קקופוניה של צפצופים, סירנות, אנחות כאב ושאלות מודאגות; הפרצופים מתחלפים כל רגע, תנועה בלתי פוסקת, מראות קשים; בתוך כך, קבלת החלטות של חיים ומוות בשניות. מי שמצליח להתנהל בהצלחה בכאוס כזה, אפשר לקחת ממנו תובנה או שתיים לגבי ארגון היבטים רגועים יותר של חיינו.
משמרת בחדר מיון מעבירה את הצוות הרפואי כהרף עין משגרת חיים נורמטיבית אל ממלכת הלא נודע. רגע את שותה קפה ומשוחחת בטלפון, וברגע שאחריו חייהם של זרים מוחלטים תלויים בך. והם באים עם אלפי מקרים שונים ומשונים, סומכים עלייך שתביאי את הישועה.
במחלקות אחרות הרופאים יכולים להתכונן מראש לטיפולים, ללמוד את התיק הרפואי ולקיים ישיבות התייעצות. ואולם בחדר המיון המטופלים מגיעים באקראי, עם בעיות אקראיות, בדרגות חומרה שונות, ובדחיפות שונה. איך מנהלים – ואיך מתנהלים – בתוהו ובוהו כזה?
מתברר כי מה שנראה לעין החיצונית כמו כאוס, מסתיר למעשה שיטה מאוד מסודרת ופשוטה. פרופסור דאריה לונג, רופאת חירום בחדר מיון ומרצה לרפואה, מציגה על בימת TED את מאחורי הקלעים של חדר המיון: שיטת הטריאז' להתנהלות במצבי חירום. סודות התפיסה הזו, לדבריה, מאפשרים לפשט, לארגן ולתעדף את העבודה באחד המקומות הלחוצים בעולם. ולכן היא מאמינה שיש בה תועלת גם לארגון של מערכות קצת פחות מסובכות וקריטיות, כמו החיים שלנו, עסוקים ולחוצים ככל שייתפסו בעינינו.
עסוקים בטירוף? יש דרך שפויה להתמודד
היזכרות בימים שהיינו צעירים יותר, ללא משפחה, קריירה ומחויבויות אחרות, יכולה לסחוט מאיתנו אנחת נוסטלגיה. כמה זמן פנוי היה לנו אז. כמעט בלתי נתפס לדמיין את עצמנו מסיימים משימה ומשוחררים לנפשנו, לעשות ככל העולה על רוחנו.
כאנשים בוגרים הזיכרון המתוק הזה אכן מרגיש כמו חלום מעומעם ורחוק. רבים מאיתנו מעגלים פינות בצרכים בסיסיים כמו שינה ותזונה, ובלבד שנספיק לעמוד בקצב המטורף של חיינו. עוד משימה, עוד התחייבות, עוד מוקד שדורש את תשומת ליבנו, זה לא נגמר. סביב בעיית הלחץ ועודף העיסוקים צמחה תעשייה תומכת שלמה של שיטות ועצות לארגון הזמן, לתיעדוף משימות ולשמירה על קור רוח מול כל מה שהחזית זורקת לעברנו. אבל לצוותי רפואת חירום התעשייה הזו לא חידשה המון. הם הקדימו אותה בהרבה.
שנים של ניסיון לימדו את צוותי רפואת החירום לעבוד בטכניקה שמכונה טריאז': מיון פציינטים והענקת טיפול ראשוני על בסיס חומרת מצבם. אל חשש, הסבר מעמיק יותר יגיע. בחדרי מיון, שכל מהותם היא זו, הטכניקה קיבלה מעמד של תפיסת עולם, כך לפחות מרגישה פרופסור לונג. המשמעות היא שאנחנו יכולים ליישם גם בחיינו הפרטיים את הכלים שאיתם עובדים במיון.
הצעד הראשון, לדבריה, הוא יציאה מהספרה של 'לחוצים / עסוקים בטירוף'. "כשאנחנו במה שאני מתייחסת אליו כמצב מטורף, אנחנו פשוט פחות מסוגלים לטפל בעיסוקים", מסבירה לונג. 'לחץ מטורף' פירושו ירידה בכושר המנטאלי לחשוב, לבצע משימות ולקבל החלטות בגלל הצפה עקבית של המוח בהורמוני מתח. החלופה שהיא מציעה היא מעבר למצב מוכנות ודריכות.
"כמות העיסוקים וכמות הזמן לא יפחתו. מה שמשתנה זה הגישה כלפיהם – במקום שהם יישברו עלינו כמו גלי הים, אנו נקלוט אותם כמו בחדר מיון".
מה זה להיות מוכן מבחינתה? "אפילו בימים האלה, שבהם הייתם נשבעים שעובדים עליכם – אנחנו לא מפחדים מזה. כי אנחנו יודעים שבכל מה שנכנס דרך הדלתות הכפולות האלה, אנחנו יכולים לטפל. אנחנו מוכנים. זה מצב מוכן. התאמנו לזה, וגם אתם יכולים".
