על הסדר הקיים מגמיש את מיתרי המחשבה ומהווה מגרש משחקים פורה לדמיון וליצירתיות שלנו".

בחסות התחפושות, יצרו החגיגות מעין מפלט לחיים אלטרנטיביים חסרי היררכיה: באירועים השתתפו כל בני העם ללא יוצא מן הכלל, הגבולות היטשטשו בין המציגים לצופים וכולם למעשה לקחו חלק פעיל באירועים.

למשך תקופת הקרנבל העם כולו יכול היה לפרוק עול, להשתחרר מכבלי דפוסי המחשבה המסורתיים ולהתנסות ברעיונות חדשים ובהתנהגויות חדשות. במאמרו "רבלה וזמנו", בכטין מסביר כי "המסכה מקושרת עם שמחת ההתחדשות והשינוי, ועם שלילה עליזה של אחידות וזהות. המסכה מסמלת מעבר, מטמורפוזה, הפרה של הגבולות הטבעיים ולעג למוכר. היא מכילה את האלמנט המשחקי של החיים, ומבוססת על הקשר הייחודי בין המציאות ובין מאפיינים חזותיים של הטקסים והמנהגים העתיקים בעולם".

כשלרגע הכול מותר, נסללת הדרך לשינוי וצמיחה

יתרה מזאת, חלק מפרשניו של בכטין טוענים כי ייתכן שרוח זו של הקרנבל – התגלמות החופש והשינוי – אפשרה לרעיונות אלו לחלחל לתרבות המערב וסייעה להתנתקותה מכבלי הדת והפאודליזם. אין זה משנה כמה נוקשה היה המשטר בשגרה, ביום הקרנבל כל חוק דתי או מדיני היה פתוח לביקורת וללעג. הפתיחות המחשבתית בתקופה זו בשנה עודדה את עלייתם של רעיונות חדשים לדיון הציבורי, וכך נזרעו זרעים של חשיבה חתרנית וייתכן שאלו סללו את דרכן של מהפכות חברתיות כמו תקופת הרנסנס.

נראה אם כן שאקט ההתחפשות משפיע בצורה דומה על עיצוב נפשם של ילדים, מבוגרים וחברות כאחד. באופן אירוני, נדמה כי דווקא שאילת הזהות של מישהו אחר מעניקה לנו חופש, רשות להיות מי שאנחנו באמת, והערעור על הסדר הקיים מגמיש את מיתרי המחשבה ומהווה מגרש משחקים פורה לדמיון וליצירתיות שלנו.

תמונת כותרת: Soundaholic studio / shutterstock