החוקרת לוסי הון לא תיארה לעצמה שיום אחד היא תצטרך לבחון את כל הפרקטיקות המחקריות שאספה ולימדה אחרים – על עצמה. בהרצאתה ב-TED היא מספרת מה היה עבורה הכי אפקטיבי בתהליך ההתאוששות מהמשבר הגדול בחייה.
אם יש משהו שמאחד את כל בני האדם הוא שכולם, במידה כזו או אחרת, חוו או יחוו קושי. כשם שניתן לראות באמירה זו עובדה מדכאת, ניתן לראות בה גם איזו נחמה קולקטיבית. בין שמדובר בלב שבור, במחלה ארוכת מרפא, בפיטורים לא צפויים, בבידוד חברתי או באובדן של אדם קרוב – מצוקה פוגשת אותנו בשלבים שונים של החיים ומאלצת אותנו להתנתק מהשטף הטבעי של השגרה ולהתעמת עם ההפתעה, הכאב והבלבול.
המסורת ההודית מספרת על בודהה, שנולד כיורש היחידי של ממלכת הוריו. בעצתם של מודטים מנבאי עתידות החליטו ההורים למנוע ממנו כל מפגש עם סבל. רק כך, הוסבר להם, ימלא את תפקידו כמלך הבא. בודהה גדל במחשבה שהעולם כולו הוא הארמון שבו הוא חי. ושם לא נראתה זקנה ולא חולי, לא כאב פיזי ולא מצוקה נפשית. בגיל 29 מצא בודהה את דרכו החוצה מהארמון וגילה עולם שבו אין אחד שלא סבל, סובל או יסבול. גם הוא עצמו. אחרי מסע ארוך מבין הבודהה כי הקושי הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, אך עם הסבל – ניתן לעבוד.
להבדיל אלף הבדלות אך עם זאת באופן שקצת מזכיר את מסעו של הבודהה, במשך שנים חקרה ד"ר לפילוסופיה לוסי הון את החוסן האנושי: את היכולת להתמודד עם קושי וכאב ואת כושר ההתאוששות של בני האדם. בהרצאה שהעניקה על בימת TED היא מספרת על הניסיון שצברה במהלך עבודתה ובחייה האישיים.
התמודדות עם משבר
ב-2009 השתתפה הון בפרויקט מחקרי ענק שמטרתו הייתה לפתח את החוסן המנטאלי של כ-1.1 מיליון חיילים אמריקאים. לאחר שלימדה ולמדה רבות שבה לביתה שבניו זילנד כדי לתמוך בקהילה המקומית שהתמודדה אז עם ההרס והחורבן של רעידת האדמה שפקדה אותם. חמושה במשחקים חברתיים בעלי מוסרי השכל ובמערכי שיעור על דרכי חשיבה חיוביות, עבדה הון עם עשרות ארגונים, קבוצות קהילתיות ומחלקות ממשלתיות. "חשבתי שזה הייעוד שלי. שזה הרגע לנצל את כל המחקר הזה למטרה טובה", היא מספרת.
שלוש שנים לאחר מכן, כאשר בתה בת ה-12 נהרגה בתאונת דרכים, הבינה הון שכל מה שקדם לזה היה רק ההכנה. שההתמודדות הפרטית שלה הולכת להיות המבחן האמיתי. "מצאתי את עצמי מושלכת לצד השני של המשוואה", היא מספרת. "במקום להיות מומחית לחוסן, פתאום, אני האם האבלה שמתעוררת ולא יודעת מי היא. שמנסה לעבד עם הראש חדשות בלתי נתפסות. עולמי התנפץ לרסיסים".
"זה עידן שבו נדמה שכולנו זכאים לחיים מושלמים: תמונות שמחות ונוצצות מוצגות ברשתות החברתיות כשגרה, מתעתעות בנו לחשוב שזו הנורמה – אושר, אהבה מתפרצת, יופי וחופש. בפועל, הרוב די פשוט וצנוע – ביצה מקושקשת, אבוקדו ועגבנייה לארוחת ערב – וממשברים, קטנים או גדולים ככל שיהיו, איש לא חומק".
אנשי מקצוע שונים הציעו לה עזרה, דיברו איתה על חמשת שלבי האבל והכינו אותה לתקופת התאבלות ארוכה של שנים. הון ידעה שכוונתם טובה ושחשוב לתת מקום לכל אלו, אבל "הם השאירו אותנו בתחושה שאנחנו קורבנות", היא מספרת. "המומים לחלוטין מהמסע שמצפה לנו וחסרי אונים להשפיע באופן כלשהו על האבל שלנו". כמיהתה היתה תקווה.
ממחקריה ידעה הון שאנחנו יכולים לגרום לעצמנו לחשוב ולפעול בדרכים שעשויות לעזור לנו לנווט בזמנים קשים. היא החליטה לערוך מחקר עצמי ולבחון כמה אפקטיביות המתודות שהיא בעצמה אספה ולימדה רבים אחרים. שלוש אסטרטגיות התבלטו בין ערב רב של המלצות והפכו להיות לה למשען בלילות טרופי שינה. מדובר בשלושה דפוסי חשיבה שרלוונטיים להתמודדות עם כל סוג של קושי ואותם, מסתבר, ניתן וכדאי להתחיל לתרגל הרבה לפני שהאתגר האמיתי מגיע.