השינוי הוא סמנטי, כי המציאות החיצונית נשארת בשלה: כמות העיסוקים וכמות הזמן לא יפחתו. מה שמשתנה זה הגישה כלפיהם – במקום שהם יישברו עלינו כמו גלי הים, אנו נקלוט אותם כמו בחדר מיון. איך זה עובד? הבה נפרוט את שיטת הטריאז'.
פעולות והרגלים שיהפכו אותנו לחדר מיון של אדם אחד
שמו של חדר המיון מלמד על הצעד הראשון. לונג מדגישה כי המדובר הוא ב"מיון ללא פשרות". כלומר, "זו לא סתם דרך נחמדה כדי לעשות את רשימת המטלות שלכם […] לאנשים שאינם יכולים להבדיל בין איום לחוסר-איום ומגיבים לכל דבר עם אותה תגובה יש רמת הורמוני לחץ כפולה".
שיטת הטריאז' היא כדלקמן: "אדום – מסכן חיים מיידי; צהוב – רציני אבל לא מסכן חיים מיידי; ירוק – פחות דחוף". לדבריה, חלק מהטירוף שמאפיין את שגרת חיינו הוא התייחסות לכל האירועים והמשימות בדירוג אדום. לכן היא מציעה ראשית ללמוד לסווג את רמת הדחיפות לאירועים, משימות והתחייבויות בחיינו. "דעו את האדומים שלכם. הם מה שהכי חשוב והיכן שאתם הכי יכולים להזיז את המחט". אם אנחנו צריכים להכין מצגת לסוף החודש ועלינו לדאוג לארוחת צוהריים לילדים, אנחנו לא יכולים להגיב באותה מידה של דחיפות. המצגת, מטופל ירוק, תמתין בזמן שאתם עובדים על מטופל אדום, ארוחת צוהריים. קחו את ההיגיון הזה לעולם התוכן שלכם ותראו באיזו קלות כל החלקים של הפאזל נופלים למקומם כשאתם מקבילים משימה, להצלת חיים.
כשיטה, סיימנו. אמרנו מראש שהיא פשוטה ויעילה. אבל כאמור, הטריאז' יכול להתפרש גם כתפיסת עולם, ובכובע זה יש לו מרכיבים נוספים, כמו יכולת ההתמודדות עם רעש. "קל להתבלבל מרעש, אבל מה שהכי רועש זה לא תמיד מה שהכי אדום. למעשה, המטופל האסתמטי החמור שלי הכי בסיכון כשהוא שקט. אבל המטופלת שלי כאן תובעת שאביא לה קרם לקפה בטעמים. היא רועשת, אבל לא אדומה". בואו נהפוך את הדוגמה הקודמת. הילד שמנדנד עכשיו שהוא רוצה חטיף – מאוד לא דחוף. לעומת זאת, המצגת שעלינו להכין אורבת שקטה בירכתי המחשב, דורשת תשומת לב מלאה מצידנו.
נכון, היינו רוצים לטפל בשלמות בכל הדברים יחד, אבל אנחנו אנשים בוגרים שמבינים שזה לא אפשרי באמת. כמות ואיכות תמיד יבואו אחת על חשבון השנייה. לונג מרגיעה ואומרת "זה בסדר אם זה לא מושלם". גם אם החבישה על הפצע יצאה קצת עקומה, מטרתה היא עצירת דימום, לא תצוגת אופנה. בהקבלה, גם אם חיכינו יום עם תגובה במייל, המטרה היא העברת מידע בצורה מאורגנת, לא הפגנת נוכחות.
ולמרות הכול, תפיסת העולם של הטריאז' סופגת כישלונות כחלק אינהרנטי מהעבודה. אם קראתם בתשומת לב, שמתם לב מוקדם יותר שלונג תיארה את האדומים בשני אופנים: הם מאוד דחופים, ואתם "יכולים להזיז את המחט" לגביהם. היא השתמשה בביטוי השני מכיוון שיש מקרים חמורים שבהם אין ביכולתנו להזיז את המחט. סיווג זה קיבל את הצבע השחור, "אותם חולים שעבורם אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות. ועלינו להמשיך הלאה".
"כשראו את המקרה, המטופלים שהיו נוכחים במיון החלו להתקהל סביב היולדת הטרייה ולשמוח בשמחתה. גם הם שמו את מצוקותיהם בצד והחלו לתמוך בדרכם".
בחדר המיון מדובר בטרגדיות אנושיות. בתרגום לחיי השגרה אפשר להסתכל על משימות שחורות בשני אופנים: כאלה שיחס העלות-תועלת בהן לא משתלם בצורה מובהקת, וכאלה שהמאמצים שלנו לגביהן יהיו עקרים, לא משנה כמה ננסה. את המשימות האלה מציעה לונג לשחרר בשל היגיון טריאז'י פשוט: "כפי שאנחנו יודעים במיון, אם אתם מנסים לעשות הכול, אין לכם תקווה להציל את האדומים שלכם".
