המוח שלנו מסוגל להבין דברים בהווה, אבל לא בטוח שבעבר
הנה תרגיל מחשבתי: התבוננו על החפץ שנמצא לידכם (בקבוק מים לצורך הדוגמא). אתם רואים אותו, יכולים להרגיש אותו ולקלוט אותו בכל החושים שלכם. עכשיו, עצמו עיניים ונסו לדמיין את החפץ, מה אתם רואים? האם אתם מדמיינים אותו עומד על השולחן בדיוק באותה פוזיציה בה הוא נמצא כשעצמת את עיניכם?
התרגיל הזה הוא הבסיס להסבר מאיר עיניים אותו מציג באתר "אלכסון"הדוקטורנט לפילוסופיה של המדע יוחאי עתריה, על האפשרות שאנו כמעט ולא מסוגלים לזכור חוויות ושהחיים הפנימיים (וכמובן החיצוניים) שלנו מתרחשים כאן ועכשיו באופן בלעדי .
זהו רעיון שעשוי לצאת נגד האינטואיציה, כי הרי לכולנו, כך נדמה, יש זיכרון ברור וחד של חוויות ומידע. אך אם נחזור לתרגיל ונפעיל אותו על עוד ועוד עצמים, נגלה כי יש לנו מידע חלקי ביותר על העולם. נסו להיזכר בפניו של אדם קרוב, כיצד הם עולים במחשבתכם? סביר להניח שאתם זוכרים את דמותו בתוך סיטואציה נתונה ואולי אפילו מתוך צילום שלו. זה קורה כי הזיכרון שלנו לא נוצר יש מאין, אלא נובע בהכרח מחוויה פיזית גופנית, כלומר, קלט חושי.
הביטו בבקבוק ועצמו עיניים. באיזה דיוק של פרטים אתם זוכרים אותו? ואחרי 5 דקות?
אחת התופעות המדהימות שמסייעות להבין את תיאוריית 'הזיכרון המיידי' של עתריה היא "אפקט המדרגות": נסו להיזכר בגרם מדרגות שאתם מכירים, בעל שני חלקים או יותר. דמיינו שאתם ניצבים בתחתית החלק הראשון, ואז נסו לדמיין שאתם עומדים בקצהו של החלק האחרון, עם הפנים לכיוון שונה מנקודת המוצא בתחתית הגרם. אם הייתה לכם נטייה קלה להזיז את הראש כדי לדמיין את השינוי במיקום, אתם לא לבד, כיוון שגם התפיסה המרחבית שלנו מעוגנת בחוויה הישירה והפיזית שהייתה לנו עם אותו גרם המדרגות.
ריח הוא דוגמא נוספת לאפקט: כשאנו קולטים באפנו ניחוח מוכר, אנו מרחפים לסיטואציה הדומיננטית ביותר שנקשרה אל הריח. זאת אומרת שהידע על אותה סיטואציה נצרב במוחנו דרך חוש הריח.
כל פיסת מידע שקיימת במוחנו נמצאת שם כיוון שחווינו אותה בעזרת חושינו. אם נעמיד את כמות הידע העובדתי והאובייקטיבי על בקבוק פשוט, אל מול הזיכרון שלנו ממנו – פתאום נגלה שאנו יודעים עליו ממש מעט. אנחנו יכולים לשער שצידו השני דומה לצד שחשוף אלינו, אך זו השערה ולא ידיעה. יתרה מזאת, זמן מה אחרי שנפסיק לחוות את הבקבוק באופן ישיר, כלומר נפסיק להביט בו, דמותו תדהה והזיכרון שלנו ממנו יהפוך עמום עד שיעלם, לפעמים לחלוטין.
התיאוריה הזו מרמזת שכל החיים שלנו מתנהלים כאן ועכשיו, כל מה שקרה עד כה הוא בגדר השערות חלקיות בלבד. אז, האם ייתכן כי העולם הפנימי שלנו אינו קיים אלא בהווה בלבד? כמובן שאי אפשר להתעלם מקיומו של הזיכרון, אך נראה שהמשמעות האמיתית של חוויותנו, היא ברגע הנתון.
אין זה אומר שעלינו ללמוד את העולם מחדש בכל פעם. זה כן אומר שככל שנחווה את העולם בצורה עמוקה ועשירה יותר בהווה, ככל שנכיר יותר זוויות של החיים – כך לעולם הפנימי שלנו יהיה בסיס רחב יותר להבנה של המציאות.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
לשמור אותם קרוב, לטווח הרחוק – מה אפשר ללמוד מאלפי שנים מצטברות של מערכות יחסים?
"החתיכה החסרה", לא בהכרח סיפור ילדים – משל חכם על תפקיד בני הזוג במערכת יחסים
מהן 5 השפות שבהן מדברים אהבה – וכיצד ניתן לגשר ביניהן בתוך זוגיות?
עוד מרדיו מהות החיים:
אורלי אדלר מתבוננת ממעוף הציפור על מיומנויות החיים, והפעם – על אהבה