1. זה לא אישי
הון משתפת כי במהלך שנות מחקרה גילתה שאחד הדברים שמאפיינים אנשים בעלי כושר התאוששות גבוה הוא ההבנה הבסיסית התמידית שדברים רעים קורים. שקושי הוא חלק מהחיים. "זה לא אומר שהם מקבלים את זה בברכה", היא אומרת, אבל הידיעה הזו מונעת מהם תחושה של אפליה כאשר תקופות קשות מגיעות.
זה עידן שבו נדמה שכולנו זכאים לחיים מושלמים, מסבירה הון. תמונות שמחות ונוצצות מוצגות ברשתות החברתיות כשגרה, מתעתעות בנו לחשוב שזו הנורמה – אושר, אהבה מתפרצת, יופי וחופש. בפועל, הרוב די פשוט וצנוע – ביצה מקושקשת, אבוקדו ועגבנייה לארוחת ערב – וממשברים, קטנים או גדולים ככל שיהיו, איש לא חומק. "מצוקה אינה מפלה", מסבירה הון, היא נוגעת בכל אחד ואחת מאיתנו בשלב כזה או אחר. הפנמה של עובדה זו תמנע מאיתנו חלק מההלם ומהסבל שמגיע מהתחושה של "למה דווקא אני?" בעיתות משבר.
2. מעבירים את הפוקוס
המאפיין השני שמצאה אצל אנשים בעלי כושר התאוששות גבוה הוא שהם מצליחים לבחור במה למקד את תשומת ליבם, טוענת הון. מסרים שליליים, היא מדגימה, נוטים להידבק אלינו כמו סקוטש בעוד שהחיוביים מדלגים מאיתנו הלאה כאילו היינו מחבת טפלון. חלק חיוני ביכולת להתאושש ממשבר הוא ההפרדה בין השניים והבחירה להתמקד בטוב על אף היותו חמקמק.
אנחנו מחווטים להתמקד בדקויות של הרע, מסבירה הון. ברמה האבולוציונית זה הציל אותנו מלא מעט נמרים. "אנשים בעלי יכולת התאוששות אינם ממעיטים מערכו של מצב שלילי, אבל הם הצליחו למצוא דרך להתכוונן גם לעבר הטוב", היא אומרת. במקרה של הון, השלילי היה עצום, אך שני הבנים הנוספים שלה היו היבט חיובי לא פחות גדול. היכולת להתמקד בהם עזרה לה לאסוף את עצמה בכל פעם מחדש והיא רלוונטית גם בהתמודדות עם משברים מטלטלים פחות:
אולי נשבר לנו הלב, אבל אנחנו בריאים. אולי הוא נשבר ואנחנו גם לא מרגישים טוב, אבל יש לנו קורת גג מעל לראש. ואולי שלושת אלו התפקששו לנו אך יש לנו משפחה תומכת או מעגל חברים אוהב. יתרה מכך, גם בלי שיישבר לנו הלב, אנחנו יכולים להתאמן בתשומת לב ל"יש". ניכר כי בעת הצורך, ככל שנהיה מתורגלים בזאת, כן ייטב לנו.
3. כל רגע הוא צומת
דפוס חשיבה חיוני נוסף שמאפיין אנשים בעלי יכולת התאוששות גבוהה מסתכם בשאלה פשוטה שניתן לשאול את עצמנו כמעט לגבי כל דבר: האם מה שאני עושה עוזר לי או פוגע בי? כשהון תרגלה את האסטרטגיה הזו היא נאלצה לשאול את עצמה האם עליה ללכת למשפט ולראות את הנהג שפגע בבת שלה. "האם זה יקדם אותי או שזה יזיק לי?" שאלה את עצמה, והתשובה הייתה ברורה.
בכל שלב בחיינו ניתן לעצור ולשאול: האם הדרך שבה אנחנו חושבים ופועלים עוזרת לנו לקבל את הקידום שאנחנו מבקשים או דווקא מעכבת אותנו? האם מה שאנחנו עושים עכשיו תורם ליכולת שלנו לעבור את הבחינה בשבוע הבא או להחלים מהתקף לב? או להיפך? אם נתייחס לכל רגע כאל צומת, לא במובן המעייף של ההצעה, אלא מתוך מודעות לכאן ועכשיו, נוכל לוודא שאנחנו לא מוציאים אנרגיה מיותרת בכיוון ההפוך ליעד שאליו אנחנו רוצים להגיע.
תמונת כותרת: Cindy Hughes \ Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
"לעולם אל תבזבז משבר טוב": צעדים מעשיים לטיפוח נוכחות ומשמעות בתקופות של שינוי
החיים על פי הסטואים – אנשי יוון העתיקה הבינו את הפשטות שביצירת חוסן מנטלי
הנוכחות שלנו מספיקה – פסיכולוגים מסבירים כיצד לגשת לאדם בשעת כאב
עוד מרדיו מהות החיים:
הגשמה בדרך שלי: ערן אולייניק וד"ר קורנל לוסטיג על חוסן, התמודדות ונחישות