אחרי סיווג, התמודדות עם רעש וקבלת האמת שלפיה יש דברים מחוץ לשליטתנו, הדבר הבא הוא הכנת תשתית הקליטה והטיפול במשימות. המטרה היא יצירת תהליך שמזרים את המשימות פנימה והלאה בצורה נטולת חיכוכים ככל האפשר. "המדע מראה לנו שככל שיש לנו יותר אפשרויות, כל החלטה נמשכת זמן רב יותר. וככל שעלינו לקבל יותר החלטות, כך המוח שלנו מותש יותר ופחות מסוגל לקבל החלטות טובות. וזו הסיבה שהשלב השני עוסק במציאת דרכים לצמצום ההחלטות היומיומיות שלכם". שימו לב, לא צמצום המשימות, אלא צמצום ההחלטות לגביהן.
קיימות כמה דרכים להשגת מטרה זו. אחת היא עבודה עם צ'ק-ליסט. אתם יודעים מה הכרחי לגבי חלקים שונים ביום שלכם – שם עבדו כמו מכונה, עם רשימה. אוטומציה נוספת היא תזכורות חוזרות ביומן. השקיית העציצים מתרחשת פעם בשבוע באותו יום ובאותה שעה. אתם לא צריכים להתלבט. דרך שלישית שהיא מציעה היא לארגן את המרחב בצורה היעילה ביותר פר משימה. היא מביאה דוגמה של ריכוז כל ציוד הכושר במקום אחד, כך שבמועד המשימה יש לנו מינימום פעילות לוגיסטית. ודבר אחרון, הרחקת פיתויים, שהוא במובן מסוים שיטת המראה לזו הקודמת. אם אנחנו רוצים לארגן את המרחב כדי לעודד משימות מסוימות, אנו יכולים באותה מידה לארגן אותו כך שיקשה על הסחות דעת להפריע לנו. הסירו אפליקציות מעמוד הבית, קברו את העוגיות במעמקי הארון הגבוה ביותר וכן הלאה.
תפיסת הטריאז' מפתחת בנו כושר מנהיגות
הרכיב האחרון בתפיסת העולם הטריאז'ית הוא מה שלונג מכנה "לצאת מהמחשבה שלכם". היא מספרת על אירוע שבו הגיעה למיון יולדת שחבל הטבור נכרך סביב צוואר עוברה, מצב מסכן חיים. כרופאה היחידה במיון, חיי התינוק היו על מוטלים כתפיה ופחד החל להציף אותה.
במצבים אלה אנחנו מתחילים לפקפק בעצמנו. "כאשר המונולוג הפנימי מתחיל ואנחנו הרוסים", היא אומרת, "אנחנו מתחילים לקבל את ראיית מנהרה. ככה אתם חושבים כשאתם במצב 'מטורף', ואתם לא יכולים לפתור שום דבר ככה". איך יוצאים מהמנהרה? אחת הדרכים היא לזכור שלא אנחנו המוקד, אלא מישהו אחר. במקרה שלה זה היה קל. במקום לרחם על עצמה, היה ברור שמי שזקוק לרחמים הם התינוק ואימו. "מחקרים מראים שכשאתם מטרימים את המוח שלכם במה שהוא למעשה חמלה, אתם משבשים את ראיית המנהרה והמונולוג הפנימי האלה. אתם מרחיבים את התפיסה שלכם, המוח שלכם יכול לקלוט מידע רחב יותר, כך שתראו אפשרויות נוספות ותוכלו לקבל החלטות טובות יותר".
תרגול של חמלה, התמקדות בצרכים של אחרים וענווה לגבי עצמנו מסייעים לשמור על קור רוח ולפעול בנחישות ובביטחון. בעשותנו כך, אנו עוברים ממצב של פחד ורחמים על עצמנו למצב של מגויסות לטובת אחרים. התינוק, אגב, יצא בריא ושלם, בין היתר תודות לגישת הטריאז'. היא מספרת כי כשראו את המקרה, המטופלים שהיו נוכחים במיון החלו להתקהל סביב היולדת הטרייה ולשמוח בשמחתה. גם הם שמו את מצוקותיהם בצד והחלו לתמוך בדרכם. "כי זה מה שקורה כשאתם עוברים ממצב מטורף למצב מוכן", מסכמת לונג, "אחרים מבחינים. גם הם רוצים את זה, הם פשוט לא יודעים איך, הם רק צריכים דוגמה אחת. שיכולה להיות אתם".
תמונת כותרת: Christian Bowen on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
4 סגנונות של עמידה במשימות – לא משנה איזה טיפוס אנחנו, יש דרך להוציא מעצמנו את המיטב
כדי לפתח שליטה עצמית ולרסן הרגלים, דמיינו שאתם מתבוננים בציור של ואן-גוך
מצאתם את הרוטינה היומית המושלמת? מעולה, עכשיו הזמן לשבש אותה קצת באופן יזום
עוד מרדיו מהות החיים:
קצר ולעניין - איזו מערכת יחסים יש לנו עם הזמן? האם אנו מנהלים אותו, או שהוא אותנו?
